פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק עע"ם 9393/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם 9393/10
לפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
משה גרין
נ ג ד
המשיבים:
1. ממונה יחידת ההיתרים והאכיפה כלפי מעסיקי
עו"ז, מדינת – משרד הפנים
2. משרד החקלאות הרשות לתכנון ופיתוח הכפר
ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעת"מ 49642-08-10 מיום 21.11.2010 שניתן ע"י כב' השופטת נאוה בן אור
תאריך הישיבה:
ב' בכסלו התשע"ב
(28.11.11)
בשם המערער:
בעצמו
עו"ד עפרה לוי-גרין
בשם המשיבים:
עו"ד שרון רוטשנקר
פסק-דין
1. בפנינו ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים שדחה עתירה של המערער.
2. למערער יש עסק למחזור פסולת עץ. הנסורת המיוצרת בעסק משמשת, בין היתר, כמצע בלולים של עופות. בשנת 2008 הגיש המערער עתירה קודמת לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. באותה עתירה נטען כי המערער זכאי להקצאה של עובדים זרים בין אם במסגרת הקצאה לתעשייה ובין אם בגדר הקצאה לחקלאות. בית המשפט דחה את העתירה בפסק דין מיום 4.8.08 (עת"ם 8368/08). בית המשפט קבע, כי העיסוק המסוים, של הפקת נסורת, אינו מצריך מומחיות מיוחדת ולפיכך אין מניעה שעובדים ישראליים יעסקו בעבודה זו. עוד נקבע, כי אין סיבה להתערב בהחלטה שלא להקצות עובדים זרים לעיסוקים התומכים בחקלאות, דוגמת עיסוקו של המערער. במהלך הדיון בערכאה הדיונית העלה המערער לראשונה טענת אפליה. על פי הטענה, עסקים אחרים שעיסוקם עבודות תמיכה בחקלאות מקבלים הקצאה של עובדים זרים. בית המשפט לא דן בטענה אלא קבע שפתוחה הדרך בפני המערער לפנות לרשויות על יסוד טענת האפליה ולעתור לבית המשפט אם יקבל תשובה שלילית.
3. ואכן העותר הגיש עתירה חדשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. בעתירה הוא ביקש לחזור ולהעלות טענות שנדונו בהליך הקודם, בצד טענת האפליה. בית המשפט נמנע מלדון בטענות שנידחו. לגבי טענת האפליה נמצא, כי אין לקבלה. זאת, משום שהעסקים האחרים שהזכיר המערער, ולטענתו הופלה לרעה ביחס אליהם, עסקו בתחום אחר, זה של חיסון עופות ולא בתחום עיסוקו של המערער. עוד נקבע כי החיסון נעשה בלולים עצמם בעוד שייצור הנסורת על ידי המערער אינו נעשה בתחום הלולים אלא במפעלו שלו. על פסק הדין השני הוגש הערעור שבפנינו.
4. בערעור חזר המערער וביקש להעלות טענות שנידחו בעתירה הקודמת. לכך אין מקום וזאת לאור הכלל בדבר מעשה בית דין. משמע, הטענה היחידה הפתוחה בפני המערער הינה טענת האפליה. עיון בסיכומי התשובה של המערער מגלה כי הוא מעלה טענה חדשה שלא נטענה כלל בעתירה הקודמת ובעתירה השנייה. לפי הטענה, שני עסקים אחרים שנזכרו בעתירה השנייה עוסקים אף הם בייצור נסורת. כאמור, טענה זו לא נטענה כלל בעתירה. אין כל סיבה שערכאת הערעור תיזקק לטענה שלא הועלתה בעתירה. זאת בין היתר מאחר וטענה זו טעונה בירור עובדתי. לגופה של טענת האפליה, שאומנם הועלה בעתירה, סבורים אנו שצדק בית משפט קמא משדחה אותה, שכן בהחלט קיים הבדל בין חיסון עופות, הנעשה בתחומי הלולים, לבין ייצור נסורת עץ המשמשת בלולים, אך מיוצרת מחוץ ללולים.
5. הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחה בסך 20,000 ש"ח.
ניתן היום, ב' בכסלו התשע"ב (28.11.2011), בנוכחות באי כוח בעלי הדין.
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10093930_S03.doc גק
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il