פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 9383/12

איוב מחמד איוב שמאסנה נ. האפוטרופוס הכללי כמנהל הנכסים של חי

בקשת רשות ערעור על פסק דין המורה על סילוק יד של המבקש מנכס מגורים, בטענה כי הוא דייר מוגן.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 29/08/2013 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 9383/12 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה דיירות מוגנת — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור בקשת רשות ערעור על פסק דין המורה על סילוק יד של המבקש מנכס מגורים, בטענה כי הוא דייר מוגן.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 9383/12

איוב מחמד איוב שמאסנה נ. האפוטרופוס הכללי כמנהל הנכסים של חי

בקשת רשות ערעור על פסק דין המורה על סילוק יד של המבקש מנכס מגורים, בטענה כי הוא דייר מוגן.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המבקש התגורר בנכס בשכונת שייח' ג'ראח מכוח הסכמי שכירות שנתיים. לאחר סיום ההסכמים, הגיש האפוטרופוס הכללי תביעה לסילוק ידו מהנכס. המבקש טען כי הוא דייר מוגן, בין היתר בשל רכישת זכויות בעבר וביצוע שיפוצים בנכס. הערכאות הקודמות דחו את טענותיו וקבעו כי לא הוכיח מעמד של דייר מוגן. בבית המשפט העליון, המבקש חזר על טענותיו וטען כי הוטעה בחתימה על הסכמים שלא תורגמו לשפתו. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בקובעו כי היא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית וכי היא מכוונת נגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאות הדיוניות. עם זאת, מתוך התחשבות במצבו של המבקש, ניתן עיכוב ביצוע לפינוי למשך 18 חודשים.

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)
הרכב השופטים ע' ארבל, ח' מלצר, נ' סולברג
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • איוב מחמד איוב שמאסנה

נתבעים

  • האפוטרופוס הכללי כמנהל הנכסים של חיים סולימאני ינעי ז"ל
  • שושנה צארום
  • חיים טוויל
  • מרים אלייקם
  • עשירה ביבי
  • אליעזר אריכא

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המבקש אינו דייר מוגן בנכס.
  • הסכמי השכירות שנחתמו היו לשכירות בלתי מוגנת.
  • המבקש לא הרים את נטל ההוכחה למעמד של דייר מוגן.
  • דמי השכירות הנמוכים נבעו מהתחשבות במצבו הכלכלי של המבקש ולא כדמי שכירות מוגנים.
טיעוני ההגנה
  • המבקש רכש זכות לדיירות מוגנת בשנת 1964.
  • המבקש ביצע שיפוצים בנכס המקנים לו זכות לדיירות מוגנת.
  • ההסכמים עליהם חתם לא תורגמו לערבית ולא הובנו על ידו.
  • דמי השכירות ששולמו תאמו דמי שכירות של דייר מוגן.
מחלוקות עובדתיות
  • האם המבקש רכש מעמד של דייר מוגן בנכס.
  • האם השיפוצים שבוצעו בנכס מקנים זכות לדיירות מוגנת.
  • האם המבקש הבין את תוכן ההסכמים עליהם חתם.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדויות עדי המשיב בנוגע לידיעת המבקש על מהות השכירות.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • ראיות נסיבתיות שהציג המבקש להוכחת מעמדו כדייר מוגן.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ע"א 27543-07-12
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים
תקדימים משפטיים
  • ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
  • רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ
  • רע"א 5165/09 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ

תגיות נושא

  • דיירות מוגנת
  • סילוק יד
  • דיני חוזים
  • שכירות

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • צו עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעמוד בתוקף ל-18 חודשים נוספים

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק רע"א 9383/12 בבית המשפט העליון רע"א 9383/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המבקש: איוב מחמד איוב שמאסנה נ ג ד המשיבים: 1. האפוטרופוס הכללי כמנהל הנכסים של חיים סולימאני ינעי ז"ל 2. שושנה צארום 3. חיים טוויל 4. מרים אלייקם 5. עשירה ביבי 6. אליעזר אריכא בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.12.2012 בע"א 27543-07-12 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' נועם, כ' מוסק, מ' בר-עם תאריך הישיבה: כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013) בשם המבקש: עו"ד מוהנד ג'בארה בשם המשיבים: עו"ד יהושע ידין; עו"ד אברהם משה סגן פסק-דין השופטת ע' ארבל: לפנינו בקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' נועם, כ' מוסק, מ' בר-עם) מיום 6.12.12 בע"א 27543-07-12. 1. המבקש מתגורר בדירת מגורים בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים (להלן: הנכס), וזאת מכוח הסכמי שכירות מתחדשים, שנכרתו מדי שנה בין המבקש לבין האפוטרופוס הכללי, הוא המשיב 1, כמנהל נכסיו של חיים בן סולימאני ינעי ז"ל (להלן: המנוח). בשנת 2008 הסתיימה תקופת השכירות מכוח ההסכם האחרון בין הצדדים, אך המבקש נמנע מלהשיב את החזקה בנכס לידי המשיב 1, ומשכך הלה הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה לסילוק ידו של המבקש מהנכס. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב השאלה אם המבקש רכש לעצמו מעמד של דייר מוגן בנכס. המשיב 1 טען בהקשר זה כי ההסכם הראשון נחתם עם המבקש רק בשנת 1977 וכי אף אחד מההסכמים שנחתמו עם המבקש לא מקנה לו זכויות של דייר מוגן. לעומת זאת, המבקש טען כי הוא רכש את זכותו החוזית למעמד של דייר מוגן בשנת 1964 מאדם אחר. לעניין זה הסתמך המבקש על מספר ראיות נסיבתיות. לחלופין, טען המבקש כי מוקנית לו זכות לדיירות מוגנת מכוח השיפוצים, שלטענתו, בוצעו על-ידו בנכס. בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיב 1 תוך שנקבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח את מעמדו כדייר מוגן, וכי משלא קיים בין הצדדים הסכם שכירות, אין מנוס מלתת את הסעד המבוקש של סילוק ידו של המבקש מהנכס. 2. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרו טען המבקש כי בית משפט השלום לא התייחס בפסק דינו לטענותיו המקדמיות של המבקש באשר לאי הוכחת מעמדו של המשיב 1 כמנהל הזכויות בנכס, וכן לטענת רכישת הזכות לדיירות מוגנת מכוח ביצוע השיפוצים. טענותיו אלה של המבקש נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך שאושרה מסקנתו של בית משפט השלום באשר לאי הרמת נטל הוכחת המעמד של דייר מוגן על-ידי המבקש. באשר לזכותו הנטענת של המבקש לדיירות מוגנת מכוח השיפוצים, נקבע כי הטענה לא הוכחה באמצעות תשתית ראייתית מספקת. 3. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. בבקשתו חוזר המבקש על עיקרי הטענות שהועלו לפני הערכאות הקודמות, ומציין כי חלק מטענותיו לא זכו לבחינה ראויה וחלקן האחר נבחנו בצורה שגויה. בין היתר נטען כי שגו הערכאות דלמטה עת נמנעו מלהסיק מהראיות הנסיבתיות שהציג המבקש כי עלה בידו להוכיח את מעמדו כדייר מוגן בנכס. בנוסף, טוען המבקש כי הוחתם על ההסכמים של שכירות בלתי מוגנת מבלי שהתאפשר לו להבין את תוכנם, וזאת לאור העובדה שההסכמים לא תורגמו לשפה הערבית. המבקש אף טוען כי אי תרגום ההסכמים נעשה מתוך כוונה להטעותו לחשוב שהוא חותם על הסכם של דיירות מוגנת. מעבר לכך, נטען כי דמי השכירות אותם שילם המבקש היו נמוכים באופן יחסי ותאמו את דמי השכירות שהמשיב 1 נוהג לגבות מדיירים מוגנים. 4. המשיב 1 הגיש תגובה לבקשה והתנגד למתן רשות ערעור תוך שלילת טענות המבקש. אולם, ביום 12.3.13 הוגשה על-ידי המשיב 1 הודעה, לפיה הנכס שוחרר מניהולו לטובת יורשי המנוח, הם המשיבים 6-2 (להלן: היורשים), ומשכך הוא אינו הצד הרלוונטי להליך דנן. זו הייתה גם עמדתו של המשיב 1 בתגובה שהוגשה על-ידו ביום 26.5.13. 5. עמדת היורשים, כעולה מטיעוניהם בדיון לפנינו, כמו גם מתגובתם לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא כי דין הבקשה להידחות. לטענת היורשים, הבקשה אינה מעלה, בניגוד לדרישת הפסיקה, שאלה משפטית עקרונית כלשהי. כמו כן, היורשים טוענים כי המבקש עותר להתערבותו של בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה דיונית, וזאת בניגוד למקובל. לגופו של עניין נטען כי המבקש ידע היטב כי הוא אינו דייר מוגן בנכס וכי דמי השכירות הנמוכים ששילם נבעו מהתחשבות המשיב במצבו הכלכלי של המבקש. לאחר שעיינו בכתבי הטענות של הצדדים ובצרופותיהם ושמענו את טיעוני הצדדים בדיון לפנינו, אנו נאלצים לדחות, בלב כבד, את בקשת רשות הערעור. 6. כידוע, כדי לקבל רשות ערעור על המבקש להראות כי בקשתו אינה תחומה בעובדותיו של מקרה ספציפי אלא מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה דנן עוסק באופיים של היחסים החוזיים המתמשכים בין הצדדים ובשאלה אם למבקש מעמד של דייר מוגן בנכס. ברי כי אין בעניינים אלה, והמבקש אף לא טען אחרת, כדי לעורר שאלה משפטית עקרונית כלשהי. מעבר לכך, הבקשה דנן מכוונת כל כולה נגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית. הדברים אמורים בקביעתו של בית משפט השלום בנוגע למהימנות עדי המשיב אשר מעדויותיהם עלה כי הודע למבקש על כך שמדובר בשכירות בלתי מוגנת, וכן באשר לשאלה אם המבקש הרים את הנטל להוכיח כי רכש מעמד של דייר מוגן מכוח השיפוצים שבוצעו בנכס לטענתו. אלו עניינים שערכאת ערעור, לא כל שכן ערכאת ערעור "בגלגול שלישי", לא תתערב בהם אלא במקרים נדירים בלבד (רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (31.10.05)). משכך, אין בבקשה שלפנינו כדי להצדיק מתן רשות ערעור. 7. גם העילה של עיוות דין אינה מתקיימת בענייננו. בהקשר זה הלכה פסוקה היא כי עילה זו מופעלת במשורה ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 216 (מהדורה שנייה, 2008); רע"א 5165/09 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ, פס' ז' (13.9.09)). אכן לא בנקל יפונה אדם מבית מגוריו, קל וחומר כאשר עסקינן באדם מבוגר שגר בנכס שנים רבות. מסיבה זו בדיון שלפנינו חזרנו וניסינו להביא את הצדדים לפשרה שתאפשר למבקש להמשיך להתגורר בנכס עד אריכות ימים. לדאבון הלב, הצעתנו לא התקבלה על-ידי הצדדים, ומשכך עלינו להכריע על-פי הדין. נראה כי המסקנות אליהן הגיעו הערכאות דלמטה מבוססות בחומר הראיות שהוצג בפניהן וכי המבקש אכן לא הוכיח שהוא זכאי למעמד של דייר מוגן מכוח הסכמיו עם המשיב ואף לא מכוח השיפוצים שביצע לטענתו בנכס. משכך ומשנמצאו יורשיו של המנוח, לא הייתה מניעה לכך שהמשיב לא יחדש את הסכם השכירות עם המבקש. יצוין בהקשר זה כי הערכאות דלמטה נתנו למבקש, לפנים משורת הדין, ארכות משמעותיות מתוך התחשבות במצבו הכלכלי והמשפחתי. נוכח האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומתוך רצון לצמצם את הפגיעה במבקש, החלטנו כי צו עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעמוד בתוקף ל-18 חודשים נוספים מהיום. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב באלול התשע"ג (28.8.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12093830_B07.docהג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il