מאי מוסאם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9383/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9383/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער: מאי מוסאם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.7.11 בת"פ 23809-03-11 שניתן על ידי כבוד השופט מ' גלעד תאריך הישיבה: א' בכסלו התשע"ג (15.11.2012) בשם המערער: עו"ד מוחמד כיאל בשם המשיבה: עו"ד עדי צימרמן בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 23809-03-11 (כבוד השופט מ' גלעד). נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו את העבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, אי ציות לרמזור אדום, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ללא רישיון רכב ועקיפה בקו הפרדה רציף. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 6.3.2011 בשעות אחר הצהריים, נהג המערער ברכבו הפרטי בעיר עכו. המערער נהג ברכבו למרות שידע כי הוא פסול מלהחזיק רישיון נהיגה, מבלי שהיה לו רישיון בתוקף, ומבלי שהיתה לרכב פוליסת ביטוח תקפה. כאשר הבחין המערער בניידת משטרה בכביש, ביצע פניית פרסה והחל בנסיעה לכיוון ההפוך. אחד השוטרים הודיע לו באמצעות מערכת הכריזה של הניידת שיעצור בצד. המערער עשה סימן המעיד על כוונתו לעצור, אך לאחר מכן הגביר את מהירותו כדי להימלט מהשוטרים. בעקבות זאת, החל המערער בנהיגה פרועה, תוך חציית קו הפרדה רציף, ובכך אילץ רכבים אחרים לסטות מנתיב נסיעתם. בנוסף, לא נתן המערער זכות קדימה להולכי רגל ואף גרם לבהלתם ומנוסתם ממעבר החצייה אותו החלו לחצות. עוד במהלך נסיעתו הפרועה, חצה המערער צומת באור אדום וגרם לרכבים שחצו את הצומת באור ירוק לסטות מנתיבם. לבסוף, עצר המערער את רכבו, יצא מהרכב ונמלט מהשוטרים ברגל. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון. ביום 11.7.2011 הטיל בית המשפט על המערער עונש של שלוש שנות מאסר בפועל; הפעלת עונש מותנה בן חמישה חודשים באופן מצטבר; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יבצע עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה על כל חלופותיה; שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנה וחצי והתנאי שלא יבצע עבירות הכרוכות באלימות כלפי עובדי ציבור ושוטרים לרבות הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך חמש שנים; הפעלת עונש של פסילה מותנית בן שלושה חודשים באופן מצטבר; וכן חילוט התחייבות שהוטלה עליו בתיק קודם בסך של 5,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט אל תסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו של המערער שבו נכתב בין היתר, כי הוא הביע רצון להשתלב בהליך טיפולי, אך עם זאת נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שחודש בלבד לפני שביצע המערער את המעשים שבגינם הורשע, הוא הורשע בתיק אחר בעבירה של נהיגה בשכרות ונידון, בין היתר, לחמישה חודשי מאסר על תנאי וארבעה חודשי פסילה. בנוסף, אף לפני כן, הורשע המערער בעבירות תעבורה רבות ובשנת 2001 נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל בגין עבירות של אינוס. בית המשפט התייחס לחומרת העבירות שביצע המערער ולכך שהמחוקק קבע עונש מירבי של 20 שנות מאסר למי שהורשע בעבירה של סיכון במזיד בנתיב תחבורה. אמנם, קבע בית המשפט, לא נגרמה פגיעה בנפש או ברכוש כתוצאה מנהיגתו הפרועה של המערער, אך זאת רק במזל. עוד התייחס בית המשפט לצורך בהרתעה חמורה בעבירות מסוג זה אשר מסכנות את הציבור. בית המשפט לא קיבל כנימוק לקולה את טענת המערער לפיה הוא נכנס למצב של "פאניקה" ואיבוד שיקול הדעת, שכן מדובר במרדף שנמשך מספר דקות. שיקולים לקולה שכן נלקחו בחשבון בגזירת עונשו של המערער הם בראש ובראשונה הודאתו במיוחס לו, וכן העובדה שעבד למחייתו מספר שנים. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור אשר לא נתן משקל מספק לנסיבות המקרה. כך, לטענתו, התעלם בית המשפט מטענתו לפיה המעשים בוצעו ברגע של "פאניקה" וכי הוא נבהל מהשוטרים כי פחד לחזור לבית הסוהר. כמו כן, נטען כי לא ניתן משקל לכך שהוא הודה בהזדמנות הראשונה, לכך שהוא התחרט על מעשיו וכן לכך שלא נגרמה תאונה כתוצאה מהמרדף. מנגד, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת וכי מדובר בעונש ראוי בנסיבות העניין. המשיבה טוענת כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכל השיקולים הרלבנטיים ואין מקום להתערב בגזר הדין. המשיבה מדגישה בטיעוניה את חומרת המעשים שביצע המערער ואת עברו התעבורתי והפלילי. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, בתסקיר העדכני מטעם שירות המבחן, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). המקרה שלפנינו אינו מצדיק את התערבותנו, זאת משלא מצאנו כי העונש שהוטל על המערער חורג ממדיניות הענישה המקובלת ביחס לסוג העבירות שבהן הורשע ונסיבות ביצוען. העבירות המיוחסות למערער הן עבירות חמורות, כל אחת בפני עצמה וודאי שכולן יחד. כבר קבעתי במקרה אחר שבגין התנהגות כזו של נהיגה פרועה תוך בריחה מהמשטרה יש להטיל עונש חמור שכן "יש להחמיר בעונשם של מי שמסכנים את שלום הציבור בנהיגה פרועה תוך זלזול בוטה בנציגי החוק" (ע"פ 6986/09 אורנשטיין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.3.2010) וההפניות המופיעות שם). בענייננו, ברח המערער מהמשטרה, תוך סיכון חייהם של הנהגים האחרים בכביש ושל הולכי הרגל, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, רק במזל לא נגמר האירוע בתאונה שאין לאמוד את תוצאותיה. לא רק זאת אלא שהמערער עשה כל זאת בעודו נוהג ללא רישיון ובעת שידע כי הוא פסול מלנהוג בעקבות עונש שהוטל עליו אך חודש קודם לכן בגין עבירת תעבורה אחרת. נדמה כי העונשים המותנים שהוטלו על המערער לא השיגו את מטרתם והוא אינו נרתע מלשוב ולבצע עבירות חמורות תוך זלזול בוטה בחוק ובנציגיו. בית המשפט המחוזי התייחס לכלל השיקולים הרלבנטיים בנסיבות העניין, ובכללם נסיבות לקולה כהודאת המערער, ואיזן ביניהם כראוי. מסקנתו, לפיה יש להטיל במקרה זה עונש של מספר שנות מאסר בפועל, וזאת נוכח חומרת העבירות ועברו התעבורתי והפלילי של המערער, מקובלת עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בה. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ה' בכסלו התשע"ג (19.11.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11093830_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il