שלמה סולימאן ח'יר נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 9382/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9382/05 ע"א 9391/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ד' חשין המערער בע"א 9382/05 והמשיב בע"א 9391/05: שלמה סולימאן ח'יר נ ג ד המשיבה בע"א 9382/05 והמערערת בע"א 9391/05: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.5.05 בת.א. 10539/96 שניתן על-ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריך הישיבה: י' באדר התשס"ז (28.2.07) בשם המערער בע"א 9382/05 והמשיב בע"א 9391/05: עו"ד פנחס זלצר; עו"ד גליה זלצר ליפשיץ בשם המשיבה בע"א 9382/05 והמערערת בע"א 9391/05: עו"ד משה סטוביצקי; עו"ד איריס מרמן פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: ביום 30.6.1996 נפגע המערער בע"א 9382/05 בתאונת דרכים. הוא תבע את פיצוייו מהמשיבה, היא מבטחת הרכב והמערערת בע"א 9391/05. בבית-המשפט המחוזי התגלעה מחלוקת בשאלה אם המערער הוא זה אשר נהג ברכב או שמא, כטענתו, אחיו הוא שנהג. נפקות המחלוקת נעוצה בעובדה שבאותה עת, לא החזיק המערער ברשיון נהיגה, ולכן, כך טוענת המשיבה, אין הוא זכאי לפיצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). אין מחלוקת כי המערער נמצא, לאחר התאונה, כשהוא ישוב במושב הימני-הקדמי. אין גם מחלוקת כי זמן קצר לאחר התאונה, לא נכח האח בזירה. אולם, בעוד שהמשיבה ייחסה זאת לכך שהאח כלל לא היה מעורב באירוע, גרסת המערער היא שהאח חילץ את עצמו מן הרכב ואץ להזעיק עזרה. בית-המשפט המחוזי בחן את הטענות שהעלו בהקשר זה הצדדים, ואת חומר הראיות והעדויות שבא בפניו, ולמרות הקשיים, שלא ניתן להתעלם מהם, בא לכלל מסקנה כי המערער עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בעניין זה, לאמור: כי הנהג היה האח, וכי המערער נפגע כנוסע ולכן זכאי לפיצוי מהמשיבה. יצוין כי למסקנה זו היו שותפים הן השופט ח' אריאל שדן בבקשה לתשלום תכוף, והן השופט ח' פיזם שנתן את פסק-הדין הסופי. המשיבה סבורה כי שתי ההחלטות הנזכרות בטעות יסודן, וכי ממכלול הראיות עולה המסקנה שהמערער הוא אשר נהג ברכב. למותר לציין, כי השגה זו, המכוונת לממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת, מעוררת קושי מבחינת גדרי ההתערבות של ערכאת הערעור. התמיהות שמעלה המשיבה לא נעלמו מעיניה של הערכאה הדיונית. הן נשקלו על-ידה והועמדו אל מול העדויות והראיות התומכות בגרסת התביעה. הקביעה כי, בסופו של דבר, גרסת התביעה מסתברת יותר מגרסת ההגנה, נשענה במידה רבה על ממצאי מהימנות והתרשמות. לא מצאנו כי מקרה זה בא בגדר המקרים יוצאי הדופן שבהם תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות. יצוין כי המערער נמצא, כאמור, כשהוא ישוב במושב הימני – המושב שליד הנהג – ואחת השאלות המרכזיות היא, האם הוא היה ישוב שם מלכתחילה, או שמא ישב במושב הנהג (כטענת המשיבה) או לחילופין במושב האחורי (כפי שנטען בשלבים מסוימים על-ידי התביעה). המשיבה סבורה כי האפשרות שהמערער ישב במהלך הנסיעה במושב האחורי, והושלך (בעקבות התאונה) או הועבר (על-ידי המחלצים) למושב הימני-קדמי, היא בלתי מסתברת. במיוחד היא מציינת בהקשר זה את העדויות שלפיהן היה המערער חגור במהלך הנסיעה (עדויות שנתמכו בסימנים על גופו של המערער). אילו ניתן היה לחלץ ממסמכי בית-החולים מידע לגבי הסימנים על גופו של המערער, אפשר וניתן היה ללמוד מכך על מקום מושבו (או למצער, על הצד של הרכב שבו ישב), אך במסמכים אין כל ציון בעניין זה. המערער עצמו טען בראשונה, בפני הרופא שקיבל אותו בבית-החולים לאחר התאונה, כי נפגע בעת שישב ליד הנהג – המושב שממנו הוא חולץ בפועל לאחר התאונה (יש לזכור גם שהמערער הפך בעקבות התאונה למשותק בארבע גפיים, והדבר מפחית את הסבירות שהוא, או מי שהיה עמו, שינו באופן יזום את מקום מושבו לאחר התאונה – כפי שמציעה המשיבה). המשיבה מסתמכת במידה רבה על עדות שבאה מפיו של נהג משאית שעבר במקום התאונה לאחר התרחשותה. הלה תמך בבית-המשפט בגרסת המערער, אך המשיבה נאחזת בדברים שהשמיע בפני חוקר מטעם "אבנר". בית-משפט קמא השמיע ביקורת נוקבת על האופן שבו נחקר העד בידי החוקר – הייתה זו, כך נפסק, "חקירה בלתי נסבלת... כדי להגיע לתוצאה אליה חפץ [החוקר] להגיע נגד התובע, בדרך שאינה מקובלת ואולי אף בלתי חוקית". עוד טוענת המשיבה כי אין זה סביר שהאח נהג ברכב ולא נפגע, כאשר מן הראיות עולה שעיקר הפגיעה ברכב היא בצד הנהג, ותמהה היא, בהקשר זה, כיצד נעלמו במשטרה שתי הראיות המרכזיות לעניין זה: הרכב שנפגע ודו"ח הסייר המשטרתי שהגיע למקום התאונה סמוך להתרחשותה. בהיעדר תשתית עובדתית מוצקה המבססת את טענותיה של המשיבה, גם בעניין זה לא ראינו די כדי להתערב בקביעתה של הערכאה המבררת. די שנציין כי, ראשית, כרית האוויר בצד הנהג הופעלה, ואולי הגנה על הנהג מפני פגיעה חמורה יותר, ושנית, כפי שציין בית-משפט קמא, קיימת תעודה מבית-החולים בנהריה שממנה עולה כי גם האח סבל מפגיעה. איננו רואים מקום להרחיב עוד ביחס להשגותיה של המערערת בעניין האחריות. כאמור, חרף הספקות המתעוררים, העדיפה הערכאה המבררת את העדויות המפורשות של עדי התביעה בדבר אופן התרחשות התאונה על-פני הטענות שמנגד, ובבחירה זו אין עילה מספקת להתערב. הצדדים מעלים גם השגות בעניין חישוב הפיצויים. בית-המשפט פסק למערער, בגין כלל ראשי הנזק, סכום כולל של 9,354,976 ש"ח, שממנו נוכו תשלומים תכופים ותגמולי המוסד לביטוח-לאומי בסך 3,478,252 ש"ח. ראינו לנכון להתערב בחלק מן הסכומים שנפסקו. נקדים ונאמר כי מקובלת עלינו קביעתו של בית-משפט קמא, המבוססת על הערכת המומחה מטעמו, בדבר שיעור קיצור תוחלת החיים של המערער. כמו-כן, לא ראינו עילה להתערב בבסיס השכר שנקבע, קרי, סכום חודשי נטו של 4,250 ש"ח. עם זאת, יש לתקן את החישוב כך שיביא בחשבון כי תוחלת החיים הצפויה של המערער היא עד גיל 62 שנים וארבעה חודשים, וכי מעבר לכך, עד גיל 67 שנים, יש לבצע את החישוב לפי השיטה שהותוותה ביחס ל"שנים האבודות" (ראו ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 11.4.2006)). משמעות הדבר היא שאת החישוב יש לבצע לפי התקופות הבאות: עבור הפסד השתכרות ממועד התאונה ועד מועד פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי (107 חודשים): הפיצוי כפי שנקבע על-ידי הערכאה הקודמת, קרי, 4,250 ש"ח X 107 חודשים, בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה. עבור הפסד השתכרות בתקופה שמיום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ועד תום תוחלת החיים הצפויה, בגיל 62 שנים וארבעה חודשים (345 חודשים): 4,250 ש"ח X 230.9760 = 981,648 ש"ח. לאור הלכת רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אלחמיד ז"ל (טרם פורסם, ניתן ביום 27.2.2006), ראינו לנכון לפסוק פיצוי גם עבור "השנים האבודות", אשר יחושב בהתאם לפי: 4,250 ש"ח X 30% X 53.0633 X 0.4243 = 28,706 ש"ח. מצאנו את הפיצוי שפסק בית-משפט קמא עבור סיעוד מופרז. בהתחשב בהלכה שיצאה מלפני בית-משפט זה בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450, ובכלל הנסיבות, יועמד הפיצוי על סף של 13,000 ש"ח לחודש. יש להדגיש כי בהתאם לאמור בעניין אקסלרד, הסכום שנקבע עבור סיעוד משקף הן את אספקת צורכי הסיעוד, הן עזרה בפעולות היום יום, והן עזרה בעבודות הבית. כמו כן, הסכום כולל בתוכו גם את עלויות הכלכלה של העובד (שם, בעמ' 460-458). התוצאה היא שהסכום החודשי של 13,000 ש"ח יבוא במקום הסכום החודשי של 14,500 ש"ח, ולא ישולם פיצוי נוסף עבור מזונותיו של המטפל ועבור עזרה בניקיון הבית ובבישול. עוד נבהיר כי בהתחשב בסכום הכולל שנפסק למערער עבור סיעוד בעבר, לא ראינו עילה להתערבותנו בראש נזק זה לעניין תשלומי העבר. הפיצוי שפסק בית-משפט קמא עבור הוצאות אחזקת הרכב בעתיד גבוה מן הראוי והמתאים במקרה זה. יש להעמיד את הפיצוי על סכום שגובהו שליש מהסכום שנפסק. כמו כן, לא ראינו מקום לבחירתו של בית-המשפט המחוזי להוסיף על הסכומים שנפסקו סך של 100,000 ש"ח בגין קושי לטפל בענייניו (פסקה 16 לפסק-הדין). יודגש כי על-פי קביעתו של בית-משפט קמא אין מקום במקרה זה לפסיקת פיצוי עבור הוצאות אפוטרופסות. בחנו את טענות הצדדים לעניין הטעויות שנפלו בחישוב הניכויים (תשלומים תכופים ותגמולי המוסד לביטוח לאומי), ובפרט, לגבי הניכוי הנמוך מדי של תשלומים תכופים, מזה, והניכוי המופרז של גמלאות הניידות, מזה. לאחר ששקלנו את כל אלה ועיינו בחווות-הדעת האקטואריות שצורפו, אנו מורים כי סכום הניכוי הכולל שקבע בית-המשפט המחוזי, בסעיף 18 לפסק-דינו, יוקטן בשיעור של 100,000 ש"ח נכון ליום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. ביתר הטענות שהעלו הצדדים לעניין שיעור הפיצוי לא ראינו מקום להתערבותנו, משלא מצאנו כי בית-המשפט המחוזי חרג בפסיקתו ממתחם הסבירות המוקנה לערכאה המבררת בכגון דא. הערעורים מתקבלים, אפוא, בחלקם, במובנים האמורים לעיל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, כ"ד באב התשס"ז (8.8.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05093820_P10.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il