שירותי בריאות כללית נ. מועצת הקהילה האורתודוקסית הלאומית בחי

פסק-דין בתיק ע"א 937/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 937/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערות: 1. שירותי בריאות כללית 2. בית אבן סינא בע"מ נ ג ד המשיבה: מועצת הקהילה האורתודוקסית הלאומית בחיפה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.1.2015 בת"א 6223-08-13, שניתנה על ידי כבוד השופטת י' קראי-גירון בשם המערערות: עו"ד בועז כהן פסק-דין לפני ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון), מיום 27.1.2015, בת"א 6223-08-13, לפיה נדחתה בקשת המערערות כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך לדון בעניינן. 1. בפני בית המשפט המחוזי מתנהלת תביעה שהגישה המשיבה נגד המערערות בנוגע לבניין שנמצא בבעלות המשיבה בו ניהלו המערערות קופת חולים בהתאם להסכם חכירה שנחתם ביניהן. התביעה מצויה בשלב הדיונים המקדמיים. במקביל, נקבעה ישיבת הוכחות ראשונה ליום 27.1.2015. ביום 22.1.2015, מספר ימים לפני מועד ישיבת ההוכחות שנקבע, ביקשו המערערות כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך לדון בעניינן. זאת, בשל החלטות שנתן בית המשפט המפלות אותן לרעה, לטענתן. לדברי המערערות, החלטות אלה מלמדות כי דעתו של בית המשפט ננעלה לטובת המשיבה באופן המקים משוא פנים. 2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי בקשת הפסלות הוגשה מספר ימים לפני המועד שנקבע לישיבת ההוכחות, למרות שתחושת המערערות שהובילה להגשת בקשת הפסלות בוטאה על ידי בא-כוחן כבר בדיון שהתקיים במעמד בעלות הדין ביום 4.1.2015. בית המשפט הוסיף כי את ההחלטות שציינו המערערות בבקשתן, נתן במשך תקופה ארוכה, וכי ההחלטה האחרונה ניתנה ביום 12.1.2015. לכן לא ברור מדוע הוגשה בקשת הפסלות רק ביום 22.1.2015. לגופן של טענות קבע בית המשפט כי המערערות לא הצביעו על חשש ממשי אובייקטיבי המצדיק את פסילתו. בהחלטתו ציין בית המשפט: "הלכה פסוקה היא כי כשם שחובה על שופט לפסול עצמו מקום שהתנאים מחייבים זאת, כן חובה עליו שלא לפסול עצמו מקום שהתנאים אינם מתקיימים. הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת לא רק בצד השני בגרמה לסחבת ועינוי דין, אלא אף יוצרת עומס על המערכת כולה ובכך פוגעת בהגינות המשפט ובחובתו הכוללת של השופט כלפי הציבור למתן שירות הוגן, יעיל ומהיר". 3. בית המשפט הוסיף כי החלטות הביניים שנתן אינן מלמדות על תוצאות ההליך ולא על קיומו של משוא פנים. עוד הוסיף בית המשפט כי פתוחה הדרך לערער על ההחלטות שנתן, אך אין הצדקה להגיש בקשת הפסלות, ואף אין די בתחושה בדבר קיומה של העדפת בעל דין כדי להצדיק את קבלת הבקשה. בית המשפט דחה אף את הטענה כי מדובר ב"רצף" של החלטות שניתנו נגד המערערות. בית המשפט נדרש לבקשת המערערות להעביר את הדיון למחוז אחר, ודחה את הבקשה אף מבלי להכריע אם יש לו סמכות לדון ולהכריע בה. נקבע כי שאלת ההוצאות תידון בסוף ההליך. בתום מתן ההחלטה החלה ישיבת ההוכחות. בסיומה, נקבעו מועדים נוספים להוכחות. על החלטת בית המשפט הוגש הערעור שלפני. 4. בערעור ארוך ומפורט טוענות המערערות כי בקשת הפסלות הוגשה "בלב כבד ובאין ברירה", מיד משהתברר להן באופן סופי, לאחר מתן החלטת בית המשפט מיום 12.1.2015, כי דעתו של בית המשפט ננעלה לטובת המשיבה. במיוחד, משיגות המערערות על החלטת בית המשפט מיום 24.8.2014, שלפיה המערערות תגשנה את ראיותיהן תוך 30 יום ממועד קבלת ראיות המשיבה, בעוד שלמשיבה הועמדו 100 ימים להגשת ראיותיה. לטענת המערערות, בית המשפט דחה פעם אחר פעם את בקשותיהן להאריך את המועד להגשת ראיותיהן, באופן הפוגע, לדעתן, בזכותן להתגונן ואף מפלה אותן לרעה. המערערות טוענות גם כי בית המשפט נמנע מלדון בבקשות שונות שהגישו, בעוד שבקשות של המשיבה נדונו והתקבלו. בנוסף טוענות המערערות כי בית המשפט חייב אותן בהפקדת סכומי כסף כתנאי לבירור בקשותיהן, בעוד שעל בקשות דומות של המשיבה הוחל דין אחר. לדעת המערערות, מדובר בצבר של החלטות המפלות אותן לרעה, באופן הנחזה כשיטתי, ללא הנמקה מספקת ותוך פגיעה בזכויותיהן הדיוניות. למערערות השגות על החלטות רבות שנתן בית המשפט בשלב הדיונים המקדמיים והן מפרטות אותן בהרחבה. לדברי המערערות, על רוב ההחלטות לא ניתן להגיש בקשות רשות לערער. לדעת המערערות, השתלשלות ההליך וצבר ההחלטות שנתן בית המשפט, כמו גם סירובו השיטתי להאריך את המועד להגשת ראיותיהן, מובילים למסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים וכי נפגעה מראית פני הצדק. על יסוד האמור, מבקשות הן, כאמור, לפסול את בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינן. המערערות סבורות כי טעה בית המשפט כשקבע שאין צורך בהעברת הדיון למחוז אחר, ואף מבקשות לעכב את הדיון בתביעה עד להכרעה בערעור. 5. דין הערעור להידחות. הטענות שהעלו המערערות אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בתביעה שהוגשה נגדן (ע"א 8354/14 פלוני נ' פלוני (24.12.2014)). עיון בטענות המערערות מעלה כי עיקרו בחוסר שביעות הרצון שלהן מהתנהלות בית המשפט ומהחלטותיו. הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות, וכי השגותיהן של המערערות על תוכן ההחלטות, ככל שניתן להשיג עליהן, מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (ע"א 8741/14 קנפלר נ' ברגמן (11.1.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-177 (2006)). הלכה זו יפה אפילו מדובר ברצף של החלטות (מרזל, בעמוד 175). בנוסף, נדמה כי אכן קיים שיהוי בהעלאת טענת הפסלות; הגשת הבקשה ערב המועד שנקבע לישיבת ההוכחות אומרת דרשני. כך או כך, המערערות לא הצביעו על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים ונחה דעתי כי בית המשפט לא גיבש דעתו באשר לתוצאות התביעה שהוגשה. משכך, כאמור, דין הערעור להידחות. ממילא אין להידרש לבקשה להעביר את הדיון למחוז אחר ולבקשה לעיכוב ההליכים. הערעור נדחה איפוא. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בשבט התשע"ה (18.2.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15009370_C01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il