מדינת ישראל-משרד הבריאות נ. מוחמד אסמאעיל

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9368/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערערות: 1. מדינת ישראל, משרד הבריאות 2. שירותי בריאות כללית נ ג ד המשיב: מוחמד אסמאעיל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק א 049869-08-15 שניתן ביום 19.10.2017 על ידי כבוד השופטת ע' כהן בשם המערערת 1: עו"ד נופר ביטון בשם המערערת 2: עו"ד אבי אלרום ועו"ד אסף אלרום בשם המשיב: עו"ד מחמוד אבו סנינה ועו"ד סתיו גבעון פסק-דין השופט י' עמית: במוקד הערעור שלפנינו פסק דינו של בית המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' כהן) מיום 19.10.2017 בת"א 49869-08-15, שהורה על מחיקת תביעתו של המשיב. 1. המשיב, יליד 1997, הגיש ביום 26.8.2015 תביעה בגין רשלנות רפואית, היא התביעה מושא הערעור שלפנינו. בתביעה נטען כי המערערות 2-1 (להלן יחד: המערערות) התרשלו במעקב אחר ההיריון של האם, וכתוצאה מכך המשיב נולד כשהוא סובל מבעיות קוגניטיביות, בעיות במערכת העיכול, מומים אורתופדים ומומים אחרים. 2. תביעה זו היא "גלגול שני" של תביעה שהגישו המשיב והוריו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשנת 2013 (ת"א 49980-05-13, ולהלן: התביעה הקודמת). התביעה הקודמת הוגשה מבלי שנתמכה בחוות דעת רפואית לאימות טענות התביעה, אך בהמשך, הגישו התובעים חוות דעת של מומחה בגנטיקה וברפואת ילדים וכן עתרו להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית נוספת בתחום הגניקולוגיה והשיקום. התביעה נמחקה כשנה לאחר הגשתה מחמת חוסר מעש, וזאת בשל התנהלות התביעה ומחדליה שבאו לידי ביטוי באי הגשת חוות הדעת ואי עמידה בלוחות הזמנים שנקבעו על ידי בית המשפט (השופטת ד' גנות, החלטות מיום 19.5.2014 ומיום 2.7.2014). 3. בחזרה לתביעה מושא הערעור. המערערת 2 הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית בתחום הגניקולוגיה, זאת על אף שעניינה של התביעה ברשלנות בביצוע מעקב היריון. הבקשה נדחתה אך ניתנה למשיב-התובע האפשרות להגיש חוות דעת בתחום הגניקולוגיה, ככל שבא-כוחו יודיע על כוונתו לעשות כן. בחלוף הזמן שהוקצב, ומשלא פעל בא-כוח המשיב בהתאם להחלטה האמורה, ניתנה החלטה נוספת הקובעת כי לא תתאפשר עוד הגשת חוות דעת בתחום הגניקולוגיה. 4. ביום 5.3.2017 הגישו המערערות בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן בהליך המשפטי מכוח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). ביום 10.7.2017 נעתר בית המשפט המחוזי (השופטת ו' מרוז) לבקשה, והורה למשיב להפקיד ערובה בסך 20,000 ₪. בהחלטה צוין כי אם לא תופקד הערבות עד ליום 10.10.2017 – תביעתו של המשיב תמחק מחוסר מעש. הערבות לא הופקדה והמערערות עתרו לדחיית התביעה מכוח תקנה 519(ב) לתקנות; ולחלופין – למחיקתה מחמת חוסר מעש כאמור בהחלטה מיום 10.7.2017. בדיון שנערך עדכן המשיב כי הערובה לא הופקדה בשל חוסר יכולת כלכלית, ועתר למחיקת התביעה ולחלופין להארכת המועד להגשת חוות הדעת הגניקולוגית. המערערות מנגד חזרו על בקשתן לדחות את התביעה, והוסיפו וביקשו כי ככל שהתביעה תימחק, הגשתה בפעם השלישית תותנה בתשלום הוצאות בגובה הערובה שנקבעה וכי ההליכים ימשכו מהשלב שבו הופסקו. 5. בפסק הדין מושא הערעור הורה בית המשפט על מחיקת התביעה. צוין כי בהחלטה מיום 10.7.2017 נקבע כי אם לא תופקד הערובה התביעה תימחק מחוסר מעש, והמערערות לא השיגו על החלטה זו. משכך, ומשלא הופקדה הערובה בהתאם להחלטה, דינה של התביעה למחיקה ולא לדחייה. עוד קבע בית המשפט כי אם וכאשר המשיב יגיש נגד המערערות תביעה נוספת בגין אותן עילות, הוא יישא בהוצאות המערערות בסך 6,000 ₪ לכל אחת. 6. לאחר מתן פסק הדין, המערערות פנו בבקשה לתיקונו וטענו כי נשמטה ממנו התייחסות לבקשתן כי ככל שהמשיב יבקש לחדש את התובענה, ההליכים בה ימשכו מהשלב שבו הופסקה. בהחלטה מיום 23.10.2017 נדחתה הבקשה, תוך שצוין כי התביעה נמחקה מחוסר מעש של המשיב-התובע ובשל אי הפקדת ערובה, כך שאין מדובר בהפסקת תובענה לבקשת תובע אלא במחיקתה עקב מחדליו ועל כן לא נקבע כי אם תחודש התביעה היא תמשיך מהשלב שבו הופסקה. על פסק הדין ועל ההחלטות מיום 10.7.2017 ומיום 23.10.2017 הוגש הערעור שלפנינו. 7. לטענת המערערות, היה על בית המשפט להורות על סילוק התביעה נוכח אי הפקדת הערובה עליה הורה, ולא מחמת חוסר מעש. בהתאם, תקנה 519(ב) לתקנות קובעת כי אם הערובה לא הופקדה במועד שנקבע התביעה תידחה, וכך היה על בית המשפט להורות. לחלופין נטען כי ככל שיקבע כי דין התביעה להימחק, יש להורות כי ככל שתוגש מחדש היא תידון מהשלב שבו הופסקה, וכל ההחלטות שניתנו במסגרת ההליך הנוכחי תהיינה תקפות. המערערות הדגישו כי בשלב זה הוגשו כבר כל חוות הדעת מטעמן וטענות ההגנה ידועות למשיב, כך שניהול התביעה מבראשית בפעם השלישית יעניק למשיב יתרון לא הוגן חרף התנהגותו הלא ראויה. 8. המשיב טען כי דין הערעור להידחות וכי ההחלטה על מחיקת התביעה מידתית והולמת את נסיבות המקרה. נטען כי סילוק התביעה נבע מחוסר מעש של המשיב, ובדין הורה בית המשפט על מחיקתה לפי תקנה 156 לתקנות; המשיב העלה בכתב התביעה טענות הדורשות בירור עובדתי, ודחיית התביעה היא סעד מרחיק לכת; המערערות לא השיגו על החלטת בית המשפט מיום 10.7.2017 המורה על המחיקה; ולמחיקת תביעה מחמת חוסר מעש תוך קביעת תנאים אין יסוד בהוראות הדין. 9. התנהלות המשיב במקרה שלפנינו אינה משביעת רצון, וזאת בלשון המעטה. כמפורט לעיל, בשתי התביעות לא עמדה התביעה בלוחות הזמנים שנקבעו על ידי בית המשפט, ולא הוגשו חוות דעת רפואיות התומכות כדבעי בתביעה. מחדלי התביעה הביאו לכך שלא היה מנוס ממחיקת התביעה הן בהליך הקודם הן בהליך הנוכחי. בהינתן ההחלטה המונעת הגשת חוות דעת התחום הגניקולוגיה, צודקות המערערות בטענתן כי ככל שתוגש תביעה חדשה, זו הפעם השלישית, מבלי להתחשב באירועים ובהחלטות שניתנו בהליכים הקודמים, יהא בכך כדי להעניק למשיב יתרון לא הוגן ש"נקנה" בזכות מחדליו. 10. בהינתן שעל הפרק עומדת זכות הגישה לערכאות, איני מוצא להתערב בהחלטת בית המשפט שלא לדחות את התביעה. עם זאת, בהינתן שמשמעות מחיקת הליך היא ביטולו, על כרעיו ועל קרבו, אני סבור כי היה מקום להתנות את המחיקה בתנאים שיגנו על המערערות ככל שתוגש תביעה חדשה בהמשך. אכן, מחיקת תביעה בתנאים אינה סמכות הנזכרת במפורש בתקנה 156 לתקנות, שעניינה במחיקה מחמת חוסר מעש (השוו לנוסח תקנה 154(ב) לתקנות שעניינו בהפסקת תובענה). עם זאת, ברע"א 4921/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' רשיד (21.9.2009) (להלן: עניין רשיד) נדון מקרה דומה לענייננו בו נמחקה תביעה ביוזמת בית המשפט, לאחר שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית. זאת, חרף החלטה המורה על הארכת המועד להגשתם, וחרף התראה כי אם אלה לא יוגשו, התביעה תימחק. בהקשר זה ציין השופט א' ריבלין (כתוארו אז) כי "נתונה לבית המשפט האפשרות להתנות את המחיקה בתנאים שנועדו להגן על יתרונות שבהם זכה בעל דין בהליך, ולמנוע מאחד הצדדים לעשות שימוש לרעה בהליכי המשפט", ובמקום אחר ציין המשנה לנשיאה השופט ריבלין כי "לבית המשפט נתונה הסמכות להתנות את מחיקת התביעה בתנאים. משכך, מן הראוי הוא שבית משפט המוחק תביעה, לאחר שהוקדש זמן לבירורה, יתייחס בהחלטת המחיקה באופן מפורש לנפקותן של העדויות שנשמעו ושל חוות הדעת שהוגשו עד לשלב המחיקה" (רע"א 5440/09 אבו אלרוב נ' חברת נכסי שלמה המלך בע"מ, בפסקה 6 (10.1.2010); ראו גם יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 525 (2015)). יצוין כי בעניין רשיד נדחתה טענת הנתבעות כי יש לקבוע תנאי לפיו חוות דעת שהוגשה בהליך שנמחק תהיה מחייבת גם בהליך מאוחר, מן הטעם שההליך הראשון נמחק ללא תנאים ומבלי שניתנה קביעה מפורשת לעניין נפקותה של חוות הדעת בהליך עתידי, והנתבעת לא השיגה על כך במועד. 11. במקרה הנדון, ניתן היה להורות על מחיקת תביעה בתנאים מכוח סעיף 156 לתקנות, ולדידי בית המשפט רשאי היה לעשות שימוש גם בסמכותו לפי סעיף 154 לתקנות ולהגיע לתוצאה זהה. אמנם בית המשפט הורה בהחלטה מיום 10.7.2017 כי אם לא תופקד הערבות התביעה תימחק מחוסר מעש, ובהחלטה מיום 23.10.2017 אף הובהר כי אין מדובר בהפסקת תובענה לבקשת התובע (לפי סעיף 154 לתקנות) אלא במחיקה עקב מחדליו, בהפניה לרע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי (8.7.2012) (להלן: עניין קבודי). אלא שלאחר שהערובה לא הופקדה במועד שנקבע, פנו המערערות בבקשה לדחייתה לפי הוראת תקנה 519(ב) לתקנות (ולחלופין למחיקתה), ובמהלך הדיון שנערך היה זה המשיב שפנה לבית המשפט וביקש את מחיקת התביעה. יוזכר כי תובע רשאי להגיש בקשה להפסקת תובענה לפי תקנה 154 לתקנות תוך כדי דיון וללא הודעה מוקדמת (תקנה 154(א); ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589 (1983); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 535 (מהדורה שתיים עשרה, 2015)). בנסיבות אלה, איני סבור כי בית המשפט היה כבול להחלטה מיום 10.7.2017, והוא היה רשאי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 154 לתקנות. 12. מכל מקום, בית המשפט קמא הורה כי ככל שתוגש תביעה חדשה המשיב יחויב בהוצאות המערערות, אך בכך לא די, והיה מקום ליתן הוראות בדבר נפקותן של ההחלטות שניתנו בגדרי ההליך. בסופו של יום, ההחלטה מיום 10.7.2017 ניתנה על רקע בקשת המערערות להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן, ומשהוחלט על סילוק ההליך היה מקום לוודא כי הדבר לא יביא לפגיעה עתידית בזכויותיהן. כפי שנפסק, "הפסקת ההליכים אינה צריכה לשמש פתח לשימוש לרעה בהליכי משפט, וכי אין, כמו כן, להתיר, שתקופח עקב ההפסקה זכות מהותית או דיונית אחרת, אותה רכש הנתבע" (ע"א 302/83 חשולי הכרמל בע"מ נ' נסחלהטשוויל, פ"ד לט(2) 831, 834 (1985); רע"א 3876/09 ח'שיבון נ' ח'שיבון, בפסקה ח' (25.8.2009)). מחיקת תובענה או הפסקתה בתנאים מעניקה לבית המשפט את הגמישות הנדרשת לצורך קבלת החלטה המאזנת בין זכויות הצדדים (רע"א 7070/14 עזבון אבו ליל נ' עזבון אלפהום, בפסקה 11 (14.1.2015)). מחיקת התביעה בתנאי כי ככל שתוגש תביעה חדשה היא תימשך מהשלב בו הופסקה התביעה הקודמת, מאזנת כנדרש בין זכויות הצדדים בנסיבות העניין (ודוק, אין מדובר בחידוש או החייאת התביעה הראשונה, אלא בהגשת תביעה חדשה ועצמאית, וראו לעניין זה הערתו של השופט צ' זילברטל בפסקה 10 בעניין קבודי). יצוין כי גם בעניין קבודי אליו הפנה בית המשפט קמא, דובר בהפסקת תובענה לפי סעיף 154 לתקנות אותה יזם בית המשפט, לאחר שהתברר כי הנזק של התובע עדיין לא התייצב. צוין שם כי "גם במקרה זה, על אף שהיוזמה להפסקת התביעה לא באה מהתובע, היתה הנתבעת (המבקשת) אמורה לעמוד על המשמר ולבקש כי ייקבע שחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט תחייב גם בתביעה החדשה" (שם, בפסקה 7). בענייננו, המערערות לא ישנו על זכויותיהן, והן השיגו על האופן בו סולקה התביעה בזמן אמת (השוו לעניין רשיד, עניין קבודי). גם עניין זה מצדיק להיעתר למבוקש על ידן. 13. אשר על כן, הערעור מתקבל. תביעתו של המשיב תימחק, אך יוסף תנאי ולפיו ככל שתוגש תביעה חדשה באותה עילה, היא תידון מהשלב בו הופסק ההליך הנוכחי, וההחלטות שניתנו במסגרתו יוסיפו לעמוד. בנסיבות העניין, המשיב יישא בהוצאות המערערות בהליך זה בסכום מופחת בסך 5,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ח בשבט התש"ף (‏23.2.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 17093680_E07.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1