פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 9367/01
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 9367/01
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת א' חיות
המערערים:
1. ג'ריס עודה
2. ראמי עודה
נ ג ד
המשיבים:
1. אליאס עיסא רושרוש
2. מוניר עיסא רושרוש
3. מוסא עיסא רושרוש
4. רימון עיסא רושרוש
5. סמיר עיסא רושרוש
6. סימון עיסא רושרוש
7. סוהיל עיסא רושרוש
8. עזבון המנוח עיסא רושרוש ז"ל
9. מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל
10. משרד המשפטים - הלשכה לרישום מקרקעין
11. משרד האוצר - משרד מס רכוש ושבח
מקרקעין נצרת
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום
7.10.01 בת"א 671/99 שניתן על-ידי כבוד השופט
צ' הוואדי
תאריך הישיבה:
י"ב באדר ב' תשס"ג
(16.3.03)
בשם המערערים:
עו"ד ז' כמאל
בשם המשיבים 8-1:
עו"ד א' דכואר
בשם המשיבים 11-9:
עו"ד מ' חשין
פסק-דין
בית המשפט המחוזי קבע כי כל אחד משני ההסכמים שנכרתו בין המערער לבין המשיב 1 (להלן: המשיב), כנציג כלל יורשיו של המנוח עיסא רושרוש, עומד לעצמו. כן קבע בית המשפט, כי המערער שילם למשיב את מלוא תמורתו של המגרש, שנרכש על-ידיו בהתאם להסכם הראשון, וכי העיסקה נשוא הסכם זה דווחה (אמנם באיחור) לשלטונות מס שבח מקרקעין. לנוכח העובדות שנקבעו כאמור - ומשדחה בית המשפט את טענת המשיב כי ההסכם השני שנכרת בין בעלי הדין נועד לבטל את ההסכם הראשון ולבוא במקומו, היה על בית המשפט לקבל את תביעת המערער למתן פסק-דין הצהרתי המכיר בזכותו לקבלת המגרש נשוא ההסכם הראשון. אלא שבית המשפט הנכבד, מנימוקים שפורטו בפסק-דינו, פסק לדחות את תובענת המערער.
העיון בנימוקים שפורטו בפסק הדין לא הניחו את דעתנו כי אכן היה בהם, חרף הקביעות שפורטו, כדי להביא לדחיית התביעה, ככל שזו התייחסה למגרש נשוא ההסכם הראשון. נמצא כי ערעורו של המערער לעניין זה בדין יסודו.
בא-כוח המשיב טען, כי עוד לפני הגשת התובענה מכר שולחו את המגרש נשוא ההסכם הראשון לצד שלישי. טענה לעניין זה לא הועלתה על-ידי המשיב בכתב-הגנתו, אך הטענה הוזכרה בתצהיר שנמסר מטעמו. נראה לנו כי לפחות מעת שהועמד על טענה זו היה על המערער לבקש מבית המשפט המחוזי לצרף את הצד השלישי, שעימו לפי הטענה כרת המשיב את עסקת המכר הנוספת, כצד נוסף לתובענה. אילו עשה כן היה בידי בית המשפט המחוזי לברר את סוגיית העסקאות הנוגדות במסגרתו של אותו הליך. אלא שהמערער לא ביקש לצרף את הצד השלישי, ובית המשפט הנכבד – שדבר העסקה עם הצד השלישי אפשר ונעלמה מעיניו – לא נדרש לעניין זה בפסק-דינו.
בנסיבות שנוצרו הננו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה, שאנו מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ככל שהוא נוגע להסכם הראשון, ומעניקים למערער את הסעד ההצהרתי שנתבקש בתביעתו לעניינו של המגרש נשוא ההסכם האמור (משנת 1993). אלא שמימוש זכותו של המערער על-פי פסק הדין ההצהרתי יהיה כפוף להכרעת בית המשפט בתובענה שבידי המערער להגיש נגד הצד השלישי, בשאלה לאיזו משתי העסקאות הנוגדות נתונה עדיפות. לא למותר להוסיף, כי פסק-דיננו איננו מקנה למערער כל זכות שהיא כלפי מינהל מקרקעי ישראל (המשיב 9), שחלקת הקרקע שעליה ניטשה מחלוקתם של בעלי הדין רשומה בבעלותו. אנו מחייבים את המשיבים 7-1 לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ₪ (כולל).
ניתן היום י"ב באדר ב' תשס"ג (16.3.03).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_______________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01093670_F03.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.