צמח רחמים נ. עיריית חולון

פסק-דין בתיק עע"ם 9364/12 בבית המשפט העליון עע"ם 9364/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: צמח רחמים נ ג ד המשיבה: עיריית חולון ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (כבוד השופטת א' מור-אל) מיום 17.12.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בב"ש 110-12 בשם המערער: עו"ד שמעון חזן פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (כב' השופטת א' מור-אל), מיום 17.12.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בב"ש 110-12. 2. המערער הגיש בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוציאה עיריית חולון (להלן -העירייה), לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה). צו ההריסה הוצא לגבי ריצוף בשטח הצמוד לקיוסק שבבעלות העירייה ומושכר בשכירות מוגנת למשפחת המערער. בפתח הדיון ביום 17.12.2012 טען בא-כוח המערער כי על בית המשפט לפסול עצמו בהתחשב במראית פני הצדק, שכן העירייה היא זו המנהלת את ההליך, וראוי שתנהלו לפני פורום אחר, ולא בבית המשפט לעניינים מקומיים הנמצא באותה עיר ממש. בא-כוח המערער לא טען שלבית המשפט יש נגיעה אישית לעניין, ואף לא העלה חשש שבית המשפט אינו אובייקטיבי או כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. 3. בית המשפט קבע כי טענת המערער חותרת תחת עצם קיומו של בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר נועד לדון בבקשות מהסוג שהגיש המערער. מאחר שלא הועלתה כל טענה המקימה עילת פסלות, דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט הוסיף שאף לא הועלתה כל טענה ממשית שיש בה כדי להצביע על פגיעה במראית פני הצדק, והבהיר שאינו פועל "תחת ידיה" של העירייה. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 4. המערער מבקש להדגיש את חשיבות מראית פני הצדק, ולאורה, מבקש להעביר את הדיון בבקשתו לבית משפט אחר בתחום שיפוט שונה. המערער ער לתכלית קיומו של בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בבקשות מהסוג שהגיש, אולם בנסיבות העניין, בהן העירייה משכירה את הקיוסק מצד אחד, ומצד שני מעוניינת לפנותו ופועלת בכל האמצעים העומדים לרשותה לשם כך, עומד המערער על בקשתו להעביר את הדיון לבית משפט בתחום שיפוט אחר. המערער מציין כי מתנהלים במקביל מספר תיקים שונים, בבית משפט שונים, בנוגע לקיוסק, וכי קיים צו הריסה נוסף, שסביר שיבוא לדיון לפני אותו מותב. מאחר שמדובר ב"לקוחות חוזרים" שיחזרו לדיון לפני אותו מותב, ומחשש להשפעה שיכולה להיות על המותב בהקשר זה, וכן, נוכח הקיפוח והרדיפה הנטענת של העירייה את משפחת המערער, מבוקש לפסול את בית המשפט. 5. דין הערעור להידחות. במקרה זה לא הועלתה כל טענה המקימה עילה ממשית לפסילת בית המשפט, וממילא לא הוכחה טענה כזו. ברור שלא ניתן לומר שקיים חשש ממשי למשוא פנים מצידה של השופטת. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח תכלית הקמת בתי משפט לעניינים מקומיים והסמכות שניתנה להם לדון, בין היתר, בעבירות שנעברו לפי חוק התכנון והבנייה, במקום השיפוט ובאזור השיפוט שנקבעו על פי דין (ראו: סעיפים 54 ו-55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). אשר לטענת הפסלות בשל מראית פני הצדק, הרי כבר נפסק בעבר שאין להרחיב את השימוש בעילה זו לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות ללא כל בסיס אובייקטיבי. משכך, גם דין טענה זו להידחות (למשל, ע"א 3495/12 פלונית נ' פלונית (15.7.2012)). הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ד בשבט התשע"ג (25.1.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12093640_S02.doc שי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il