פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון ע"א 936/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 25.1.2021 בת"ע 23691-09-20 אשר ניתנה על ידי כב' השופטת א' בן-דור בשם המערערת: עו"ד א. עמוס פריד פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופטת א' בן-דור) מיום 25.1.2021 בת"ע 23691-09-20 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המערערת והמשיבה הן אחיות המנהלות ביניהן הליכים משפטיים הנוגעים לצוואות אמן המנוחה (להלן: המנוחה). במסגרת זו, הגישה המשיבה התנגדות לקיום צוואת המנוחה משנת 2018 (להלן: הצוואה), שבמוקד ההליך נושא הערעור דנן. ביום 22.12.2020 התקיים קדם משפט, בו טענה המשיבה, בין היתר, כי יש לבטל את הצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת של המערערת על המנוחה. המערערת טענה שיחסיה עם המנוחה היו טובים ושאין שחר לטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת. בדיון זה התייחס בית המשפט קמא לצו הרחקה שהוציא נגד המערערת בשנת 2012 לבקשת המנוחה והמשיבה (להלן: צו ההרחקה). ביום 4.1.2021 הגישה המערערת בקשת פסלות, בה טענה כי בית המשפט קמא העלה מיוזמתו את קיומו של צו ההרחקה. לטענתה, דברי בית המשפט בעניין הם בבחינת "הרחבת חזית אסורה", שכן המשיבה כלל לא התייחסה לצו ההרחקה בטענותיה. לשיטת המערערת צו ההרחקה שניתן לא היה מוצדק לגופו, ואזכורו ביוזמת בית המשפט יוצר רושם שדעתו "מקובעת ואינה ניתנת לשינוי" באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים. לאחר שהמשיבה הגיבה לבקשה וטענה שדינה להידחות, ולאחר קבלת תשובת המערערת לתגובת המשיבה, ביום 25.1.2021 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי צו ההרחקה הוזכר על רקע טענות הנוגעות לטיב היחסים בין המנוחה ובין המערערת, לנוכח טענת המשיבה בדבר השפעה בלתי הוגנת של המערערת על המנוחה. מדובר, כך נקבע, בעניין רלוונטי לסוגיה שבמחלוקת ולא הייתה כל מניעה שבית המשפט יעלה אותו מיוזמתו. בית המשפט הבהיר כי לא גיבש דעה בנוגע לשאלות שבמחלוקת, ואלה יתבררו "בנפש חפצה" וללא משוא פנים. עוד חייב בית המשפט את המערערת בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ש"ח. מכאן הערעור בו חוזרת המערערת על טענותיה ומוסיפה כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע בהחלטתו שלא הייתה כל מניעה לכך שיעלה מיוזמתו את צו ההרחקה. לשיטת המערערת, בית המשפט קמא גילה את "רחשי ליבו" על אודות "מרכזיות" צו ההרחקה להליך דנן, ולטענתה הדבר אינו מתיישב עם השיטה האדברסרית הנהוגה בישראל. המערערת מוסיפה טענות גם לגופו של צו ההרחקה ומלינה על כך שבית המשפט קמא לא התייחס לטענותיה אלה אף שהועלו בפניו. לבסוף המערערת טוענת כי דין הערעור להתקבל למצער מחמת מראית פני הצדק. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. הכלל הוא שהליכים בעניין משפחה אחת המתנהלים בפני בית המשפט לענייני משפחה נדונים בפני אותו שופט (ראו: ע"א 6702/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (5.11.2020)). מכך נובע, מניה וביה, כי יתכן שבית המשפט יכיר הליכים קודמים שהתקיימו בעניינה של המשפחה, וברי כי היכרות זו אינה מקימה עילת פסלות כשלעצמה. טענת המערערת שלפיה אזכור צו ההרחקה מיוזמתו של בית המשפט מקים חשש ממשי למשוא פנים, דינה להידחות. בית המשפט הבהיר כי לנוכח טענות הצדדים הוא העלה את נושא צו ההרחקה משום שסבר שהוא רלוונטי, וכבר נקבע כי אף כאשר בית המשפט מציף מיוזמתו סוגיה רלוונטית שאליה לא התייחסו הצדדים, הדבר אינו מקים בהכרח עילת פסלות (השוו: ע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 12 (8.10.2020); ע"א 5406/20 מ.י שחם נדל"ן בע"מ ואח' נ' עידו ואח', פסקה 23 (26.11.2020)). הדברים אמורים ביתר שאת בענייננו, בו בית המשפט הבהיר כי דעתו לא ננעלה ביחס לשאלות שבמחלוקת ושאותן בכוונתו לברר בנפש חפצה. טענות המערערת בנוגע לצו ההרחקה לגופו, הן "ערעוריות" באופיין ואין מקומן בהליך פסלות (ראו: ע"א 53/21 פלוני נ' פלוני ואח', פסקה 9 (19.2.2021)). על כן, החלטתו של בית המשפט קמא שלא להידרש אליהן במסגרת ההכרעה בבקשת הפסלות, אינה מקימה עילת פסלות. לנוכח כל האמור לא מצאתי עילה לפסילת המותב, אף לא מחמת מראית פני הצדק. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' בניסן התשפ"א (‏18.3.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21009360_V04.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il