פלוני נ. ראש ממשלת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 9357/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9357/10 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל 2. הועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים 3. המנהל האזרחי 4. שירות הבטחון הכללי 5. המנהלה הביטחונית לסיוע 6. משטרת ישראל 7. משרד הפנים 8. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ז' באדר התשע"ב 01.03.2012 בשם העותר: עו"ד יצחק טפלו מיכאל בשם המשיבים: עו"ד הילה גורני פסק-דין השופט ח' מלצר 1. העותר, שהינו יליד אזור יהודה ושומרון, סייע במשך תקופות מסוימות לפעולות של משטרת ישראל. כן נבדקה האפשרות להפעילו בידי גורמי ביטחון נוספים (דבר שלא נסתייע). בעתירה שלפנינו העותר משיג על החלטת המשיבים שלא להעניק לו מעמד בישראל, או להנפיק לו אישורי שהייה קבועים. בנוסף תוקף העותר בגדרי העתירה את העובדה כי המשיבים לא מפרסמים את הקריטריונים הרלבנטיים לפיהם נקבע מי מבין משתפי הפעולה שסייעו לגורמי הביטחון יקבלו מן המדינה סיוע או עזרה בשיקום. 2. עם הגשת העתירה בתאריך 20.12.2010 הגיש העותר גם בקשה דחופה למתן צו ביניים, שלפיו ייאסר על המשיבים לבצע כל פעולה שתוביל להעברתו מתחומי מדינת ישראל, וזאת עד לבירור העתירה. בקשה זו נדחתה עוד ביום הגשתה, והעתירה הועברה לדיון בפני הרכב תלתא, שהתקיים בתאריך 1.3.2012. לשם הבנת הרקע הנדרש להכרעה יובאו עתה הנתונים הצריכים לעניין. 3. העותר נשוי כיום לאזרחית ישראלית, ומתגורר עימה בישראל. לזוג מספר ילדים. מן העתירה עולה כי העותר סייע למשטרת ישראל במספר מקרים בין השנים: 1993-1989 וכן בין השנים: 2001-1998 (יצויין כי בתגובה לעתירה מסרו המשיבים תקופות זמן שונות במעט, שבהן פעל העותר בשיתוף פעולה עם המשטרה, אך הדבר איננו משליך על ענייננו ועל כן אין צורך להידרש עוד לנושא זה). בנוסף, מתגובת המשיבים עולה כי בשנת 1993 העותר שימש כעד מדינה בפרשה שעסקה בעבירות רכב והתפרצויות ולטענתו עקב כך הוא הקים לעצמו יריבים מרים. 4. לעותר עבר פלילי עשיר. גם בעניין זה יש מחלוקת מסוימת בין הצדדים, הנוגעת למספר התיקים הפליליים (הפתוחים והסגורים) המיוחסים לעותר, ולכן לשם הפשטות נתייחס כאן רק לתיקים שבהם הורשע העותר. העותר הורשע בכ-15 הליכים פליליים שונים, בעבירות מעבירות שונות, וביניהן: פריצה וגניבה מבניין; פריצות וגניבות מכלי רכב (מספר הרשעות); הפרעה לשוטר ואיומים; קבלת נכסים שהושגו בפשע; הסגת גבול; החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית (מספר הרשעות); ביצוע שוד בנסיבות מחמירות; איומים; העלבת עובד ציבור; תקיפה הגורמת חבלה של ממש, והתנגדות למעצר חוקי. להשלמת התמונה יש לציין כי העותר לא גילה בעתירה את עובדת הרשעתו בכל העבירות האמורות. עוד ראוי להעיר כי בתאריך 31.1.2012 העותר נעצר בחשד לביצוע עבירות של איומים, תקיפה, הטרדה מינית, ושהייה בלתי חוקית בישראל ונמסר לנו כי אף שהעותר שוחרר מן המעצר, נשקלת עדיין האפשרות להעמידו לדין בגין עבירות אלו המיוחסות לו. 5. בשנת 1997 הוזמן העותר לחקירה בטחונית ברשות הפלסטינית, ככל הנראה על רקע אישי, ובלי קשר לפעילותו בשירות משטרת ישראל. כחודש לאחר החקירה הראשונה האמורה הוזמן העותר לחקירה שנייה שם, והפעם, לטענתו, הופעלה כנגדו אלימות קשה. בעקבות אירועים אלה ברח העותר בשנת 1998 מתחומי הרשות הפלסטינית, ומאז הוא מתגורר בישראל. מן העתירה עולה בנוסף כי העותר הגיש בשנת 1998 בקשה ל"איחוד משפחות", אך בקשתו נדחתה. 6. בשנת 1999 פנה העותר לראשונה למשיבה 2 (להלן: ועדת המאוימים) בבקשה לקבלת היתר שהייה. בקשתו נדחתה, ככל הנראה מאחר שהרשויות סברו שהוא איננו מאוים על רקע בטחוני ובשים לב לעברו הפלילי המכביד (יוער כי העותר לא ציין פניה זו לועדת המאוימים בעתירה, והמשיבים לא הצליחו לאתר את התשובה לבקשה עצמה, אלא רק מסמכים פנימיים הנוגעים אליה). בשנת 2002 פנה העותר בשנית לועדת המאוימים. הועדה האמורה דנה בבקשה בשנת 2003, ודחתה אותה, בין היתר, בהתחשב בהתנגדות משטרת ישראל. 7. בתאריך 24.2.2005 הגיש העותר עתירה לבית משפט זה, שבגדרה ביקש סעדים דומים לאלה שצוינו בפיסקה 1 לעיל (בג"צ 1905/05; להלן: העתירה הראשונה). בעקבות הגשת העתירה הנ"ל נדרשה ועדת המאוימים שוב לעניינו של העותר, וגם זו הפעם היא דחתה את בקשתו. השתלשלות הדברים פה מצריכה פירוט-מה נוסף. בעוד העתירה הראשונה תלויה עדיין ועומדת – התקיים בתאריך 11.2.2007 דיון נוסף בועדת המאוימים (על פי הפנייה של הפרקליטות), שבסיומו הוחלט על תחקור העותר. בסמוך לאחר מכן התחיל העותר לרצות עונש מאסר שנגזר עליו, ולכן התחקור הנ"ל התבצע על ידי קצין שב"ס. בעקבות התחקור הובא ענינו של העותר לדיון חוזר בועדת המאוימים בתאריך 29.4.2007, ובסופו בקשת העותר נדחתה בשל האיזון בין מידת הסיכון הנמוך, אם בכלל, הנשקף לעותר בשטחי הרשות, למול הסכנה החמורה הנשקפת ממנו לשלום הציבור, בשים לב לפעילותו הפלילית הענפה (חלק מהעבירות שיוחסו לו בוצעו לכאורה אפילו לאחר הגשת העתירה הראשונה). ועדת המאוימים התחשבה בהחלטתה גם בכך שלשיטתה העותר מסר בתחקורו כי הוא נכנס לשטחי הרשות הפלסטיני לאחר שנת 1998. לנתון זה יש השלכה מסוימת אף לענייננו, שכן מסיכום התחקור שנמסר לנו בדיון שקיימנו בעתירה בתאריך 1.3.2012 – לא עולה כי העותר חזר לשטחי הרשות הפלסטינית לאחר שנת 1998, או כי מסר כך בתחקיר. בהמשך הדברים (בפיסקאות 16-15 שלהלן) נחזור ונדרש לנושא זה, ועתה נמשיך בתיאור ההשתלשלות העובדתית. 8. הדיון בפני בית משפט זה בעתירה הראשונה נערך בחודש דצמבר 2007, כאשר העותר עצור באותו זמן בגין חשדות לביצוען של עבירות נוספות שיוחסו לו (ובהן עבירת שוד בנסיבות מחמירות), והצפי היה כי הוא לא עתיד להשתחרר ממעצרו בקרוב. בנסיבות אלה העתירה נמחקה והוחלט כי מאחר שהרחקתו של העותר לא היתה אקטואלית באותו השלב (שכן הוא היה עצור, כאמור) – העותר יוכל לעתור בשנית ערב שחרורו ממעצר, או ממאסר, על מנת שתיבדק מחדש שאלת מאויימותו (ראו: בג"צ 1905/05 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 12.12.2007)). 9. לאחר שחרורו של העותר מהכלא – בחודש יולי 2010 – פנה העותר לועדת המאוימים פעם נוספת, ובמסגרת פנייתו הסתפק בהפנייה לטענות שהעלה בעתירה הראשונה. ועדת המאוימים דחתה את בקשתו בתאריך 15.7.2010 מן הטעם שלא הועלו בבקשתו של העותר כל טענות, או עובדות חדשות. העותר לא אמר נואש והעביר בקשה נוספת לועדת המאוימים, שבגדרה ציין כי הוא מבקש שהיא תנהל בדיקה מקיפה בעניינו. פנייה זו לא נענתה ככל שניתן להבין מן העתירה ומתגובת המשיבים לה. בהמשך הדברים פנה העותר למשיבה 5, המנהלה הבטחונית לסיוע (להלן: המנהלה) בבקשה כי יינתן לו סיוע. המנהלה סירבה לבקשה זו, בציינה כי העותר איננו עומד בתבחינים לבחינת זכאות לטיפול (ראו: החלטתה מתאריך 9.8.2010). מכאן העתירה שלפנינו. טענות הצדדים 10. העותר טוען כי מן הדין ליתן לו מעמד בישראל, או למצער היתר שהיה, ובנוסף כי יש מקום לאפשר לו לקבל סיוע מן המנהלה. כמו כן מעלה העותר טיעונים עקרוניים יותר בנוגע לצורך בפרסום אמות-המידה שלפיהן מכריעה המנהלה בבקשות שמוגשות לה. 11. המשיבים מסרו בתגובה לעתירה כי לשיטתם דין העתירה להידחות על הסף, מחמת חוסר ניקיון כפיים והסתרת פרטים מהותיים. גם לגופו של עניין – המשיבים סבורים כי אין מקום לקבל את העתירה. דיון והכרעה 12. דין העתירה – להידחות מן הטעמים שיפורטו בקצרה להלן. 13. השגותיו של העותר כנגד החלטות ועדת המאוימים – אינן מבוססות. העותר לא הראה כי קיימים נתונים חדשים כלשהם בעניינו, אשר יצדיקו בחינה חוזרת של טענתו בדבר הסכנה שנשקפת לו באזור יהודה ושומרון, ועל כן בדין דחתה ועדת המאוימים את בקשותיו לקבל היתר שהיה בישראל. יש להדגיש בהקשר זה כי בקשותיו של העותר שבאו לאחר שחרורו מן הכלא התבססו רובן ככולן על הנאמר בעתירה הראשונה שהגיש – שהנתונים בה היו עדכניים עד לחודש פברואר 2005 בלבד ("המלצותיו" של העותר, שהופנו לועדת המאויימים, כי תבחן מידעים מסוימים – אינן מעלות או מורידות לעניין זה בנסיבות). השוו: בג"צ 8643/10 פלוני נ' שר הביטחון (לא פורסם, 7.2.2011); בג"צ 6864/11 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 12.12.2011). זאת ועוד: המשיבים מסרו בתגובתם לעתירה כי מבדיקה עדכנית שנערכה על ידי גורמי הביטחון הרלבנטיים, ניכר כי אין מידע חדש המצביע על סכנה הנשקפת לחייו של העותר מאז שועדת המאוימים התכנסה לאחרונה לדון בעניינו (ראו: פיסקה 36 לתגובת המשיבים). נראה שהעותר בעצמו איננו יכול להצביע על מידע חדש שכזה (זוהי על כל פנים ההתרשמות מעיון ב"פרק" 2.א לעתירה, שכותרתו: "אינדיקציות ספציפיות נגד העותר", שהינו ריק לחלוטין מתוכן כלשהו). למען הסר ספק יובהר כי אם יהיה שינוי במצב דברים זה – זכותו של העותר שמורה לו. בהקשרים אלה יש לתת גם את הדעת למסוכנות שנשקפת מן העותר, כפי שהיא נלמדת מן העבירות הרבות בהן הוא הורשע (וכאמור איננו מתייחסים כאן לעבירות שיוחסו לעותר, אך כתב האישום בהן בוטל). המעורבות בפלילים של מבקשי היתר שהייה בישראל הינה נתון משמעותי במכלול כגון זה שלפנינו מכיוון שהיא משליכה על הסכנה הנשקפת לשלום הציבור בישראל משהייתו של מבקש ההיתר בארץ (השוו: בג"צ 11090/07 פלוני נ' שר הביטחון (לא פורסם, 5.4.2008)). 14. דין דחיה דומה חל גם על טענת העותר כי יש לחשוף את הקריטריונים לפיהם מקבלת המנהלה את החלטותיה. בעניין זה נקבע כבר בעבר כי ראוי שאמות המידה להכרעתה של המנהלה בבקשות המוגשות אליה – יישארו חסויות (עיינו: בג"צ 3322/11 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 18.5.2011)), ולא מצאנו כי העותר העלה כל טענה חדשה לגופו של עניין, שיש בה כדי להשיג על קביעה זו. 15. בסיומם של הדברים ולאחר דחיית טענות העותר לגופן, מן הראוי להפנות את תשומת הלב לתקלה מסוימת שחלה בתגובה שהוגשה לנו מטעם המשיבים. במסגרת התגובה מתאריך 26.2.2012, החתומה על ידי עו"ד עמרי אפשטיין מפרקליטות המדינה, בחרו עורכי מסמך התגובה להציג את עיקרי העובדות הרלבנטיות אגב ציטוט מתוך תגובת המדינה לעתירה הראשונה, וזאת – "למען הנוחות" (ראו: פיסקה 8 לתגובה). כחלק מאותו ציטוט ארוך למדי, ניתן למצוא גם את הקטע הבא: "מהתחקור [של העותר שנערך לו בכלא – הח"מ] עולה, כי העותר מודה שהוא נוהג לעתים להגיע לשטחי הרשות הפלסטינית ולפגוש את אחיו, המתגוררים שם, הגם שלדבריו הוא חושש מאוד לעשות כך" (ראו: פיסקה 36 לתגובת המדינה לעתירה הראשונה, הכלולה כאמור גם בתגובה לעתירה שלפנינו; ההדגשה במקור – הח"מ). במהלך הדיון שהתקיים בפנינו בתאריך 1.3.2012 – התברר לנו כי הטענה שהעותר נוהג להגיע לשטחי הרשות הפלסטינית ולפגוש את אחיו המתגוררים שם – איננה בדוקה. יתר על כן דו"ח התחקור שנערך לעותר (שסומן מש/8 לתגובת המדינה לעתירה הראשונה) נמסר לנו רק במהלך הדיון. מעיון בו עולה כי העותר לא מסר בתחקור מידע שלפיו ניתן להבין שהוא נהג להגיע לעתים לשטחי הרשות הפלסטינית. אילו היה מדובר בטעות עובדתית בתגובת המדינה בלבד – ניחא, שהרי טעויות עלולות להתרחש (על אף שיש לנסות ולמנוע אותן כמובן). עם זאת מבירור קצר שערכנו בנושא זה במהלך הדיון עם באת-כוח המשיבים, היא גרסה שהעובדה האמורה לא נטענה בתגובה שלפנינו, והמשיבים הסתפקו רק בציטוט מהתגובה הקודמת לעתירה הראשונה. בהמשך היא הודתה בהגינותה כי עורכי התגובה הנוכחית לעתירה היו מודעים, כפי הנראה, לכך שהמידע שצוטט איננו מבוסס על האמור בתחקיר (ולמרות זאת הם בחרו לכלול ציטוט זה בתגובתם). 16. דומה כי אין צורך להכביר במילים מדוע יש בהתנהלות שתוארה לעיל – בעיתיות, אם לנקוט לשון המעטה. אף שהטענה בדבר חזרתו של העותר לשטחי הרשות הפלסטינית איננה משליכה פה על ההכרעה הסופית בעתירה, נוכח הצטברותם של נתונים אחרים המטים את הכף לחובתו של העותר (ומסיבה זו ראינו לנכון להתייחס לעניין זה רק בסופו של פסק הדין) – טוב יעשו פרקליטי המדינה אם יקחו ההערה שבפיסקה זו לתשומת ליבם ויוודאו כי דבר מעין זה לא ישנה. 17. נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית, בלא צו להוצאות. ניתן היום, י"ג אדר התשע"ב (7.3.2012). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10093570_K02.doc עב+מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il