איגור אוסטרחוביץ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 935/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 935/14 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם המערער: איגור אוסטרחוביץ נ ג ד המשיב: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 17967-05-13 שניתן ביום 23.12.2013 על-ידי כב' השופט כ' סעב תאריך הישיבה: י"ט בחשוון התשע"ה (12.11.2014) בשם המערער: עו"ד רועי קרן בשם המשיבה: עו"ד מורן פולמן בשם שירות המבחן הגב' ב' וייס פסק-דין השופט צ' זילברטל: ערעור על גזר דינו מיום 23.12.2013 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) בת"פ 17967-05-13, בגדרו הושתו על המערער 50 חודשי מאסר לאחר שהורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. רקע 1. המערער (יליד 1984) הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק. בכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המערער, נאמר כי בערבו של יום 26.4.2013 הגיע המערער לבית אביו ביחד עם המתלונן, חברתו של המתלונן ואחיו. במהלך ארוחת הערב, בה הוגשו משקאות אלכוהוליים, התפתח דין ודברים בין המערער לבין המתלונן, שבעקבותיו נכנסו השניים לבית האב. לאחר שהמתלונן הפציר במערער "שיירגע", שלף המערער שני סכיני מטבח שהיו חבויים מתחת לחולצתו והטיח במתלונן שלא 'יתחיל איתו'. לאחר שהמתלונן יצא מן הבית, נכנסה אליו חברתו ושוחחה עם המערער. בשלב מסוים נכנס המתלונן לבית וקרא לחברתו, או אז תקף המערער את המתלונן בסכין מטבח וגרם לו לחתכים ביד ובכתף שמאל. המתלונן פנה לברוח מהמקום, אך המערער דקר אותו שוב, דקירה עמוקה, בשכם. כאמור, המערער הודה בעובדות כתב האישום וביום 16.9.2013 הורשע במיוחס לו בכתב האישום. 2. בטרם פנה לגזור את עונשו של המערער, הורה בית משפט קמא לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו. שירות המבחן, אשר טיפל בעניינו של המערער בעבר, תיאר בתסקיר את רקעו האישי והמשפחתי. בין היתר נאמר, כי עוד בהיותו נער הסתבך המערער עם רשויות החוק במספר הזדמנויות וכך גם בבגרותו. עוד נאמר, כי אף שהמערער נוטל אחריות לביצוע העבירה, הוא מייחס זאת לכך שהיה תחת השפעת אלכוהול. נאמר גם, כי המערער מתקשה להתחבר לחומרת העבירה או לגלות אמפטיה כלפי המתלונן, אף שלטענתו השניים עומדים כיום בקשר טוב ורציף. שירות המבחן הציע למערער להשתלב בתהליך גמילה, אך הלה סרב תוך שהוא שולל את האפשרות כי פיתח תלות באלכוהול. בסיכומו של התסקיר, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער ואף מצא כי נדרשת בעניינו "ענישה מוחשית" שיהיה בה כדי לחדד עבורו את הפסול שבהתנהגותו. עמדה זו באה בעקבות התרשמותו, כי המערער אינו מודע להשלכות הבעייתיות שיש לצריכת האלכוהול על התנהגותו. 3. בבואו לגזור את דינו של המערער עמד בית משפט על כך שלמערער הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, וניכר כי הוא "אינו מפנים את חומרת התנהלותו האלימה והפוגענית, הן כלפי הרכוש והן כלפי האדם". לצד זאת, ציין בית משפט קמא כי המערער סיפר שמזה מספר חודשים הוא אינו צורך אלכוהול ואף הביע רצון להשתלב בתכנית גמילה. כן ציין בית משפט קמא את החרטה שהביע המערער ואת טענתו, כי הוא עומד כיום בקשר עם המתלונן, לאחר שזה סלח לו על מעשיו. בית משפט קמא ציין, כי אף שהוא אינו מתעלם מהנסיבות האמורות ומנסיבות חייו "הלא קלות" של המערער, הרי שלא ניתן להתעלם מעברו ומהאלימות הקשה שבה נהג במתלונן, גם לאחר שזה הפנה לו את גבו במטרה לעזוב את המקום. נאמר, כי נראה שמדובר במי ש"מאבד כליל את יכולת הבחינה ושיקול הדעת כשהוא נתון להשפעת המשקאות המשכרים". בית משפט קמא ציין, כי בתי המשפט אימצו גישה מחמירה כלפי עבירות אלימות מהסוג שבה הורשע המערער, שלפיה יש להטיל עונש הולם על "מי שחוטא במעשים כאלה". בית משפט קמא אימץ את מתחם הענישה שהציעה המשיבה בעניינו של המערער: בין 3.5 ל-5 שנות מאסר בפועל. לאחר כל זאת, העמיד בית משפט קמא את עונשו של המערער על 50 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) וכן גזר עליו 18 חודשי מאסר מותנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, ו-12 חודשי מאסר מותנים שלא יעבור עבירה דומה מסוג עוון, והכל למשך 3 שנים מיום שחרורו. בית משפט קמא הוסיף וחייב את המערער בתשלום פיצוי "לא גבוה" למתלונן, בסך 15,000 ש"ח, וזאת בהתחשב במצבו הכלכלי ובטענותיו כי כיום מערכת היחסים בינו לבין המתלונן סבירה וטובה. הערעור דנא מופנה כלפי חומרת עונש המאסר שהוטל על המערער. הערעור והדיון בו 5. בערעור נטען, כי בנסיבות המקרה, ובנסיבותיו של המערער, לא היה מקום לגזור עליו עונש המצוי ברף הגבוה של מתחם הענישה שנקבע. לטענת המערער, בית משפט קמא לא העניק את המשקל הראוי להודאתו במיוחס לו, לחרטה העמוקה שהביע, לנסיבות חייו הקשות ולגילו הצעיר. נטען, כי מנגד, בית משפט קמא ייחס משקל יתר לשיקולים לחומרה, וביניהם עברו הפלילי של המערער, הכולל בעיקר עבירות שביצע כשהיה קטין, ולסירובו להשתלב בתכנית גמילה. בהקשר זה נאמר, כי המערער צפוי להשתלב בתכנית גמילה במסגרת מאסרו. עוד נטען, כי בית משפט קמא כלל לא התייחס לכך שהמערער תקף את המתלונן לאחר שהתפתח ביניהם עימות שבמהלכו המתלונן "לא טמן ידו בצלחת" ולכך שגם המערער נפצע בעקבות האירוע. לטענת המערער, העונש שהושת עליו חמור ביחס לעונשים שהוטלו במקרים דומים ואף במקרים בהם העבירה בוצעה בנסיבות חמורות יותר. 6. בתסקיר משלים שהוגש לקראת הדיון בערעור נאמר, כי המערער החל לרצות את מאסרו, וכי הוצע לו להשתלב במחלקה לגמילה מאלכוהול, אך הוא סרב מאחר שאין הוא רואה עצמו כמכור. מעבר לכך, נאמר כי התנהגותו תקינה, וכי הוא משולב בתעסוקה ומתפקד בה באופן רציף. 7. בדיון שהתקיים בפנינו, טען בא כוח המערער, עו"ד קרן, כי אף שהמערער לא השתלב בסופו של יום בתכנית גמילה, הרי שמאז מאסרו הוא לא נגע בטיפה המרה. עוד טען עו"ד קרן, כי מתחם הענישה שנקבע בגזר הדין, וכן העונש שהושת על המערער, חמורים ביחס למקרים דומים שנדונו בפסיקה. עו"ד קרן שב וטען, כי אין להחמיר עם המערער בשל סירובו להשתלב בהליך גמילה, בהסבירו, כי למערער יש קושי להשתלב בתכנית כאמור גם בשל שילובו בתעסוקה, החיונית עבורו, שכן אין מי שיתמוך בו כלכלית. הגב' וייס, נציגת שירות המבחן, אישרה בדיון, כי שילובו של המערער בתכנית גמילה עשוי להביא להעברתו לבית סוהר אחר, וכי במהלך התכנית לא יוכל להשתלב בתעסוקה בהיקף הנוכחי. הגב' וייס הדגישה לצד זאת, כי המערער לא נמצא מתאים לשילוב בתכנית טיפולית מאחר שהוא מסרב להכיר בבעיית התמכרותו. באת כוח המדינה, עו"ד פולמן, הדגישה בדיון את חומרת המעשים שבהם הורשע המערער. עו"ד פולמן טענה, כי מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא ראוי בנסיבות העניין, וציינה כי בפסיקה ניכרת מגמת החמרה בענישה בעבירות מהסוג שבו הורשע המערער, ועל כן הפסיקה שהציג אינה משקפת את רמת הענישה הנוהגת כיום. דיון והכרעה 8. לאחר העיון ושמיעת טענות הצדדים, סבורני כי דינו של הערעור להידחות. כפי שיפורט, אף שאין לכחד כי עונש המאסר שהושת על המערער מצוי ברף הגבוה של הענישה, נראה כי מדובר בעונש ראוי בנסיבות העניין. 9. כאמור, בא כוח המערער טען, כי בית משפט קמא קבע מתחם ענישה החורג בחומרתו מהענישה הנוהגת במקרים כגון דא. עם זאת, וכפי שצוין בדיון שבפנינו, בטיעוניו הפנה המערער בעיקר לפסיקה שקדמה לתיקון 113 לחוק ועל כן יש קושי ללמוד ממנה באשר למתחם הראוי במקרה דנא. עיון בפסיקה עדכנית, לעומת זאת, מלמד כי אף שבמקרים דומים נקבעו מתחמי ענישה הנבדלים מעט זה מזה, נראה כי הפסיקה נוטה בבירור להחמרה בענישה בגין העבירה והמעשים בהם הורשע המערער, ועל כן נראה כי יש מקום לאמץ את הפסיקה שבה נקבעו מתחמי ענישה הקרובים לזה שנקבע בענייננו. כך, למשל, בע"פ 4631/13 מדינת ישראל נ' כרים, פסקאות 23-22 (25.2.2014) אימץ בית משפט זה את קביעת בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה ההולם במקרה זה נע בין 18 חודשי מאסר בפועל לבין חמש שנות מאסר לריצוי בפועל (במקרה זה הורשעו המעורבים בפרשה בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לאחר שהיכו במקלות ובאגרופים אדם אחר "בשל עניין של מה בכך"). בע"פ 2055/14 עויסאת נ' מדינת ישראל (5.11.2014) המערערים הורשעו בעבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות, אם כי בעניינם, בניגוד לענייננו, יוחסה להם גם נסיבה מחמירה של תקיפה בחבורה. במקרה זה, שבו במהלכה של תגרה בין שתי משפחות, דקר אחד המערערים אדם אחר שהשתתף בתגרה, נקבע כי מתחם הענישה נע בין שנתיים לבין 8 שנות מאסר בפועל. נראה, אפוא, כי בנסיבות המקרה דנא, נקבע מתחם ענישה הולם. 10. בנוסף, איני סבור כי יש להתערב בעונש שהושת על המערער בתוך המתחם. אף, שכאמור לעיל, העונש שהושת על המערער מצוי ברף הגבוה של הענישה, הרי שאין בו סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת, באופן שיצדיק את התערבותנו (ע"פ 6453/12 הדרה נ' מדינת ישראל (13.5.2013)). עיון בגזר דינו של בית משפט קמא מלמד, כי נשקלו בגדרו כלל השיקולים בעניינו של המערער, אשר בשל עניין של מה בכך, תקף את המתלונן בסכין, דקר אותו מספר פעמים והסב לו נזקים משמעותיים. כך הביא בית משפט קמא בחשבון את נסיבות חייו של המערער, שהן אכן אינן קלות, את הודאתו במיוחס לו, את החרטה שהביע וכן את טענתו כי מאז האירוע שבכתב האישום הוא והמתלונן מצאו את הדרך ליישר את ההדורים ביניהם. לצד זאת, בית משפט קמא הביא בחשבון נתונים משמעותיים אחרים באשר לנסיבות ביצוע העבירה, וביניהן, העובדה שהמערער דקר את המתלונן פעם נוספת גם לאחר שזה פנה ללכת. כן שקל בית משפט קמא את העובדה שלמערער עבר פלילי מכביד, חלקו גם בעבירות אלימות, ואף שחלקן בוצעו כשהיה קטין, הרי שבמקרים אלה ניתנו למערער הזדמנויות לשפר את דרכיו, אך הוא חזר לסורו פעם אחר פעם. לבסוף, יש לזכור שאף שהמערער עצמו טוען כי הוא נוטה להתנהגות אלימה, שבגינה הסתבך שוב ושוב, בעקבות צריכת משקאות משכרים - הוא אינו נכון להודות בתלותו באלכוהול ומסרב להשתלב בתכניות גמילה. מדובר אפוא במי שלא השכיל לנצל הזדמנויות שניתנו לו בעבר לחזור לדרך הישר, וגם עתה אינו מוכן להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו. נראה, כי במקרה זה יש לנהוג באופן שבו המליץ שירות המבחן ולהשית על המערער ענישה משמעותית, כזו שתחדד עבורו את הבעייתיות שבהתנהגותו ושיהיה בה להרתיעו. בית משפט זה ציין בעבר כי "את תופעת האלימות יש לעקור על ידי השתת עונשים מחמירים" (ע"פ 7874/13 עמרן נ' מדינת ישראל (24.6.2014)) וכך נהג בית משפט קמא. נראה כי באופן בו איזן בית משפט קמא בין השיקולים השונים בעניינו של המערער, לא נפל פגם המצדיק את התערבותנו. סוף דבר. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ח' בכסלו התשע"ה (‏30.11.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14009350_L02.doc שפ+סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il