הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ. חברת עמית את מאיר בע"

בבית המשפט העליון בש"א 935/01 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערת: הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נגד המשיב: חברת עמית את מאיר בע"מ ערעור על החלטת רשמת בית המשפט העליון מיום 10.1.01 בע"א 8331/00 בשם המערערת: עו"ד שרי לרנר-הורוביץ בשם המשיבה: עו"ד גד ויסקינד פסק-דין 1. המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ובמסגרתו ביקשה פטור מחובת הפקדת ערבון. הרשמת נענתה לבקשה תוך שקבעה בהחלטתה כי הוכח לפניה שהן המשיבה והן בעלי מניותיה מצויים במצב כלכלי קשה; כן קבעה כי הערעור מעלה שאלות הראויות להידון ואין מקום לקבוע שסיכויי הערעור אינם טובים. על החלטה זו הוגש ערעור מטעם הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים. בערעורה טוענת המערערת כי טעתה הרשמת משלא הביאה בין שיקוליה את השיקול של הבטחת הוצאות המשיבה בערעור, בפרט לאור העובדה שהמשיבה טרם שילמה את ההוצאות שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן נטען כי טעתה הרשמת משהתייחסה בעיקר החלטתה למצבם הפיננסי של בעלי מניותיה של המשיבה ולא נתנה דעתה לכך שהמשיבה הנה בעלת נכס מקרקעין בשטח של 17,856 מ"ר. לבסוף נטען כי טעתה הרשמת בהעריכה את סיכויי הערעור כטובים. 2. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. בתשובתה נטען כי הוכח לפני הרשמת מצבה הפיננסי הקשה של המשיבה באמצעות תצהירים שהגישו בעלי מניותיה ואשר לא נסתרו. המשיבה שבה וטענה כי סיכוי הערעור להתקבל טובים. לחלופין ביקשה המשיבה כי אם ידחו טענותיה יוחלט על המרת הערבון בשעבוד זכויות המשיבה בנכס המקרקעין להבטחת הוצאות המערערת. בנסיבות אלה ביקשתי את תגובתה של המערערת לבקשתה החלופית של המשיבה להמרת הערבון בשעבוד. המערערת הודיעה כי הנה מתנגדת להצעה זו וטענה כי המשיבה הנה בעלת זכות חוזית בלבד בנכס, אין היא רשומה כבעלים בלשכת רישום המקרקעין ולא הומצאו מסמכים כלשהם להוכחת טענת המשיבה כי היא בעלת זכות קניינית בנכס. לפיכך, כך נטען, שעבוד הנכס לא יהווה בטוחה אשר תבטיח את הוצאות המערערת. 3. הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור. מלכתחילה היה מבוסס הערעור בעיקרו על טענת המערערת כי המשיבה הנה בעלת נכס מקרקעין גדול ולפיכך יש לדחות את טענתה של המשיבה בדבר קשייה הכספיים. אולם, נימוקי המערערת, המבססים את התנגדותה להצעתה החלופית של המשיבה להמרת הערבון בשעבוד, מעידים כי אף לדידה של המערערת זכויותיה של המשיבה במקרקעין אינן יכולות לספק בטוחה להבטחת הוצאותיה של המערערת, ומכאן שאין להתערב בקביעתה של הרשמת כי הוכח לפניה שהמשיבה ובעלי מניותיה מצויים במצב פיננסי קשה. לא מצאתי גם מקום להתערב בקביעתה של הרשמת בדבר סיכויי הערעור. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה שכר-טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ד' ניסן תשס"א (28.3.2001). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 01009350.B03