מדינת ישראל נ. יואל חסון

החלטה בתיק עש"ם 9345/05 בבית המשפט העליון עש"ם 9345/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: יואל חסון ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 94/04 מיום 23.8.05 שניתן על ידי אב"ד עו"ד י' תלרז ומר ד' מוקדי בשם המערערת: עו"ד בת-אור כהנוביץ בשם המשיב: עו"ד אסף תוסייה-כהן פסק – דין 1. לפני ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, אשר ניתן כנגד המשיב בהרכב חסר של שניים מתוך שלושת חברי המותב - עו"ד י' תלרז - אב"ד ומר ד. מוקדי. בגזר הדין, הטיל בית הדין על המשיב אמצעי משמעת של נזיפה בעקבות הרשעתו בעבירות משמעת שונות לפי סעיפים 17(1),(2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963. המדינה מערערת בפנינו על גזר הדין, ובפיה שתי טענות חלופיות: ראשית, לגישתה, גזר דין שניתן בהרכב חסר של שניים מתוך שלושת חברי המותב לוקה בפגם מהותי, ולכן הוא בטל מעיקרו. לחלופין, אם תידחה טענתה זו, מערערת המדינה על קולתו של אמצעי המשמעת שנגזר, ומבקשת להחמיר באמצעים שיוטלו על המשיב, בשים לב לעבירות בהן הורשע. 2. המשיב, מר יואל חסון, שימש במועד הרלבנטי יועץ ראש הממשלה לפניות הציבור. הוגשה נגדו תובענה משמעתית, ובה שלושה אישומי משמעת: על פי עובדות האישום הראשון, בחודש נובמבר 2002 שלח המשיב כ-2,500 מכתבים אישיים לחברי ליכוד חדשים שנבחרו למרכז הליכוד, כאשר על המכתבים מתנוסס סמל המדינה, ומוטבעת בהם הכותרת "משרד ראש הממשלה" בעברית ובאנגלית. מתחת לסמל המדינה נכתב "יועץ ראש ממשלה לפניות הציבור" בעברית ובאנגלית. בפתח המכתב, כתב המשיב כי הוא ביקש מראש הממשלה לשחררו מתפקידו כדי שיוכל להתמודד לכנסת במשבצת הצעירה של הליכוד. בכתב מודגש הוסיף המשיב וכתב: "לפיכך הנני מודיע לך על כוונתי להתמודד לכנסת ברשימת הליכוד, במשבצת הצעירה. כמתמודד צעיר וחדש אני זקוק לכל סיוע אפשרי מחברים כמוך, הרואים חשיבות בהזרמת "דם חדש" בעורקיה של תנועת הליכוד".... "חשוב לי להפגש איתך ולקבל את תמיכתך כדי לקדם את תנועת הליכוד ולחזק את אחיזתנו בציבור". על המכתב חתם המשיב, וציין את תואר תפקידו כ"יועץ ראש הממשלה". למכתב צורף כרטיס ביקור אישי, עליו מוטבע סמל מדינת ישראל, ומתחתיו מופיע הכיתוב "משרד ראש הממשלה – יואל חסון – יועץ ראש הממשלה לפניות הציבור". בכרטיס הביקור נרשמו כתובת, מספרי טלפון ומספר פקס במשרד ראש הממשלה, שם כיהן המשיב בתפקידו. בשל מעשיו המתוארים, הואשם המשיב בכך שעשה שימוש שלא כדין בסמל המדינה ובתואר תפקידו בדרך שיש בה כדי להטעות את מקבלי המכתבים לחשוב כי הוא פועל מטעם המדינה, בשם ראש הממשלה ובתיאום עימו, בענין פנייתו לחברי המרכז, וזאת כדי לקדם את מטרותיו הפוליטיות והאישיות. באישום השני, הואשם המשיב בכך שסמוך לחודש ספטמבר 2003 שלח המשיב 2,500 כרטיסי ברכה לשנה החדשה, כאשר על גבי כרטיסי הברכות הוטבע סמל המדינה, ובצידו הופיע הכיתוב "לשכת ראש הממשלה – יועץ ראש הממשלה לפניות הציבור". על פי עובדות האישום השלישי, בחודש אוקטובר 2003 השתתף המשיב בחוג בית שערך מועמד לראשות עירית דלית אל-כרמל לקראת הבחירות לרשויות המקומיות. במהלך הכנס, נשא המשיב את דברו בשבח המועמד, והשמיע אמירות בעלות תוכן פוליטי-מפלגתי. בשל המעשים המתוארים בשלושת האישומים שפורטו לעיל, הואשם המשיב בעבירות משמעת על פי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק המשמעת. 3. בית הדין למשמעת הכריע בהרכב מלא בדינו של המשיב, והחליט לזכותו מהאישום השלישי, ולהרשיעו בשני האישומים הראשונים. 4. במועד מאוחר יותר, התקיים דיון בבית הדין למשמעת לצורך הכרעה באמצעי המשמעת שיש להטיל על המשיב. בדיון נכחו רק שניים מחברי המותב, מאחר שד"ר עמיקם צווייג, חבר המותב, לא יכול היה להשתתף בדיון מחמת מחלה. הדיון התקיים איפוא, בהרכב חסר, בהסכמת המשיב ותוך התנגדות התביעה. בית הדין גזר את דינו של המשיב בעקבות אותו דיון, והטיל עליו אמצעי משמעת של נזיפה, כשגזר הדין נכתב וניתן בהרכב חסר של שני חברי המותב בלבד. 5. התביעה עתרה לבית הדין למשמעת לביטול גזר הדין שניתן בהרכב חסר. בית הדין דחה את הבקשה, בקובעו כי בסמכותו ליתן גזר דין במותב חסר. בנימוקיו, הסביר בית הדין כי חבר המותב, ד"ר צווייג חלה באופן קשה ומצבו הרפואי לא איפשר את המשך השתתפותו בהרכב, ולא איפשר אף היוועצות עימו. בית הדין התייחס לסעיף 6(ג) לחוק המשמעת, הדן בהרכב חסר, ופירש אותו כמאפשר ליתן גזר דין בהרכב חסר כאשר נבצר מאחד מחברי המותב להשתתף בדיון. הוא ייחס משקל גם להסכמתו של המשיב למתן גזר דין בעניינו בהרכב חסר, וציין כי עמדת המדינה פוגעת בציפייה הלגיטימית שלו לסופיות הדיון בעניינו. 6. המדינה מערערת על החלטה זו, כמו גם על אמצעי המשמעת שנגזר. אשר למתן גזר דין בהרכב חסר, טוענת המדינה כי מהלך זה הינו פגום, ומביא לתוצאה כי גזר הדין שניתן בטל מעיקרו מחמת חוסר סמכות. סעיף 6(ג) לחוק המשמעת מכיר בחריג המאפשר דיון חסר בישיבה של המותב, אך אין הוא מתיר מתן הכרעת דין ומתן גזר דין בהרכב חסר. הסכמת הנאשם למתן גזר דין בהרכב חסר אין בה כדי לרפא את הפגם המהותי שנפל בהליך, שכן החוק אינו מתיר מתן הכרעה שיפוטית בידי בית דין למשמעת בהרכב חסר, גם אם הוא מאפשר קיום ישיבה בהרכב חסר, בהתקיים תנאים מסוימים המפורטים בחוק. לעמדת המדינה, הצורך במתן הכרעה שיפוטית בהרכב מלא מתבקש גם מטיבו של ההליך המשמעתי, ממעמדו של בית הדין, בפניו מתנהל ההליך שהוא מעין-פלילי, ומעוצמת תוצאותיו של הדיון המשמעתי והשלכותיו האפשריות על מעמדו והמשך תיפקודו של עובד הציבור במסגרת השירות הציבורי. אין הרי הכרעה במותב חסר כהרי הכרעה במותב שלם, שבו יכולים חברי המותב לשכנע זה את זה ולהשתכנע זה מזה; יתר על כן, במותב בית הדין למשמעת ניתן ייצוג לסקטורים שונים, הרלבנטיים להליך המשמעת. בהעדר ייצוג לאחד הסקטורים, לוקה ההכרעה השיפוטית בחסר. ההקפדה על קיום הכרעה שיפוטית במותב שלם מתחייבת לא רק בשים לב לזכויות הנאשם אלא גם בהתייחס לאינטרס הציבורי הכללי בקיום הליך משמעת תקין. 7. לגופו של גזר הדין, טוענת המדינה כי אמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב לוקים בקולא יתירה, שאינה משקפת מסר מתאים לציבור ולעובדי המדינה בדבר הפגם הטמון בשימוש בתוארי משרה ומשרד של עובד מדינה לצורך קידום אינטרסים פוליטיים אישיים. הסדרי המשמעת בשירות המדינה, כפי שבאו לידי ביטוי בדינים השונים, נועדו להבטיח את מעמדו הא-פוליטי של השירות הציבורי, ולבצר את מעמדו כשירות חסר פניות השולל קיום זיקה בין עובד הציבור למערכת הפוליטית (בג"צ 1757/95 נאוה ארד נ' יו"ר הכנסת, פד"י נ(1) 573, 588; עש"מ 5/86 ספירו נ' נציבות שירות המדינה, פד"י מ(4) 227). המשיב בהתנהגותו חרג באופן בולט מכללי המשמעת המהותיים בתחום זה, ואמצעי משמעת שהוטל עליו, שהסתכם בנזיפה בלבד, אינו הולם את חומרת החריגה. יצירת זיקה אסורה בין התפקיד בשירות המדינה לבין אינטרס פוליטי של העובד, מצדיק החמרה באמצעי המשמעת לשם שמירה על תיפקודו התקין של השירות ומניעת פוליטיזציה במערכותיו. המדינה הוסיפה ובקשה כי אם תידחה בקשתה להצהיר על בטלותו של גזר הדין של בית הדין למשמעת, יש, למצער, להחמיר באמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב, ולהעמידם על נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת, והורדה בדרגה אחת למשך חצי שנה. 8. טוען המשיב כי בדין ובהלכה הפסוקה ניתנה הכרה נרחבת לדיונים של בתי דין למשמעת במערכות שונות בהרכבים חסרים, ובענין זה ניתן שיקול דעת לאב בית הדין להחליט אם קיים צידוק לקיום דיון בהרכב חסר. הוא סוקר דברי חקיקה שונים, ומגיע למסקנה כי אין הסדר חקיקתי אחיד בתחום ההרכבים החסרים בטריבונלים השונים. בנסיבות מקרה זה, נבצר מחבר המותב בבית הדין למשמעת להשתתף בדיון בשל מחלתו ואשפוזו, והוחלט שלא לצרף חבר חדש, ולקיים את הדיון בהרכב חסר. לפיכך, התקיימו התנאים הנדרשים לדיון בהרכב חסר, כאמור בסעיף 6 לחוק המשמעת. כן טוען ב"כ המשיב בשפה רפה כי גם אם שגה בית הדין במתן גזר הדין בהרכב חסר, יש לקיימו על פי עקרון "הבטלות היחסית", שכן ההליך שהתקיים לא הסב עיוות דין למשיב. הוא הסכים למתן גזר דין בהרכב חסר, וטען כי דוקא החזרת הענין כיום לבית הדין לדיון חוזר היא שעלולה לפגוע במשיב פגיעה לא ראויה. 9. לא למותר לציין כי, עובר לדיון בערעור, פרש המשיב משירות המדינה, ושוב אין הוא נמנה על השירות הציבורי. המדינה מצידה עומדת על הערעור, הן בשל החשיבות העקרונית שהיא רואה בו, והן בשל הרלבנטיות של גזר הדין בהליך המשמעת גם מבחינת האפשרות כי בעתיד המשיב יבקש שוב להימנות על השירות הציבורי. הכרעה מתן הכרעה שיפוטית בהרכב חסר בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה 10. בתי הדין לסוגיהם, הפועלים במערכת השיפוט בישראל, הם יצירי החוק. הם הוקמו על ידי החוק, הם שואבים את מעמדם וסמכויותיהם מהחוק, והחוק הוא שמתווה את דרך פעולתם. אין מקור אחר מלבד החוק המסדיר את הליכי בתי הדין, את דרכי הדיון בהם, ואת אופן קבלת ההכרעות על ידם. בכלל בתי הדין מצוי גם בית הדין למשמעת של עובדי המדינה. הדין המסדיר את מעמדו ודרך פעולתו של בית הדין קובע גם את ההרכב שידון ויכריע בעניינים המובאים לפניו. קביעה זו של הדין היא מחייבת ואין לסטות ממנה. הדיון וההכרעה בהרכב חסר של בית הדין מותרים רק מקום שהחוק המסדיר את פעולת בית הדין התיר זאת; אכן, "בית משפט או בית דין הדנים בעניין פלוני, חייבים לדון בו על-פי ההרכב הקבוע בחוק. משנקבע המותב, אין לדון בו בהרכב חסר. 'כלל גדול הוא, כי בית משפט יכול לפעול רק במלוא ההרכב שנקבע לו בחוק'" (בג"צ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, פד"י מט(1) 661, 711 (1995)). לפיכך הכלל הוא כי דיון והכרעה בידי בית דין חייבים להתקיים במותב שלם על פי הוראות הדין. סטייה מכך תותר רק במקרים המפורשים בחוק, ועל פי האמור בו (ע"א 2518/02 סמיון נ' שר הבריאות, פד"י נז(1) 778, 784 (2003)); בג"צ 10769 הרשקוביץ נ' בית הדין הרבני האזורי פתח תקוה, פד"י נח(4) 272, 275-6; בג"צ 6334/96 אליהו נ' בית הדין האזורי תל-אביב, פד"י נג(2) 153, 168-170; בג"צ 8754/00 רון נ' בית הדין הגדול, פד"י נו(2) 625, 662-3). הטעם העיקרי העומד ביסוד הדרישה לדיון והכרעה בהרכב מלא של בית הדין נובע מהצורך כי ההרכב השלם, אשר התרשם מחומר הראיות ושמע את טיעוני בעלי הדין לאורך ההליך כולו, הוא שיכריע בדין. ואמנם, "הצדק, ואף מראית פני הצדק, עלולים להיפגע מקום בו פסק הדין ניתן על ידי הרכב שונה מזה שהתרשם מחומר הראיות שבתיק" (בג"צ 3520/95 צוברה נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י נ(5) 50, 54). עם זאת, הדין מכיר, לעיתים, באילוצים דיוניים כאלה ואחרים המצריכים הסדרים מיוחדים שבמסגרתם, בכורח הנסיבות, ניתן להמשיך בדיון, ואף ליתן הכרעה, בהרכב חסר. הסדרים כאלה מפורשים בדבר החקיקה הנוגע בדבר, והם פרי איזון בין אינטרסים נוגדים: האינטרס להבטיח כי הרכב בית הדין שדן בהליך מתחילתו הוא גם זה שיפסוק את הדין בעניינו של בעל הדין; וכנגדו, האינטרס הדיוני של הנאשם ושל מערכת השיפוט גם יחד להביא לסופיות ההליך ולפתור אילוץ דיוני שהתעורר בדרך מעשית ותכליתית, ובלבד שלא ייגרם עיוות דין לאדם ולנושא הנדון. הסדרים ספציפיים בנושאים אלה משקפים בדרך כלל סטייה מהעיקרון הנוהג, המחייב ניהול רצוף של משפט בפני אותו מותב, ומשקפים איזון בין תכליות נוגדות. הסדרים אלה, בהיותם חריגים לכלל הנוהג, טעונים פירוש מצמצם (בג"צ 6334/96 לאה אליהו נ' בית הדין הרבני, פד"י נג(2) 153, 169(השופט זמיר); עש"מ 1168/02 פלאח נ' שירות המדינה, פד"י נו(6) 197; על"ע 2443/04 ועד מחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד ישראל בלום, פד"י נט(5) 433, פסקה 40 לפסק דינו של השופט חשין). כך הם פני הדברים גם ביחס לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בגדר הוראות הדין בדבר הקמתו וסדרי עבודתו של בית הדין למשמעת, קובע חוק המשמעת הסדר גם ביחס לאופן ניהול הדיונים בפניו, וביחס להרכב המותבים הדנים בהליכי המשמעת. מאחר שמקור מעמדו, כוחו, וסמכותו של בית הדין למשמעת נובע כולו מהחוק, קביעות חוק המשמעת ביחס למותב בית הדין הן מחייבות, ואין להוסיף או לגרוע מהן, בין על דרך הסכמת בעלי הדין, ובין באמצעים פרשניים שונים, המבקשים להשלים או להוסיף עליהן הוראות שלא נכללו בהן, או לסטות מהן בעילות כאלה ואחרות. משחוק המשמעת הסדיר את פעולתו של בית הדין, וקבע את הרכב המותב שיפעל במסגרתו, ההנחה היא כי הדיון וההכרעה בידי בית הדין צריכים להתקיים בהרכבו השלם. דיון או הכרעה במותב חסר, מהווים סטייה מן הכלל, המחייב דיון רצוף והכרעה בהרכב מלא. חריגה כזו מותרת רק במסגרת הוראות החוק, ובמסגרת המצומצמת שהוא התיר לצורך כך (על"ע 11/86 עו"ד בן חיים נ' ועד מחוזי של לשכת עורכי הדין, פד"י מא(4) 99, 110; זמיר, הרכב חסר בבתי דין מינהליים, משפטים ד', 585, עמ' 596). בהעדר הוראת חוק המתירה לגוף שיפוטי או מעין שיפוטי דיון והכרעה בהרכב חסר, הכלל הוא כי הליך כזה הננקט בידי אותו גוף נגוע בהעדר סמכות (ע"א 6936/00 חוסיין נ' שר הבריאות, פד"י נה(5) 599, פסקה 34 לפסק דינו של השופט חשין). דיון והכרעה שיפוטית בידי בית הדין למשמעת בהרכב חסר, בלא הסמכה מפורשת של המחוקק, עלולים להוביל לפגם היורד לשורשו של ההליך, ולבטלותו מעיקרא (בש"פ 5988/03 אמארה נ' מדינת ישראל תק-על 2003(2) 3948; על"ע 2443/04 ועד מחוזי של לשכת עורכי הדין נ' ישראל בלום, פד"י נט(5) 433; עש"מ 1168/02 פלאח נ' שירות המדינה, פד"י נו(6) 197, עמ' 203-4). 11. סעיף 6 לחוק המשמעת בענייננו קובע הסדר בדבר הרכב המותבים של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה. זו לשונו של סעיף 6 בחלקיו הנוגעים לענייננו: "6. הרכב המותבים של בית הדין (א) בית הדין ידון במותבים של שלושה שימנה אב בית הדין; בכל מותב יהיה אחד מרשימת המשפטנים, אחד מרשימת נציב שירות המדינה, ואחד מרשימת ארגוני העובדים.... (ב)... (ג) נעדר מישיבה חבר מותב של בית הדין, למעט היושב ראש, יתקיים הדיון באותה ישיבה לפני שני חברי המותב הנותרים, אם הסכים לכך הנאשם, זולת אם החליט יושב ראש המותב לדחות את הדיון. (ד) חבר מותב של בית הדין שנפטר או שכהונתו נפסקה, או שהועבר מכהונתו, או שאב בית הדין קבע, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם לענין זה, כי החבר נעדר תכופות מישיבות בית הדין, או שלא יוכל להמשיך ולהשתתף בישיבות בית הדין, רשאי אב בית הדין למנות למותב חבר אחר במקומו; המותב האחר רשאי להמשיך בדיון מן השלב שאליו הגיע ההרכב הקודם, ורשאי הוא, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם לענין זה, לנהוג בראיות שגבה ההרכב הקודם כאילו גבה אותן בעצמו, או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן". על פי החוק, בית הדין ידון ויפסוק במותב של שלושה, שימנה אב בית הדין. בכל מותב ישמש נציג אחד מרשימת המשפטנים, נציג אחד מרשימת נציב השירות, ונציג אחד מרשימת ארגוני העובדים (סעיף 6(א) לחוק). הכלל המחייב הוא, איפוא, כי מותב בית הדין ידון בשלושה, כאשר כחברי המותב משמשים נציגים של שלושה סקטורים שיש להם נגיעה ישירה לתחום דיני המשמעת בשירות המדינה. 12. חוק המשמעת בסעיף 6(ג) ו-(ד) ראה לנגד עיניו אפשרות כי יווצרו אילוצים בקיום דיון במותב שלם במהלך ניהול משפט משמעת. המקרה האחד עוסק במקרה בו נעדר חבר מותב (שאינו אב בית הדין) מישיבה של בית הדין, שאז החוק מאפשר לקיים דיון באותה ישיבה בהרכב חסר בפני שני חברי המותב, בתנאי שהנאשם הסכים לכך, אלא אם כן החליט ראש המותב לדחות את הדיון (סעיף 6(ג) לחוק). החוק דן גם במצב מורכב יותר, שבו חבר מותב בית הדין נפטר, או שכהונתו נפסקה, או שהוא הועבר מכהונתו, או שאב בית הדין קבע, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם, כי החבר נעדר לעיתים תכופות מישיבות בית הדין, או שלא יוכל להמשיך ולהשתתף בישיבות בית הדין. בנסיבות אלה, רשאי אב בית הדין למנות למותב חבר אחר במקומו. במקרה זה קובע החוק בסעיף 6(ד) כי המותב האחר רשאי להמשיך בדיון מן השלב אליו הגיע ההרכב הקודם, ורשאי הוא, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם לענין זה, לנהוג בראיות שגבה ההרכב הקודם כאילו גבה אותן בעצמו, או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן, כפי שיראה לנכון. 13. ההסדר בסעיפים 6(ג) ו-(ד) לחוק המשמעת מבהיר הבהר היטב את כוונת המחוקק ביחס למצבים בהם אילוצים דיוניים שונים מעלים צורך בעריכת שינויים בהרכב המותב הדן: מצב של העדרות מיקרית – נקודתית של חבר מותב מישיבה אחת של בית הדין אינו מחייב מינוי חבר אחר במקומו, ומאפשר קיום ישיבת בית הדין בהרכב חסר אם הסכים לכך הנאשם, ואם סבור ראש ההרכב כי בנסיבות הענין אין הצדקה לדחות את הדיון למועד אחר. ענין זה מתמקד בשיקולי יעילות שתכליתם למנוע דחיית דיונים בשל היעדרות נקודתית של חבר בית הדין, במקום שנראה לאב בית הדין כי אין בדיון בהרכב חסר כדי לפגוע בעניינו של הנאשם, והנאשם הסכים לכך. אולם, כאשר מתברר שחבר מותב אינו יכול, דרך קבע, להמשיך ולקחת חלק בדיוני ההרכב מסיבות שונות, הפתרון החקיקתי לאילוץ דיוני זה הוא במינוי חבר חדש למותב; במצב כזה, רשאי המותב בהרכבו החדש להמשיך בדיון מן השלב אליו הגיע המותב בהרכב המקורי, וניתן לנהוג בראיות שגבה המותב הקודם כאילו גבה אותן ההרכב החדש, או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן, כפי שייראה לנכון לעשות. הסדר חקיקתי משולב זה נותן מענה למצב של תקלה נקודתית בעבודת הרכב בית הדין בצד מצב בו מתקיים אילוץ דיוני מתמשך המחייב שינוי בהרכב המותב והחלפת חבר הבא במקום חבר שאינו יכול להמשיך ולמלא את התפקיד. עם זאת, החוק מניח, בבחינת הנחה המובנת ומשתמעת מאליה, כי ההכרעה השיפוטית בידי בית הדין למשמעת – בין הכרעת הדין לענין האחריות המשמעתית ובין גזר הדין, לענין אמצעי המשמעת, לעולם תינתן בידי מותב שלם של שלושה – בין ההרכב המקורי, גם אם במהלך הדיון אפשר והתקיימה ישיבה בהרכב חסר בשל אילוץ נקודתי, ובין מקום שנדרש להחליף חבר מותב בחבר חדש בשל אילוץ מתמשך, כזה או אחר. חוק המשמעת לא קבע הסדר המאפשר מתן הכרעה בדינו של אדם בדין משמעת בהרכב חסר של שני שופטים בלבד, והדבר חל הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. הוא לא איפשר זאת בנוסחו המילולי, ואין לייחס לו כוונה כזו גם בפרשנות תכליתית של הסדר השיפוט המשמעתי במותבים, המעוגן בו. אלה הטעמים למסקנה זו: 14. עניין לנו בפרשנותו של דבר חקיקה. מעשה חקיקה טעון פרשנות על פי תכלית לשונו, ועל פי הנורמה הטמונה בו. במרחב הלשוני שהטקסט מתיר, ניזונה הפרשנות מתכליתו של נוסח הכתוב, ובמקום שישנן מספר תכליות אפשריות, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרשני ולבחור במשמעות המגשימה את רוחו ותכליתו של הכתוב (א' ברק פרשנות במשפט כרך ב: פרשנות החקיקה, (תשנ"ג), 81-80; הנשיא ברק בבג"צ 267/88 רשת כוללי האידרא, עמותה נ' בית המשפט לעניינים מקומיים, פד"י מג(2) 728, 736; ע"א 77/88 צימרמן נ' שרת הבריאות, פד"י מג(4) 63, 72). את תכלית החוק ניתן לאתר, בין היתר, לאור ההיסטוריה החקיקתית שברקע החוק, הסביבה המשפטית בה הוא מוחל, והמגמות הכלליות אותן הוא נועד לשרת. (ע"א 5827/90 - נהריה, כפר שיתופי נ' יורשי קלופשטוק פ"ד נ(4), 282 ,עמ' 292-293; רע"א 3784/00 - שקם בע"מ נ' מועצת עירית חיפה ואח' פ"ד נז(2), 481 ,עמ' 485-486). 15. לשונו הפשוטה של סעיף 6(ג) לחוק המשמעת מדברת באפשרות קיום דיון בהרכב חסר במסגרת "ישיבה" של בית הדין, בהתקיים תנאים מסוימים. החוק אינו מדבר במתן הכרעת דין או גזר דין בהרכב חסר, אלא בקיום דיון בהרכב חסר. זאת, בניגוד להסדרי חקיקה אחרים, הדנים בהתנהלות גופים שיפוטיים אחרים, המסדירים במפורש גם אפשרות מתן הכרעות בהרכבים חסרים (סעיף 16(ב) לחוק בתי דין מינהליים התשנ"ב-1992; סעיף 22(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969). המיתחם הלשוני בנוסח החוק ביחס להרכב חסר במותב בית הדין הוא, איפוא, צר ומצומצם, ומוגבל לישיבת בית הדין, זאת, ותו לא. הוא אינו מתפרש על פני מתן הכרעת דין וגזר דין. "הסביבה החקיקתית" העוטפת את הוראות סעיף 6(ג) לחוק המשמעת מחזקת מסקנה זו. כך, למשל, תקנה 85 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(סדרי הדין של בית הדין) תשכ"ד- 1963 קובעת: 85. שינוי בהרכב בית הדין (א) נבצר מאחד מחברי בית הדין להמשיך בדיון או לסיים אותו, יקבע אב בית הדין חבר אחר במקומו; על קביעת החבר האחר יחולו הוראות תקנה 19; בית הדין בהרכבו החדש רשאי להמשיך בדיון מהשלב שאליו הגיע לפני שינוי ההרכב. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר לקרוא פסק דין או גזר דין שנחתמו בידי כל חברי בית הדין, אף אם נבצר מאחד או משנים מחברי בית הדין להיות נוכחים בשעת השימוע. תקנה 83 קובעת: 83. רישום החלטות כל החלטה של בית הדין תירשם בפרוטוקול הנרשם לפי תקנה 86; פסק הדין וגזר הדין, וכן החלטות לפי סעיפים 28,36, 43,(א), 44,(ב), 53, 54 או 59 לחוק או לפי תקנה 788 ייחתמו על ידי חברי בית הדין, ויצוין בהם תאריך חתימתם; נבצר מחבר בית הדין לחתום, ירשום יושב ראש בית הדין את הסיבה לדבר ויחתום על כך. תוכנן של תקנות אלה מבהיר, כי מותר, כחריג לכלל, לשמע פסק דין או גזר דין שנחתמו בידי כל חברי בית הדין, גם אם נבצר מאחד או משניים להיות נוכחים בעת השימוע; ואם נבצר מחבר בית דין לחתום על החלטה, על אב בית הדין לרשום את הסיבה לכך ולחתום על כך. ההיתר האמור שניתן על ידי התקנות משמיע, במשתמע, כי ההחלטות לגופן מתקבלות על ידי המותב כולו, ולא בידי חלקו. הסדר התקנות מתיר סטייה מסוימת מהחובות הדיוניות המחייבות בדרך כלל כי חתימה על החלטות, ושימוע הכרעות דין וגזרי דין ייעשו בידי כל חברי המותב. ברי, עם זאת, כי לא הותרה סטייה כלשהי מהדרישה המהותית לפיה הכרעות בית הדין גופן תתקבלנה בידי ההרכב כולו. 16. המסקנה הנובעת מבחינת לשונו המפורשת של החוק ביחס למותב חסר בבית הדין למשמעת משתלבת עם תכליתו של ההסדר החקיקתי, המצביעה אף היא על כונה להבטיח בכל מקרה כי הכרעה בהליך משמעת תתקבל בידי מותב שלם ולא חסר, בין המותב המקורי, ובין מותב חדש, שאחד מחבריו הוחלף. הסוגיה הנוגעת להרכבים חסרים של גופים שיפוטיים ומעין-שיפוטיים מעלה צורך באיזון בין שתי מגמות סותרות: המגמה האחת מדגישה את הצורך הבסיסי לדון ולהכריע בגורלו של אדם במסגרת מותב שלם הדן ומכריע ברציפות בעניינו, תוך שיתוף שיקול וחשיבה בידי כל חברי ההרכב. ערך זה נועד להבטיח את תקינות הליך קבלת ההכרעה בעניינו של נאשם בדין משמעתי שגורלו האישי עלול להיות מושפע באופן מהותי מתוצאות ההכרעה. הוא נועד גם להבטיח את ההרמוניה והרצף בפסיקתו של בית הדין מהבחינה המערכתית. המגמה האחרת יסודה בשיקולי יעילות דיונית, והיא מצביעה על צורך להתמודד עם אילוצים דיוניים שונים, המביאים, לא אחת, למצבים בהם חבר מותב נעדר מהדיון, בין באופן חד פעמי ובין באופן מתמשך. המתח הקיים בין החשיבות שבקיום הליך הכרעה תקין בהרכב שלם, לבין הצורך בפתרון יעיל לאילוצים דיוניים, העשויים להתרחש במהלך הדיונים מוליד נקודות איזון שונות בהסדרים חקיקתיים שונים הנוגעים לבתי דין לסוגיהם הנקבעות בהתאם לטיב הענין הנדון, ובהתחשב בעוצמת ההשפעה שיש להליך הנערך על גורלו של האדם שעניינו נדון, ועל האינטרס המערכתי הכללי אותו נועד ההליך לשרת (על"א 11/86 עו"ד פלוני נ' ועד מחוזי של לשכת עורכי הדין, פד"י מא(4) 99). בראש השיקולים עומד אינטרס ההגנה על זכויות הנאשם שלא תפגענה עקב הכרעה בהרכב חסר. בצדו, קיים אינטרס מערכתי כללי המבקש להבטיח את תקינות השיפוט המשמעתי ואת כוחו המחייב ומעמדו בעיני הציבור. בצד כל אלה, ניצבים צרכי היעילות הדיונית, שחרף חשיבותם, אין הם חזות הכל. שיקולים אלה משתלבים אלה באלה בקביעת תוכנם של הסדרי החקיקה השונים הפזורים בחוקים השונים, בקובעם נקודות איזון שונות לפתרון בעיית ההרכב החסר וההרכב הקטוע של המותב הדן בעניינו של אדם. להליך המשמעת בעניינו של עובד מדינה חשיבות בשלושה מישורים עיקריים: מישור השפעתו האפשרית על הנאשם ועתידו; מישור השפעתן של הכרעות בית הדין למשמעת על נורמות המשמעת המהותיות המחייבות את כל ציבור עובדי המדינה; ומישור מעמדו ודמותו של בית הדין למשמעת כערכאה דיונית עיקרית, אשר כלל עובדי המדינה כפופים לשיפוטה ולהכרעותיה. להליך המשמעת בעניינו של עובד מדינה נילווים מאפיינים מעין-פליליים, ותוצאותיו עלולות להיות הרות גורל לנאשם מבחינת מעמדו ועתידו בשירות המדינה. פסק דין ואמצעי משמעת המוטלים על עובד מדינה עלולים להשפיע על עתידו התעסוקתי מחוץ לשירות המדינה. עוצמת ההשלכות של פסק משמעת על נאשם תומכת בפרשנות תכליתית אשר על פיה ההכרעה בעניינו מן הדין שתינתן בהרכב מלא של מותב בית הדין, בין ההרכב המקורי ובין הרכב חדש, אם נתקיימו תנאים המצדיקים החלפת חבר מותב. לגבי בית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין, נאמר: "המגמה הרצויה של קיום רצוף ומהיר של הדיון ומניעת דחיות בשל העדרותם של חברי בית הדין היא רק אחד מהשיקולים שיש להביאו בחשבון בפרשנותה של ההוראה. לעומתה קיים השיקול האחר, שזכויותיו של הנאשם שענינו יתברר בפני הרכב מלא לא תפגענה. בית הדין המשמעתי עוסק בנושאים מעין פליליים שהשלכתם כלפי עורך הדין הנאשם חמורה, ועשויה לפגוע בשמו, להרוס את מעמדו המקצועי, ולהביא לקיפוח פרנסתו. תוצאותיה עשויות להיות חמורות מתוצאות הרשעה פלילית. מגמת המחוקק היא בראש ובראשונה שהדיון יתקיים בפני הרכב מלא של שלושה. ההוראה בדבר הרכב חסר, המצומצמת למקרים שקבע המחוקק, היא הכרח בל יגונה נוכח המציאות הקיימת. נוהג רצוי בודאי אין היא". [על"ע 11/86 - עו"ד פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין פ"ד מא(4), 99 ,עמ' 110-111]. השפעת תוצאות הליך המשמעת אינן מצטמצמות לנאשם בלבד. הן אוצלות גם על מערכת דיני המשמעת ונורמות ההתנהגות הנדרשות מעובדי מדינה ככלל. דיני המשמעת, כפי שהם מתפרשים ומוחלים בידי בית הדין, משפיעים על תשתית המשמעת הנורמטיבית, המחייבת את כלל עובדי המדינה. פסיקת בית הדין מפרשת את נורמות ההתנהגות בשירות המדינה וקובעת את נורמות הענישה ואת יסודות ההרתעה המשפיעים על השירות כולו. מעבר לכך, במסגרת אכיפת דיני המשמעת בשירות המדינה, נודעת חשיבות רבה למעמדו של בית הדין למשמעת ולכוחו השיפוטי והמוסרי לקבוע ולפרש את אמות המידה הראויות להתנהגות בשירות המדינה. השמירה על מעמדו של בית הדין היא אחד האמצעים החשובים להגנה אל האפקטיביות של דיני המשמעת ודרכי אכיפתם. תקינות פעולתו של בית הדין, ובין היתר, מתן הכרעותיו בהרכב שלם ולא קטוע, משתלבים במגמה האמורה. על רקע זה, השילוב בין נוסחו המילולי של חוק המשמעת לבין תכליותיו של החוק בסוגיית ההרכב החסר של בית הדין למשמעת מוביל לכלל מסקנה כי על הכרעות בית הדין להינתן בהרכב שלם ולא קטוע. הסדר ההרכב הקטוע נועד למצב של אילוץ דיוני בישיבה של בית הדין, ואילו אילוץ דיוני מתמשך, דינו להביא להחלפת חבר הרכב ודיון בהרכב שלם חדש. אין בכל אלה כדי לגרוע מההסדר הנובע מן החוק, לפיו חובת מתן ההכרעה, בין הכרעת הדין ובין גזר הדין, מוטלת על בית הדין בהרכב שלם. 17. אין צריך לומר, כי לגופם של דברים, תהליך קבלת הכרעה בבית הדין למשמעת בהרכב שלושה שונה במהותו מהליך קבלת החלטה בשניים. הדינמיקה של התייעצות בשלושה, חילופי הדעות ואפשרויות השכנוע ההדדי שונים בהרכב מלא לעומת הרכב חסר. לפיכך, האמירה לפיה הרכב חסר של שני שופטים שיש ביניהם אחדות דעים מהווה, בלאו הכי, רוב דעות גם במותב וירטואלי של שלושה שופטים, אינה עומדת בפני הביקורת. אין דומה הליך הכרעה בשלושה להליך הכרעה בשניים מבחינת הדינמיקה הבסיסית של דרך קבלת ההחלטה, ואין דומה אופי השיח, מרחב ההיוועצות, ויכולת ההיזון ההדדי בין חברי ההרכב השלם, לזה המתקיים בהרכב מקוטע: אכן, "כאשר עסקינן בתיק הנדון בפני מותב, קיים ממד נוסף אשר יש לו משקל וראוי להזכירו. ממד זה קשור לאופי תהליך קבלת ההחלטות במותב. תהליך זה תואר בתמצית בדב"ע נא 2-8 אגסי נ' מ"י, פד"ע כג 283: "בתהליך גיבוש ההחלטה, מעריך מותב בית הדין את הראיות שהוגשו, קובע את משקלן ומהימנות העדים ומפעיל את שיקול דעתו לגבי תוצאות ההליך. פעולה זו שאב בית הדין מופקד על קיומה, מחייבת דיון פנימי של חברי המותב, החלפת דעות והשתכנעות של חברי המותב". תהליך קבלת ההחלטות במותב, הוא על פי טיבו, תהליך של קבלת החלטות בקבוצה. במהלכו, נחשפים חברי המותב למכלול דעותיהם והתרשמויותיהם של חבריהם בנוגע למכלול הראיות שבפניהם, מהימנותן, משקלן וכיוצא באלה. במסגרתו, מתנהל אף הליך שכנוע הדדי, אשר בסופו מתגבשת החלטה סופית המקבלת לבוש של פסק דין. ... תהליך קבלת ההחלטות במותב הוא תהליך דינמי, האמור להעשיר את חברי המותב הדדית במידע, בהתרשמויות ובזוויות ראייה שונות על הענין הנדון בפניהם. תנאי מוקדם להתרחשות דינמיקה זו בין חברי המותב הוא פתיחות מחשבתית מצידם, והיותם נכונים להשתכנע מדברי האחר...". (דברי השופט אור בבג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נה(3), 734 ,עמ' 746-747; כן ראו על"ע 11/86 עו"ד פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פד"י מא(4), 99) 18. בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, חשיבות מתן הכרעה בהרכב שלושה בולטת במיוחד. זאת, מן הטעם שהמותב מייצג שלושה סקטורים מהם נבחרים שופטי המותב. הכרעה בהרכב חסר משמעה כי אלמנט הייצוג המשולש אינו מתקיים במלואו, וגם בכך יש משום סטייה מתכליותיו של החוק. מקום בו המותב השיפוטי מורכב משלושה נציגים של מערכות שונות, כפי שחוק המשמעת קובע, נודעת חשיבות יתרה למשקל הסגולי שכל אחד מחברי המותב מביא לשולחן הדיונים, ולאיזון השיפוטי המתקבל מהמטען המיוחד שכל שופט מביא עמו, על רקע השתייכותו למגזר ממנו הוא בא. הכרעה במותב קטוע משמעה ויתור על שיתופו של נציג סקטור אחד מבין חברי המותב. גם אם הדבר נעשה בהסכמתו של הנאשם, ובאישורו של ראש ההרכב, עשוי הדבר להפר את האיזון העדין שהחוק ביקש להשיג בהסדרת אופי המותב בבית הדין למשמעת, והוא עלול לפגוע לא רק בתוצאה השיפוטית הקונקרטית בענין הנדון, אלא גם בבסיס הרעיוני העומד מאחורי שיטת הייצוג שביסוד הרכב בית הדין. קיומו של הליך משמעת במותב שלם נועד לא רק להבטיח את זכויותיו של הנאשם, העלולות להיפגע מהכרעה בהרכב חסר, אלא תכליתו גם להבטיח השתקפות נאותה של האינטרסים הציבוריים השונים הרלבנטיים להליך המשמעת, מתוך ראייה ציבורית רחבה, הבאה לכלל ביטוי באמצעות המגזרים השונים המעורבים בהליך זה: המשפטנים, העובדים, ונציבות שירות המדינה. איזון זה עלול להיות מופר אם ההכרעה השיפוטית בדין המשמעת תינתן בהרכב קטוע. 19. הסכמת נאשם בהליך משמעת למתן הכרעת דין וגזר דין בעניינו, אינה מועילה להכשיר הכרעה בהרכב חסר, מקום שלהסכמה כזו לא ניתן משקל בחוק. לצורך דין המשמעת, יש נפקות להסכמת הנאשם, ככל שמדובר בדיון בהרכב חסר בישיבה של בית הדין. לא כך הוא ביחס למתן הכרעה בידי בית הדין, בין הכרעת דין ובין גזר דין. בענייננו, הסכמתו של המשיב לדיון בהרכב חסר ניתנה בזמנו, כך נראה, לצורך קיום ישיבת הטיעונים שנועדה לבירור אמצעי המשמעת הראויים, ולא לעצם מתן גזר הדין גופו. אולם גם אם נפרש את הסכמתו על דרך ההרחבה כמתפרשת גם על מתן גזר הדין, אין הסכמה זו נושאת עימה נפקות משפטית, המכשירה מתן גזר דין בהרכב חסר. הסכמת בעל דין להרכב חסר של בית דין הדן בעניינו אינה מקימה סמכות דיונית להרכב קטוע אלא במקום שהדין נותן להסכמה זו נפקות משפטית לצורך כך. בענייננו, לא ניתנה נפקות משפטית להסכמת נאשם כמקור משפטי אפשרי להסמכת הרכב חסר של מותב בית דין למשמעת ליתן הכרעה שיפוטית. לפיכך, הסכמת הנאשם, אפילו ניתנה לצורך מתן גזר הדין, אינה מעלה ואינה מורידה להקנות סמכות לבית הדין להטיל אמצעי משמעת בהרכב קטוע (השוו בג"צ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 6.4.06, פסקה 15). 20. חשוב לציין, כי ההסדר הנוהג בענין מותב חסר לגבי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה אינו משקף את המצב המשפטי הנוהג לגבי כלל הגופים השיפוטיים והמעין-שיפוטיים בתחום זה. ההסדרים בתחום זה שונים אלה מאלה, בשים לב למהותו ומעמדו של הגוף המכריע, לאופי ההליכים המתנהלים לפניו, ולטיב הנושא העומד להכרעה (ראו למשל סעיף 8(ה) לחוק הדיינים, תשט"ו-1955; סעיף 18(ג) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; סעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 סעיפים 27 ו-28 לחוק שמאי מקרקעין, תשס"א-2001, סעיפים 16 ו-17 לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992). מן הכלל אל הפרט 21. בענייננו, בית הדין למשמעת היה רשאי לקיים ישיבה בהרכב קטוע, בהתקיים התנאים לכך על פי סעיף 6(ג) לחוק המשמעת. בשל מחלתו של אחד מחברי ההרכב, ובהסכמת המשיב, מוסמך היה בית הדין לקיים ישיבת טיעונים לצורך גזר הדין בהרכב חסר. עם זאת, כאשר התברר כי האילוץ הדיוני הוא מתמשך, וחבר המותב שנעדר מפאת מחלה לא יוכל לשוב לתפקידו, היה על אב בית הדין לפעול על פי הסמכות הנתונה לו בסעיף 6(ד) לחוק המשמעת, ולמנות חבר חדש במקום החבר הנעדר בין לצורך היוועצות ומתן גזר הדין, ובין לצורך קיום ישיבת טיעונים נוספת לענין אמצעי המשמעת, ולאחריה היוועצות ומתן גזר הדין, כנדרש. משלא כך פעל בית הדין, אלא נתן גזר דין בהרכב חסר של שני שופטי מותב בלבד, נפל פגם מהותי בהליך ובגזר הדין שניתן. מהי נפקותו של הפגם האמור? תורת הבטלות היחסית 22. פסק דין הניתן בהרכב חסר נושא פגם היורד לשורשו של ענין, ולפיכך יביא הדבר בדרך כלל לבטלותו מעיקרו. במקרה זה, מדובר בגזר דין שניתן במותב חסר, שנפל בו פגם שורשי, בעוד הכרעת הדין וההליכים שקדמו לה נוהלו כדין. בבחינת תוצאתו של הפגם, יש להתייחס להשפעתה של תורת "הבטלות היחסית" על מעמדו של גזר הדין בעניינו של המשיב. בעבר, נהג הכלל לפיו חריגה מסמכות במתן הכרעה שיפוטית גוררת, בכל מקרה, ובהכרח בטלות מוחלטת של ההכרעה. עם השנים, לצד התפיסה בדבר הבטלות המוחלטת של ההליך וההחלטה, הוצב מבחן "הבטלות היחסית", מכוחו יש להבחין בין הפגם שנפל בהחלטה לבין נפקותו של הפגם. נפקות הפגם נקבעת על פי נסיבות המקרה, תוך שקילת מכלול נסיבותיו ומכלול האינטרסים הפועלים בהקשר אליו, ופגם דומה עשוי להוליד תוצאות שונות בהקשרים שונים (רע"פ 2413/99 גיספאן נ' התובע הצבאי הראשי, פד"י נה(4) 673, 685-7; בג"צ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי הדין, פד"י נז(2) 729, 738-9; ע"פ 768/80 שפירא נ' מדינת ישראל, פד"י לו(1) 337, עמ' 362-3). תורת הבטלות היחסית חלה, בין היתר, על מקרים בהם נפל פגם של חריגה מסמכות (פרשת גיספאן, עמ' 686; ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פד"י נ(1) 793, ו-816-17; ע"פ 6143/03 פורטל נ' מדינת ישראל, פד"י נח(2) 614, 620-21). אף כי מקובלת הגישה לפיה חריגה מסמכות הינה פגם חמור במיוחד, יש מקום להבחין בין מקרה אחד למשנהו, גם לעניין תוצאותיו, על-פי סוגי החריגה מן הסמכות שנפלה בכל אחד מהם, ועל פי הקשרם של הדברים (ענין גיספן, שם, בעמ' 686-687). עמד על כך השופט י' זמיר: "אכן, יש שחריגה מסמכות של ערכאה שיפוטית תחייב את המסקנה, אם בשל חומרת החריגה ואם בשל נסיבות אחרות, כי פסק הדין בטל ומבוטל מיסודו. אך יש שהחריגה תהיה פורמאלית ושולית בלבד, ואילו הבטלות תוביל, בנסיבות המקרה, לתוצאות חמורות ביותר. במקרה כזה אין הכרח לומר כי יקוב הדין את ההר" (ענין סוסן, שם, בעמ' 817). נפקות הפגם, לרבות פגם הנעוץ במתן החלטה בהרכב חסר, נקבעת, איפוא, על-פי נסיבות הענין, וביניהן, חומרת הפגם, העוול שנגרם בהפרה, זהות הגוף ומעמדו, סוג ההליך, וסדר הדין החל עליו. כמו כן, יש לבחון אם מדובר בפגם טכני או פגם מהותי (ע"א 2518/02 סמיון נ' שר הבריאות, פד"י נז(1) 778, עמ' 784-5). על סוג פגם כזה של מתן החלטה בהרכב חסר תוך חריגה מההסדר שנקבע בחוק, נפסק: "אמת, ברוב המקרים יביא הרכב חסר לבטלות ההליך כולו נוכח חומרת הפגם והשלכותיו הן על בעלי הדין והן על האינטרס הציבורי. במקרים אלו, אפילו הסכמת הצדדים לא תועיל; אולם לא תמיד כך יהא הדבר. תיתכנה נסיבות שמדובר בהן בפגם טכני-שולי, בלא שנגרם עיוות דין לבעל דין, ובלא פגיעה של ממש באינטרס הציבורי. במקרים אלו, ניתן לשקול תוצאה יחסית של הפגם, שלענין מסויים תראה את ההליך כתקף למרות הפגם שנפל בו" (ענין סמיון, שם, בעמ' 785). תוצאות הפגם בענייננו 23. הפגם שנפל בהליך המשמעת בעניינו של המשיב מתייחס לגזר הדין, ואליו בלבד. יתר ההליכים התנהלו כדין ולא נפל בהם פגם. הפגם שנפל במתן גזר הדין בהרכב חסר יורד לשורשו של ההליך, והוא מהותי באופיו. הוא משקף סטייה מההליך התקין שהוסדר בחוק המקים את בית הדין למשמעת; הוא עלול לפגוע בזכויותיו של הנאשם להליך תקין, ולהשפיע על גורלו בשירות המדינה ומחוצה לו; הוא עלול לפגוע במהלך פיתוח נורמות המשמעת בידי בית הדין ביחס לכלל עובדי המדינה, ואף לפגוע במעמדו של בית הדין בעיני הציבור בכלל, ובקרב עובדי המדינה בפרט. בגדר השיקולים הרלבנטיים בקביעת נפקותו של הפגם שנפל בגזר הדין, אני רואה כשיקול מרכזי את טיב הנושא העומד לדיון בהליך משמעת זה. המדובר הוא בעבירות משמעת שעניינן כריכה שנעשתה בידי עובד מדינה בין תפקידו בשירות המדינה לבין פעילותו הפוליטית, תוך רתימת תפקידו הציבורי לקידום עניינו האישי. הליך משמעת זה מעלה את היבט ההגנה על עצמאותו של שירות המדינה מהזיקה לפוליטיקה ואת החובה לאכוף בהקפדה יתירה את העקרון המחייב את ניתוקם של עובדי מדינה מעיסוק פוליטי, ומניצול תפקידם בשירות המדינה לקידום יומרותיהם האישיות בנושא זה. לנורמות המשמעתיות הראויות בתחום זה נודעת משמעות מיוחדת לצורך השמירה על אופיו ומעמדו של שירות המדינה כשירות עצמאי ובלתי תלוי במגזר הפוליטי במדינה. ליישומן הלכה למעשה חשיבות רבה בגדרי אכיפת כללי המשמעת בכלל, ולפסיקת בית הדין למשמעת שמור מקום מיוחד במסגרת אכיפת דין המשמעת בנושא הנדון בהליך זה, בפרט. 24. מנגד, יש לציין, כי גזר הדין ניתן ביום 23.8.05, ומאז חלפו למעלה משנתיים ימים. התמשכות הזמן היא בודאי גורם שיש להביאו בחשבון מבחינת ציפייתו הסבירה של הנאשם לסופיות הדיון בעניינו. כמו כן, עובר לדיון בערעור, פרש המשיב משירות המדינה. מצד אחד, יש בכך כדי להחליש את הזיקה של המשיב לשירות המדינה, ולהוות גורם רלבנטי בגדר השיקולים אם להחזיר את הענין למתן גזר דין חדש לבית הדין למשמעת. מצד שני, הכלל הוא כי פרישה משירות המדינה אינה מייתרת את המשך הליכי המשמעת שטרם הושלמו. על פי סעיף 65 לחוק המשמעת, פרישת עובד מהשירות אינה מפסיקה הליכים שהחלו בהם נגדו לפני בית הדין, והוא רשאי להמשיך בדיון אם ראה צורך בכך (עש"מ 8431/01 מדינת ישראל נ' דנינו, פד"י נו(2) 577). הפרשנות לסעיף 65 לחוק המשמעת נוטה להכיר בקיום שיקול דעת רחב לבית הדין אם להמשיך בהליכים לאחר פרישת העובד (עש"מ 5669/98 מדינת ישראל נ' שפירו, פד"י נד(2) 129, 133 (מפי השופט זמיר). באם נמשכים ההליכים, יש להניח כי לעובדת מעבר הזמן, ולפרישת העובד משירות המדינה במהלכם ניתן משקל יחסי בשיקולי הענישה המשמעתית. 25. במכלול השיקולים, נראה לי כי נפקותו של הפגם בנסיבות ענין זה צריך להביא לבטלותו של גזר הדין שניתן בלא סמכות בידי מותב חסר של בית הדין, ולהחזרת הענין למתן גזר דין חדש בידי בית הדין בהרכב שלם. בקביעה זו ניתן משקל מיוחד לערך שבהטמעת העקרון הדיוני לפיו הכרעה שיפוטית בדין משמעת בשירות המדינה אינה יכולה להינתן בהרכב חסר, ולחשיבות מתן גזר דין בהרכב שלם, כנדרש בנושא שעניינו עמידה על ההפרדה הנדרשת בין שירות המדינה לפוליטיקה, והטמעת התודעה בקרב עובדי ציבור על דבר האיסור לערב את תפקידם הציבורי עם מניעיהם האישיים להשתלב בחיים הפוליטיים. 26. על רקע האמור, אני מחליטה לקבל את ערעור המדינה, ולבטל את גזר הדין שניתן בבית הדין למשמעת בעניינו של המשיב. הענין יחזור לבית הדין לצורך מתן גזר דין חדש במותב שלושה, ולאב בית הדין שיקול דעת אם לקיים ישיבת טענות מוקדמת בענין אמצעי המשמעת הראויים בפני מותב שלושה. למען הסר ספק, מובהר בזאת כי הדיון שנתקיים בבית הדין למשמעת לצורך הכרעת הדין, וכן הכרעת הדין עצמה תקפים, ועומדים בעינם. הערעור מתקבל, איפוא, והענין מוחזר לבית הדין, כאמור לעיל. ניתן היום, ג' בכסלו תשס"ח (13.11.07). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05093450_R02.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il