פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 9333/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 9333/12
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט צ' זילברטל
העותרים:
1. תנועת רגבים
2. עובדיה ארד
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הביטחון
2. מפקד פיקוד מרכז
3. ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
ט"ו באב התשע"ג
(22.07.2013)
בשם העותרים:
עו"ד בועז ארזי
בשם המשיבים:
עו"ד אבישי קראוס; עו"ד אורי קידר
פסק-דין
הנשיא א' גרוניס:
1. לפנינו עתירה לאכיפה של צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה שהוצאו ביחס לעבודות שונות, אשר בוצעו ללא היתר ושלא כדין, בתוואי המחבר בין העיר אל-בירה לבין כביש הגישה ליישוב פסגות.
2. בעתירה, שהוגשה ביום 25.12.2012, טענו העותרים כי מתבצעות עבודות עפר נרחבות בתוואי המחבר בין פאתיה המזרחיים של העיר אל-בירה, לבין כביש הגישה ליישוב פסגות ולמתקן טיהור השפכים הצמוד לו. בהמשך התברר, מצילומים שצורפו לכתבי הטענות ותצלומים שהוגשו בדיונים שנערכו בפנינו, שבתוואי האמור קיים כיום כביש אספלט בן שני נתיבים. לטענת העותרים, העבודות נשוא העתירה ועצם קיומו של הכביש המחבר בין אל-בירה לבין כביש הגישה לפסגות, יוצרים סיכון ביטחוני ובטיחותי. עוד טענו העותרים כי העבודות בוצעו בלא שניתן היתר, ועל כן יש בהן משום הפרה חמורה של דיני התכנון והבנייה, שאינה זוכה למענה סביר מצד המשיבים.
3. המשיבים, מצידם, טענו כי תכלית העבודות שבוצעו הייתה שדרוג צינור הביוב המוביל מאל-בירה למתקן טיהור השפכים, הממוקם בצמוד לכביש הגישה לפסגות. עוד טענו המשיבים כי מבחינה עובדתית, בתוואי שבו בוצעו העבודות היה קיים ציר במשך שנים רבות, וכי בעת האחרונה התבצעו עבודות לחידוש והרחבת הכביש הקיים. לכן, לשיטת המשיבים, אין המדובר בסלילת כביש חדש.
המשיבים לא חלקו על הטענה שהעבודות שבמוקד העתירה בוצעו ללא היתר, ואף ציינו כי ביחס אליהן נפתח הליך פיקוח, שסומן בב"ח ר' 245/12. במסגרת הליך הפיקוח הוצא צו הפסקת עבודה, ולאחר מכן הוצא צו סופי להפסקת עבודה והריסה. יחד עם זאת, סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות, משני טעמים עיקריים: ראשית, מחמת אי-צירוף משיבים רלוונטיים, שכן מבצעי העבודות והמחזיקים בקרקע לא צורפו לעתירה כמשיבים. בהקשר זה יוער, כי חלק מהסעדים ומסעדי הביניים שנתבקשו בכתב העתירה הופנו נגד מבצע עבודות הבנייה, שתואר בעתירה כמשיב 4, בשם "פלוני אלמוני". עם זאת, משום שמבצעי העבודות לא זוהו, הם לא נזכרו כמשיבים בכתבי הטענות המאוחרים יותר. שנית, לשיטת המשיבים, במקרה דנא אין עילה להתערב בסדרי העדיפויות בעניין אכיפת דיני התכנון והבנייה באזור. זאת, בפרט נוכח הליך הפיקוח שנפתח על ידי הרשויות, ונוכח העובדה שמדובר בהפרות שאינן מצויות בראש סדר העדיפויות. על כן, טוענים המשיבים, יש להותיר לגורמים המוסמכים את ההחלטה בדבר עיתוי מימוש הצווים שהוצאו.
4. קיימנו שני דיונים בעתירה, בהם שמענו השלמות טיעון מפי באי-כוח הצדדים. להשלמת התמונה יוער, כי במסגרת העתירה ביקשו העותרים צו ביניים להפסקת העבודות. בית משפט זה (השופט נ' סולברג) דחה ביום 15.1.2013 את הבקשה לצו ביניים, וביום 7.2.2013 דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו.
5. דעתנו היא כי דין העתירה להידחות. ביום 24.3.2013 התחייבו המשיבים בכתב, כי לא תתאפשר השלמת החיבור בין הכביש החדש לבין כביש הגישה ליישוב פסגות. על התחייבות זו חזר פרקליטם של המשיבים בדיון מיום 22.7.2013. מן החומר שלפנינו עולה שלכביש החדש יש שתי נקודות ממשק עם כביש הגישה ליישוב פסגות. בנקודת הממשק האחת, עובר הכביש שנסלל מתחת לכביש הגישה ליישוב, בדרך למתקן טיהור השפכים. בנקודת ממשק זו מצויים איפוא שני הכבישים במפלסים שונים שאינם משתלבים. נראה שלא קיימת אפשרות מעשית של חיבור שני הכבישים בנקודת הממשק האמורה. ביחס לנקודת הממשק השנייה, טענו המשיבים כי העבודות אינן מלמדות על כוונה לחבר בין הכבישים. מכל מקום, התחייבו המשיבים שלא יתאפשר חיבור כאמור. לעניין זה הוסיף בא כוח המשיבים בדיון ביום 22.7.2013, כי סמוך לנקודת הממשק השנייה ישנו שער, אשר מונע מעבר כלי רכב מהכביש החדש לכביש הגישה ליישוב, וכי המעבר בין השער לבין כביש הגישה אינו עביר לרכב. זאת ועוד, המשיבים טענו שאילו הכביש שנסלל היה יוצר סיכון ביטחוני, היה בכך כדי להפוך את האכיפה כלפיו לבעלת חשיבות ודחיפות. עם זאת, במקרה דנא עמדתם של המשיבים הינה שהרחבת הכביש וסלילתו, אינם יוצרים סיכון ביטחוני. מאחר שהמשיבים הם בני הסמכא בתחום הביטחוני, יש לקבל את עמדתם, במיוחד כאשר העותרת לא התיימרה להציג עמדה מבוססת שונה.
לדברים אלה יש לצרף את ההלכה שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בסדרי העדיפויות של המדינה באכיפת דיני התכנון והבנייה. זאת, למעט במקרים חריגים בהם הרשויות מתנערות מחובתן לאכוף את הדין, או כאשר סדרי העדיפויות של הרשות לוקים בחוסר סבירות קיצוני (לדוגמה אחת מני רבות ראו, בג"ץ 1161/05 תנועת "אנחנו על המפה" נ' שר הבטחון, פיסקה 10 והאסמכתאות המובאות שם (14.10.2007)). במקרה דנא, הרשויות פתחו בהליך פיקוח נגד ההפרות, במסגרתו הוצאו צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה. עוד יצוין, שאין מדובר בהפרה שמצויה בראש סדרי העדיפויות לאכיפה, בין השאר משום שהעבודות נשוא העתירה – למצער בכל הנוגע לשדרוג צינור הביוב – משרתות צורך ציבורי.
בנסיבות המתוארות לעיל, קרי, נוכח התחייבות המדינה לא לאפשר את השלמת החיבור של הכביש החדש לכביש הגישה לפסגות, וכאשר לא נשקף סיכון ביטחוני מן הכביש החדש, איננו רואים מקום להתערב בהחלטות הגורמים המוסמכים, באופן שיחייבם לאכוף באופן מיידי את דיני התכנון והבנייה. מובן, כי אין בפסק דיננו זה משום היתר להימנע מאכיפת הדין. אלא שבמקרה דנא אין עילה להתערב בסדרי העדיפויות שקבעה המדינה ככל שמדובר ביישומם לגבי הבנייה הבלתי חוקית נשוא העתירה.
6. אשר על כן, העתירה נדחית. לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז באב התשע"ג (24.7.2013).
ה נ ש י א
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12093330_S09.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il