פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 9332/01
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 9332/01
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרת:
סימונה לוינהרט
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל - שר האוצר
2. מינהל מקרקעי ישראל - מחוז ת"א
3. עיריית תל אביב
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
ד' בחשון תשס"ד
(30.10.03)
בשם העותרת:
עו"ד עודד ברי; עו"ד אסנת חביב-קדוש
בשם המשיבים מס' 2,1:
עו"ד אורית קורן
בשם משיבה מס' 3
עו"ד אורנה אחרק-פרלוק
פסק-דין
השופט י' טירקל:
1. בעתירה שלפנינו עותרת העותרת לבטל הפקעה של בנין מגורים בתל אביב, שהופקע בשנת 1961 על ידי שר האוצר לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן – "הפקודה"), והוקנה בשנת 1980 למדינת ישראל מכוח סעיף 19 לפקודה. הטענה העיקרית שעליה מושתתת העתירה היא שמטרת ההפקעה נזנחה וכי המטרה הציבורית שלשמה כביכול הופקע הנכס לא מומשה, ועל כך מעיד אורך התקופה שחלפה מאז ההפקעה - יותר מ- 40 שנה. העותרת הוסיפה וטענה, כי על זניחת מטרת ההפקעה ניתן ללמוד גם מפעולות נוספות שעשו המשיבים.
כנגדה טוענים המשיבים, בתמצית שבתמצית, כי הנכס שבו מדובר הופקע במסגרת הפקעה גדולה של שטח של 890 דונם בדרום העיר תל אביב, שתכליתה היתה לשקם את האיזור שבו שלטה עזובה ועוני וכן לגשר בין שני חלקי העיר תל אביב-יפו. הנכס שבו מדובר, כמו נכסים רבים בשטח ההפקעה, היה תפוס על ידי דיירים מוגנים ובמהלך השנים נעשו 3,400 פינויים כדי לאפשר את המשך תכנונו של השטח. במהלך השנים אושרו מספר תוכניות לגבי השטח, נערכה תחרות לתכנון רעיוני של שטח מנשיה, שבו כלול שטח ההפקעה, שבה השתתפו 152 משרדי תכנון מכל רחבי העולם. על בסיס הצעת הזוכה בתחרות הוכנה בשנת 1975 תוכנית מתאר מקומית וכן אושרה בשנת 1991 תוכנית נוספת, שבין מטרותיה שימור אופיו של האיזור - שכונות נווה צדק ונווה שלום – ונקבעו בה הוראות לגבי עתידו התכנוני של האיזור. עוד טוענת המשיבה מס' 3, עיריית תל אביב, כי היא מנסה לקדם תכנון נוסף לאיזור השוליים של שכונת נווה צדק, תכנון שטרם הבשיל להליך תכנוני לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.
2. שוכנענו כי מדובר בהפקעה רחבת היקף, שהנכס נשוא העתירה הוא רק חלק קטן ממנה, וכי המורכבות שבתכנון ובמימוש יעדי ההפקעה, והקשיים הכרוכים בכך, יש בהם כדי להסביר ולהצדיק את אי מימושם של יעדי ההפקעה במשך התקופה הממושכת שחלפה (ראו בג"ץ 171/88 יצחק (אברהם אמיתי) נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ואח', פ"ד מב(4) 89; בג"ץ 465/93, בג"ץ 1135/93 טריידט ס.א. ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ואח', פ"ד מח(2) 622; בג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(2) 625). אכן, חלפה תקופה ממושכת מאד, של כ-40 שנה, מאז הופקע הנכס שבו מדובר, אולם אין להתעלם מן העובדה שנכס זה הוא חלק קטן משטח גדול ואי אפשר לבודד את הטיפול בו מתכנונו הכולל של האיזור (ראו דנג"צ 4466/94 נוסיבה נ' שר האוצר, פ"ד מט(4) 68).
במצב דברים זה סבורים אנו, כי דינה של העתירה להידחות וכך אנו מורים. באי כוח המשיבות השאירו לשיקול דעתנו את ענין פסיקת ההוצאות. שקלנו בדבר ונראה לנו כי בנסיבות הענין ראוי שלא יפסקו הוצאות.
ניתן היום, ד' בחשון תשס"ד (30.10.03).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01093320_M07.doc - /מפ
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il