מדינת ישראל נ. תאמר חומיידה

פסק-דין בתיק ע"פ 933/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 933/08 ע"פ 1804/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערערת בע"פ 933/08: המערער בע"פ 1804/08: מדינת ישראל תאמר חומיידה נ ג ד המשיב בע"פ 933/08: המשיבה בע"פ 1804/08: תאמר חומיידה מדינת ישראל ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 3.1.08, בת.פ. 1136/07, שניתן על ידי כבוד השופטת מוניץ נחמה תאריך הישיבה: א' באייר התשס"ח (06.05.08) בשם המערערת בע"פ 933/08: בשם המערער בע"פ 1804/08: עו"ד אושרה פטל עו"ד מארון אבו נאסר בשם המשיב בע"פ933/08: בשם המשיבה בע"פ 1804/08: שרות המבחן למבוגרים: עו"ד אבו נסאר מארון עו"ד אושרה פטל גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת נטען, כי בחודש ספטמבר 2007 קשרו תאמר חומיידה (להלן: תאמר), אדהם הייב (להלן: אדהם) וסאגר הייב (להלן: סאגר), לגנוב עגלים מתוך העדר של קיבוץ כפר סאלד. ביום 12.9.07 הגיעו השלושה לשטח המרעה של העדר. תאמר נותר להמתין לחבריו ברכב עמו הגיעו והשייך לאביו, בעוד ששני חבריו ניגשו לבצע את זממם. אלה לכדו שלושה עגלים, כפתו אותם והעמיסום לרכב. בהמשך הם גנבו עגל נוסף, אולם אז הבחין בהם מנהל ענף הבקר בקיבוץ, שהזעיק את רכז הביטחון השוטף. זה האחרון חסם עם רכבו את נתיב מנוסתם של גנבי הבקר, אולם הם עקפו אותו תוך נסיעה מסוכנת. בהמשך, פרקו בני החבורה את העגלים מהרכב, שבשלב זה נהג בו אדהם, והמשיכו בנסיעה מהירה ומסוכנת כדי להתחמק מהדולקים אחריהם. במנוסתם עקפו המערער וחבריו מספר כלי רכב בצורה מסוכנת, חצו קו הפרדה רצוף וגרמו לרכבים אחרים לסטות לשוליים כדי להימנע מפגיעה. 2. המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות אחדות, וביניהן: מעשי פזיזות ורשלנות, גניבת בקר, איסור התעללות בבעלי חיים, קשירת קשר לבצע פשע, היזק בזדון, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, וסטייה מנתיב הנסיעה. בגין כל אלה נדון תאמר לששה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, 12 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 6 חודשים, קנס בסך 3000 ש"ח, והוא חויב לפצות את הקיבוץ בסכום של 10,000 ש"ח. להשלמת התמונה אוסיף, כי אדהם, שהורשע באישום נוסף ועבירות נוספות, נדון ל-10 חודשי מאסר, פסילה מנהיגה למשך 12 חודשים, 18 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח, וגם הוא חויב לפצות את הקיבוץ בסכום זהה. באחד הערעורים שבפנינו (ע"פ 1804/08) משיג תאמר כנגד העונש שהושת עליו, הואיל ולהשקפתו החמיר עמו בית המשפט המחוזי מעבר למתחייב, במיוחד ברכיב הפסילה של רישיונו. בערעור האחר (933/08) מבקשת המדינה כי נחמיר בעונש. 3. בבואה לגזור את עונשו של תאמר, אמרה השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי את אלה: "אין ספק כי העבירות בהן הודה הנאשם והורשע הינן חמורות ביותר, העבירות החקלאיות שביצע הנאשם גורמות לפגיעה קשה בחקלאים הטורחים ועמלים במשך חודשים רבים להביא פרנסה לביתם. התנהגות זו שתחילתה בעבירה, גוררת אחריה בסופו עבירות שונות ונוספות אשר נעברו על ידי הנאשם וחבריו, תוך ניסיון הימלטותם מאימת הדין, והשלושה יצרו אף סיכון לעוברים תמימים בדרך. אין צורך להרבות מלים אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם. עבירות גניבת הבקר והמקנה, הפכה מכת מדינה ומחייבת החמרה בענישה תוך שימת דעת על שיקולי הגמול וההרתעה. כך אף קבע המחוקק שעה שביקש להחמיר עם גנבי המקנה והבקר, יש ליישם החוק על פי תכליתו". דבריה אלה של השופטת המלומדת מקובלים עלי במלואם. אכן, גניבה של תוצרת חקלאית, בכלל, ושל בקר, בפרט, היא תופעה נפוצה ששמה לאל מאמץ ממושך של אנשים ישרי דרך המבקשים לראות שכר בעמלם. אולם, כאשר ניגש בית המשפט המחוזי ליתן משמעות לחומרה אותה הדגיש, הוא פטר את המערער בעונש קל ביותר, שלא זו בלבד שאין בו כדי לתת מענה לחומרתן של העבירות ולהרתעת היחיד והרבים, אלא נדמה כי הוא עלול לשגר מסר שגוי לצבור, לפיו מתייחסים בתי המשפט בסלחנות למבצעיהן של עבירות מסוג זה, ובכך להעצים תופעה מכוערת זו. נוכח האמור, נדמה כי אין צורך לומר שלא מצאתי ממש בערעורו של המערער, ומדעתי לא שיניתי גם נוכח האמור בתסקיריו של שרות המבחן. אדרבא, סבורני כי יש לקבל את ערעור המדינה, ולו כדי להבהיר לכל, כי עבריינות בתחום זה תזכה לתגובה קשה. לפיכך, אני מציע להעמיד את תקופת המאסר בה ישא המערער על 12 חודשים, תוך הדגשה שאינני מציע להחמיר עמו מעבר לכך, רק משום שאין ערכאת ערעור נוהגת לעשות זאת. אני מוסיף ומציע להותיר את יתר חלקיו של העונש על כנם. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לתוצאה שאליה הגיע חברי. בע"פ 2943/06 חילו ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נזדמן לי לומר, לאחר סקירת גישתו המחמירה של המחוקק בנושא גניבת בקר וכן יסודות מן המשפט העברי, כלהלן: "ראינו כי המחוקק ביקש להחמיר בעונשם של גנבי בקר ומקנה מעבר לגניבה ה'רגילה', וגניבה זו היתה לעבירת פשע. תסכולו של החקלאי המוצא בהשכימו בבוקר, ולעתים באמצע היום, כי בקרו או צאנו נגנבו בולט במיוחד, כיון שלא תמיד ניתן לנעול, רכוש חי כזה, הרועה בשדה, באופן הרמטי... על בית משפט זה ליתן ידו ליישום החוק על פי תכליתו". ראו גם רע"פ 2806/07 יונס נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי) וכן ע"פ 4266/07 מדינת ישראל נ' כלפה (לא פורסם). אף בית המשפט קמא הגדיר את הנושא כ"מכת מדינה", כפי שציין חברי. את המדיניות השיפוטית שאנו חוזרים ומטעימים בודאי ישוו בתי המשפט לנגד עיניהם, גם בגדרי הענישה האינדיבידואלית. אכן מדובר באדם צעיר, ועל כן לא ראינו למצות את הדין, אך ראוי שימשיך וייצא הקול כי בתי המשפט נאבקים בעליל בנגע זה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. תאמר יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת, ביום כ' באייר התשס"ח (25.5.2008), עד לשעה 10:00. ניתן היום, י' באייר התשס"ח (15.05.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08009330_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il