עאטף ג'ובראן נ. שארלי איוב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 932/24 לפני: כבוד הרשמת מורן יהב המערער: עאטף ג'ובראן נגד המשיבים: 1. שארלי איוב 2. אנא איוב הודעת המשיבים מיום 9.2.2025; בקשה למחיקת הערעור מיום 5.1.2026; תשובת המשיבים מיום 7.1.2026 פסק-דין 1. לפניי בקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות, המשיבים מסכימים למחיקת הערעור, אך מבקשים כי ייפסקו לזכותם הוצאות. 2. ביום 29.1.2024 הוגש הערעור שבכותרת, המופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בה"פ 19228-07-20 (כב' השופט הבכיר י' אברהם) מיום 27.10.2023 (להלן: פסק הדין). במסגרת פסק הדין נדחתה תביעתו של המערער למתן סעד הצהרתי שעניינו קיומה של זיקת הנאה מכוח השנים לטובת חלקה שבבעלות המערער דרך חלקה שבבעלות המשיבים. לצד זאת, בית המשפט קמא המליץ למשיבים לגלות אורך רוח ולתת תקופת מעבר של כשנה לצורך הוצאת היתרי בניה ובניית דרך גישה חלופית לחלקת המערער. כן נקבע כי המערער ישלם למשיבים הוצאות בסך של 25,000 ש"ח. ביום 7.7.2024 הגישו המשיבים תשובה מטעמם לערעור. 3. ביום 9.2.2025 הגישו המשיבים הודעה מטעמם שבה טענו, בין היתר, כי הערעור מבוסס על טענת המערער לפיה לא קיים מעבר אחר לחלקתו וכי ישנה זיקת הנאה לחלקתו מכוח השנים ו/או מכוח הכורח. עם זאת, נטען כי למערער אכן יש גישה לחלקתו, אשר נעשה בה שימוש במשך מספר חודשים, ולפיכך לערעור אין נפקות מעשית והוא הפך לתיאורטי. עוד נתבקש כי בית המשפט יורה למערער להבהיר אם הוא עומד על ערעורו ולחייבו בהוצאות המשיבים. ביום 5.1.2026 הוגשה תשובה מטעם המערער שבה הודיע כי אינו עומד על ערעורו וביקש את מחיקתו ללא צו להוצאות. בתמצית, המערער טען כי המשיבים הציגו תמונת חלקית של המצב בשטח; כי המשיבים יצאו נשכרים מסלילת הדרך החדשה לחלקתו של המערער; כי המערער לא עמד על הגשת תביעה נוספת שתדון במהות הזכות שניתנה על ידי אבי המשיבים לסבו של המערער; וכי המערער פעל בהתאם לדרך שהתווה פסק הדין ובכך הביא לסיום המחלוקת. עוד נטען כי המערער שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בערכאה קמא. בהמשך לכך, ביום 7.1.2026 הגישו המשיבים בקשה שבה הסכימו למחיקת הערעור אך התנגדו לבקשה שלא לחייב את המערער בהוצאות. בתמצית, לצד טענות שעניינן בשאלות עובדתיות וסיכויי תביעה תיאורטית שלא הוגשה, המשיבים טענו כי מלכתחילה הערעור הוגש כתביעה קנטרנית ומיותרת והיה חסר סיכוי. כן נטען כי עקב הגשת הערעור המשיבים נאלצו לשלם מכיסם הוצאות ושכר טרחת עורך דין ולפיכך נתבקש להשית על המערער הוצאות בסך של 32,000 ש"ח. 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה למחיקת הערעור להתקבל, ומשכך אני מורה על מחיקת הערעור. 5. אשר לבקשה לחיוב בהוצאות - ככלל, בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, וכפועל יוצא מכך חייב הוא להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו (ראו: ע"א 644/10 עזבון המנוח רשיד (בן רטעאן) רווידאן נ' עלי מחמד נג'יב נג'אר (25.5.2014)). מקום שבו נמחק הליך על ידי מגישו, ללא קבלת הסעד המבוקש, יש מקום כי מגיש ההליך יישא בהוצאות שגרם לבעל הדין שכנגד, שכן יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. עם זאת, מדובר בהנחה הניתנת לסתירה, כשהנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו: ע"א 4592/20 מזוז נ' דוד, בפס' 3 וההפניות שם (25.11.2020)). יישומו של העיקרון האמור נגזר מנתוני המקרה המסוים, ובעיקר מן השאלה האם ביצע בעל הדין שכנגד פעולות שבגינן נשא בהוצאות, שראוי לזכותו בהן (ראו: ע"א 5825/03 סירט נ' כהן (21.12.2003)). 6. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל מסמכי ההליך; בשים לב לשלב הדיוני שבו התבקשה מחיקת הערעור (לאחר הגשת תשובה לערעור מטעם המשיבים ועקב הודעתם של המשיבים) ולסכום ההוצאות שנטען שהמשיבים נאלצו לשלם עקב הגשת הערעור, אשר גובה באסמכתאות; בהינתן הבקשות וההחלטות שניתנו עד כה; לכך שעל פי הנטען המערער שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בהליך קמא; ובמכלול נסיבות העניין, מצאתי לקבוע כי המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 9,000 ש"ח. סכום זה ישולם למשיבים מהכספים שהופקדו בקופת בית המשפט, והמזכירות תשיב למערער את יתרת כספי הערובה, ככל שישנם, וזאת כפוף לבדיקה עדכנית בדבר היעדר מניעה שבדין. 7. האגרה תושב למערער, בניכוי הסכום הקבוע בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. 8. נוכח התוצאה אליה הגעתי, הדיון הקבוע ליום 23.2.2026 יבוטל. החלטתי זו תובא לידיעת היומן. ניתן היום, ט"ז שבט תשפ"ו (03 פברואר 2026). מורן יהב, שופטת רשמת