אלירן צורדקר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9312/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9312/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט י' אלון המערער: אלירן צורדקר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 20/09/2007 בת.פ. 00-040037/07 שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשס"ח (24.12.07) בשם המערער: עו"ד תרצה קינן-שחם בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זהו ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער לאחר שהודה והורשע בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ושוד. בגין עבירות אלה, נגזר על המערער עונש של 27 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי למתלונן. על חומרת עונש זה נסב הערעור. 2. ביום 18.12.06 נפגש המערער ושני הנאשמים הנוספים שהואשמו ביחד עמו כשותפים (להלן – נאשמים 2 ו-3) עם חבורת אנשים נוספת בכניסה לכפר יונה. הם נדברו ביניהם כי יבקשו בטלפון משלוח של פיצות, וכאשר יגיע השליח, יתקפו ויגנבו ממנו את המשלוח ואת כספו. המערער והשותפים ערכו הזמנה טלפונית, ובשעת לילה מאוחרת הגיע השליח עם ההזמנה. המערער והשותפים, וכן אחרים הקיפו את המתלונן; הנאשם 3 נטל מן השליח את המשלוח, והחל לתקוף אותו בחבטות אגרופים. חברו אליו המערער והנאשם 2. גם הם הכו במתלונן, ודרשו כי ימסור להם את כספו. בעקבות זאת, הוא מסר להם את הכסף שהיה ברשותו בסך 1,000 ₪, ארנק ומכשיר פלאפון. תוך כדי ביצוע החבטות, נופפו הנאשמים לעברו של המתלונן בסכין, ונאשם 2 דקר אותו בידו השמאלית. על רקע האישומים במעשים האמורים הודו שלושת הנאשמים בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע ושוד. 3. התביעה ערכה אבחנה בין הנאשמים לענין העונש. את חלקו של המערער ראתה כדומיננטי מבין השלושה, וזאת על רקע העובדה כי מדובר בבגיר כבן 19, בעל עבר פלילי מסוים הכולל עבירות התפרצות וגניבה. כן הוגש בעניינו תסקיר שלילי שתרם יסוד נוסף לחומרה. אשר לנאשם 2, הגיעה התביעה להסדר טיעון מלא לענין העונש תוך הסכמה בין הצדדים כי תיגזר עליו שנת מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. הטעם שניתן להסדר טיעון בידי התביעה נשען על גילו הצעיר של נאשם זה (כבן 16 שנים), לתסקיר חיובי שהתקבל בעניינו, העדר עבר פלילי, וגילוי סימנים של שיתוף פעולה מצדו עם גורמי השיקום בתקופת מעצרו. כן ניתן משקל לכך כי נאשם 2 קיים במלואם את תנאי חלופת המעצר שהוטלה עליו. הסכמת התביעה להסדר טיעון בעניינו ניתנה בשל הגורמים המנויים לעיל, אף שהוא זה שגרם לדקירת המתלונן מבין שלושת השותפים לעבירות. בעניינו של נאשם 3 הושג הסדר טיעון חלקי בשים לב להיותו קטין בן 17.5, ובעל עבר פלילי לא-מכביד. לגביו הסכימה התביעה להגביל את מאסרו לשנה אחת בפועל, אף שהתסקיר בעניינו אינו חיובי והוא נשפט בעבר בבית משפט לנוער, ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן. 4. בסופו של יום, בית המשפט קבע כי אין אבחנה של ממש במידת מעורבותם של שלושת הנאשמים באירועי העבירות, וכולם היו שותפים למעשי התקיפות האלימות במתלונן, תוך שהם מצוידים בנשק קר שנועד לפגוע באדם שלא עשה להם כל רע. בית המשפט ציין כי, אלמלא הסדרי הטיעון המקילים אליהם הגיעה התביעה, היה גוזר עונשים חמורים הרבה יותר לכל השלושה. הוא התייחס להסדר הטיעון המלא בעניינו של נאשם 2, בו ראה שלא להתערב, ועל בסיסו עיצב את עונשיהם של השותפים האחרים. 5. אשר למערער, מצא בית המשפט כי יש להחמיר בעונשו באופן ניכר ביחס לזה של נאשם 2, וזאת על שום היותו בגיר והאחר קטין, בפער שנים שאינו מבוטל. כן ראה בעברו הפלילי של המערער גורם לחומרה, במיוחד נוכח העובדה כי הוא לא שינה את דפוסי התנהגותו מאז הרשעותיו הקודמות. את עונשו של נאשם 3 ראה בית המשפט לקבוע בקרבה מסוימת לזו של נאשם 2, אך קל יותר מזה של המערער, תוך שהוא מתחשב בכך שהוא בוגר מנאשם 2, אף ששניהם קטינים, ובכך כי עומד לחובתו עבר פלילי מסויים. על יסוד השוואת הנתונים האמורה, קבע בית המשפט, כאמור, את עונשו של המערער ל-27 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. את נאשם 2 דן לשנה אחת של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן; ואת עונשו של נאשם 3 קבע לשנה מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. לגבי נאשם זה, חלק מתקופת המעצר אינה נכללת במניין תקופת המאסר. 6. ב"כ המערער בססה את ערעורה על חומרת עונשו של המערער על השוואה מדוקדקת בין הנתונים של כל אחד מהשותפים לעבירות, תוך נסיון להסיק מהשוואה זו כי יש להקל בעונשו של המערער, כדי להשיג שוויון ואחידות בענישה. היא טענה, כי עונשו של המערער אינו מידתי ביחס לעונשיהם של האחרים, וכי נקודות האבחנה שמתח בית המשפט, בעיקר מבחינת פער הגילאים והעבר הפלילי, לא הצדיקו את השוני המשמעותי בעונשים. כן טענה, כי שיקולי גילו הצעיר של המערער, אף שאינו קטין, ושיקולי השיקום לא קבלו משקל ראוי בעונש שנגזר עליו. 7. איננו רואים מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא לענין העונש שנגזר על המערער. בית המשפט המחוזי הסביר בפירוט את שיקוליו לענישה, ובגידרם מצויים קווי אבחנה משמעותיים בין המערער לבין הנאשמים האחרים, הפועלים להחמרת עונשו. בגירותו ביחס לקטינותם שלהם, עברו הפלילי, ובעיקר העובדה כי לא הפנים לקחים מהסתבכויותיו הקודמות עם החוק, כל אלה בהצטברותם הצדיקו החמרה בעונשו לעומת האחרים. קטינותם של האחרים שמשה גורם מקל משמעותי, והוא הדין באשר לעבר הפלילי שלא עמד לחובתם במידה ובמשקל ששימש לחובת המערער. אכן, קו הגבול בין קטינות לבגירות הוא גורם בעל משמעות נורמטיבית בעלת משקל, המצביע על שוני ביחסה של החברה לעוצמת האחריות המוסרית שיש להטיל על מבצע העבירה בהתחשב בגילו בעת ביצוע העבירה. שילוב זה של גיל הבגירות, העבר הפלילי, וחוסר שיתוף הפעולה של המערער עם גורמי המבחן והשיקום, בצד חומרתן הניכרת של העבירות בהן הודה, כל אלה מעמידים את הענישה בעניינו בקו הסבירות והמידתיות, ואינם מהווים עילה להתערבות ברמת הענישה. בית המשפט הסביר את הטעמים בשלם אימץ את הסדר הטיעון בעניינו של נאשם 2, ואת מידרג הענישה שעיצב סביב הסדר זה באשר לנאשמים האחרים. לא מצאנו כי נפל פגם מהותי במידרג זה, המצדיק את התערבותנו, כאמור. 8. עבירות התקיפה האלימות של צעירים כנגד אזרחים חפים מפשע וחסרי הגנה הפכו להיות רעה חולה במקומנו. לא אחת, מלוות עבירות אלה גם בשימוש בנשק קר או חם. על בתי המשפט לקחת חלק משמעותי בביעור נגע הפשיעה הזה באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה. במיוחד כך הדבר ביחס למי שבגיל כה צעיר, כמערער, כבר רשם לחובתו הפרות חוק קודמות. אפשר, שבית המשפט הקל יתר על המידה עם הנאשמים האחרים, שותפיו של המערער בדין, אך ברי כי לא החמיר מדי עם המערער. אם בכלל, עונשו שלו הושפע לקולא מעונשם המקל של האחרים, תוך אבחנה ראוייה ביניהם על יסוד נתוניהם השונים. הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ו בטבת תשס"ח (24.12.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07093120_R02.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il