קיסוואני נ' המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9309-08-24 לפני: כבוד השופט יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף העותר: עמאד קסוואני נגד המשיבים: 1. המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון 2. ועדת המשנה לפיקוח עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד סאהר עלי פסק-דין השופט דוד מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה על ביטולה של הודעה על נטילת חזקה ופינוי מבנים שהוציא ראש המינהל האזרחי ביום 30.4.2024, בגדרה נדרש העותר לפנות מקרקעין המצויים בכפר א-טור (להלן: הודעת הפינוי ו-המקרקעין, בהתאמה) בשל צו הפקעה שניתן לגבי המקרקעין ביום 20.3.2022 ("החלטה בדבר רכישת בעלות ונטילת חזקה ('הכביש האמריקאי צפון' – מחלף הזיתים – קו תחום איו"ש) מס' ה'/22/ג"). צו ההפקעה הוצא מכוח צו בדבר חוק הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (יהודה ושומרון) (מס' 321), התשכ"ט-1969, והוא נועד לצורך סלילת כביש המחבר בין אזור הר חומה בירושלים לבין מחלף הזיתים. בבסיס העתירה ניצבת הטענה כי לא היה מקום להוציא את הודעת הפינוי טרם הסתיים הטיפול בתביעה לפיצויי הפקעה שהגיש העותר. הוצאת הודעת הפינוי במצב שכזה מתעלמת מזכותו לקבלת פיצויים בטרם ביצוע הפינוי, זכות שבאה לידי ביטוי בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים, והופכת את ההפקעה לפעולה בלתי חוקית. העותר ציין כי הוא זקוק לפיצויי ההפקעה לצורך הסדרת המעבר מהמקרקעין – המשמשים אותו ואת בני משפחתו כמקום מגורים, כמחסן וכעסק – למקום חדש, ופינויים עובר לתשלום הפיצויים טומן בחובו פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות. המדובר בפגיעה אנושה מצד המשיבים, אשר התעלמו לחלוטין מהעובדה שהעותר הוא הבעלים החוקי של המקרקעין, והדבר מחייב את התערבות בית משפט זה. יצוין כי לפני הגשת העתירה לבית משפט זה הגיש העותר עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 61875-06-24; להלן: העתירה המינהלית). אלא שנוכח בקשה שהגישו המשיבים לסילוקה על הסף בהיעדר סמכות עניינית, נמחקה העתירה בהסכמה. דין העתירה להידחות על הסף. על פניו אין ממש בטענת העותר לפיה הסדרת פיצויי ההפקעה מהווה תנאי למימוש ההפקעה. אכן, מטרתם של פיצויי ההפקעה היא להעמיד את בעל הזכויות שהופקעו באותו מצב כספי שבו היה עומד אילו לא בוצעה ההפקעה (ע"א 2991/06 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון, פסקה ו' (19.11.2007); וראו גם למשל: ע"א 8378/11 יגל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פסקה 46 (27.10.2016)). ברם מכאן ועד למסקנת העותר לפיה אין מקום להפקעת מקרקעין עד אשר יוסדר תשלום הפיצויים בעדה, הדרך רחוקה (והשוו בהקשר זה: ע"א 5316/20‏ רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (4.4.2021); דנ"א 5676/22 עזבון המנוח עלי בדוי חיאדרה ז"ל נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (27.12.2023)). יודגש כי אין באמור כדי להביע עמדה בנוגע לשאלת זכאותו של העותר לפיצויי הפקעה. הנחת היסוד, עליה אין כל חולק, היא כי בעל זכויות במקרקעין שהופקעו זכאי לפיצויים בגין ההפקעה. מובן מאליו אפוא כי ככל שיוכיח העותר את זיקתו למקרקעין – עניין המצוי כעת בבירור המשיבים – הוא יהיה זכאי לפיצויי הפקעה. ברם אין בעובדה שסוגיית הזיקה למקרקעין עוד מתבררת כדי למנוע את ביצוע ההפקעה. העתירה נדחית. פסק-דין זה ניתן ביום כ"ה בתמוז התשפ"ד (‏31.7.2024), בתקופת השבתת מערכת המחשוב, ונחתם כעת לצורך פרסומו באתר בית המשפט העליון. ניתן היום, י"ד אב תשפ"ד (18 אוגוסט 2024). יצחק עמית שופט דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט