מאמון קסקס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9299/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9299/09 ע"פ 10502/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער בע"פ 9299/09: מאמון קסקס המערער בע"פ 10502/09: אחמד מנאע נ ג ד המשיבה בע"פ 9299/09 ובע"פ 10502/09: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.11.09 בת"פ 11731-05-09 שניתן על-ידי סגן הנשיאה שיף תאריך הישיבה: ה' בתשרי התשע"א (13.9.10) בשם המערער בע"פ 9299/09: עו"ד ראוף חטיב בשם המערער בע"פ 10502/09: עו"ד עאדל דבאח בשם המשיב: עו"ד איילת קדוש שרות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה שיף) מיום 15.11.09 בתיק ת"פ 11731-05-09, בגדרו נגזרו על המערערים ארבע שנות מאסר, מהן שלוש שנים לריצוי בפועל ושנה על תנאי; על המערער בתיק ע"פ 9299/09 (להלן המערער 1) נגזר בנוסף, כי רשיון הנהיגה שלו ייפסל למשך שנה מיום שחרורו. רקע והליכים קודמים ב. המערער בע"פ 9299/09 - מאמון קסקס - (שייקרא להלן המערער 1), יליד 1988, והמערער בע"פ 10502/09 - אחמד מנאע - (שיקרא להלן המערער 2), יליד 1989, הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) וסעיף 29 לחוק העונשין תשל"ז-1977; ובהצתה (ארבעה מקרים), לפי סעיף 448(א) רישה לחוק. המערער 1 הורשע גם בעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961. ג. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בו הודו המערערים, קשרו שניהם להצתת כלֵי רכבם של כאיד קדאח ואדם נוסף המכונה "שייך נור", כיוון שהללו עוררו את כעסו של המערער 2. לשם הוצאת התכנית אל הפועל הצטיידו השניים בחומרים דליקים ובכפפות. ביום 28.4.09 סמוך לשעה 01:30 בלילה הגיעו השניים, ברכבו של המערער 1, לאיזור בית מגוריו של קדאח והציתו שני כלי רכב שנמצאו במקום. משם המשיכו בנסיעה והציתו שני כלי רכב נוספים. בשני מקרים הציתו מערער 1 ומערער 2 כלי רכב, ובשני מקרים היה מערער 1 הנהג ומערער 2 הצית. כתוצאה מן ההצתות נגרמו לכלי הרכב נזקים קלים, משכובתה האש במהרה על-ידי תושבים במקום. ד. ביום 12.7.09 הורשעו המערערים בכתב האישום המתוקן, וכמתחייב מגילם, נתבקש תסקיר שירות המבחן למבוגרים. בתסקיר בדבר המערער 1 נאמר, כי הוא לוקח אחריות חלקית על מעשיו. נאמר, כי הוא מנהל לרוב אורח חיים נורמטיבי ומצוי בשלבי גיבוש זהותו כבוגר; יתכן שמעורבותו באירוע קשורה לחוסר בשלותו הרגשית, לטשטוש גבולות בין מותר ואסור ולקושי לקבלת החלטות מושכלות בשל כך. שירות המבחן נמנע מגיבוש המלצה טיפולית, שכן מערער זה לא הראה מוטיבציה לטיפול; אך הומלץ לשקול הטלת מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על תנאי ופיצוי כספי לניזוקים, ענישה שכנאמר, עשויה לסמן לו גבולות ברורים בין אסור ומותר. בתסקיר בדבר המערער 2 נאמר, כי הוא בעל סף תסכול נמוך, מבולבל, חסר שקט נפשי, ואף הוא מצוי בשלבי גיבוש זהותו הבוגרת. כן נאמר, כי מערער זה מתקשה להתמודד עם מצבי מתח ומשבר. עם זאת צוין, כי קיימים יסודות בריאים בתפקודו, הבאים לידי ביטוי באחריותו כלפי התא המשפחתי. כן נאמר, כי הוא מבקש לקבל טיפול במטרה לרכוש כלים שיסייעו לו להתמודד במצבי לחץ ולהימנע מהסתבכויות חוזרות. עוד נאמר, כי אביו במצב בריאותי לקוי, כי משפחתו חיה בדוחק וכי עזב את לימודיו כדי לשאת בעול פרנסתה. על כן המליץ שירות המבחן להטיל עליו צו מבחן למשך שנתיים, שבמהלכן ישתתף בתהליך טיפולי; כן הומלץ להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי לניזוקים. ה. ביום 15.11.09 נגזר דינם של המערערים. בית המשפט ציין, כי שקל לקולה את גילם הצעיר והיעדר עבר פלילי; הודייתם במעשה והצער שהביעו; נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות; המלצת שירות המבחן; וכן העובדה, שההצתות נעשו כמסכת אחת, ושלכלי הרכב נגרם נזק מועט. מנגד, צוינו חומרת העבירה והתוצאות הקשות שהיו עלולות להיות לה. בית המשפט דחה את טענות הסניגורים אשר גרסו, מזה ומזה, כי חלקו של שולחם קטן מחלק חברו, נקבע כי העבירות נעברו בצוותא חדא ובעצה אחת. נגזרו עליהם העונשים האמורים, ומכאן הערעורים. הערעורים ו. בערעורים נטען, כי בית המשפט קמא החמיר עם המערערים יתר על המידה, וכי רף הענישה המקובל בעבירות דומות נמוך לעומת העונש שנגזר עליהם. נטען, כי היה על בית המשפט ליתן משקל רב יותר להיעדר עבר פלילי; לגילם הצעיר בעת ביצוע העבירה ולנסיבותיהם האישיות; לכך שהודו במיוחס להם - דבר שחסך זמן שיפוטי יקר; לביצוע ה"חובבני" של העבירה ולנזק המצומצם שנגרם; להבעת החרטה, ללימוד הלקח ממעשיהם ולשיקולי השיקום; וכן להמלצת שירות המבחן לגזור על השניים עבודות שירות בלבד. המערער 1 אף טען, כי שגה בית המשפט בכך שלא ערך הבחנה בין השניים, שכן כנטען, חלקו של מערער זה היה פחות מחלקו של חברו, דבר שבא לידי ביטוי אף בכך שנתאפשרה לו חלופת מעצר, בעוד חברו היה נתון במעצר מאחורי סורג ובריח. ז. בתסקיר עדכני של שירות המבחן מיום 26.7.10, נאמר, כי המערער 1 מתנהג באופן חיובי בבית הסוהר, כי הוא עתיד להשתלב בתעסוקה, כי השתלב במסגרות שיקומיות שונות, וכי הוא מגלה מוטיבציה ורצון להמשך ההליך הטיפולי. בתסקיר עדכני מיום 11.8.10, נאמר, כי המערער 2 שומר על התנהגות ותפקוד ההולמים את חוקי בית הסוהר, כי הוא משולב בתעסוקה וכי הביע את רצונו להשתלב בעתיד במסגרת אגף החינוך בכלא. הדיון בפנינו ח. בדיון בפנינו טען בא כוח המערער 1, כי חלוקת התפקידים באירוע לא היתה שוה וכי מערער 2 היה דומיננטי ומוביל, כך שאין להטיל על שניהם עונש זהה. עוד נטען, כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער 1, להבעת החרטה וללקיחת האחריות על מעשיו, וליתן משקל מכריע לפן השיקומי. בא כוח המערער 2, טען, כי לא ניתן משקל הולם לנסיבות לקולה; וכי מערער זה מתנהג למופת בבית הסוהר, כי הוא נוטל אחריות על מעשיו ומשתלב במסגרת שיקומית. משכך, נטען אף לגביו, כי יש ליתן משקל רב יותר לנסיבות לקולה, בדגש על הפן השיקומי ולקצר בעונשו באופן משמעותי. ט. מנגד, טענה באת כוח המדינה, עו"ד קדוש, כי חומרת עבירת ההצתה טמונה בפוטנציאל ההרסני הטמון בה ולא בתוצאתה בפועל, כך שאין ליתן משקל לעובדה שבמקרה דנא נגרם אך נזק מועט. נטען עוד, כי הענישה במקרה דנן עולה בקנה אחד עם פסיקות בית משפט זה במקרים דומים, וכי המערערים עשו מעשיהם בצוותא חדא, ואין ליחס למי מהם חלק קטן משל חברו. לבסוף נטען, כי לקיחת האחריות של השניים היא חלקית ומתבטאת בכך ששניהם טוענים, כי לא היו מודעים איש למעשי חברו, דבר המלמד - לשיטת המדינה - על אי הפנמתה של חומרת המעשה. הכרעה י. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעורים. הרוח הרעה שהביאה את המערערים, צעירים בעלי עבר נקי, לעבירות הצתה שיש בהן סכנה, וכפי שנאמר לא אחת, יודע העבריין היכן תחילתו אך סופן מי ישורנו - ראויה לענישה של ממש. לא בכדי קצב המחוקק לעבירה בה הורשעו המערערים "תג מחיר" של חמש עשרה שנות מאסר, ברף גבוה של סולם העונשין, וברי כי על בית המשפט לשוות לנגד עיניו כנקודת מוצא את עמדת המחוקק. אמת, למרבה המזל לא היו התוצאות חמורות ביותר, אך נזכור כי העבירה נעשתה בחבורה ומספר כלי רכב הוצתו; כשלעצמנו גם לא מצאנו מקום להבחנה בין המערערים, שהיו שניהם על פי כתב האישום בו הודו "שותפים מלאים" בפרשה. אכן, העונש שנגזר על המערערים אינו קל; ואולם אין הוא ברמה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור, נוכח חומרת העבירה וגישת המחוקק. יא. לדידנו, על הפן השיקומי למצוא ביטויו – שכמובן יש לו מקום – בהערכת התנהגותם הטובה של המערערים בבית הסוהר, שיש לקוות כי תימשך, ותעמוד להם ביום שיבוא עניינם לשחרור על תנאי, בלא שניטע מסמרות. גילם הצעיר, עברם הנקי והתסקירים פותחים פתח תיקון. אנו מייחלים ומאחלים כי אכן היתה זו מעידה חד פעמית, שלאחריה ישובו לתפקד כאנשים נורמטיביים מן היישוב. יב. איננו נעתרים איפוא לערעורים. ניתן היום, י"א בתשרי תשע"א (19.9.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09092990_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il