האני אבו זייד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9298/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9298/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: האני אבו זייד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-ת"פ 40281/07 מיום 20.10.2009 שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק תאריך הישיבה: כ"ב באדר התש"ע (8.3.2010) בשם המערער: עו"ד עודד מורנו בשם המשיבה: עו"ד דפנה פינקלשטיין פסק-דין השופטת מ' נאור: המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (סגן הנשיא עודד מודריק) בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, הכל כפי שיפורט להלן. הערעור עניינו חומרת העונש. השתלשלות ההליכים 1. המערער הצטרף לחברת "ולמר את לרר בע"מ" (להלן: החברה) בשלהי 2007. החברה עסקה בסחר במוניות, השכרת מוניות והפעלת מוניות. במסגרת פעילות החברה שימשו בעליה, שהיו הנאשמים האחרים בפרשה זו, כמתווכים בין בעלי זכויות ציבוריות לבין אנשים שהיו מעוניינים לקנות, לשכור או להפעיל מונית. מהודעתם בהסדר הטיעון עולה כי בעלי החברה מכרו כלי רכב לקונים ביודעם כי כוונתם לשעבד כלי רכב אלה בסמוך לאחר מכירתם, וזאת ללא ידיעת הקונים וללא הסכמתם. כמו כן, מכרו בעלי החברה, כלי רכב, שהיו בחזקתם לצורך הפעלתם כמונית בלבד, ללא ידיעת בעלי הרכבים וללא הסכמתם, תוך יצירת מצג שווא כלפי הקונה כי הרכב בבעלותם הבלעדית. בנוסף, מכרו בעלי החברה כלי רכב משועבדים לקונים, תוך יצירת מצג שווא לפיו הרכב נקי מכל שעבוד, משכון או חוב. במועד הסמוך לחודש מאי שנת 2007 החלה החברה שלא לעמוד בהתחייבותיה הכספיות כלפי לקוחותיה, ולפיכך החלו הללו דורשים את רכבם או את כספם בחזרה. בהמשך לאמור, ועל מנת להרתיע את המתלוננים מלבוא בדרישות לחברה, פנו בעליה אל המערער, על מנת לצרפו לחברה, בכדי שנוכחותו והשתתפותו בישיבות עם המתלוננים תרתיע את האחרונים מלדרוש את המגיע להם, והמערער נענה לבקשתם. בעלי החברה החליטו כי הכספים יוחזרו למתלוננים בתנאים הנוחים לחברה, וכי המערער "יתמודד" עם המתלוננים. 2. על פי כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, היה הלה אחראי על גביית כספים בחברה. במסגרת "התמודדותו" עם הלקוחות, עשה המערער, יחד עם בעלי החברה, הנאשמים האחרים על פי כתב האישום, את המעשים הבאים: על לקוח אחד, יעקב אבו, איים המערער כי ירצח אותו ויפגע במשפחתו. את חברו של אבו, קאזיס, תקף המערער בארוע אחר בכך שדחף אותו לקיר. קאזיס קיבל מכה בראשו. בגין מעשים אלו הורשע המערער בעבירות סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"החוק") ובתקיפה לפי סעיף 380 לחוק. לקוח אחר, נביל, נדחף על ידי המערער בחוזקה, נפל וקיבל מכה בראשו ממעקה, איבד את ההכרה ופונה לבית חולים. בנו של נביל, מוחמד, שניסה לחוש לעזרת אביו הותקף אף הוא, כשהמערער והאחרים בעטו בו והיכוהו במקל. בשל מעשים אלו הורשע המערער בתקיפה לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(א) לחוק, ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(א)(2) לחוק; על לקוח נוסף, דמארי, איים המערער כי הוא מסכן את עצמו ואת משפחתו, בגין כל זכות ציבורית בה הוא מונע מהחברה להשתמש. בגין כך הורשע המערער בסחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק.. על לקוח נוסף יעקב צבי, איים המערער כי יחתוך אותו לשניים והורשע באיומים לפי סעיף 192 לחוק. ובמקרה אחר נתן המערער ללקוח יוסי שנסי מכה בפניו, ובגין כך הורשע בתקיפה לפי סעיף 379 לחוק. 3. הוסכם כי התביעה תעתור לעונש מאסר בפועל של 38 חודשים, מאסר על תנאי וקנס, בעוד ההגנה תבקש להסתפק ב-24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. כמו כן סוכם על פיצוי בסך 5,000 ש"ח לכל מתלונן בסך כולל של 30,000 ₪. קביעת בית משפט קמא 4. השופט מודריק קבע כי מעשי המערער חמורים, קל וחומר משמדובר ברצף גדול של עבירות. כמו כן, להתרשמות בית המשפט המערער לא קיבל אחריות על מעשיו באופן מלא ונראה כי אינו כן בהבטחותיו לעתיד נורמטיבי. לפיכך דן השופט מודריק את המערער ל60 חודשי מאסר, מהם 38 חודשים לנשיאה בפועל ובמניינם תקופת מעצרו מיום 4.9.07 עד יום 6.05.09. יתרת המאסר הנה מאסר על תנאי. כמו כן הופעלו בחופף שני עונשי מאסר על תנאי; מאסר בן 24 חודשים, שנגזר ב-ת.פ. 40398/00 ומאסר בן 5 חודשים שנגזר ב-ת.פ. 4226/04. נקבע כי עונשי המאסר על תנאי יופעלו בחפיפה זה לזה וכן יחפפו את עונש המאסר שבתיק זה. נוסף לכך הטיל בית המשפט קנס בסך 20,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו. המערער חויב לפצות את המתלוננים בסכום של 30,000 ₪, 5000 ₪ לכל מתלונן, כאמור לעיל הטענות בערעור 5. המערער טוען כי ניסה בכל מאודו למנוע את קריסתה הכלכלית של החברה אליה הצטרף. לטענתו, עבירות האלימות בהן הורשע בוצעו על רקע סכסוכים עסקיים. חומרתם, לטענתו, אינה גבוהה. לשיטתו, אמנם אין מעשיו ראויים, אך מאידך הם אינם מצדיקים ענישה בהתאם לרף העליון של הסדר הטיעון. המערער מפנה לכובד אחריותם הרב של המורשעים האחרים ביחס למעשיו שלו וטוען כי אין הצדקה של ממש כי עונשו לא יהא נמוך מעונשם של האחרים, עליהם הוטלו גם כן 38 חודשי מאסר. עוד טוען המערער כי לא ניתן משקל ראוי לעדויות האופי המוכיחות, לדבריו, כי המערער פעל למען השבת הכספים ללקוחותיו. בא כוח המערער ביקש מאיתנו לקבוע שלא היתה הצדקה לבחור דווקא ברף הגבוה שנקבע בהסדר הטיעון. אף שלא ביקש כי נסתפק ברף התחתון של 24 חודשים, ביקש כי נקל מעט בעונשו של המערער. לדבריו הסיכוי שהמערער ישוחרר לאחר ריצוי שני שליש ממאסרו קטן. 6. בא כוח המערער הסתמך על תסקיר המבחן המשלים מיום 7.3.2010 המציין כי מדיווחי גורמי הטיפול עולה שהמערער לוקח אחריות על מעשיו ומביע מוטיבציה לטיפול. המערער מעוניין, על פי התסקיר, להשתלב בהליך גמילה מסמים ובסדנה לשליטה בכעסים. נציין כי בדיון על פה הוסיפה קצינת המבחן כי הטיפול המומלץ יארך כ-12 חודשים. המערער ריצה עד כה 23 חודשי מאסר. 7. המשיבה טוענת כי העונש שנקבע בהסדר הטיעון הוא עונש מקל. הכרעה 8. לא ראינו אפשרות להיעתר לערעור זה. הסדר הטיעון אליו הגיע המערער הוא אכן, כפי שטענה המדינה הסדר מקל, ואין מקום להוסיף ולהקל עוד. אין לשכוח כי הופעלו בחופף זה לזה ובחופף לעונש המאסר עונשי מאסר על תנאי כך שהתקופה שהמערער ישא בשל העבירות נשוא תיק זה היא קצרה ביותר. בין כך ובין כך – משנקצב העונש בגדרי הסדר הטיעון, אף שנקצב לפי הרף העליון שלו, מה לו למערער כי ילין? 9. אם אכן יתמיד המערער בתוכניות השיקום עליהן הצביעה קצינת המבחן - אפשר ותעמוד לו כף זכות בהליך מתאים לקראת תום מאסרו. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה אדר, תש"ע (11.3.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09092980_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il