ע"א 9294-07
טרם נותח
אליס יוספזון נ. י.ד. זוהר יבוא ושיווק (2000) בע"מ
סוג הליך
ערעור אזרחי (ע"א)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"א 9294/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 9294/07
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערת:
אליס יוספזון
נ ג ד
המשיבה:
י.ד. זוהר יבוא ושיווק (2000) בע"מ
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה
(כב' הרשמת י' אונגר ביטון), מיום 18.10.2007,
שלא לפסול עצמו מלדון בבש"א 1355/07
בשם המערערת: עו"ד אבי סלומון
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בנתניה (כב' הרשמת י' אונגר ביטון) שלא לפסול עצמו מלדון בבש"א 1355/07.
1. המשיבה פתחה כנגד המערערת תיק הוצאה לפועל בגין שיקים שלטענתה נחתמו על-ידי המערערת (להלן: תיק ההוצל"פ). המערערת הגישה כתב התנגדות ובקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, וזאת על אף שלטענתה, לא נזקקה לבקשה להארכת מועד מאחר שלא שהתה בארץ במועד בו "נמסרה" לידיה האזהרה נשוא תיק ההוצאה לפועל עליו הוגשה ההתנגדות. הבקשה להארכת מועד וההתנגדות הועברו על-פי דין לבית-משפט השלום בנתניה. בהחלטה מיום 11.4.07, הורה בית-המשפט (כבוד הרשמת מגי כהן) לעכב הליכי מאסר, הוצאת מעוקלים ומימוש כספים, וכן הורה כי עד לקבלת תגובת המשיבה לא תינתן החלטה אחרת. במקביל, הגישה המערערת התנגדות לתיק הוצאה לפועל נוסף כנגד הזוכה בתיק אחר, ארגול שיווק והפצה בע"מ (להלן: תיק ארגול). לטענתה, ההתנגדות שהגישה בשני התיקים זהה לחלוטין.
2. בהחלטה מיום 7.8.07 דחה בית-משפט השלום (כבוד הרשמת י' אונגר ביטון) את התנגדות המערערת בתיק ארגול על הסף, ועל החלטה זו הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי. כמו-כן, בהחלטה מיום 2.9.07, בשבתה כראש ההוצאה לפועל בנתניה, נעתרה כבוד הרשמת אונגר לבקשת המשיבה לחדש את כל הליכי ההוצאה לפועל בתיק ההוצל"פ, וזאת על אף העובדה כי קיים צו שיפוטי של בית-משפט השלום בנתניה המורה על עיכוב הליכים ספציפי, בקובעה כי אין כל החלטה של בית-משפט מוסמך המורה על עיכוב הליכים. על החלטה זו הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר. משלא ניתנה החלטה, הגישה המערערת בקשה נוספת למתן החלטה.
3. ביום 15.10.07, בפתח הדיון הראשון בפני כבוד הרשמת, העלתה המערערת טענת פסלות לפיה בית-המשפט מעכב שלא כדין ובמכוון מתן החלטות כאשר מנגד זוכה המשיבה ליחס מועדף בכל הקשור למתן החלטות בתיק ההוצאה לפועל. עוד טענה המערערת כי בשל זהות הטענות בהתנגדות שהגישה המערערת בשני התיקים, ונוכח החלטתו לדחות על הסף את ההתנגדות בתיק ארגול, ננעלה דעתו של בית-המשפט וקיים חשש ממשי שיחליט באופן דומה אף בתיק ההוצל"פ. המשיבה התנגדה לבקשה.
4. בהחלטה מפורטת מיום 18.10.07, דחה בית-המשפט את בקשת המערערת לעיון חוזר, בקובעו כי לא מצא עילה לשנותה. בית-המשפט קבע כי לעת עתה, ונוכח החלטת בית-המשפט המחוזי, אין צו של בית-המשפט המורה על עיכוב הליכים, וכי החלטת כבוד הרשמת כהן בעניין עיכוב ההליכים ניתנה רק עד לקבלת תגובת המשיבה.
5. בהחלטה מאותו יום דחה בית-המשפט את בקשת הפסילה שהגישה המערערת בקובעו כי זהות הטענות בשני התיקים אינה מהווה עילה לפסילת השופט מלדון בשני תיקים של אותו מתדיין. עוד קבע בית-המשפט כי לא מתקיים כל חשש שדעתו של בית-המשפט תהיה מוטה כנגד בעל הדין מראש, אך משום שטענותיו זהות לטענות שכבר נדחו, לאור העובדה כי בטרם נדון התיק, ובטרם נשמעו ראיות, לא הונחה בפני בית-המשפט תשתית ראייתית התומכת בטענות בעל הדין. יתירה מזו, קבע בית-המשפט, מתן החלטה מסויימת בתיק אחד אינה מונעת מבעל הדין לשכנע את בית-המשפט להחליט אחרת בתיק השני, אף אם הנסיבות שבו דומות לנסיבות בתיק שהוכרע. בית-המשפט הוסיף וקבע כי הוא פתוח לשכנוע, הן בעניינים עובדתיים והן בעניינים משפטיים בכל תיק הבא לפניו. עוד קבע בית-המשפט כי בעל דין אינו רשאי לבקש שבית המשפט יפסול עצמו רק משום שבית המשפט פסק באופן שאינו נוח לו ואינו מתיישב עם דעתו. כמו-כן נקבע כי בקשת הפסילה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה, וזאת למרות שהמערערת ידעה כי הרשמת תדון בתיק. בית-המשפט קבע כי העובדה שתיק ההוצל"פ ותיק ארגול נשמעים בפניה, אינה מהווה עילה לפסילה מלדון בתיק ההוצל"פ, וזאת לאור מהותם השונה של התיקים. אין יסוד לטענה, קבע בית-המשפט, כי החלטתו להפעיל את הליכי ההוצאה לפועל, אף אם היא מוטעית, מהווה עילה לפסילתו מלדון בהתנגדות לגופה. במקרה דנן, נקבע, הייתה נתונה למערערת הזכות לבקש לערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל ואף הזכות לבקש את ביטולה, משום שניתנה במעמד צד אחד, והיא לא עשתה כן. טעויות ראש ההוצאה לפועל, קבע בית-המשפט, אינן קשורות לתיק ההוצל"פ ואין להן כל השפעה על התוצאה של הדיון בהתנגדות, כך שאינן יכולות לבסס חשש ממשי למשוא פנים. עוד קבע בית-המשפט כי כל בקשות המערערת בתיק ההוצל"פ נדונו ואין זה נכון כי בקשות המשיבה מתקבלות ובקשות המערערת אינן נדונות. לבסוף, קבע בית-המשפט כי דעתו אינה "נעולה" והראיה לכך היא שקבע מועד לדיון בטענות הצדדים, וההתנגדות לא נדחתה על הסף.
6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות ומוסיפה כי טעתה הרשמת בהתעלמה ממצב הדברים החריג לפיו עסקינן בהתנגדות זהה לחלוטין לתיק ארגול, שבו נדחתה ההתנגדות על הסף וללא הפעלת שיקול דעת שיפוטי של ניתוח עובדתי או שמיעת ראיות, וכי למעשה קיימת חזקה כי הרשמת תוציא החלטה זהה בתיק נשוא הערעור. עוד טוענת המערערת כי טעתה הרשמת כאשר עשתה גזירה שווה בין מצב הדברים בהתייחס לתיק ארגול לבין המצב הכללי שבו יתכן כי שופט ייתן החלטה אחרת בתיק דומה, לאחר שמיעת ראיות, הפעלת שיקול דעת שיפוטי וניתוח עובדתי. במקרה דנן, נטען, לא קיים מרחב תמרון שיאפשר לרשמת להגיע לתוצאה שונה מזו שבתיק ארגול. המערערת מוסיפה וטוענת כי טעתה הרשמת בהתעלמה מהתנהלותה הפסולה לעניין הליכי קבלת החלטות בתיק באופן חד צדדי לטובת המשיבה ותוך התעלמות מבקשות חוזרות ונשנות של המערערת לתקן טעות שיפוטית. כן נטען כי טעתה הרשמת משנתנה החלטה להפעיל את ההליכים בתיק ההוצל"פ, וזאת בניגוד להחלטת בית-המשפט (כבוד הרשמת כהן). לבסוף, טוענת המערערת כי החלטת בית-המשפט בעניין הבקשה לעיכוב הליכים בעוד תלויה ועומדת בקשת הפסילה אשר אחד מטעמיה הייתה אי מתן החלטה בבקשה לעיכוב הליכים, מעידה על כך שדעתו של בית-המשפט נעולה וכי יש חשש סביר לקיומו של משוא פנים.
7. בתגובת המשיבה שהוגשה במסגרת בקשת המערערת לפטור מהפקדת עירבון, התייחסה אף להודעת הערעור מטעם המערערת. לטענתה, כל תחושותיה וטענותיה של המערערת משוללות יסוד, ואינן מקימות עילה כלשהי לפסילת שופט.
8. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר בקשת הפסלות נסובה סביב הטענה כי בית המשפט גיבש דעה קדומה כלפי המערערת וכי דעתו "ננעלה" בעקבות החלטתו לדחות על הסף את בקשת ההתנגדות שהגישה המערערת בתיק ארגול. כבר נקבע, כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, וכי עצם העובדה כי השופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה, כשלעצמה, להביא לפסילתו (ע"פ 5609/95 ישראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.1995)); ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 27.9.1996)); ע"א 8966/96 נבו נ' ישקול סחר בע"מ (לא פורסם, 30.1.1997)). גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 21.10.2002)); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 265). ההנחה העומדת ביסוד כלל זה הינה כי שופט מקצועי יודע להבחין היטב בין הראיות שבתיק אחד, לבין הראיות שבתיק האחר ויודע כי אין להשליך מן האחד על האחר (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790 (1991)). לכן, יש לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה שהצדדים להליכים הם אותם צדדים, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפניו לבין העניינים בהליך הקודם (ע"א 1427/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 23.8.2006)). עיון בהחלטה שניתנה בתיק ארגול מראה כי גם אם היו בה קביעות מהימנות הרי שאלו נגעו להליך שנדון בפני בית המשפט אותה עת והן אינן גורפות באופן שלא יאפשר לבית המשפט לדון בפתיחות בתיק ההוצל"פ. חזקה על בית המשפט, כי יכריע בתיק ההוצל"פ לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות שיובאו בפניו, ומבלי שלהחלטה בתיק ארגול תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו, אף לא ההתנגדות הזהה מטעם המערערת שהוגשה בשני התיקים. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערערת, ולא ניתן לומר כי הדיון בהליך הנוכחי בפני בית המשפט הוא בבחינת "משחק מכור", כפי שאף הבהיר בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות.
9. ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 24.3.1999)); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002)); מרזל, בעמ' 178-174. לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002)); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). לא מצאתי יסוד לטענת המערערת כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על ידו, מקימים עילת פסלות ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת. אשר לטענת המערערת לפיה בבקשות שהגישה לא ניתנה החלטה, כבר נפסק כי עיכוב מעין זה אינו מקים עילת פסלות (ע"א 8124/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.3.2007)). אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001)); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115).
אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, ב' בניסן התשס"ח (7.4.2008).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07092940_N04.doc דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il