פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9291/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9291/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים מיום 11.9.08 בת.פ. 1020/08 שניתן על ידי כבוד השופט יצחק ענבר תאריך הישיבה: כ"ג באדר השס"ט (19.3.2009) בשם המערער: עו"ד אוסמה חלבי בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פלילי 1020/08. המערער הורשע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין; ובעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 24.4.2008 בשעות הבוקר, קשר המערער עם שניים נוספים, קשר לשדוד מונית. השלושה תכננו לעצור מונית ברחוב יפו בירושלים, ולהמשיך עימה למקום בו ירססו גז מדמיע על פניו של הנהג, יגנבו ממנו את המונית, ימכרו אותה ויתחלקו בכסף שיתקבל תמורתה. בהמשך היום, הגיעו המערער וחבריו למרכז ירושלים, ברח' יפו סמוך לכיכר ציון. בשעה 20:45 לערך הם עלו למונית בה נהג המתלונן וביקשו ממנו להסיעם. במהלך הדרך ביקשו השלושה מהמתלונן לעצור את המונית ומשהוא עשה כן, ריססו לעיניו גז מדמיע, הוציאו אותו בכוח מהמונית ונמלטו בה מהמקום למקום מגוריו של אחד השותפים. אותה עת, היו במונית 800 ש"ח ו-200 דולר במזומן, מסמכיו של המתלונן והטלפון הניד שלו. בנוסף, במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה על המערער לשהות במעצר בית מלא בבית מגוריו, על פי החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.6.2007 בב"ש 9643/07. ביום 11.9.2008 הרשיע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' ענבר) את המערער על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. בנימוקיו לגזר הדין, עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירות שביצע המערער והדגיש כי יש להטיל עונשי מאסר ממושכים לריצוי בפועל במקרים של שוד נהגי מונית, ההופכים ליותר ויותר שכיחים בשנים האחרונות. נוסף על כך, העיר בית המשפט כי נסיבות המקרה אינן עושות חסד עם המערער. העבירות נשוא התיק, בוצעו תוך הפרה בוטה של תנאי השחרור שהושתו עליו בגין ביצוע עבירה קודמת, ולא זו בלבד, אלא שגם אז היה מעורב המערער בשוד של נהג מונית. יצוין, כי בעבירה הקודמת, בתיק פלילי 3077/07, הורשע המערער על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת נ' בן-אור) ביום 17.2.2008 ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל, תוך שנקבע כי יוכל לרצות עונש זה בעבודות שירות; עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים; ופיצוי למתלונן בסך 2,500 ש"ח. לאחר גזר הדין ובעוד המערער ממתין לחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות, הוא נעצר שוב, בגין העבירות נשוא תיק זה. בשל כך, הורה בית המשפט המחוזי בתיק 3077/07 כי ששת חודשי המאסר ירוצו בפועל החל מיום מעצרו של המערער בתיק הנוכחי, היינו 29.4.2008. מאידך, התחשב בית המשפט גם במספר שיקולים לקולא. בעת ביצוע העבירות למערער טרם מלאו 18 שנים וזהו מאסרו הראשון. כמו כן, הביע בית המשפט תקווה כי המעצר בו שהה המערער במהלך ניהול ההליכים בעניינו, סייע להטמעת החומרה שבמעשיו. לבסוף, בית המשפט התחשב בהודאת המערער באשמה ובחרטה שהביע בפני קצין המבחן. כדי לעודד את המערער לעלות על דרך הישר, קבע בית המשפט כי מאסרו בגין העבירות נשוא התיק שבפנינו, יימנה גם הוא מיום 29.4.2008, מועד מעצרו, כך שעונש המאסר ירוצה בחופף לעונש המאסר בגין העבירות הקודמות. בתסקיר מיום 2.7.2008 שהוגש לבית המשפט המחוזי, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, אך עם זאת הציע להימנע מלהטיל עליו מאסר בפועל ממושך. שירות המבחן התייחס לחרטתו של המערער ולאמירתו כי הוא למד את הלקח ממעצרו הנוכחי. הוא התרשם כי המערער מתחייב לקחת אחריות על מעשיו וכי הוא בעל "כוחות בסיסיים לתפקוד נורמאלי ותקין". יחד עם זאת, צוין בתסקיר כי מדובר בעבירה חוזרת, והדבר מעיד כי הוא לא נרתע ממעצר הבית הממושך שהושת עליו. בתסקיר המשלים, מיום 12.3.2009 שהוגש לבית משפט זה, חזר שירות המבחן על המלצתו להקל במידת מה בעונשו של המערער. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שבפנינו. לטענת בא כוח המערער, בית המשפט המחוזי לא איזן כראוי בין נסיבותיו האישיות של המערער, לבין הצורך להענישו בגין המעשים שביצע ולהרתיעו ולהרתיע אחרים מביצוע עבירות. המערער סובר כי בית המשפט לא העניק משקל מספיק למספר נימוקים שיש בהם כדי להקל בעונש שנגזר עליו. בין נימוקים אלה נמנים גילו של המערער; נסיבותיו האישיות כפי שהן משתקפות בתסקיר המבחן; התחייבותו לשנות את דרכו והחרטה שהוא הביע; והמלצת שירות המבחן להימנע מהטלת עונש מאסר ממושך. בדיון בפנינו, הוסיף בא כוח המערער, כי אמנם בניגוד לשני השותפים האחרים לעבירה, זוהי עבירתו השניה של המערער, אך עדיין יש מקום להתחשב בכך שבענין השותפים הסתפק בית המשפט המחוזי בעונשים קלים יותר – מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. לעומתו, סוברת המשיבה, כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הולם ומאוזן, נוכח חומרת מעשיו של המערער. כמו כן מציינת המשיבה, כי המערער היה על גבול הבגירות בעת ביצוע העבירות, וכי הדבר נעשה תוך הפרת תנאי מעצר בית בו היה נתון בגין עבירה דומה. באשר לתסקירי המבחן, נטען כי בית המשפט המחוזי כבר התחשב בתסקיר החיובי שהוגש לו, ולכן אין לייחס משקל להמלצות התסקיר החדש שהוגש בפני בית משפט זה. לשיטתה, די למערער בקביעת בית המשפט המחוזי, כי הוא יירצה את עונשו בגין העבירות בתיק זה בחופף למאסר בגין העבירות הקודמות. לדעת המשיבה, אין מקום להשוואה בין גזר דינו של המערער לאלה של שני השותפים האחרים, מאחר והם חסרי עבר פלילי וצעירים ממנו. לדבריה, העובדה שנגזר עליהם לשלם למתלונן פיצוי בניגוד למערער, דווקא מאזנת בין העונשים. לאחר עיון בהודעת הערעור, בתסקירים שנערכו מטעם שירות המבחן, ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר שעיינו בטענות הצדדים בדיון, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית במקרים מצומצמים, בהם "הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ראו ע"פ 1242/97 גרינברג ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי ואח' (לא פורסם, 3.7.2006)). נראה, כי מקרה זה איננו נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין. אנו סבורים, כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין גילו של המערער, נסיבותיו האישיות, הודאתו והבעת החרטה על מעשיו מחד, ובין חומרת העבירות שביצע מאידך. לבסוף, בית משפט זה הדגיש לא אחת את החשיבות שבהטלת עונשים כבדים על עבירות אלימות חמורות ובמיוחד כך, בעבירות של שוד נהגי מונית (ראו למשל ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 1885/07 נאיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.7.2008); ע"פ 8490/04 עבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.6.2005)). על אחת כמה וכמה חובה על בתי המשפט לנהוג ביד קשה עם המערער, בשל העובדה שעבירת השוד במקרה דנן בוצעה, שעה שהוא היה נתון במעצר בית בגין עבירה דומה של שוד נהג מונית, אותה עבר אך לפני כשנתיים. למרבה הצער, נראה כי לא היה בהרשעתו הקודמת של המערער ובהטלת העונש עליו, כדי להטמיע אצלו את חומרת מעשיו ולהרתיעו מלשוב ולבצע את אותה העבירה ממש, בה הורשע. בנסיבות אלו הגענו למסקנה כי העונש שהוטל על המערער הינו ראוי ומשקף את הצורך להעביר לו מסר ברור באשר לחומרת מעשיו, יחד עם התחשבות בגילו הצעיר ובנסיבות האחרות. על כן לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. סוף דבר, הערעור נדחה. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ט בסיון התשס"ט (11.6.2009). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08092910_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il