חיים לבנטר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 929/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 929/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: חיים לבנטר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 28.1.08 בת.פ. 40197/07 שניתן על-ידי כבוד השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: ו' באדר ב התשס"ח (13.3.2008) בשם המערער: עו"ד ירום הלוי בשם המשיבה: עו"ד אליעד וינשל בשם שירות המבחן: גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (פ 40197/07), על פי הודאתו, בעבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; ועבירה של פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 4.7.2007 בשעה 15:30 או בסמוך לכך, ברחוב בן גוריון בהרצליה, נהג אורן אלגלי (להלן: אלגלי) ברכב, במסגרת שיעור נהיגה בהנחיית מורה הנהיגה עמיר הרפז (להלן: הרפז). השניים הגיעו לצומת ברחוב, והמבקש נעמד מאחוריהם בהמתינם לאור ירוק ברמזור. עם התחלף האור ברמזור החלו אלגלי והמערער בנסיעה ובפניה שמאלה, אך בשלב מסויים כבה מנוע רכבו של אלגלי. הוא מיהר להדליקו והמשיך בפניה שמאלה. עקב עצירת רכבו של אלגלי החליט המערער לעקוף אותו מימין וסטה עם רכבו לנתיב הימני. כתוצאה מסטייתו זו, פגע ברכב אשר נהג באותה עת בנתיב הימני. משהבחין הרפז במתרחש, הורה לאלגלי לעצור והמערער נעצר בסמוך אליהם. או אז יצא המערער מרכבו לעבר רכבו של אלגלי, שבר במרפקו את שמשת הרכב ואחז בגרונו של אלגלי וניסה לחנוק אותו. הרפז שהבחין במעשיו של המערער יצא מהרכב ופנה בדברים אל המערער. האחרון פנה לעבר הרפז, אשר החל לברוח ממנו, אך המערער הדביק אותו והחל לבעוט בו. כתוצאה ממעשי המערער נגרמו לאלגלי שריטות על צווארו ולהרפז שפשופים בגפיים וכן פריקת כתף אשר חייבו טיפול רפואי. ביום 28.1.2008 גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של אלימות פיזית כלפי גוף אדם; ותשלום פיצוי לאלגלי והרפז בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחד מהשניים. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ערער המערער בפנינו. לטענת המערער, בית המשפט החמיר שלא בצדק עימו וזאת בניגוד להמלצת תסקיר שירות המבחן הראשון שהמליץ על שחרורו מבית המעצר ושילובו בתוכנית שיקומית, וכן בניגוד לתסקיר שירות המבחן שהוגש בפני בית משפט זה אשר המליץ על קיצור תקופת מאסרו על מנת לקדם את שילובו בתוכנית טיפולית שיקומית תוך שמירה על התא המשפחתי שלו. עוד הוא טוען כי יש לתת משקל ראוי הן לחוות דעת הפסיכולוג הקליני שהובא מטעמו, אשר קבע כי התקיפה מצידו הייתה חריגה, וכי הסיכוי להישנות תקיפה כזו מצידו נמוך מאוד, והן לנסיבותיו האישיות קרי היותו אב לשלושה ילדים בהם ביתו החולה בת השבע, אשתו החולה והעובדה כי ישנה אפשרות שביתו החולה תופרד מהמשפחה בשל חוסר יכולתה של האם לטפל בה באופן עקבי. כמו כן, טוען המערער, היה על בית המשפט להטיל עליו עונש קל יותר נוכח הודאתו וחרטתו הכנה והעובדה כי בתיקים אחרים, בהם הורשעו נאשמים בעברות חמורות יותר, נגזרו עליהם עונשים פחותים יותר. לעומתו סוברת המשיבה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את כל הנסיבות לקולא אשר מנה המערער וכי העונש מבטא את האיזון הנכון בין נסיבותיו האישיות של המערער וחומרת מעשיו, זאת על אף העולה מתסקירי שרות המבחן אשר הוגשו בפני בית המשפט המחוזי ובית משפט זה. לאחר עיון בהודעת הערעור על נספחיה ובתסקיר שנערך מטעם שרות המבחן בעניינו של המערער ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. התמונה המצטיירת מעובדות כתב האישום היא חמורה במיוחד. המערער תקף בחמת זעם את אלגלי והרפז, אשר כל חטאם הסתכם בעובדה שרכבם נעצר ברחוב, בעת שיעור הנהיגה של אלגלי. שניהם נפצעו ולהרפז אף נגרמה פריקת כתף שחייבה טיפול רפואי. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 5177/07 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 8.10.2007), ואלה נוסחו בזו הלשון: "מעשיו של המערער הינם חמורים ביותר. מעשי אלימות בכלל, ובפרט כאלו המכוונים כנגד עוברי אורח תמימים, הנעשים ללא סיבה וללא כל רקע מעבר לגחמתו של המבצע, אינם מעשים אשר ניתן להתייחס אליהם בסלחנות, קל וחומר כאשר מדובר במעשי אלימות המבוצעים כלפי קורבנות חלשים או חסרי ישע. נדמה כי האלימות מתפתחת לכדי תופעה בהיקפים מדאיגים בחברתנו, ועל בית המשפט להירתם למלחמה בנגע זה." מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי העונש שהוטל על המערער מבטא כראוי את חומרת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. במסגרת הכרעתנו הבאנו בחשבון גם את המלצתו של שירות המבחן לקצר את תקופת מאסרו של המערער על מנת לקדם את שילובו בתוכנית טיפולית שיקומית תוך שמירה על התא המשפחתי שלו, לאור מצבה הקשה של משפחתו וההתרשמות כי הוא מהווה מקור לשמירה על שלמות התא המשפחתי. עם זאת, עלינו לזכור, כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ואילו תפקידו של השופט הוא האיזון בין המלצתו לבין שיקולים אחרים, העומדים בבסיסו של רציונל הענישה הפלילית (ראו ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל, פ"ד לה (4) 313, 318 (1981)). לנוכח חומרתם הרבה של מעשי המערער ולאור עברו הפלילי, שכולל עבירות אלימות ועבירות רכוש חמורות, כאשר באחת מהן הוא הורשע לא מזמן ונגזר דינו ל-12 חודשי מאסר בפועל, לא ראינו מקום לתת משקל מיוחד לנסיבותיו האישיות, מעבר למשקל שניתן להן על ידי בית המשפט המחוזי. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, י"ג בסיון התשס"ח (16.6.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08009290_H06.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il