פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9286/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9286/06 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' אלון המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.10.06 בת.פ. 1063/04 שניתן על-ידי כבוד השופטים: א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר שרון תאריך הישיבה: ט"ז בכסלו התשס"ח (26.11.2007) בשם המערער: עו"ד טל ענר בשם המשיבה: עו"ד אלעד פרסקי בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (פ"ח 1063/04), על פי הודאתו, בחמישה אישומים שבהם יוחסו לו עבירות של מעשים מגונים באחייניתו הקטינה, לפי סעיפים 348(א) ו-351(ג)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לפי נוסחו דאז. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים א' טל, י' אמסטרדם, ו-ר' לבהר שרון) גזר על המערער עונש של תשע שנות מאסר בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה על סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין. כן הורה בית המשפט למערער לשלם למתלוננת פיצוי בסך של 30,000 ש"ח. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ערער המערער לבית משפט זה, בטענו כי העונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי חורג בחומרתו מהמקובל בעבירות מסוג זה, לנוכח נסיבותיו האישיות, נסיבות המקרה והחרטה אותה הביע. לעומתו, סוברת המשיבה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי אינו חורג מרף הענישה המקובל, לנוכח חומרת מעשיו של המערער אשר ביצע סדרה ארוכה של מעשים מיניים חמורים באחייניתו הקטינה. לאחר עיון בהודעת הערעור על נספחיה ובתסקירים שנערכו מטעם שרות המבחן למערער ולמתלוננת ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. חומרתן היתרה של עבירות המין, בפרט כאשר מדובר בעבירות שבוצעו כנגד קטינים, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעבירות שבוצעו בתוך המשפחה, הודגשה שוב ושוב בפסיקתו של בית משפט זה, כמו גם חובתו של בית המשפט להשיב על עבירות אלו בענישה משמעותית, כגמול על מעשיו של העבריין וכביטוי לסלידתה של החברה ממעשים אלו (ראו, למשל, ע"פ 7461/05 דדוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.4.2006); ע"פ 10632/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.5.2007)). בסדרה ארוכה ומתמשכת ניצל המערער את תמימותה של המתלוננת ואת המרות שהייתה לו עליה בתור דודה. המערער מבקש להיתלות בשיפור שחל בהתמודדותה של המתלוננת עם המעשים אותם ביצע בה ובמצבה כיום. אלא שכפי שעולה מהתסקיר שנערך בעניינה, מעשיו של המערער גרמו לפגיעה קשה ביותר בנפשה של המתלוננת לאורך השנים. גם אם בבגרותה הצליחה המתלוננת להתמודד במידה מרשימה עם מצבה, הרי שמהתסקיר עולה בבירור כי נותרו בנפשה צלקות ומשקעים רבים גם כיום. אף בנסיבותיו האישיות של המערער אין כדי להקהות מחומרתם של מעשיו, כאשר נסיבות אלו היו ידועות לו אף בשעה שביצע מעשים אלו, והיה עליו לקחתן בחשבון בשעה שנכנע לדחפיו. בנסיבות אלו הגענו למסקנה כי העונש שהוטל על המערער מבטא כראוי את חומרת המעשים אותם ביצע, ולא מצאנו כל מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אנו דוחים אפוא את הערעור. לאחר כתיבת חוות דעתי, עיינתי בחוות דעתו של חברי השופט א' רובינשטיין ואני מצטרף לדבריו. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: א. מצטרף אני לפסק דינו של חברי השופט ג'ובראן. אבקש להפנות תשומת הלב לנושא הטיפולי העולה מדי פעם וטרם נפתר כדבעי, ושעלה גם במקרה דנא בטיעוניו הסדורים של בא-כוח המערער מטעם הסניגוריה הציבורית, עו"ד ענר. המערער, כעולה מתסקיר מעצרו של שירות המבחן למבוגרים, מצוי במעקב פסיכיאטרי וטופל תרופתית (בהמשך לטיפול שתואר בתסקיר לבית המשפט קמא, לרבות אשפוז פסיכיאטרי וטיפול בקבוצה ייעודית), והוא מגלה מוטיבציה להשתלב בקבוצה ייעודית לעברייני מין במסגרת המחלקה לבריאות הנפש בשירות בתי הסוהר (שב"ס) הוא שוהה בבית הסוהר מזה כשנה, ובעוד למעלה משנה (בראשית 2009) יבוא כנמסר המועד לחופשה ראשונה, ואזי ייבדק על-ידי מב"ן לענין מסוכנות מינית. הסניגור המלומד טען, כי אין נכונות לקבלת המערער לטיפול, הניתן רק לקראת תום תקופת המאסר, וזאת מטעמים תקציביים. נציגת שירות המבחן גב' וייס ציינה אף היא את הנושא התקציבי, והבחינה בין סוגים שונים של טיפול, האחד פעולה חינוכית פסיכוסוציאלית, על בסיס קבוצתי, ולענין זה שוקד שב"ס על הרחבת האפשרויות שיכולה להיות רלבנטית לכל עת בתקופת המאסר. החלק האחר, הקרוי relapse prevention מועדו לקראת השחרור וההתמודדות עם הפיתויים והאיסורים, ודבר זה אמור להיות במחצית השניה של תקופת המאסר. אוסיף כי מטבע הדברים, לכך משמעות גם ככל שהמדובר בהערכת מסוכנות. ב. נזדמן לנו לומר יותר מפעם אחת (ראו לאחרונה ע"פ 5977/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (2007), ולפני כן ע"פ 5164/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (2007)), כי ראוי לשקול היטב להרחיב את המעגל הטיפולי על-ידי הקדמת מועדיו במהלך המאסר. ציינו בעניין זה בע"פ 5164/05 (הזכרנו גם בע"פ 5977/06) כי "מי שהשתקע בעבירות לאורך שנים – זקוק מן הסתם – כדי שבהשתחררו יחיה חיים נורמטיביים – לטיפול ממושך... האם די בטיפול של שנה, שנה וחצי לפני השחרור, עליו נמסר לנו, או שמא יש מקום להדרגתיות? האם הגישה הראויה היא כללית ואחידה, לכל עברייני המין, או יש מקום להתייחסות אינדיבידואלית לפי נסיבות המקרה והמוטיבציה של האדם בו מדובר?" נציגת שירות המבחן ציינה בפנינו כי דנה באלה בעקבות הערותינו עם שירות בתי הסוהר. אבקש להוסיף כאן, כי אין מדובר בתועלת לעבריין בלבד – דבר שכשלעצמו חשוב כמובן – אלא לכלל החברה, כדי למנוע ככל האפשר רצידיביזם. במקרים מסוימים הדבר אפשרי – יתכן שגם במקרה דנא, נוכח השנים הרבות שחלפו מאז העבירות החמורות שביצע המערער בשנים 1993-1991, למרבה המזל ללא המשך. ג. כללם של דברים, הקדמת הטיפול, גם בטיפול המניעתי, עשויה להיות לברכה לפרט ולכלל, ודומה שמשאבים שיושקעו בה עשויה עלותם לצאת בשכרם. הדברים אמורים כמובן גם לגבי המערער דנא. ש ו פ ט השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ט בכסלו התשס"ח (29.11.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06092860_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il