ועד הורי הילדים בכפר עמית ג.יא נ. חבצלת מוסדות תרבות וחינוך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9281/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. ועד הורי הילדים בכפר עמית ג.י.א 2. ניר יבלונסקי 3. תרצה איזנברג 4. נח איזנברג 5. משה סרוסי 6. מזל סרוסי 7. טל רודיטי 8. דנה פלקס 9. לילי ויינר 10. ז'קלין דדון 11. משה עמר 12. כפר עמית ג.י.א בע"מ נגד המשיבה: חבצלת מוסדות תרבות וחינוך של השומר הצעיר ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה מיום 14.12.2000 בה"פ 179/00 שניתנה על ידי כבוד השופט שאול מנהיים בשם המערערים: עו"ד יואב ביין פסק-דין לפני ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחדרה (השופט ש' מנהיים) מיום 14.12.2000, בה סירב לפסול עצמו מלדון בה.פ. 179/00. 1. בפני בית משפט השלום בחדרה, במסגרת ה.פ. 179/00 מתבררת בקשת המערערים לדחות את מועד פינוי מערערת מס' 12 ממבנים המושכרים לה על ידי המשיבה. המערערת מס' 12 היא מוסד חינוכי (להלן - המוסד) לנערים ונערות הסובלים ממצוקות שונות. המוסד מנהל את פעילותו במבנים אותם שכר מן המשיבה. לאחר שהסכם השכירות בין המשיבה לבין המוסד פקע ביום 31.3.00 הגישה המשיבה תובענה (ת.א. 2424/00) לבית משפט השלום בחדרה לפינוי המוסד מן המבנים. תביעת הפינוי הסתיימה בפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 9.8.00, על פיה נקבע כי חלק מן המבנים יפונו סמוך לאמצע חודש אוגוסט וכי יתרתם תפונה עד ליום 30.11.00. ביום 27.11.00 הגיש המוסד, בצוותא עם מקצת מהורי הנערים והנערות החוסים בו, בקשה לדחיית מועד הפינוי עד לתום שנת הלימודים הנוכחית קרי עד ליום 15.8.2001 (ה.פ. 179/00), ובקשה לסעד זמני לדחיית מועד הפינוי (בש"א 4134/00) עד להחלטה אחרת בתיק העיקרי. ביום 29.11.00 דן בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני והורה על דחיית מועד הפינוי עד ליום 20.12.00, בשעה 19:00. 2. ביום 4.12.00 הגישו המערערים בקשה לפסילת שופט (בש"א 4216/00). בבקשתם טוענים המערערים כי מתקיימות "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". המערערים מבססים את בקשתם על מספר נימוקים. הם מצביעים על העובדה כי במסגרת ההחלטה בבקשה למתן סעד זמני, החליט בית המשפט להפיץ את החלטתו בקרב גורמים שונים שאינם צד להליך כגון משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה, על מנת שיעמדו על הליקויים החמורים בתפקודו של המוסד ובפעילות הגורמים הממשלתיים בטיפול בבני הנוער השוהים בפנימיה. כן מצביעים המערערים על התבטאויות של בית המשפט נגד מנהל המוסד אשר לטענתם, מבטאות קביעות נחרצות שאינן בסמכותו של בית המשפט. עוד מצביעים המערערים על העובדה כי בית המשפט פסק הוצאות "עונשיות" בשלב כה מוקדם של הדיון בתיק כמצטרפת לתשתית הנסיבתית המבססת חשש ממשי למשוא פנים. 3. ביום 14.12.00 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו קובע בית המשפט כי היה על המערערים להגיש את בקשת הפסלות כבר לאחר החלטתו מיום 27.11.00 אשר גם בה הוא ביטא את עמדתו ביחס לטענות המערערים. הוא מצביע על כך כי המערערים ביכרו שלא לבקש את פסלותו באותו מועד אלא להמתין להחלטתו בבקשה למתן סעד זמני. עוד מצביע בית המשפט על העובדה כי חרף "עוינותו" הנטענת הוא נענה לבקשה למתן סעד זמני והאריך את מועד הפינוי עד ליום 20.12.00. יש בעובדה זו כדי להפריך את הטענה כי ההליך נגוע במשוא פנים. ביחס להתבטאויות בהן נקט וביחס להעברת פסק הדין לגורמים ממשלתיים שאינם צד להליך קבע בית המשפט כי אין בהם כדי לבסס עילת פסלות. 4. לאחר מתן ההחלטה הודיעו המערערים לבית המשפט כי בכוונתם לערער על החלטתו בפני בית משפט זה וכי הם מבקשים ממנו כי יפסיק את ההליכים עד למתן פסק דין בערעורם. בדיון שהתקיים ביום 18.12.00 הורה בית המשפט על הפסקת ההליכים כמבוקש. 5. על החלטת בית המשפט שלא לפסול את עצמו הערעור שבפני. בצמוד לערעור הגישו המערערים בקשה למתן סעד זמני ולעיכוב מועד הפינוי הקבוע ליום 20.12.00. לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן התבטאויותיו של בית המשפט ביחס לאופן ניהול ההליך על ידי המערערים אינן דבר שבשגרה. יתכן אף שמן הראוי היה להימנע מהן בשלב זה של ההליך. כך העיר גם בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' ברלינר), שנדרש לבקשת רשות הערעור שהגישו המערערים על החלטה זו. אולם, אין בהתבטאויות אלה, לכשעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. יצויין, כי התבטאויותיו של בית המשפט נאמרו במסגרת הליך בו ביקשו המערערים לשנות את תוכנו של פסק דין בהסכמה שנתקבל חודשים ספורים קודם לכן ועל רקע היכרות ממושכת של ההליכים המתנהלים בין הצדדים, כבר למן התובענה לפינוי שהגישה המשיבה. במסגרת הליך המתנהל בפני בית משפט, בית המשפט נדרש לא פעם לקבוע דעה או לחוות דעה (ולו עמדה או דעה לכאוריות) במסגרת הדיון בסעדים זמניים. התבטאויות ואמירות בהקשר זה אינן מצביעות בהכרח על קיום משוא פנים (ראו: ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינו והשיכון ואח' (לא פורסם); ע"א 8304/96 יורם גלובוס נ' Melchers Ltd. (לא פורסם)). גם עובדת הפצת פסק הדין בין גורמים ממשלתיים שונים איננה יוצרת, כשלעצמה, עילת פסלות. אכן, אין בית המשפט יוזם מהלכים כגון אלה דבר יום ביומו, אולם גם כאשר הוא עושה כן אין הדבר יוצר בהכרח חשש ממשי למשוא פנים בקיום ההליך. בענייננו נדרש בית המשפט לעניין רגיש המשליך על שלומם וטובתם של בני נוער הנזקקים לטיפול תומך. לפיכך, מצא לנכון לעורר את תשומת לבם של הגורמים הרשמיים המופקדים על טובתם של בני נוער אלה - גורמים שאינם בעלי דין פעילים בהליך. בכך אין כדי להצביע על משוא פנים באשר לשלב הנוכחי של המחלוקת בין הצדדים. 6. סיכומו של דבר - הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם). בנסיבות הענין לא הצליחו המערערים לבסס חשש זה. 7. אי-לכך הריני דוחה את הערעור. לפיכך, איני מוצא מקום להידרש לבקשה למתן סעד זמני, בית משפט השלום שהחל לדון בענין זה הוא שימשיך ויידרש לו. בנסיבות המיוחדות על פיהן אמור המוסד לפנות את המבנים המושכרים לו עד הערב ב19:00-, המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק-דין זה לידי הצדדים ולבית משפט השלום בחדרה בהקדם האפשרי. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ג בכסלו התשס"א (20.12.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00092810.A01/דז/