פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 9269/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 9269/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערים:
1. המשלחת הקבועה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
2. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
נ ג ד
המשיבה:
THIRD AVENUE ASS0 767
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
(השופטת ש' ברוש), מיום 13.12.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בע"א 1677-09 ובע"ר 4417-01-10
בשם המערערים: עו"ד אבנר רון
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ש' ברוש, להלן: בית המשפט או השופטת), מיום 13.12.2010 בע"א 1677-09, ובע"ר 4417-01-10, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות.
1. בין הצדדים מתנהלת תביעה לאכיפת פסק חוץ שניתן כנגד המערערת 2, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר הרפובליקה של זאיר), לזכות המשיבה שהיא חברה אמריקאית, בגין תשלום דמי שכירות עבור נכס שבארה"ב. תביעה זו היא חלק מהליכים שונים בערכאות שונות הנדונים בין הצדדים. בהליך נשוא ערעור זה דן בית המשפט בשני ערעורים על החלטות שנתנו רשמי בית המשפט המחוזי שעניינן דחיית בקשות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד לאכיפת פסק החוץ כנגד המערערת 2. הדיון בשני הערעורים אוחד והועבר לידי השופטת.
2. במועד הדיון, 1.9.2010 התייצבו מטעם המשיבה עורכי-הדין חגי כרמון ועמי אסנת. בפתח הדיון הודיעה השופטת כי היא מכירה את עורך-הדין עמי אסנת, היכרות קודמת, שכן הוא למד יחד עם בעלה בבית הספר התיכון (לפני כחמישים שנה). איש מהצדדים לא ביקש כי תפסול עצמה מלדון בתיק בשל דברים אלה. לאחר הדיון הגישו המערערות בקשה לפסילת השופטת מלהמשיך ולדון בתיק. המשיבה הגישה תגובתה והמערערות הגישו תגובה לתגובה.
3. ביום 17.11.2010 התקיים דיון נוסף ובתחילתו הודיעה השופטת כי היא נוטה לפסול את עצמה מלדון בערעורים. בהמשך, החליטה כי תקרא את האסמכתאות שיוגשו לה ותיתן את החלטתה. ביום 13.12.2010 דחה בית המשפט את הבקשה. השופטת קבעה כי הטענה שהשיבה לשאלת המערערות בדבר טיב ההיכרות, כי עורך-הדין עמי אסנת הוא מכר קרוב של בעלה מזה זמן רב, כי מדובר בקשר שנמשך עד היום וכי קיימים אי אילו קשרים חברתיים בינה לבינו – לא זו בלבד שלא נאמרה על ידה – אף אין בה בדל של אמת. השופטת הבהירה כי אין ולא היו קשרים חברתיים בינה לבין עורך-הדין עמי אסנת, ואין גם כל קשרים חברתיים בין בעלה לבינו. הקשר בין בעלה של השופטת לבין עורך-הדין עמי אסנת מתמצה בכך שהם למדו יחד בבית הספר התיכון. השופטת הוסיפה כי לא ידעה על כך שבעלה נפגש פעמים ספורות עם עורך-דין עמי אסנת בעניינים מקצועיים בלבד. לפיכך לא מצאה בהיכרות זו כל סיבה לפסילה, שכן מדובר בהיכרות קודמת שאין בה כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים. עוד הוסיפה כי פגישת בעלה עם עורך-דין עמי אסנת בעניינים מקצועיים שאינם נוגעים לערעורים הנדונים, אף הם אינם מקימים עילת פסלות. השופטת כתבה כי אכן הודיעה בתחילת הדיון כי היא נוטה לפסול את עצמה, אך זו היתה עמדתה הסובייקטיבית בזמן הדיון. לאחר שבחנה את טיעוני הצדדים לגופם, לא מצאה כל עילה מן הפן האובייקטיבי המצדיקה פסילתה. לפיכך, דחתה את הבקשה וחייבה את המערערות בתשלום הוצאות בסך של 5000 ש"ח.
4. מכאן הערעור שלפניי. המערערות שבות וטוענות כי בדיון מיום 1.9.2010 ציינה השופטת כי עורך-דין עמי אסנת הוא מכר של בעלה מזה זמן רב ומדבריה הבינו כי מדובר בקשר שנמשך עד היום וכי קיימים אי אלו קשרים חברתיים בינה לבינו. מהות הקשרים המקצועיים בין עורך-דין עמי אסנת לבין בעלה של השופטת לא הובהרה. המערערות טוענות כי יש לתת משקל נכבד לתחושת השופטת אשר נטתה לפסול את עצמה. תחושתה הסובייקטיבית בצד קיומה של היכרות אישית, וכן, קיומם של קשרים מקצועיים מקימים לדעתן, עילה אובייקטיבית לפסילת השופטת. לחלופין, מבקשות המערערות כי גם אם ייקבע שאין מקום לפסילת השופטת, להורות כי התיק יידון לפני שופט אחר, ולחלופי חלופין, לבטל את חיובן בהוצאות.
5. דין הערעור להידחות. בקשה לפסלות שופט מטילה, מעצם טיבה, צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, ולכן, מחייבת ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות. עיון בטענות המערערות מעלה כי אין כל עילה לפסילת השופטת מלהמשיך ולדון בערעורים הנדונים לפניה. אכן, צודקות המערערות בטענתן כי יש לתת משקל לתחושות השופט הסובר כי לא ראוי שיידון בתיק, ואולם, במקרה דנן השופטת אינה סבורה כי זהו מצב הדברים (אף אם סברה אחרת בעבר), ואף אין כל עילה אובייקטיבית לפסילתה: העובדה שבעלה של המערערת למד עם עורך-דינה של המשיבה, אינה מהווה עילה אוטומטית לפסילתה, כמו גם העובדה שנפגשו פעמים ספורות בעניינים מקצועיים, כאשר השופטת כלל לא ידעה על כך (השווה: ע"א 5197/10 שירותי בריאות כללית נ' יונתן ריקמן (לא פורסם, 16.8.2010)). ויודגש: השופטת הודיעה כי אין כל קשרים חברתיים בינה לבין עורך-דין עמי אסנת וגם לא בינו ובין בעלה. עצם ההיכרות הקודמת של בעלה של השופטת עם בא-כוחה של המשיבה, בנסיבות שתוארו על ידי השופטת, אינה מבססת מבחינה אובייקטיבית חשש ממשי למשוא פנים. יש להביא בחשבון כי עצם העובדה שלשופט יש היכרות עם עורך-דין ברמה המתוארת, היא טבעית במציאות החברתית בישראל. על פי כללי האתיקה לשופטים אין מערכת יחסית כזו מקימה עילת פסלות. לאור התוצאה אליה הגעתי אף אין מקום להורות כי התיק יידון לפני שופט אחר, כמבוקש.
6. לעניין הוצאות שנפסקו בבקשת הפסלות, הרי שאין זה עניין לערעור פסלות אשר נועד לבחון האם קיים חשש ממשי למשוא פנים בהמשך ישיבת השופט בדין (ראה: ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם, 1.6.2000); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176 (2006)). לפיכך, אין מקום להתערבותי בחיוב המערערות בתשלום כאמור.
הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
ניתן היום, ג' באדר א' התשע"א (7.2.2011).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10092690_N01.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il