פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 9269/02

ערן אוחיון נ. מדינת ישראל

המערער ביקש לבטל את הרשעתו בדין בגין עבירות של קשר לביצוע פשע וסיוע לעבירות אלימות, חרף הודאתו במסגרת הסדר טיעון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 31/03/2003 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 9269/02 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה אי-הרשעה פלילית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור המערער ביקש לבטל את הרשעתו בדין בגין עבירות של קשר לביצוע פשע וסיוע לעבירות אלימות, חרף הודאתו במסגרת הסדר טיעון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 9269/02

ערן אוחיון נ. מדינת ישראל

המערער ביקש לבטל את הרשעתו בדין בגין עבירות של קשר לביצוע פשע וסיוע לעבירות אלימות, חרף הודאתו במסגרת הסדר טיעון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי, על פי הודאתו, בעבירות של קשר לביצוע פשע וסיוע לעבירות אלימות וסיכון חיי אדם, לאחר שהיה חלק מחבורה שתקפה רכבים של ערבים באמצעות אבנים. המערער עצמו לא יידה אבנים אך נכח במקום ועודד את המעשים. בית המשפט המחוזי גזר עליו עבודות שירות וקנס, אך סירב לבקשתו להימנע מהרשעה פלילית. בערעורו לבית המשפט העליון, טען המערער כי לאור נסיבותיו האישיות והמלצת שירות המבחן, היה מקום לבטל את ההרשעה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי חומרת העבירות וההתארגנות המוקדמת מחייבות את הותרת ההרשעה על כנה, וכי העונש שניתן בערכאה הראשונה כבר היה מקל.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים מ' חשין, א' פרוקצ'יה, א' א' לוי
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • ערן אוחיון

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • חומרת העבירות שבוצעו בנסיבות של התארגנות מוקדמת לפגיעה בערבים.
  • הצורך בהרשעה נוכח אופי המעשים והענישה שהוטלה על שאר המעורבים בפרשה.
טיעוני ההגנה
  • המערער לא נטל חלק פעיל ביידוי האבנים או בתקיפה הפיזית.
  • המערער מנהל אורח חיים נורמטיבי וראוי להימנע מהרשעתו כדי לא לפגוע בעתידו.
  • שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה.
מחלוקות עובדתיות
  • אין מחלוקת עובדתית על עצם המעשים, אלא על השאלה המשפטית האם יש להותיר את ההרשעה על כנה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת המערער בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 1191/01
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים

תגיות נושא

  • אי-הרשעה
  • עבירות אלימות
  • הסדר טיעון
  • סיוע לעבירה

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • הותרת גזר הדין של הערכאה הראשונה על כנו (200 שעות שירות לתועלת הציבור, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 2,400 ש"ח).

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 9269/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9269/02 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי המערער: ערן אוחיון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.6.02 בת"פ 1191/01 שניתן על-ידי כבוד השופט משה גל תאריך הישיבה: כ"ז באדר ב התשס"ג (31.03.03) בשם המערער: עו"ד פאול שטרק בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד חובב ארצי גב' ג'ודי באומץ פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים, על פי הסדר טיעון והודיה, בביצוע עבירות של קשר לביצוע פשע, סיוע לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, סיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות וסיוע לחבלה במזיד ברכב. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו ל-200 שעות שירות לתועלת הציבור, שישה חודשים מאסר על-תנאי ו-2,400 ש"ח קנס. הערעור שלפנינו ערעור הוא על הרשעתו של המערער בדינו. לטענת המערער נכון וראוי היה לקבוע כי עשה את המעשה נושא הדיון אך בלא הרשעתו בדין. נושא כתב האישום היה אירוע חמור אשר אירע באחד מימי חודש אוגוסט 2001, הוא יום הולדתו ה-18 של המערער. המערער וכמה מחבריו - בהם בגירים וקטינים - קשרו קשר לפגוע בערבים בכביש מעלה אדומים-ים המלח. החבורה נסעה בשלושה כלי רכב אל עבר צומת מצפה-יריחו, ואספו אבנים אשר אותם נתכוונו לידות לעבר כלי רכב העוברים בכביש והנהוגים בידי ערבים. החבורה המתינה עד אשר הגיע ריכבם של המתלוננים. נהג הרכב סבר כי המערער וחבריו הינם שוטרים המאותתים לו לעצור, ומשהאט את נסיעתו יידו בני החבורה אבנים על המכונית ופגעו בשימשה הקידמית. כל אותה עת ישב המערער באחד מכלי הרכב שבהם נסעו המערער וחבריו אל המקום אך לא נטל חלק ביידוי האבנים. הרכב הפגוע המשיך בנסיעה ואו-אז דלקו שניים מן החבורה אחריו באחת מן המכוניות שהביאו עימהם, חסמו את נתיב נסיעתו של הרכב, ומשעצר הרכב עצירה מוחלטת החלו יודים בו אבנים. מיידויין של אבנים אלו נופצו השימשה הקידמית של הרכב והשימשה שלצד הנהג. המערער נכח כל העת במקום אך הוא עצמו לא השתתף ביידוי האבנים. בהמשך פתח אחד מבני החבורה את דלת הרכב, הוציא ממנו את אחד המתלוננים והחל מכה אותו בצוותא-חדא עם אחר מן החבורה. ברכב היו שני אנשים ואלה הצליחו לברוח מן המקום בעוד אחד מבני החבורה יודה בהם אבנים. אחד מן החבורה נכנס לרכב בבקשו לדרדרו מן הכביש אך הדבר לא עלה בידיו. כתוצאה ממעשה החבורה נחבל אחד המתלוננים בידיו, ברגליו ובגבו התחתון, ואילו המתלונן השני נחבל בראשו, בחזהו ובידיו. כן ניזוק הרכב ושלוש משימשותיו נופצו. אין ספק שהמעשים אשר המערער הודה בהם מעשים קשים היו עד למאד, והשאלה אינה אלה אם נוכח מעשים אלה ראוי היה שלא להרשיעו בדין. הכל מסכימים על אמות המידה הקובעות בענייננו כהוראת סעיף 71א(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977. ראו עוד ע"פ 2083/96 תמר כתב נ. מדינת ישראל פ"ד נב(3)337. השאלה אינה אלא אם בנסיבות העניין ראוי כי נקבע שהמערער עשה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום אלא שאין זה ראוי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו. בית משפט קמא, בפסק דין מפורט ומנומק, נדרש לבקשתו של המערער, ולסוף דבריו החליט לדחות את בקשתו שלא להרשיעו בדין. על-כך קובל עו"ד שטרק בפנינו, ולטענתו ראוי היה, בנסיבות העניין, שלא להרשיע את המערער בדינו. שירות המבחן דעתו כדעת המערער, וגם לסברתו ראוי שלא להרשיע את המערער בדינו. אין ספק שפרטי חייו של המערער מציגים לפנינו תמונת חיים מיוחדת, ומפני צינעת הפרט לא נחזור על הדברים. אכן, המערער מנהל אורח חיים נורמטיבי ולבד ממקרה קשה ומעציב זה שהיה מעורב בו אין לזקוף לחובתו מעשים רעים אחרים. נהפוך הוא. בה-בעת, וכפי שנקבע בהלכה, אחד השיקולים החשובים בשאלה אם להימנע מהרשעתו של נאשם בדין הוא השיקול של חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה. בענייננו שלנו יש ליתן את הדעת לחומרת העבירה ולנסיבות ביצוען. המערער וחבריו החליטו כי יש לפגוע בערבים הנוסעים בריכבם בכביש ולשם כך התארגנו ונסעו למקום פלוני בהכינם עצמם למעשים שיעשו. ואכן, בני החבורה אמרו ועשו. המערער עצמו לא נטל, אמנם, חלק במעשים, אך אין ספק כי חבירתו לחבריו היה בה כדי לעודד את בני החבורה במעשיהם הרעים. על דרך הכלל, האנשים העושים כמעשי בני החבורה ראויים הם כי יישלחו למאסר ואמנם זה היה גזר דינם של שניים מבני החבורה אשר נשלחו לשניים עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל. אשר לשני קטינים אשר היו בחבורה, אלה דינם נגזר האחד לשמונה חודשי מאסר בפועל והאחר לשישה חודשים וחצי מאסר בפועל. על רקע דברים אלה כולם נאמר, כי בנסיבות העניין הקל בית משפט קמא עם המערער, ועם כל הצער שבדבר לא נמצא לנו כי נוכל להיעתר לבקשתו ולפוטרו מן ההרשעה. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז באדר ב' תשס"ג (31.3.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02092690_G02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il