מדינת ישראל נ. רמי בקשי

בבית המשפט העליון בירושלים דנ"פ 9263/99 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: רמי בקשי בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 14.12.99 בתיק רע"פ 2558/99 שניתן על ידי כבוד השופטים ט' שטרסברג-כהן, ד' דורנר וע' ר' זועבי בשם המבקשת: עו"ד אתי כהנא ועו"ד טל לחיאני שוהו בשם המשיב: עו"ד שמחה ניר פסק-דין השופט ת' אור: השאלה העומדת במוקד דיון נוסף זה היא: האם שוטר, אשר אינו תובע משטרתי, מוסמך להגיש דו"ח תעבורה שהוא הזמנה למשפט וכתב אישום ולחתום עליו מכח תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד1974-, כאשר הוא עצמו לא היה עד להתרחשות העבירה נשוא הדו"ח. העובדות, ההליכים והמחלוקת 1. רמי בקשי (להלן: המשיב) הואשם בבית משפט השלום בנתניה בעבירות של אי ציות להוראת שוטר במדים להציג רשיונות, וסירוב להתלוות לאותו שוטר למטה המשטרה בנתניה. כתב האישום שהוגש נגד המשיב נערך על פי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד1974- (להלן: התקנות) בהתאם לטופס 7א אשר כותרתו היא "הזמנה למשפט וכתב אישום" (להלן: דו"ח). כתב האישום הוגש נגד המשיב על יסוד מזכר שרשם קצין המשטרה שהיה עד לביצוען של עבירות התעבורה, וכן על יסוד דו"ח פנימי שרשם אותו קצין. כתב האישום נחתם על ידי עורכת ההזמנה, שוטרת בשם יפה ברונשטיין, אשר אין חולק כי אין היא תובעת משטרתית. 2. בית משפט השלום הרשיע את המשיב בעבירות התעבורה שיוחסו לו, וכמו כן הרשיעו בעבירת חניה שלא נזכרה בכתב האישום. ההרשעה באה לאחר שלב שמיעת ההוכחות, אשר במסגרתו העיד קצין המשטרה שהיה עד לארוע. בעקבות הרשעתו, הושתו על המשיב עונשים של שנת פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי בסך 1,000 ש"ח. 3. על פסק דין זה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. טענתו העיקרית בערעור היתה שכתב האישום בטל מעיקרו משום שלא חתם עליו תובע מוסמך. טענה זו לא הועלתה בבית משפט השלום בו לא היה המשיב מיוצג על ידי עורך דין. בית המשפט המחוזי החליט לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום ולהחזיר אליו את הדיון, על מנת לאפשר למשיב להוכיח את טענתו האמורה. משהוחזר הדיון לבית משפט השלום, דחה בית המשפט את טענת המשיב. בית משפט השלום חזר והרשיע את המשיב באותן עבירות והשית עליו אותו עונש. המשיב ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ערעורו בנוגע להרשעתו נדחה, אולם בית המשפט קיבל את הערעור בנוגע לחומרת העונש וקיצר את תקופת הפסילה בפועל והעמידה על ארבעה חודשים. 4. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית משפט זה. הרשות ניתנה בשאלה אחת בלבד: סמכות שוטר, שאינו תובע (להלן יקרא שוטר שהתמנה תובע: תובע משטרתי) ושלא היה נוכח בעת ביצוע העבירה, לרשום דו"ח שהוא כתב אישום ולחתום עליו. ביום 14.2.99 נתן בית משפט זה פסק דין בו קיבל את ערעורו של המשיב וזיכה אותו מהעבירות בהן הורשע. הנימוק לזיכוי היה פגם שנפל, לדעת בית המשפט, בכתב האישום בכך שנחתם בידי שוטר שאינו תובע משטרתי ושלא נכח בעת ביצוע העבירות. וכן, בשל כך שהדו"ח לא נמסר לנאשם על אתר במקום ביצוע העבירה: בדונו בסעיף 239 לחוק ובתקנה 38 לתקנות קבע בית המשפט (מפי השופטת דורנר): "הוראות אלה (הכוונה להוראת סעיף 239 לחוק ותקנה 38 לתקנות, ת"א) משקפות את האיזון הראוי בין שיקולי יעילות לבין העיקרון בדבר הפרדה בין הרשות החוקרת והאוכפת לבין הרשות המופקדת על העמדה לדין, שכאמור הוענק לה שיקול דעת נרחב. כך, בעבירות תעבורה קלות, המבוצעות לעיני השוטר, החוק מסמיך אותו להגיש בו במקום את כתב האישום, וזאת בתנאי שהיה לו יסוד להניח כי נעברה עבירה. השוטר גם מוסמך למסור הזמנה למשפט יחד עם כתב האישום, תוך סטייה מן הכלל הקבוע בסעיף 95 לחוק, המסמיך את בית המשפט לקבוע את המועד לדיון. מובן כי אין בהיתר זה הסמכה כללית של שוטרים להגיש כתבי אישום בעבירות תעבורה קלות, ושיקולי יעילות אף אינם מחייבים זאת. הדו"ח הפנימי, שרשם השוטר שהיה עד לעבירה, אינו אלא עדות המהווה חומר חקירה. ואכן, על פי הנוהל המשטרתי הדו"ח הפנימי נבדק על ידי שוטר מיומן, שעשוי אף לשלוח אותו להשלמה, וכתב אישום מוגש רק אם נמצא שהדו"ח הפנימי מגלה עבירה. הליך הבדיקה, שהוא כשלעצמו ראוי, אינו נכנס בגדר ההליך המפורט בתקנה 38, הליך שיסודו ביעילות, ולפיו, כאמור, השוטר העד הוא גם המאשים והמזמין למשפט. אין אפוא לסטות מן ההסדר הכללי, בגדרו מוסמך רק בעל המקצוע בהעמדה לדין, הוא התובע, לבחון את חומר הראיות ולהגיש על יסודו כתב אישום. כאמור, על פי סעיף 12(2) לחוק יכול תובע זה להיות גם שוטר. הנוהל אף אינו חוסך בכוח אדם במשטרה, אשר כאמור מעסיקה שוטרי תעבורה מיומנים בהגשת כתבי אישום על יסוד דו"חות פנימיים. אלא שעל המשטרה להטיל תפקיד זה על שוטרים-תובעים. גם אם צורך זה מכביד על המשטרה משום שאין לה שוטרים-תובעים די הצורך, אין הכבדה זו מצדיקה מתן פירוש לא ראוי לחוק...". על פסק דין זה הגישה המדינה עתירה לדיון נוסף. ביום 10.4.00 החליט הנשיא לקיים דיון נוסף כמבוקש. 5. המחלוקת שבפנינו מתמקדת בפרשנות תקנה 38 לתקנות. עמדת המדינה היא שאין לפרש את התקנה באופן המחייב כי שוטר העורך וחותם על דו"ח המוצא מכח תקנה זו, ושמהווה הזמנה למשפט וכתב אישום, יהיה אותו שוטר אשר היה עד ראייה לעבירה. לדידה, שוטר אחר יכול לעשות כן. מוסיפה המדינה וטוענת, שלא נדרש על פי התקנה שהדו"ח ימסר לנאשם בו במקום, ויכול שיישלח אליו לאחר מכן. במלים אחרות, דו"ח הנשלח אל הנאשם כעבור זמן מיום ביצוע העבירה (במגבלת זמן בה עוד נדון), חתום על ידי שוטר שאינו תובע משטרתי ושלא היה נוכח בעת ביצוע העבירה, יהווה כתב אישום כשר על פי תקנה 38 ובלבד שיתקיימו בו יתר תנאי התקנה. לעומת זאת, המשיב טוען כי לצורך תחולת תקנה 38 נדרש שאותו שוטר אשר היה עד ראיה להתרחשות העבירה, הוא שיערוך את הדו"ח ויחתום עליו וכן ימציא אותו, על אתר, לנאשם. במידה והשוטר אשר היה עד לביצוע העבירה אינו השוטר העורך את הדו"ח וחותם עליו, יש להעביר את הטיפול בהגשת כתב אישום לידיו של תובע כמובנו בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב1982- (להלן: החוק). רואים אנו, כי המחלוקת בין בעלי הדין מתייחסת למקרה בו הדו"ח נחתם על ידי שוטר שאינו תובע משטרתי, והשאלות שבמחלוקת הן, האם כדעת המדינה, אין הכרח שהשוטר יהיה עד ראיה לעבירה, ואף לא שהדו"ח יימסר לנאשם על אתר? או שמן ההכרח, כטענת המשיב, וכפי שנפסק בפסק הדין נשוא עתירה זו, שהשוטר החותם על הדו"ח יהיה עד לביצוע העבירה וכן שהדו"ח ימסר לנאשם על אתר בסמוך לאחר ביצוע העבירה. משמעותה המעשית של עמדת המשיב היא, שהתקנה חלה רק על שוטרי תנועה העוסקים באכיפת חוקי התנועה בשטח, אשר רק בחזקתם נמצאים טפסי דו"חות; ואף זאת, רק באותם מקרים שהתאפשר לאותו שוטר תנועה למסור את הדו"ח בו במקום. דעתי היא כדעת המדינה. להבהרת עמדתי, אביא תחילה את התשתית הנורמטיבית הדרושה לענייננו. לאחר מכן, אציג את הנוהל המשטרתי המיושם בנוגע לדו"חות הנערכים על פי תקנה 38. לבסוף, אנמק את עמדתי בנוגע לפרשנות תקנה 38. התשתית הנורמטיבית 6. על פי סדרי הדין הפליליים הרגילים מתקיימת "הפרדת רשויות" בין הרשות החוקרת לרשות התובעת. סעיף 59 לחוק מסמיך את המשטרה לערוך חקירות. סעיף 60 לחוק מורה כי על המשטרה להעביר את חומר החקירה לתובע. בסעיף 12 לחוק נמנים אלה הכשירים לשמש כתובעים. על פי סעיף 12(2) נמנה גם שוטר בכללם של אלה, וזאת בתנאי שנתקיימו בו תנאי הכשירות שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר הפנים והוא נתמנה להיות תובע בידי המפקח הכללי של המשטרה. סעיף 62 לחוק מסמיך תובע להגיש כתב אישום כאשר מחומר החקירה שהועבר אליו עולה כי הראיות מספיקות להעמיד אדם לדין, זולת אם הוא סבור שאין במשפט ענין לציבור. סעיף 67 לחוק קובע, שהעמדה לדין נעשית בהגשת כתב אישום על ידי תובע לבית המשפט. אשר לקביעת מועדי דיון, סעיף 95 לחוק מסמיך לכך את בית המשפט. בית המשפט הוא שקובע את מועד המשפט, ומודיע על המועד לנאשם באמצעות הזמנה בכתב למשפט. 7. בצידו של מנגנון זה, המהווה את דרך המלך להגשת כתב אישום נגד אדם שמיוחסת לו עבירה פלילית, קיים בחוק מנגנון חריג המחיל סדרי דין מיוחדים להגשת כתבי אישום בעבירות מסוימות. כך, לדוגמה, מחיל החוק סדר דין מיוחד בעבירות קנס אשר נקבע לגביהן הסדר של ברירת קנס (ראו סעיפים 221-227 לחוק) ובעבירות אשר נקבע לגביהן הסדר של ברירת משפט (ראו סעיפים 228-230 לחוק). בנוגע לעבירות המוגדרות בחוק כ"עבירות קלות", וכאן מגיעים אנו למקרה בו עסקינן, נקבע בסעיף 239 לחוק כדלקמן: "סדרי הזמנה בעבירות קלות בעבירות לפי פקודת התעבורה או התקנות לפיה, פקודת העיריות ופקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל1970-, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, קבע לכך, רשאי שר המשפטים לקבוע בתקנות סדרי אישום והמצאת מסמכים, אף בסטיה מהוראות חוק זה" (ההדגשה שלי - ת"א). מדברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי (הצ"ח 548, יז' בשבט תשכ"ג, 11.2.63 עמוד 161) עולה כי סעיף 239 (סעיף 212 להצ"ח) הוחק על מנת להרחיב את תחולתם של סדרי דין מיוחדים אשר הוכחו יעילים בעבירות מסויימות, לעבירות נוספות, וזאת במטרה להחיש את הדיון ולקצר את ההליכים גם בעבירות אלה. מכח סעיף זה התקין שר המשפטים את תקנה 38. תקנה זו הנה חלק מסימן שלם, סימן ד' לתקנות, אשר עניינו סדרי אישום והמצאת מסמכים מיוחדים, בסטיה מהוראות החוק הרגילות הנוגעות לסדרי האישום והמצאת מסמכים. תקנה 38 קובעת כדלהלן: "38. הזמנה למשפט בעבירות קלות (א) בעבירה שסעיף 239 לחוק חל עליה, למעט עבירת קנס, רשאי שוטר למסור לאדם הזמנה למשפט אם היה לו יסוד סביר להניח כי הוא עבר עבירה כאמור. (ב) הזמנה כאמור בתקנת משנה (א) תהיה לפי טפסים 4 או 7א שבתוספת, והיא תהיה חתומה ביד שוטר שהוציאה. (ג) לעניין תקנה זו - 'שוטר' - לרבות אחד מאלה: (1) אדם שהוסמך כדין למסור הזמנה דרך כלל או לעניין מסויים; (2) לעניין פקודת התעבורה, או התקנות לפיה ופקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל1970-, מי שיש בידו תעודה המעידה עליו שמשרד התחבורה מעסיקו בתפקיד שמירה על הבטיחות במסגרת סיירת הבטיחות בדרכים ועל מדיו סימן היכר שהוא מועסק כך והוא בשעת מילוי תפקידו; (3) לעניין חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), התשכ"א1960- - מי שהוסמך לפעול לפי סעיף 15 לאותו חוק" (ההדגשות שלי - ת"א). תקנה 44ג לתקנות, המצויה באותו סימן בו מצויה תקנה 38, קובעת: "הזמנה למשפט לפי סימן זה דינה כהזמנה למשפט וכתב אישום שהומצא לנאשם כדין, ודין העתק ממנה, משהוגש לבית המשפט, כדין כתב אישום שהוגש לבית המשפט כדין". 8. בתמצית, בעבירות שתקנה 38 חלה עליהן, ההליך של הגשת כתב אישום קל וקצר יותר מההליך הפלילי הרגיל: לא נפתחת חקירה כמובנה בסעיף 59 לחוק; חומר החקירה אינו מועבר לתובע על מנת שיבחן את הראיות בתיק ויחליט אם די בהן כדי להגיש כתב אישום, ולא תובע הוא שמגיש את כתב האישום. במקרים של עבירות אשר התקנה חלה עליהן, רשאי שוטר, מבלי שהתקיימו קודם הפעולות הנ"ל, למסור דו"ח לאדם ובכך להניע את ההליך הפלילי. כמו כן, לא בית המשפט קובע את מועד הדיון, אלא המועד נקבע על ידי השוטר ונרשם על ידו בדו"ח הנמסר על ידו לנאשם. ברור שהתאריך הננקב בהזמנה תואם מראש עם בית המשפט כתאריך בו יתקיים דיון בעבירות תנועה. בלשונה של באת כח המדינה, תקנה זו מסמיכה את השוטר למלא מספר פונקציות: פונקציה חקירתית, פונקציה תביעתית ואף פונקציה של מזכיר בית משפט. אכן, יעילותו של ההליך על פי תקנה 38 מתייחסת הן לחקירת האירוע, הן להכנת האישום, הן להמצאת המסמכים והן לקביעת המועד למשפט. הנוהל המשטרתי לטיפול בדו"חות פנימיים 9. להשלמת התמונה, אציג את הנוהל הנוהג במשטרת ישראל בנוגע לדו"חות הנמסרים על ידה לנהגים עבריינים שלא בעת התרחשות העבירה או בסמוך אליה. דו"חות אלה, אותם נכנה "דו"חות משוחזרים", נערכים על בסיס דו"חות פנימיים שממלא השוטר אשר היה עד ראייה לעבירה. הם נשלחים אל הנאשם על ידי שוטר אחר במועד מאוחר יותר. באת כח המדינה מציינת כי גם הודעות תשלום קנס בעבירות של ברירת משפט, המוצאות על ידי שוטר מכח סמכותו לפי סעיף 228 לחוק, אינן נמסרות, במקרים רבים, על אתר על ידי השוטר העד לביצוע העבירות. אף הן "משוחזרות" על ידי שוטר אחר ונשלחות לנהג במועד מאוחר יותר. המדינה הביאה לידיעתנו כי כ30%- מסך כל הדו"חות על עבירות תנועה שמגישה משטרת ישראל הם דו"חות משוחזרים. כבסיס לדו"חות המשוחזרים משמשים בעיקר דו"חות פנימיים וכן דו"חות אוטומטים אשר על פיהם מופקים דו"חות התנועה הנשלחים לנהגים. "דו"ח פנימי" מוגדר בסעיף 1(4) לפקודת המטה הארצי (מספר 13.02.01) העוסקת בטיפול המשטרה בעבירות תנועה, כלהלן: "דו"ח שנרשם במעמד הנהג, אך אינו נמסר לו, הדו"ח מועבר ליחידת התנועה, שבאזורה נעברה העבירה, ואם גילתה היחידה שאכן נעברה עבירה, תגיש, על סמך פרטי הדו"ח הזמנה לדין כנגד הנהג, או שתעביר את הדו"ח הפנימי למענ"א, להפקת תשלום קנס לנהג ולשליחתה אליו". סעיף 1(ג) לנוהל פנימי של המשטרה (מספר 02.231.22), הנקרא "דו"חות פנימיים והטיפול בהם" (להלן: הנוהל הפנימי) קובע מהם המקרים בהם ייעשה שימוש באותם דו"חות פנימיים. נקבע בו כלהלן: "ג. שימוש בדו"ח פנימי ייעשה במקרים הבאים: 1) הנאשם הינו חייל הנוהג ברכב צבאי. 2) הנאשם הינו איש משטרה והנוהג ברכב משטרתי. 3) הנאשם נהנה מחסינות ... 4) רושם הדו"ח אינו ממערך התנועה או הסיור ואינו מחזיק בדרך כלל פנקסי דו"חות (כולל קציני מטה ושוטרי מג"ב). 5) אין בידי רושם הדו"ח פנקס דו"חות מתאים (למשל במקרים בהם השוטר נמצא בתחום מרחב או מחוז אחר או כשאינו בתפקיד). 6) העבירה שנעברה אינה נכללת בחוברת נוסחי האישום". על פי הנוהל הפנימי, מועברים הדו"חות הפנימיים ליחידות התנועה. שם נבדקים הדו"חות על ידי אנשי משטרה הבקיאים בנושא עבירות תנועה. אנשי משטרה אלה מכונים בנוהל "מטפלים". המטפלים בודקים את הדו"חות הפנימיים ומקום שהם סוברים כי הדו"ח הפנימי מצביע על כך שיש יסוד סביר להניח שנעברה עבירה, הם דואגים כי ישלח דו"ח תעבורה מסוג ברירת משפט או מסוג הזמנה לדין, לפי העניין. על רקע האמור לעיל, אני בא לדון בפרשנות תקנה 38. אדון תחילה בשאלת מועד מסירת הדו"ח לנאשם, ולאחר מכן אפנה לשאלה העיקרית הניצבת בפנינו, והיא: האם תנאי לתחולת התקנה שאותו שוטר היה עד ראיה להתרחשות העבירה יערוך את הדו"ח ויחתום עליו. פרשנות תקנה 38 10. האם תנאי הוא שדו"ח הערוך לפי תקנה 38 יימסר לנאשם בו במקום? האם מסירה של דו"ח לנאשם כעבור זמן לא תעמוד בתנאי תקנה 38? עיון בנוסח סעיף קטן (א) של התקנה, מלמד שתנאי כזה אינו נזכר בתקנה. אין בה כל רמז לכך שהמסירה של הזמנה לדין חייבת להיות על אתר. יתר על כן, תנאי כזה אינו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 239 א' לחוק, הקובע: "עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל1970-, שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניניה הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד1974-, אלא אם כן תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה...". נקל לראות כי סעיף זה מאפשר להמציא את הדו"ח לפי תקנה 38 עד שנה מיום שבוצעה העבירה, ובמקרים מסוימים אף מעבר לכך. על רקע זה, אין לפרש את תקנה 38 באופן הדורש כי מסירת ההזמנה למשפט תעשה, בהכרח, על אתר בסמוך למועד התרחשות העבירה. 11. השאלה הבאה עליה עלינו להשיב היא: האם תנאי הוא, שהשוטר החותם על הדו"ח, אשר אינו תובע, יהיה אותו שוטר שהיה עד ראייה לביצוע העבירה? דעתי היא שאין תקנה 38(א) כוללת תנאי כזה. דרישה כזו אינה עולה מלשון התקנה, ואף לא מתכליתה. אשר ללשון התקנה, כל שהתקנה דורשת, הוא שלשוטר החותם על הדו"ח יהיה יסוד סביר להניח כי אותו אדם עבר עבירה מסוג העבירות שתקנה 38 חלה עליהן, וכן שההזמנה לדין תיערך במתכונת מסוימת ותחתם בידי השוטר שהוציא אותה. לפי לשון התקנה, אין כל דרישה לפיה הרכיב של קיום "יסוד סביר להניח" שנעברה עבירה, יהיה בהכרח, כתוצאה ממראה עיניים של השוטר החותם על הדו"ח. יסוד סביר להניח יכול להתקיים בשורה של מקרים, לאו דווקא ממראה עיניים של השוטר החותם על הדו"ח. למשל, על יסוד דו"ח פנימי של שוטר אחר המתאר את מה שראה, והוא מוכן להעיד על כך. 12. בתמיכה לפרשנות זו, הביאה בפנינו באת כח המדינה מספר דוגמאות לכך שמקום שהמחוקק ביקש לקבוע את התנאי ששוטר יוכל לפעול רק על יסוד מראה עיניו, הוא עשה כן במפורש. טול, לדוגמה, את סעיף 28 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), הדן בסמכות שוטר לתפוס נהג בלי צו מעצר. הסעיף קובע: "כל שוטר רשאי לתפוס, בלי צו מעצר, נהג של רכב העובר לעיניו עבירה לפי סעיפים 62 ו63- אם אינו מגיד את שמו ומענו או אינו מציג את רשיונו, כשנדרש לכך, או אם אין על הרכב סימן הזיהוי נקבע" (הדגשה שלי - ת"א). דוגמה נוספת מצויה בסעיף 47(ב) לפקודה הנ"ל, הדן בפסילה מנהלית, אשר זו לשונו: "היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, או כי בשל עבירה שעבר הנהג ארעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש, רשאי השוטר לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין המשטרה או ליטול ממנו את רשיון הנהיגה שלו" (הדגשה שלי - ת"א). וקיימות לא מעט דוגמאות נוספות המאששות טעון זה (ראו: סעיף 34 לפקודה הנ"ל; סעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-; סעיף 7 לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד1994-; סעיף 12(2) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד1984-; סעיפים 8(א) ו9-(ב) לחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג1983-). 13. זאת ועוד. התיבה "יסוד סביר להניח" כבסיס להענקת סמכות, מופיעה בדברי חקיקה; והיא פורשה כמעניקת סמכות לפעול, לאו דוקא כשהיסוד הסביר להניח היה פרי מראה עיניים. לדוגמה, כשהופיעה תיבה זו בסעיף 3(2) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט1969- (אשר הוחלף מאז ושונה בסעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-). סעיף 3(2) הנ"ל קבע: "שוטר רשאי, בלא צו מעצר, לעצור אדם אם - יש לשוטר יסוד סביר להניח שהאדם ביצע פשע". בבג"צ 465/75 יצחק דגני נ' שר המשטרה ואח', פ"ד ל(1) 337 התייחס הנשיא שמגר לחלופה זו, והבהיר כי לענינה אין נפקא מינה אם הפשע נעבר בנוכחות השוטר או שלא בנוכחותו (לחזרה על עמדה זו ראו גם ע"פ 702,734/77 דוד אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 135; ע"פ 3179/91 עובדיה שיאחי נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 52 פיסקה 6). לסיכום נקודה זו, מלשונה של תקנה 38, מהשוואתה ללשונם של חוקים אחרים ולפסיקה אשר התייחסה לתיבה "יסוד סביר להניח", עולה שאין לצמצם את תחולת התקנה באופן שתחול רק במצבים בהם אותו שוטר, שהיה עד ראיה לביצוע העבירה, הוא שעורך את הדו"ח וחותם עליו. 14. תכליתן של הוראות סעיף 239 לחוק ותקנה 38 היא לייעל את מנגנון האכיפה בעבירות תעבורה אשר סעיף 239 חל עליהן. עבירות אלה מכונות בכותרת של תקנה 38 "עבירות קלות". עבירות אלה מאופיינות בכך שיסודותיהן העובדתיים והנפשיים אינם מורכבים. חלק גדול של עבירות אלה הן עבירות של אחריות קפידה. משמעות הדבר היא, שקל, בדרך כלל, להחליט אם נעברה עבירה, מבלי צורך בהחלטה בעניין של תובע. כמו כן, מדובר בעבירות שככלל, אין בצידן קלון. איפיונים אלה של העבירות בהן עוסקת תקנה 38, וכן הרצון והצורך לאכוף את חוקי התנועה ביעילות ובמהירות האפשרית, מצדיקים את פישוט ההליכים בנוגע להגשת כתבי אישום בעבירות בהן עוסקת התקנה. 15. ההצדקה לכך אינה מתבטלת כשכתב האישום נחתם על ידי שוטר אשר אינו אותו שוטר שנכח בעת ביצוע העבירה. הצורך בהתערבותו של שוטר כזה ובחתימתו על הדו"ח, הינו תולדה של המציאות בשטח. הצורך בהתערבותו של שוטר כזה, אשר הינו שוטר תנועה, ויש לו ידע ונסיון בדיני תנועה, יכול להיגרם במספר מצבים. לעתים, שוטר תנועה או שוטר אחר מבחין בביצוע עבירת תנועה על ידי אזרח אך יש לו ספק מסויים בשאלה איזו עבירה נעברה או אם נעברה עבירה כלשהי. לעתים, מבחין שוטר בביצוע עבירה ואין לו עימו טפסי דו"חים כדי שיוכל להמציא טופס כזה לאדם אשר עבר את העבירה. ככלל, טפסים כאלה אינם בחזקתם של שוטרים שאינם שוטרי תנועה. לעתים, גם לשוטר תנועה אין עמו, מסיבה זו או אחרת, טפסי דו"חות. לעתים, נעברת עבירה על ידי רכב נוסע שניתן רק להבחין במספרו, אך זהות הנוהג או בעל הרכב אינה ידועה. רק על ידי בירור במשטרת התנועה ניתן לאתר את שם בעל הרכב. בכל אחד ממקרים אלה, ורשימת המקרים לעיל אינה ממצה, לא ניתן למסור דו"ח על אתר לחשוד בביצוע העבירה. בנסיבות אלה, מועבר הטיפול בעניין אל אותם מטפלים ביחידות התנועה. אלה, לאחר עיון בדו"חות המתקבלים מהשוטרים אשר היו עדים לביצוע העבירות, מחליטים אם לשלוח דו"ח לפי תקנה 38 או אם לאו. צריך לומר, ואולי להדגיש, שקיומה של בדיקה כאמור על ידי המטפלים הינה רצויה. בעיקר, הואיל והדו"חות הפנימיים מוגשים, בדרך כלל, על ידי מי שהבנתם בענייני תנועה אינה מושלמת. זוהי מסננת נוספת על ידי מי שמבין ומנוסה בנושא, קודם הגשת אישום נגד חשוד. 16. האם יש הצדקה עניינית לשלול ממטפלים אלה את הסמכות, לחתום על דו"חות תנועה לפי תקנה 38 ולשלוח דו"חות לעברייני תנועה, ולעמוד על כך שהשוטר שראה את ביצוע העבירה יעשה זאת? התשובה היא, לדעתי, שלילית. ראשית, המדובר באנשים אשר הם אלה שהחליטו, לאחר בדיקה ועיון, שיש הצדקה להגשת הדו"ח. ההחלטה היא שלהם. למה יימנע מהם לחתום על הדו"ח? מה טעם לדרישה שעל הדו"ח יחתום דוקא אותו שוטר אשר היה עד ראיה? לאחר שמסר דו"ח פנימי בדבר העובדות אותן ראה, יידרש ממנו עתה, לאחר החלטה על ידי אחד מאותם מטפלים שיש להגיש דו"ח, לסור אל לשכת התנועה, אך ורק כדי לחתום על הדו"ח. הדבר עלול להכביד ולסרבל את ההליך שלא לצורך. ובפרט, שעניינית, חתימה זו אינה מוסיפה דבר. ההחלטה על הגשת הדו"ח אינה שלו, ובמקום שיחתום על הדו"ח מי שאחראי להגשתו, יידרש לחתום עליו דוקא מי שלא יכול היה, או התקשה, לגבש דעה שנעברה עבירה. שנית, נזכור שתכלית התקנה היא לפשט את ההליכים ולהביא לקיצורם. מבחינה זו, מה טעם ליחד את ההליך לפי תקנה 38 רק למקרה שהשוטר אשר נכח בעת ביצוע העבירה, דוקא הוא, יחתום על הדו"ח, באותם מקרים אשר לא ניתן היה למסור את הדו"ח על אתר לחשוד בביצוע העבירה? 17. הועלתה השאלה, אם בלאו הכי שולחים את הדו"ח לאחר שיקול דעת נוסף והיעילות המכסימלית אינה מושגת משום שאין מוסרים את הדו"ח על אתר - האם לא ראוי שהטיפול בעניין יועבר לתובע המשטרתי, במקום שיטופל על ידי המטפלים? לשאלה זו תשובה בצדה. ראשית, העברת הטפול בדו"חות הפנימיים לתובע תפגע ביעילות אכיפתן של עבירות התנועה. פישוט ההליכים בעבירות אלה נועד, בין היתר, לקדם את הטיפול בנגע תאונות הדרכים. ההתמודדות עם נגע זה הפכה זה מכבר למטרה בעלת חשיבות לאומית. אכיפה יעילה של עבירות תנועה עשויה לסייע במניעת תאונות הדרכים. סביר להניח כי העברת הטיפול בדו"חות פנימיים לידי תובע, המטפל במכלול רב של עבירות, תחתור תחת היעד של יעילות האכיפה. בגלל עיסוקיו הרבים האחרים של התובע בעבירות שונות אחרות, עלולות להיפגע יעילות וזריזות הטיפול בעבירות תעבורה. יתכן אף, שתובע הפועל לפי סדר עדיפויות ענייני, יבחר לטפל תחילה בעבירות חמורות יותר והטיפול בעבירות התעבורה ידחק לקרן זווית, ומכל מקום, לא יזכה בטפול יעיל כראוי לו. קיים חשש שסדרי הדין בעבירות אלה לא רק שלא יתקצרו, אלא צפוי כי הטיפול בעבירות אלה יתארך באופן משמעותי. שנית, שיקולי יעילות של המערכת המשטרתית מצדיקים שבדו"חות הפנימיים יעסקו אנשים אשר ידיעתם והבנתם בדיני תעבורה הולמים תפקיד זה. יחד עם זאת, אין צורך והצדקה להעסיק בכך את מי שהוכשרו כתובעים אשר יש להם ידע והכשרה לעסוק בנושאים רבים נוספים בתחום התביעה הפלילית. ה"מטפלים" המשטרתיים הם בעלי ניסיון ורקע מספיק לטפל ביעילות בעבירות התעבורה. שלישית, הניסיון להשוות את התפקיד שממלא "מטפל" קודם הגשת דו"ח תנועה לתפקידו של תובע, הינו מוטעה. אין להשוות את ההליך בו מועבר חומר חקירה לפי סדרי הדיון הרגילים לידי תובע, להליך בו מועבר דו"ח פנימי ל"מטפל" ביחידת התנועה. סיבה אחת היא, שלפי סדרי הדין הרגילים, חומר החקירה מועבר לידי תובע רק לאחר חקירת המשטרה. לעומת זאת, כאשר מועבר דו"ח לידי "מטפל", לא מתנהלת חקירה משטרתית נפרדת עובר לטיפולו בדו"ח. אם יועבר דו"ח פנימי לפסים של סדר דין רגיל, הרי עובר לטיפולו של התובע בדו"ח הפנימי, תתנהל בעניין חקירה משטרתית, אשר סביר להניח כי במסגרתה יזומן הנהג החשוד בביצוע העבירה ויתכן שאף השוטר שהיה עד ראיה לביצועה, וכן עדי ראיה נוספים אם היו כאלה. במקרה כזה, צפוי שההליך יהיה ארוך יותר ויעילותו תפגע. קיים, איפוא, הבדל משמעותי ברור בין הפניית הדו"ח הפנימי למטפל לבין הפנייתו לתובע; כאשר הדו"ח הפנימי מועבר למטפל, "נחסך" שלב החקירה המשטרתית. סיבה נוספת היא, כפי שמסבירה באת כח המדינה, כי בעוד תפקידו של התובע הוא מורכב, ומוטל עליו הנטל לבדוק ולשקול את מכלול הראיות בתיק ואם די בהן כדי להגיש כתב אישום, תפקידו של המטפל הוא פשוט בהרבה, ולעיתים הינו טכני במהותו. מדובר בעבירות קלות, אשר יסודותיהן בדרך כלל פשוטים, ועל כן המטלה המוטלת על מטפל, שהוא שוטר המיומן בתיקי תעבורה, היא קלה בהרבה. לפיכך, אין יסוד להנחה לפיה העברת דו"חות פנימיים למטפל היא שוות ערך להעברת תיק לתובע. מכאן גם, שאין יסוד למסקנה כי בהעברת הטיפול בדו"ח הפנימי למטפל ממילא מסוכלת תכלית היעילות. לאור מהותו של הליך העברת הדו"ח הפנימי למטפל - הליך קצר ופשוט - יתרון היעילות נותר, ברובו, על כנו. 18. כאן המקום להזכיר הוראה בחוק, ממנה ניתן להסיק שמסלול ההליכים המוסדר בתקנה 38 אינו מכוון לכך שתתקיים במהלכו חקירה אשר רק בעקבותיה יוחלט על הגשת אישום נגד החשוד. כוונתי להוראת סעיף 239 א' לחוק, אשר צוטט בפיסקה 10 לעיל. הבאנו סעיף זה לעיל כראיה לכך שניתן להגיש דו"ח לפי תקנה 38 תוך שנה מיום ביצוע העבירה, ומכאן שאין חובה שהדו"ח ימסר לחשוד על אתר. סעיף זה כולל הוראה נוספת. על פי הוראה זו, גם לאחר חלוף שנה כאמור ניתן להגיש דו"ח לפי תקנה 38. אך במקרה כזה קיים תנאי, ש"תוך אותה תקופה הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה". מטרתו של תנאי זה, כך נראה, היא, שהחשוד לא יופתע על ידי קבלת דו"ח כעבור למעלה משנה מיום ביצוע העבירה. קיים חשש שבמקרה כזה לא ידע במה המדובר ויקשה עליו להתגונן. כדי שהדבר לא יקרה, דורש התנאי שתשומת לבו של החשוד תוסב לכך שמיוחסת לו העבירה תוך שנה מיום שזו נעברה. הדבר יכול להעשות אם על ידי כך שיוזמן לחקירה ואם על ידי כך שתמסר לו הודעה על ביצוע העבירה. גם במקרה כזה, אין הכרח שתתקיים חקירה, אפילו לא של החשוד. די בכך שיודע לחשוד על העבירה המיוחסת לו. מכל מקום, ברור מסעיף 239 א' שבמסלול הרגיל, כשהדו"ח נמסר תוך תקופת שנה מיום ביצוע העבירה, אין צורך לא בהזמנת החשוד לחקירה ולא בהודעה כלשהי לחשוד, כדי לפתוח את ההליך בדרך הקבועה בתקנה 38. יש בכך להדגיש את גישת החוק, על פיה הכלל הוא שדו"חות לפי תקנה 38 מוגשים ללא כל חקירה. 19. אחד הטעמים המושמעים נגד פרשנות התביעה לתקנה 38 היא שפרשנות זו מרחיבה את קשת המקרים בהם ייעשה שימוש בתקנה זו באופן בלתי רצוי. הפירוש על פיו כל שוטר, גם אם אינו שוטר תנועה, יוכל להגיש דו"ח הינו מרחיב מדי. חשש זה אינו נראה לי בעל משקל רב. אחת מהתכליות של תקנה 38 היא להרחיב את מנגנון האכיפה על עבירות עליהן היא חולשת בכך ששוטרים, שאין תפקידם הרגיל בכך, יוכלו לסייע במערך האכיפה, ולסייע במלחמה בתאונות הדרכים. תגבורו של מנגנון הבקרה והפיקוח על עבירות תנועה הוא, על כן, רצוי. הובע חשש, כי פרשנות רחבה תוביל למצב בו תיווצר "קלות בלתי נסבלת" בכל הנוגע להגשת דו"חות על ידי שוטרים. לדעתי, חשש זה הוא תיאורטי בלבד, שכן הוא מופג באמצעות הנוהל הפנימי של המשטרה. לפי הנוהל הפנימי, לא כל שוטר, פרט לשוטר שעיסוקו הרגיל בכך, יכול להגיש דו"ח המהווה כתב אישום והזמנה למשפט. לשוטר שאין עיסוקו הרגיל באכיפת עבירות תנועה, אין אפשרות מעשית להגיש דו"ח המשמש הזמנה למשפט, שכן אין בידיו את הטפסים הרלבנטיים. לפי הנוהל הפנימי, לשוטרים אלה מספקים, על פי דרישה, טופס של "דו"ח תנועה פנימי". בדו"ח זה מפרט השוטר את האירוע שהיה עד לו או שסופר לו עליו, והדו"ח מועבר לעיונו של מטפל המיומן בטיפול בעבירות אלה. רק אם מגלה הדו"ח הפנימי עבירה רלבנטית, תומצא הזמנה למשפט לאדם נגדו הוגש הדו"ח. 20. על סמך כל האמור לעיל, מתבקשת, לדעתי, פרשנות של תקנה 38 לפיה מוסמך שוטר, על אף שלא היה עד לביצוע עבירת תנועה, להגיש דו"ח על פי תקנה זו בגין עבירות שהתקנה חלה עליהן; ומסירתו של דו"ח כזה לעבריין התנועה אינה חייבת להיעשות על ידי השוטר שערך את הדו"ח על אתר, בסמוך לאחר ביצוע העבירה. התוצאה היא, שגם שוטר המקבל דו"חות פנימיים על פיהם יש יסוד סביר להניח שנעברה עבירה, רשאי להגיש דו"ח כאמור על ידי שליחת ההזמנה לדין לנאשם. פרקטיקה זו הנוהגת מזה שנים סייעה לייעול אכיפת דיני התעבורה, ואין כל הצדקה לבטלה או להגבילה. 21. ראוי לציין, כי התוצאה אליה הגעתי רצויה אף מהיבט נוסף. מתן פרשנות מצמצמת לתקנה 38, כמוצע על ידי המשיב, עלול להיות בעל השלכות בנושאים קרובים. אפשר שהדבר ישליך גם על דרך פרשנותן של עבירות נוספות בהן ננקטים סדרי דין מיוחדים, כגון עבירות של ברירת קנס וברירת משפט לפי סעיפים 222 ו228- לחוק. גם בסעיפים אלה נדרש שיהיה יסוד להניח שנעברה עבירה, כדי שניתן יהיה להפעיל את הוראות כל אחד מהסעיפים ולהניע את ההליך הפלילי בשונה מסדר הדין הרגיל, על ידי מסירת הזמנה או הודעת תשלום קנס, בהתאמה. האם גם במקרים אלה יתקיים "יסוד להניח" רק כשהעבירה נעברה בפני מי שהוסמך לתת הזמנה או הודעת תשלום קנס (ואם לא כן, העניין יועבר לטיפולו של תובע משטרתי)? תשובה חיובית לשאלה זו פירושה סירבול ופגיעה קשים בהליך הפלילי המזורז ובמספר גדול של מאות אלפי מקרים בשנה. יצויין, כי אכיפת החוק בסיוע מכשירי אכיפה אוטומטיים, אמצעי אשר חשיבותו גדלה והולכת, נעשה אף הוא באמצעות דו"חות משוחזרים. מכשירי האכיפה האוטומטית כוללים מצלמות רמזור, מצלמות נייחות, כלי רכב המצויידים במצלמה ללכידת הנוהגים במהירות אסורה וכן מכשירים נוספים. האכיפה על ידי מכשירים אלה, המשמשים "עדי ראיה" לביצוע העבירות, נעשית על ידי כך ששוטרים מטפלים "מתרגמים" את הממצאים של המכשירים לדו"חות מסוג ברירת משפט או לדו"חות מסוג הזמנה לדין, מבלי שיש שוטר אשר הינו עד ראיה לביצוע העבירה. פרשנות על פיה רק שוטר, אשר הינו עד ראיה לביצוע העבירה, יכול למסור דו"ח לעבריין, עלולה לפגוע קשות גם בהליך המקוצר הנוגע לאכיפה באמצעות מכשירים אוטומטיים. מכאן, שיישום פרשנות מצמצמת לתקנה 38, כמו גם לסעיפים 222 ו228- לחוק, עלול לפגוע ביעילות כלל מערכת אכיפת החוק בכל הנוגע לעבירות תנועה, וזאת בניגוד גמור לתכלית לקדם ולייעל את הטיפול בעבירות אלה. בהקשר זה, בו מוזכרים סעיפים 222 ו228- לחוק, עולה הקושיה: מה טעם ראה המחוקק להסדיר את נושא "העבירות הקלות" בדרך של סעיף מסמיך, סעיף 239, אשר מכוחו הותקנה תקנה 38? האם לא ראוי היה, כמו לגבי ברירת קנס וברירת משפט, להסדיר נושא חשוב זה, של קביעת דרך פתיחתם של הליכים פליליים, בחקיקה ראשית? 22. התוצאה אליה הגעתי, כמבואר לעיל, מייתרת את הדיון בטענות נוספות שהועלו על ידי המדינה. בין טענות אלה, היתה הטענה כי בשל השלב המאוחר בו הועלתה טענת המשיב, לא היה מקום לשעות לה. ומכל מקום, קבלת הטענה צריכה היתה להביא לביטול כתב האישום נגד המשיב ולא לזיכוי המשיב מהעבירות שיוחסו לו. 23. התוצאה היא, שלו דעתי היתה נשמעת, טענות המדינה בדיון נוסף זה היו מתקבלות. לפיכך, ערעור המשיב היה נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי היה נותר על כנו. ש ו פ ט השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' דורנר: מסכימה אני כי דין עתירת המדינה להתקבל. בפסק-הדין נשוא הדיון הנוסף כתבתי, כי הנוהל הקבוע בפקודת המטה הארצי של המשטרה המסמיך שוטר שאינו תובע להגיש כתבי-אישום, על-יסוד דו"חות פנימיים של שוטרים אחרים, אינו מתיישב עם תכליתם של סעיף 239 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982- ושל תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד1974-, שהותקנה מכוחו, אשר מתירה לשוטר למסור לאדם הזמנה למשפט (המהווה כתב-אישום) "אם היה לו יסוד סביר להניח כי עבר עבירה". הוספתי, כי אף שיקולי יעילות אינם מחייבים להכשיר נוהל זה. אף עתה סבורה אני, כי פירוש התחיקה כפשוטה מוליך למסקנה, כי ההיתר לשוטר למסור לאדם הזמנה למשפט "אם היה לו יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה" מכוון לשוטר שהעבירה נעברה לנגד עיניו, או, למיצער, שהמידע על ביצוע העבירה הגיע אליו בדרך בלתי-אמצעית, במהלך עבודת השיטור. לעומת זאת, שיניתי את דעתי לעניין השפעת הפירוש המצמצם על יעילות מנגנון האכיפה בעבירות תעבורה. שוכנעתי - לנוכח ריבוי ההזמנות למשפט שאינן נמסרות לנהגים הנאשמים אלא נשלחות אליהם - כי הדרישה למשלוח ההזמנה למשפט על-ידי תובע מכבידה, אינה דרושה לגופה, ואף פוגעת ביעילות ההליך שהיא מטרתה העיקרית של תקנה 38 האמורה. עם זאת, ראוי כי סדרי-דין בכלל, וסדרי-דין פליליים בפרט, יעוגנו בבהירות, ללא צורך בפירוש מרחיב והשלמה בהוראות פנימיות. משכך, לדעתי, יש לקבוע בתחיקה את הפרשנות המרחיבה כמפורט בפסק-דינו של חברי, השופט אור, לרבות את הנוהל המשטרתי הפנימי. אשר-על-כן, אף דעתי היא כי יש לקבל את העתירה. ש ו פ ט ת השופטת ט' שטרסברג-כהן: דו"ח תנועה מכיל אישום ואף שמדובר באישום בעבירת תנועה, זהו אישום פלילי. יש והעבירה בו היא של אחריות קפידה ויש ואין היא כזו. אישום פלילי זה, פותח הליך פלילי בבית משפט, שבסופו זיכוי או הרשעה וענישה. הענישה יכולה להיות קלה ויכולה להיות כואבת ופוגעת בכיסו ובפרנסתו של אדם, כגון, כאשר רשיון הנהיגה שבידו, נשלל. לפיכך, סברתי ועודני סבורה, כי יש לראות בתחיקה הנוגעת לעבירות תעבורה הכלולות ב"עבירות קלות", חלק מהמערך המשפטי הנובע מן התפיסה, לפיה החוקר - או בענייננו, השוטר העד, רושם הדו"ח - איננו מי שמכין את כתב האישום ומי שעושה כן, ראוי שיהיה תובע משטרתי. לפיכך, נתתי הסכמתי לפסק-דינה של חברתי השופטת דורנר בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף, בסוברי, כי יש לפרש תחיקה זו, פרשנות דווקנית באופן המצמצם את תחום פריסתה. בדיון זה, נוספו על ידי המדינה להשלמת התמונה, נתונים, הסברים והנמקות אשר הביאוני לכלל מסקנה כי מפאת חשיבות המלחמה בתאונות הדרכים, ריבוי עבירות התעבורה והקשיים התקציביים והלוגיסטיים הנובעים מהפעלה מצומצמת של ההסדר הנהוג, ראוי להעדיף את פרשנותו של חברי השופט אור. פרשנות זו מביאה לאכיפה אופטימלית של דיני התעבורה ומשרתת את תכליתם, מבלי לפגוע במידה בלתי ראויה בזכויות הפרט. אשר על כן, מצטרפת אני לתוצאה אליה הגיע חברי השופט אור. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כ' באב תש"ס (21.8.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99092630.E03 /עכב