גאלב חוסיין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9260/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9260/05 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: גאלב חוסיין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.9.05 בת.פ. 3175/04 שניתן על ידי כב' השופט י' אלרון תאריך הישיבה: ד' בתשרי התשס"ז (26.09.06) בשם המערער: עו"ד מסאלחה ראפי בשם המשיבה: עו"ד אוהד גורדון פסק-דין השופטת ד' ברלינר: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בו הורשע המערער בעבירה של חבלה חמורה על-פי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-החוק) וכן סעיף 335(א)(1) לחוק וכן החזקת סכין על-פי סעיף 186 לחוק. על המערער הושתו 32 חודשי מאסר בפועל וכן 8 חודשי מאסר על תנאי. הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין. 2. על-פי הנטען: המתלונן עבד במסעדה השייכת לאחותו. מסעדה זו נמצאת בשכנות למסעדה השייכת לאביו של המערער (להלן-מסעדת האב). המערער ואחיו שהיה הנאשם מספר 2 בתיק זה, שהו במסעדת האב שהיתה נתונה אז בשיפוצים. השיפוצים גרמו מטרד למסעדה השכנה שעל כן ניגש המתלונן וביקש להפסיק את השיפוצים לפחות לזמן מה. בתגובה, כך על-פי הנטען, החלו המערער ואחיו לתקוף את המתלונן. המערער החזיק בידו סכין באורך של כ-30 ס"מ ודקר את המתלונן בבטנו. למתלונן נגרם פצע חודר באורך 4 ס"מ בבטן האמצעית. המתלונן נזקק לניתוח וכן טיפול נוסף. לאחר שמיעת ראיות, קבע בית משפט קמא כי הוכח שאכן המתלונן דקר את המתלונן. יחד עם זאת, לא הוכח הרכיב הנפשי לענין סעיף 329 לחוק שעל כן הורשע המערער בעבירות כמפורט לעיל. להשלמת התמונה, נציין כי אחיו של המערער, נאשם 2, זוכה מחמת הספק. 3. הסוגיה העיקרית שהוצבה לפתחנו בהודעת הערעור הינה, האם הוכח במידת הודאות הנדרשת כי המערער אכן דקר את המתלונן. לטענת בא-כח המערער, שגה בית המשפט קמא בהערכת הראיות שהיו בפניו. בית המשפט נתן משקל לאמרת המתלונן כפי שנאמרה לשני עדים בסמוך לאחר הדקירה, שבה טען שהמערער הוא שדקרו. המתלונן נסוג מאמרה זו ובדברים מאוחרים יותר, טען כי לא הרגיש את הדקירה עד שיצא מן המסעדה. עוד טוען בא-כח המערער כי לא היו מקום להסיק מסקנות מקיומה של הסכין על רצפת המסעדה. מן הראוי היה לבדוק סכין זו באופן מדוקדק. דבריו של אחד השוטרים כי לא היה טעם בבדיקה זו משום שהסכין היתה שטופה, אין די בהם. אין ודאות כי הדקירה היתה בתוך המסעדה. הנסיבות מראות כי הדקירה היתה במקום שבו יש נגישות לאנשים רבים, כיון שכך, ייתכן שאדם אחר, ניצל את ההזדמנות של המהומה שנוצרה במקום ודקר את המתלונן. 4. לא מצאנו מקום להתערב בהכרעתו העובדתית של בית משפט קמא באשר לזהותו של הדוקר. מדובר בפסק דין זהיר, שבו זוכה המערער מעבירה חמורה יותר. גם אחיו זוכה בעקבות אותה בדיקה דקדקנית שערך בית משפט קמא. הנדבכים העיקריים עליהם השתית בית משפט קמא את מסקנתו, הם כדלקמן: שני עדים ראו את המתלונן כשהוא "דקור", יוצא מן המסעדה. לפיכך, רכיב המקום הוכח כדבעי. אין ממש בטענה שהדקירה נעשתה מחוץ לכותלי המסעדה. המתלונן אמר מיד לשני עדים כי המערער הוא שדקר אותו. הדעת נותנת כי בשלב ראשוני זה, לא הספיק המתלונן לבדות גרסה. אין גם סיבה של ממש מדוע ייחס מיידית את הדקירה למערער, אם היה מודע לכך שאחר פגע בו. דווקא התיאור המינימליסטי של המתלונן, אשר לא היה מודע לכך שנדקר (בהבדל מספיגת מכה בבטן) ורק לאחר שתשומת ליבו הוסבה, הרים את החולצה וראה שנפגע בבטנו, מקנה גוון של אותנטיות לדבריו. בית משפט קמא לא התבסס על הטענה שנטענה בהמשך מפיו של המתלונן כי ראה סכין, וקבע כי מדובר בתובנה מאוחרת. גם עובדה זו, מצביעה על בחינה קפדנית וזהירה של העובדות. 5. מענין לענין באותו ענין - באשר לסכין. מסתבר כי במסעדת האב, לא היו באותו יום סכינים, כיון שהיתה בשיפוצים. היה מי שראה את המערער, מחזיק בסכין שנתפסה, ואשר שימשה לדקירת המתלונן, לצורך קילוף תפוחי-אדמה. המערער עצמו אישר זאת, ולפיכך גם הסכין קושרת אותו לדקירה. היה גם רקע לסכסוך בין המערער למתלונן שהביא לדקירה. כל הנימוקים הללו גם יחד מצביעים על כך שאין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא. לפיכך, אנו דוחים את הערעור על ההרשעה. 6. באשר לעונש. בית משפט קמא, הטיל כאמור על המערער, 32 חודשי מאסר בפועל. על-פניו, אין מדובר בענישה מחמירה במיוחד כך בהתחשב בנזק שנגרם למתלונן. אם בכל זאת החלטנו להקל במידת מה הרי זאת בעיקר משום שאנו נותנים משקל נוסף, מעבר למה שניתן בבית משפט קמא, לנורמטיביות בדרך חייו של המערער עד לאירוע הנ"ל. אין מחלוקת כי למערער אין הרשעות קודמות. הוא תיפקד כאדם מן הישוב. בבית משפט קמא, נשמעו עדי אופי שהעידו על תיפקודו התקין של המערער והאירוע לכל הדעות איננו מאפיין את התנהלותו. ההרשעה והמאסר שבעקבותיה קטעו את מסלול חייו, עד לאותה נקודת זמן, לרבות לימודים שהחל בהם וככל הנראה לא יוכל להמשיך בהם. משמעות מסויימת אנו מייחסים גם לעובדה שלאירוע הדקירה קדם עימות שלו תרמו את חלקם, ככל הנראה, גם המתלונן והקרובים לו. 7. רכיב נוסף בהחלטתנו, מקורו בדרך התנהגותו של המערער והתפתחויות מאוחרות במהלך תקופת המאסר. הוגש לנו אישור על כך שהמערער התנדב במהלך המלחמה האחרונה בחלוקת מזון, חרף הסיכון שהיה כרוך בכך. מפי בא-כח המערער שמענו כי לאחר האירוע נשרפה מסעדת האב שעמדה ברקע הסכסוך. פרנסת שלוש משפחות, לרבות משפחתו של המערער, שהיו תלויות בה – נגדעה. גם לנתון זה משקל בהחלטתנו. 8. שילובם של כל הגורמים הללו גם יחד הביאו אותנו להחלטה לקצר את תקופת המאסר בפועל בארבעה חודשים, כך שסך הכל יהא על המערער לרצות 28 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר-הדין יישארו בעינם. ניתן היום, ד' בתשרי התשס"ז (26.9.06). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05092600_Z04.doc אב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il