פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 9255/04

עו"ד ריבה רוכברג נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב

העותרת ביקשה לחייב את ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין להגיש קובלנה משמעתית נגד עורך דין אחר בגין תלונות שהגישה נגדו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 16/06/2005 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 9255/04 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה אתיקה מקצועית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרת ביקשה לחייב את ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין להגיש קובלנה משמעתית נגד עורך דין אחר בגין תלונות שהגישה נגדו.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 9255/04

עו"ד ריבה רוכברג נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב

העותרת ביקשה לחייב את ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין להגיש קובלנה משמעתית נגד עורך דין אחר בגין תלונות שהגישה נגדו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרת, עורכת דין, עתרה לבג"ץ בדרישה לחייב את ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין להגיש קובלנה משמעתית נגד עורך דין אחר, עמו הייתה מסוכסכת. העותרת טענה כי עורך הדין הגיש תצהירים שקריים והתבטא כלפיה בצורה פוגעת, וכי הוועד לא טיפל בתלונותיה כראוי בשל שיקולים זרים. הוועד המחוזי טען כי העתירה הוגשה בשיהוי רב, כי היא לוקה בחוסר ניקיון כפיים, וכי התלונות נבחנו ונגנזו בהיעדר ראיות מספיקות. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי ללשכת עורכי הדין סמכות רחבה בניהול הליכים משמעתיים, וכי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הלשכה אלא אם הוכח חוסר סבירות קיצוני או מניעים פסולים, דבר שלא הוכח במקרה זה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים ד' ביניש, א' גרוניס, י' עדיאל
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • עו"ד ריבה רוכברג

נתבעים

  • הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב
  • עו"ד אורי דניאל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המשיב 2 מסר עדות שקר לראש ההוצאה לפועל וערך תצהיר שקרי.
  • המשיב 2 גרם להגשת תצהיר שקרי לבית המשפט העליון.
  • המשיב 2 התבטא כלפי העותרת בצורה פוגעת.
  • ועדת האתיקה לא טיפלה בתלונות כראוי ופעלה משיקולים זרים.
טיעוני ההגנה
  • העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים בשל הסתרת התכתבויות.
  • העתירה הוגשה בשיהוי רב (שנה וחצי לאחר גניזת התלונות).
  • התלונות נבחנו ונגנזו בשל היעדר ראיות מספיקות.
  • ההתבטאויות המיוחסות למשיב 2 היו רלוונטיות למסגרת הדיונית ולא חרגו ממידת הסבירות.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הוגש תצהיר שקרי לבית המשפט.
  • האם נמסר שיק לכיסוי הוצאות משפט.
  • האם התנהלות ועדת האתיקה הייתה תקינה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • תגובת הוועד המחוזי המפרטת את בחינת התלונות.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים
  • בג"ץ 248/81 ווליס נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין

תגיות נושא

  • אתיקה מקצועית
  • לשכת עורכי הדין
  • קובלנה משמעתית
  • סמכות רשות מנהלית

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שיקולים זרים
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 9255/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9255/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' גרוניס כבוד השופט י' עדיאל העותרת: עו"ד ריבה רוכברג נ ג ד המשיבים: 1. הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב 2. עו"ד אורי דניאל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בשם המשיב 1: בשם המשיב 2: בעצמה עו"ד עמוס ויצמן בעצמו פסק-דין השופט י' עדיאל: עניינה של העתירה בבקשת העותרת לחייב את המשיב 1, הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, להגיש קובלנות נגד המשיב 2 בגין המעשים המפורטים בעתירה. העותרת פרשה בעתירתה מסכת שלמה של תלונות וטרוניות שיש לה כלפי המשיב 2, עו"ד אורי דניאל, שמקורה בהתנגשויות מילוליות ואחרות בין השניים במהלך טיפולם בסכסוך משפטי בין לקוחותיהם. בבסיס העתירה עומדות שלוש תלונות עיקריות שהגישה העותרת כנגד עו"ד דניאל. התלונה האחת, היא בגין אמירת שקר לראש ההוצאה לפועל ועריכת תצהיר שיקרי, לפיו עו"ד דניאל מסר לעותרת, כביכול, שיק על סכום של 1,500 ש"ח לכיסוי הוצאות המשפט שהוטלו על מרשתו. לפי תלונה אחרת שהגישה העותרת נגד עו"ד דניאל, האחרון גרם להגשת תצהיר שיקרי (שנעשה על-ידי אחר) לבית המשפט העליון, בו נאמר שעו"ד דניאל ביקש להגיש לבית המשפט המחוזי ראיות מסוימות, אך בקשתו נדחתה. גם טענה זו, לגרסתה של העותרת, בשקר יסודה. בתלונה נוספת ללשכת עורכי הדין, טענה העותרת כי עו"ד דניאל התבטא כלפיה בבקשה שהגיש להוצאה לפועל בצורה פוגעת. העותרת טוענת שלשכת עורכי הדין לא טיפלה בתלונותיה, כי חברי ועדת האתיקה של הלשכה כלל לא קראו את תלונותיה, וכי קיים גורם עלום אך "רב מהלכים בועדת האתיקה", אשר פעל נגד העותרת וגרם לגניזת תלונותיה נגד עו"ד דניאל. בהתייחס לשאלה "... שנשאלת מדוע אותו גורם ["רב מהלכים"] מנהל מסע כנגד העותרת", משיבה העותרת בעתירתה, כי "התשובה לכך היא בתחום רפואת הנפש". לעומת זאת, טוענת העותרת, תלונות שהוגשו על-ידי עו"ד דניאל נגדה טופלו ואף הוגשה נגדה בגינן קובלנה ממנה זוכתה. הוועד המחוזי טוען בתגובתו, ראשית, כי העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, שכן במהלך התקופה שקדמה להגשת העתירה ניהלו הוועד המחוזי והעותרת התכתבות נרחבת בעניין זה, שהעותרת לא הזכירה ולא צירפה לעתירתה. טענה מקדמית נוספת שמעלה הוועד המחוזי, היא שבהגשת העתירה נפל שיהוי רב, שכן הודעה בדבר גניזת התלונות נשלחה לעותרת עוד ביום 13.3.03 ואילו העתירה הוגשה רק שנה וחצי אחרי מועד זה. לגופו של עניין, טוען הוועד המחוזי, כי תלונותיה של העותרת בעניין הטענה הכוזבת בדבר משלוח השיק ובדבר עריכת תצהיר שיקרי לבית המשפט, נגנזו בשל היעדר ראיות מספיקות. על-פי הסבריו של הוועד המחוזי, היו בפניו בנושאים אלו גרסתה של העותרת אל מול גרסת המשיב 2, ועל יסוד ראיות אלו בלבד, הוא סבר כי אין בידו ראיות מספיקות להגשת קובלנה. באשר להתבטאויותיו של המשיב 2 כלפי העותרת, מסביר הוועד המחוזי, כי הוא בחן התבטאויות אלו ואת הרקע להן וכן את קיומן של ראיות המעוררות חשדות רציניים למעשים חמורים בהם הייתה מעורבת העותרת, והגיע למסקנה כי ההתבטאויות המיוחסות למשיב 2 "אינן מצדיקות נקיטת הליכים משמעתיים נגדו, בהיותם רלוונטיים למסגרת בה בוטאו ואינם חורגים ממידת הסבירות". דין העתירה להידחות על הסף. מתשובת הוועד המחוזי עולה כי הוא טיפל בכל תלונותיה של העותרת, ולא מצא באף אחת מהן בסיס להגשת קובלנה נגד עו"ד דניאל. לוועד המחוזי סמכות רחבה בהגשת קובלנות, וכבר נפסק כי "אין בית המשפט הזה רואה עצמו כמי שנכנס בנעליו של הקובל וכמי שמחליט, כאילו מעיקרו, אם יש בתלונה עילה לכאורית לייזום הליכים משמעתיים. משמע, בית המשפט איננו שם עצמו כאחד הקובלים ואינו שוקל, אם הוא היה מגיש קובלנה, לו הייתה באה התלונה לפניו, ואין הוא רואה עצמו כקובל נוסף, המצטרף לסוגי הקובלים המנויים בסעיף 63 לחוק..." (בג"ץ 248/81 ווליס נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לז(3) 533, 540. ההדגשות במקור). עוד נקבע באותו פסק-דין, כי "בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהחלטתו של קובל, כל עוד יסודה ביושר ובתום-לב ובמניעים שהם טהורים ולא נפסדים..., וכל עוד אין מתגלה בה חוסר סבירות קיצוני, היורד לשורשו של עניין" (שם, בעמ' 541). על רקע הלכה זו, לא מצאתי עילה להתערבותנו בהחלטתו של הוועד המחוזי, שלא להגיש קובלנה נגד המשיב 2 על יסוד תלונותיה של העותרת. מקובל עלינו בהקשר זה גם טיעונו של הוועד המחוזי, כי טענת העותרת שהוועד המחוזי פעל משיקולים זרים ובהנחיית גורם עלום שההסברים למעשיו יימצאו בתחום תחום רפואת הנפש, אינה מניחה בסיס ראייתי שניתן לבסס עליו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. גם לא מצאנו שהחלטת הוועד המחוזי לוקה בחוסר סבירות אשר מצדיק התערבותנו. העתירה נדחית. ניתן היום, ט' בסיון תשס"ה (16.6.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04092550_I01.docש.י. מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il