חי דהרי נ. משרד הפנים

10 1 בבית המשפט העליון בר"ם 9252/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא המבקשים: 1. חי דהרי 2. יעקב אביטן 3. סיעת שסג בעיר אשקלון נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הפנים 2. המפקחת הארצית על הבחירות 3. ליאור קלצקין, מנהל הבחירות 4. ועדת הבחירות אשקלון 5. סיעת מופת בעיר אשקלון 6. איתי סהר 7. אווה טוטאי 8. סיעת אשקלון תנצח בעיר אשקלון בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון) בעת"ם 181153413 מיום 17.12.2018 בשם המבקשים: עו"ד ישראל באך; עו"ד דבורה מילר בשם המשיבים 1–3: עו"ד לירון הופפלד בשם המשיבה 4: עו"ד אורי הברמן; עו"ד לינוי ג'ובני בשם המשיבים 5–7: עו"ד אילנה מרכוס פסק-דין השופט ע' פוגלמן: תמצית העובדות וההליכים הקודמים המבקשת 3 והמשיבה 5 הן סיעות שהתמודדו בבחירות שנערכו ביום 30.10.2018 למועצת העיר אשקלון (להלן: המועצה). ביום 21.11.2018 התפרסמו תוצאות הבחירות ב"רשומות" (הודעה בדבר תוצאות הבחירות למועצת הרשות המקומית אשקלון, י"פ התשע"ט 2993). נקבע בהן כי המבקשת 3 זכתה בשלושה מנדטים, והמשיבה 5 – בשניים. המבקשים (המבקשת 3, הנציגים שנבחרו מטעמה ומי שלטענתה אמור להיות נציג נוסף מטעמה. כולם יחד להלן: שסג) הגישו ביום 22.11.2018 ערעור על תוצאות הבחירות (בהערת אגב אציין כי ההליך התנהל כעתירה מנהלית, אף שהוא אמור להידון בתור ערעור מנהלי. סעיף 72(ה) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: החוק)). לטענתם, בשל תקלה בהצגת התוצאות בשתי קלפיות אמורה המבקשת 3 לקבל נציג נוסף במועצה, הוא המבקש 1, על חשבון נציגה של המשיבה 5, היא המשיבה 7. שסג ציינה כמשיבים לערעור את המשיבים 1–3, 5 ו-8. בדיון שהתקיים ביום 13.12.2018 טענה המשיבה 5 שהיה על שסג לצרף כמשיבים את המשיבים 6–7, הם נציגי המשיבה 5 במועצה, משום שהם עלולים להיפגע מתוצאות ההליך. בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון) קיבל בהסכמה את הטענה באותו יום וצירף את המשיבים 6–7 לערעור. בתחילת הדיון הבא, ביום 17.12.2018, טענו המשיבים 5–7 (להלן: מופת) שהערעור לוקה במחדל שמביא לדחיית הערעור: לפי סעיף 72(ד) לחוק, ועדת הבחירות (המשיבה 4. להלן: הוועדה) תהיה משיבה בערעור, אולם שסג לא צירפה אותה כנדרש. בית המשפט הורה על הפסקה בדיון. בא הכוח של שסג מסר בסופה ששוחח עם היועצת המשפטית של העירייה, וזו מסרה שהוועדה היא משיבה פורמלית בלבד ולרוב אינה נוקטת עמדה בערעורי בחירות. שסג ביקשה לצרף את הוועדה כמשיבה ולהמציא מייד את כתב הערעור ליועצת המשפטית של העירייה כדי שתשיב באותו יום. בית המשפט סילק באותו יום את הערעור על הסף. נקבע שלשון החוק מפורשת, והיה מקום לצרף את הוועדה כמשיבה גם אם מבחינה מעשית היא משיבה פורמלית. בית המשפט דחה את הבקשה לצרף במהירות את הוועדה. צוין שכבר ניתנה לשסג אפשרות לצרף משיבים והיה עליה לבחון באותו שלב אם יש ליקויים נוספים בערעור. על רקע החובה לתת פסק דין בעתירה תוך 30 ימים (סעיף 73(א) לחוק) מצא בית המשפט שאי אפשר לדרוש מהוועדה להשיב לערעור באותו יום. עוד צוין שהמותב "לא ימצא בבית המשפט ממחר ועד לסוף השבוע". בית המשפט הוסיף: "זו אינה התוצאה הרצויה בעיני והייתי מעדיף לדון בערעור לגופו ולקיים את רצון ציבור הבוחרים". טענות הצדדים מכאן הבקשה שלפניי. שסג מציינת שציינה ברשימת המשיבים את "מנהל וועדת הבחירות", וכוונתה הייתה לצרף הן את מנהל הבחירות, הן את הוועדה. היא טוענת כי לפי תקנה 449 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א), את הטענה לפגם בהודעת הערעור היה על מופת לטעון לפני הדיון, ובכל מקרה אפשר לדון בערעור על אף הפגם. עוד נטען שהוועדה היא "משיב פורמלי לחלוטין", אין לה עמדה בדבר הטענות בערעור וכמעט שאין לה תפקיד לאחר הבחירות. שסג קובלת גם על הקביעה שלא היה די זמן לתקן את הפגם. המשיבים 1–3 (להלן: המדינה) מותירים את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. המדינה טוענת שאי צירוף הוועדה אינו פגם טכני ושהוועדה היא משיבה נדרשת בהליך. עוד נטען שהבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית (שהיא תנאי לתת רשות לערער בענייננו, לפי סעיף 73(א) לחוק). מנגד מציינת המדינה שהטענה בעניין נשמעה רק בתחילת הדיון השני בהליך. המדינה סבורה שנפלה טעות בחלוקת המנדטים בבחירות, ושבית המשפט לעניינים מנהליים הוא שמוסמך לתקן את הטעות. הוועדה מצידה טוענת ששסג לא תישא לבד בתוצאות מחדלה, אלא הציבור כולו – שאת בחירתו יש לשקף בהרכב המועצה – ייפגע. היא מציינת שהיא גוף פוליטי, שסמכויותיה מצומצמות ושהנוהג הוא שוועדות בחירות אינן משיבות לערעורי בחירות ואינן נוקטות עמדה בהם – ולכן ספק אם אי צירופה אמור להביא לדחיית ערעור צודק. הוועדה מוסיפה שבדרך כלל, כבענייננו, היא תהיה משיבה פורמלית בלבד לערעור בחירות. בנסיבות המקרה הנדון, כך נטען, מופת מושתקת מלהעלות את הטענה בדבר אי צירוף הוועדה, והיה מקום שבית המשפט לעניינים מנהליים ידון בתיק לגופו. מופת קובלת על ששסג צירפה בלי רשות את הוועדה כמשיבה לבקשה והתייחסה למסמכים שלא הוצגו בערכאה הדיונית או שאינם קבילים. עוד נטען שהבקשה מכוונת לקביעות עובדה ואין בה שאלה משפטית; שמדובר בהחלטה דיונית שנמצאת בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית; שממילא, לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), אין לתת עליה רשות ערעור. לגוף העניין נטען נגד כל אחד מנימוקי שסג. מופת מוסיפה שהעיכוב בהליך נגרם בשל מחדלי שסג, וכי בית המשפט לעניינים מנהליים קבע שתיקון כתב הטענות ימנע ממנו לתת פסק דין במועד שהחוק קובע. עוד נטען שלגוף העניין אין מקום לקבל את ערעור הבחירות. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות ובנספחיהן, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקסד"א ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. במקרה זה מתעוררת שאלה בדבר תיקון ערעור בחירות שלא צורף לו משיב שהחוק דורש. זו שאלה משפטית (כדרישת סעיף 73(א) לחוק), ויכולה להיות לה השפעה על תיקים רבים, בעיקר בשל הצורך בהכרעה מהירה בהם (ראו בר"ם 201/14 סיעת ראשון ביתנו נ' משרד הפנים, פסקה 16 (10.3.2014) (להלן: עניין ראשון ביתנו)). על כן מצאתי לדון בה לגופה, כאמור. אציין תחילה כי לא ברור על מה נסמכת הטענה המקדמית של מופת שלפיה צו בתי המשפט חל בענייננו. מופת לא הפנתה לסעיף מסוים בצו זה, ועיון בסעיפיו אינו מגלה תיאור של ההליך דנן. יתר על כן, הליכי השגה על החלטות בערעורים מנהליים מוסדרים בסעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000. בלי לדון ביחס בין סעיף זה לצו בתי המשפט, הרי שהאפשרות להשיג ברשות על פסק דין בערעור בחירות קבועה בסעיף 73(א) לחוק (ראו גם סעיף 222(ו) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן: הצו)). ערעור בחירות נדון כערעור מנהלי (סעיף 72(ה) לחוק. כך גם ערעורי בחירות אחרים: סעיף 222(ז) לצו; סעיף 86(א1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הבחירות לכנסת)). בערעור מנהלי על החלטה של בית דין מנהלי יהיה המשיב "כל מי שהיה בעל דין להליך לפני בית הדין, למעט המערער" (תקנה 25 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקסד"ם)). בענייני בחירות קבוע הסדר אחר: "ועדת הבחירות, מנהל הבחירות וכל אדם שמערערים על בחירתו, יהיו משיבים בערעור בחירות" (סעיף 72(ד) לחוק. ראו גם סעיף 222(ד) לצו. בערעור על תוצאות הבחירות לכנסת המשיבים הם "יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, שר הפנים וכן בא כוחה של סיעה וחבר הכנסת שהערעור נוגע להם". סעיף 86(ג) לחוק הבחירות לכנסת. לשלמות התמונה אציין שתי הוראות נוספות בנוגע למשיבים בהשגות בענייני בחירות. על החלטות מסוימות של מנהל בחירות לרשות מקומית אפשר להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, והמשיבים יהיו מנהל הבחירות וכל צד שנוגע בדבר. סעיף 96ב(א)–(ב) לחוק; סעיף 4ד(ב) לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות), התשנ"ד-1994 (להלן: חוק הבחירות למועצות אזוריות). על החלטות לפי סעיף 64 לחוק הבחירות לכנסת בנוגע לאישור רשימות ומועמדים בבחירות לכנסת אפשר לערער לבית המשפט העליון, והמשיב יהיה יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית. תקנה 2 לתקנות הבחירות לכנסת (סדרי ערעורים), התשי"ט-1959). את כתב בית הדין שפותח הליך אפשר לתקן כדי להוסיף בעל דין. תקסד"ם מסדירות סוגיה זו לגבי עתירה מנהלית: "בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של עותר או משיב, וכן על מחיקת משיב או עותר שצורף לעתירה" (תקנה 6(ב) לתקסד"ם). תקסד"ם שותקות בנוגע לערעור מנהלי, וכמוהן הוראות החיקוקים בענייני בחירות. על כן חלות הוראות פרק ל' לתקסד"א (תקנה 28 לתקסד"ם), שמסדיר ערעורים בהליכים אזרחיים. מה דין ערעור בחירות שלא צוין בו משיב שננקב בחוק? אפשר לסבור שאם המחוקק חייב במפורש לצרף גורמים מסוימים כמשיבים לערעור, אי מילוי חובה זו יביא לבטלות הערעור. המשנה לנשיא מ' בן-פורת דחתה סברה זו. היא דנה בערעור בחירות על, בין היתר, הרכב מועצה. בכתב הערעור לא צוינו כמשיבים חלק מחברי המועצה. המשנה לנשיא הבחינה בין מקרה שבו אי ציון משיב יגרום לכך שהדיון בערעור יהיה כלא היה – אז הערעור בטל – למקרה שבו הדיון בין הצדדים שמפורטים בערעור "מועיל ... (ולו רק חלקית)" גם בלי הצד שנשמט מהודעת הערעור – אז הערעור פגום (ר"ע 25/85 אבו רומי נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית טמרה, פ"ד לט(2) 353 (1985) (להלן: עניין אבו רומי)). ענייננו הוא במובהק מהסוג השני. ערעור הבחירות של שסג הופנה כלפי גורמים שיושפעו בפועל מההליך, ולכן ההליך עשוי להועיל. על ערעור פגום, נקבע בעניין אבו רומי, חלה תקנה 449 (שנמצאת בפרק ל') לתקסד"א וזו לשונה: "טענת פגם או אי קיום תנאי 449. (א) אין שומעים בערעור טענה שקיים פגם בצורת כתב הערעור, או שלא נתמלא תנאי קודם לדיון בערעור, אלא אם כן הומצאה הודעה בכתב על כך למערער לפחות שבעה ימים לפני הדיון בערעור והמערער לא תיקן את הפגם או לא מילא אחר התנאי. (ב) הומצאה הודעה לפי תקנת משנה (א) והמערער לא תיקן את הפגם או לא מילא אחר התנאי, רשאי בית המשפט, אם ראה טעם מספיק לכך, להתיר את תיקון הפגם או מילוי התנאי לפני הדיון בערעור, ולקבוע תנאים שייראו לו צודקים בדבר תשלום הוצאות או בענינים אחרים". תקנה 449(א) לתקסד"א מורה שאת הטענה בדבר הפגם בערעור יש להמציא למערער 7 ימים לפחות לפני הדיון בערעור. בערעור בחירות עלול להיווצר קושי מעשי בכך. יש לפסוק בערעור בחירות תוך 30 ימים (סעיף 73(א) לחוק. ראו גם סעיף 222(ו) לצו). במקרים מסוימים הצורך להמתין 7 ימים לפני דיון בטענת פגם בערעור ימנע עמידה בדרישה זו. למקרים אלה הולמת ההוראה בתקנה 28 לתקסד"ם שלפיה פרק ל' לתקסד"א יחול "בשינויים המחויבים". השינוי המתחייב כאן הוא שדרישת 7 הימים תלויה בנסיבות. אם אפשר להמתין 7 ימים בלי לפגוע בניהול ההליך ובסיומו במועד, יש מקום להחיל את הדרישה. אם נדרש לתקן את הפגם בערעור, למשל לצרף כמשיב חבר מועצה שעלול לאבד את מושבו בה, והתקופה ארוכה מדי – יש להתאים אותה לנסיבות העניין, בין בקביעת מספר קצר יותר של ימים ובין בהכרעה בה מייד, ובהתחשב בין היתר בזכויות הדיוניות של המערערת. אם הבקשה הוגשה בפרק זמן קרוב מהסביר לדיון בערעור, אפשר לדחות אותה מטעם זה במקרים מתאימים. תקנה 449(א) לתקסד"א נותנת למערערת הזדמנות לתקן את הפגם בעצמה. אם עשתה זאת, הדיון בערעור הבחירות יימשך כסדרו. לענייננו נדרש להוסיף לכתב הערעור המנהלי משיבה דרושה. אם לא יוסיפו אותה, הערעור פגום וככלל אפשר לדחות אותו מטעם זה. ההנחה היא שאם המחוקק דורש לצרף בעלי דין, הם דרושים לניהול ההליך. הם יספקו לבית המשפט תמונה מלאה יותר של העובדות ושל המצב המשפטי. בהנחה שיש להם עניין בנושא ההליך, הם יישמעו ויממשו את זכויותיהם הדיוניות. רשות שלטונית שתוקפים את החלטתה תסביר מה עמד ברקע ההחלטה, גם אם אין נדרש סעד ישיר נגד הרשות. פסק הדין ייצור כלפי בעלי הדין מעשה בית דין ויחייב אותם, וכך יינתן לו מלוא התוקף (עניין ראשון ביתנו, פסקה 17; בר"ם 86/14 רשימת "בוחרים עפולה" נ' ועדת הבחירות המקומיות עפולה, פסקה 51 (3.3.2014) (להלן: בוחרים עפולה); רע"א 1502/11 חברת חזקיהו בע"מ נ' הרפנס, פסקה 8 (14.8.2011) (להלן: עניין הרפנס); בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994) (להלן: עניין לנדאו); בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457, 461–462 (1991) (להלן: עניין אליהו). ראו גם עניין אבו רומי, עמ' 357–358). אם צירוף בעל הדין מתבקש בשלב מתקדם של ההליך, עלולה להיגרם הכבדה על ניהול ההליך: בעל דין נוסף בהליך רשאי לטעון את טענותיו, ועם צירופו יש להמתין שיגיש אותן; בעלי הדין האחרים יכולים להתייחס לטענותיו; עניינים שהוכרעו בינתיים עשויים להידון מחדש; אפשר שתידרש הכרעה בסוגיות חדשות; יש לתאם את הדיונים בהליך עם בעל דין נוסף, ועוד (עניין הרפנס, פסקה 9; עניין אליהו, עמ' 463). קושי אפשרי זה מתחדד בערעורי בחירות לשלטון המקומי. כאמור, בערעור בחירות מסוג זה יש לפסוק תוך 30 ימים (סעיף 73(א) לחוק. ראו גם סעיף 222(ו) לצו. על היבטים אחרים של הצורך בהכרעה מהירה בהשגות בענייני בחירות ראו לאחרונה בר"ם 8257/18 מסורי נ' מנהל הבחירות במועצה אזורית עמק חפר (30.1.2019)). צירוף בעל דין להליך בשלב מתקדם שלו עלול לסכל את האפשרות לעמוד בדרישה זו. משום כך נדרשת הקפדה שהצדדים הנדרשים יצורפו לערעור הבחירות עם הגשתו, בבחינת "ה'אלף-בית' של כל ערעור בחירות" (עניין ראשון ביתנו, פסקה 18). מנגד, יש לזכור את אופיו של ההליך. השלטון המקומי הוא "שחקן רב-חשיבות לא רק בתחומי פעילות יומיומיים רבים כגון ביוב ומים אלא גם בתחומים חשובים רבים אחרים כגון תכנון ובנייה, חינוך, רישוי עסקים" (ישי בלנק "מקומו של ה'מקומי': משפט השלטון המקומי, ביזור ואי-שוויון מרחבי בישראל" משפטים לד 197, 200 (2004)). בית המשפט החוקתי של דרום אפריקה עמד על ההשפעה הרבה של עניינים אלה על חיי התושבים – ועל החשיבות הרבה של הבחירות לשלטון המקומי בשל כך: “These may appear trivial in the greater political debate, but ... they are of central importance to the majority of ordinary citizens.  If people lack, or have inadequate, water, electricity, housing and sewage removal, or have roads with potholes and without sidewalks, it is to the municipality that they turn and to their councillors that they have resort.  The process of election to public office of councillors is therefore of cardinal importance for the healthy operation of our democracy at local government level” (Kham v. Electoral Comm’n [2015] ZACC 37, 2016 (2) SA 338, at para. 62). נוסף על כך, התושבים "משלמים מיסים וארנונות" לרשות המקומית (ראו בג"ץ 10104/04 שלום עכשיו – שעל מפעלים חינוכיים נ' הממונה על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון, פ"ד סא(2) 93, 130 (2006)). מכוח העיקרון בדבר "אין מס בלי ייצוג" הם זכאים לבחור את נציגיהם לה (בג"ץ 1195/10 מרכז השלטון המקומי נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה נד לפסק הדין של השופט א' רובינשטיין ופסקה 12 לפסק הדין של השופט ס' ג'ובראן (13.11.2014); יוסף מ' אדרעי חוק-יסוד: משק המדינה 27–28 (2004)). בבחירות לרשות המקומית מממשים התושבים את זכותם לבחור, והמועמדים – את זכותם להיבחר. התושבים, הם הריבון בשלטון המקומי, מבטאים את רצונם בדבר ניהול היבטים חשובים מאוד לחייהם. הבוחרים מקבלים "חלק של ממש בניהול ענייניהם... תחושה של שותפות בקביעת גורלם... שלטון גמיש, המתחשב בנסיבות המקום", והרשות המקומית היא "כמעין קהילה מדינית" (בג"ץ 2838/95 גרינברג נ' המועצה המקומית קצרין, פ"ד נג(1) 1, 11, 13 (1997). ראו עוד יששכר (איסי) רוזן-צבי "מהותו של ה'מקומי'" משפט וממשל יב 333, 368–376 (2009)). על כן "קיים אינטרס ציבורי שתוצאות הבחירות תשקפנה את רצון הבוחרים כפי שזה מוצא את ביטויו במסגרת דיני הבחירות" (ע"א 6095/00 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' ח'באוי, פ"ד נה(2) 1, 9 (2000)). דיני הבחירות מטרתם "תרגום רצונו של הבוחר ... לכדי חלוקת הכוח הפוליטי והמושבים ב[מועצה המקומית]. ... חוקי הבחירות אמורים להבטיח ככל האפשר הגשמה אפקטיבית של רצון הבוחר" (ע"א 10596/02 נס נ' תנועת הליכוד, תנועה לאומית ליברלית, פ"ד נז(1) 769, 775 (2003)). ערעור בחירות נועד בין היתר להבטיח שתוצאות הבחירות משקפות את רצון הבוחרים. אם נפל פגם בתוצאות, לא רק המערערת תיפגע. התושבים שקולם לא נספר כיאות, אולי אף התושבים כולם, ייפגעו. דחיית ערעור בחירות בשל ליקוי בהתנהלות המערערת עלול להביא במקרים מסוימים לתוצאה קשה לצדדים שלישיים ולציבור (המקומי) כולו (על התחשבות בנזקים לצדדים שלישיים ולציבור בסוגיה אחרת במשפט המנהלי, שיהוי, ראו לאחרונה Maharaj v. Nat’l Energy Corp. of Trin. & Tobago [2019] UKPC 5 (appeal taken from Trin. & Tobago)). בהתבסס על כל אלו אפשר לציין שיקולים שבית המשפט יתחשב בהם בקשר לצירוף של משיבה נדרשת לערעור בחירות. ראשית, יש לבחון אם המשיבה נדרשת כדי לנהל את ההליך. אנו עוסקים במשיבה שהמחוקק חייב לצרף לערעור בחירות, ולכן היא נדרשת להליך בהיבט הדיוני (ולכאורה יש בכך טעם טוב להצדיק את תיקון הערעור). שאלה אחרת היא אם אפשר לנהל את ההליך בלעדי המשיבה. לצורך כך יש לבחון אם המשיבה תוכל לקדם את גילוי העובדות, את ההגעה למסקנה משפטית נכונה ואת הניהול היעיל של ההליך, ואם נדרש סעד נגד המשיבה (כך למשל אם נשמעות טענות נגד התנהלות ועדת הבחירות, ראוי לשמוע אותה כדי לשפר את גילוי האמת ואת המסקנה המשפטית. עניין בוחרים עפולה, פסקה 51). ככל שהמשיבה דרושה יותר לניהול ההליך, תגבר הנכונות לצרף אותה. שיקול שני עניינו הליקוי הדיוני של המערערת: מה הטעם להשמטת המשיבה מכתב הערעור, אם המערערת גילתה את הליקוי בעצמה ובהקדם וניסתה לתקן אותו, וכדומה. ככל שההתנהלות הדיונית של המערערת רשלניות יותר, תקטן הנכונות להתיר לה לתקן את מחדליה. שלישית, בודקים את השפעת התיקון על ניהול ערעור הבחירות. ככל שיידרשו משאבים רבים יותר לניהול ההליך לאחר הצירוף, ובעיקר ככל שהצירוף יקשה על בית המשפט לסיים את ההליך במועד שקצב המחוקק, תקטן הנכונות לצרף את המשיבה. בין היתר אפשר לבחון אם צדדים אחרים בהליך ייצגו את העמדה שהמשיבה תבקש להציג (השוו לעניין לנדאו, עמ' 415: לעיתים אין מצרפים לעתירה צד "אם יש יסוד להניח כי אין הוא מעוניין לטעון לפני בית המשפט, או אם ברור כי אחד המשיבים יציג באופן מלא וטוב גם את הטענות הנוגעות לאותו צד"). נוסף על כך יש לבחון את השפעת הצירוף על הזכויות הדיוניות של הצדדים. ככל שהצירוף יפגע בהן במידה רבה יותר, תקטן הנכונות לאשרו. רביעית, יש להתחשב בשיקולים כלליים של תכלית ההליך ושל פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים ובציבור. כך למשל אי צירוף משיבה נדרשת עלול להביא לדחייה של ערעור הבחירות משום שנפל בו פגם. אם בית המשפט סבור, למשל משום שכבר נפרסה לפניו תמונה ראייתית הולמת, שיש חשש שתוצאות הבחירות אינן משקפות את רצון הבוחרים או שטוהר הבחירות נפגע במידה ממשית, תגבר הנטייה להתיר את צירוף המשיבה כדי למנוע פגם דיוני בהליך ולברר את ההליך לגופו. לסיום, יכול להיות שבהליך מסוים יעלו שיקולים נוספים, לדוגמה ההתנהלות הדיונית של צדדים אחרים בקשר לבקשת הצירוף. בית המשפט יאזן בין כלל השיקולים לפי נסיבות העניין. עד כאן ציינתי את השיקולים שיש לשקול בבקשת מערערת לפי תקנה 417 לתקסד"א (ומכוח תקנה 449(א) לתקסד"א). לשלמות התמונה אזכיר כי אם מערערת אינה מבקשת מיוזמתה לתקן את הפגם בערעור, תקנה 449(ב) לתקסד"א מתירה לתקן את הפגם בערעור אם "בית המשפט... ראה טעם מספיק לכך". אם בית המשפט שוקל לצרף משיבה נדרשת שהמערערת אינה מעוניינת בצירופה, להיענות לבקשת משיב אחר לצירוף המשיבה, להיענות לבקשה של המערערת שהוגשה בחלוף המועד שקבוע בתקנה 449(א) לתקסד"א וכדומה – עליו לשקול שיקולים דומים לאלה שמניתי. מן הכלל אל הפרט. אשר לשיקול הראשון, שסג הגישה ערעור בחירות ולא כללה בו משיבה נדרשת, היא הוועדה. הוועדה נדרשת לניהול ההליך בהיבט הדיוני. מבחינה מעשית אין צורך מובהק בצירופה כדי לנהל את ההליך. היא עצמה טוענת כך. מופת ויתר הצדדים לא ציינו תרומה מיוחדת של הוועדה לניהול ההליך. אעבור לשיקול השני. שסג טוענת שהיא התכוונה לכלול את הוועדה ברשימת המשיבים, ושכך יש להבין את ניסוח הרשימה. לא מצאתי לקבל את הטענה, ולו משום ששסג לא ביקשה בשום שלב לערב את הוועדה בהליך, למשל על ידי שליחת כתבי בית דין לוועדה. ההתנהלות הדיונית של שסג בקשר לרשימת המשיבים, נדמה, הייתה רשלנית: היא לא צירפה חברי מועצה שהיא ערערה על בחירתם והיא לא צירפה את הוועדה. את הפגמים הדיוניים גילתה מופת, אולם מרגע שהתגלו ביקשה שסג לתקן אותם ואף ניסתה ליצור קשר עם הוועדה במהלך הפסקה בדיון. מכאן לשיקול השלישי. התרומה המהותית המצומצמת של הוועדה לניהול ההליך משמיעה שלא יידרשו משאבים רבים לניהול ההליך לאחר הצירוף. התנהלות ההליך עד לשלב שהגיע אליו בלי ששמו לב לחוסר מהותי בו משום שהוועדה לא הייתה צד לו, תומכת במסקנה זו. בקשת הצירוף הוגשה 5 ימים לפני המועד להכריע בערעור, ונראה שהיה די זמן לצרף את הוועדה ולקבל ממנה עמדה מספקת. העדר שופט מבית המשפט למשך כמה ימים אינו אמור להיות שיקול מכריע, ואפשר לנסות למצוא פתרון מנהלי לכך. בנוגע לשיקול הרביעי, בית המשפט עצמו ציין שהיה מעדיף להכריע בערעור לגופו. בלי לקבוע מסמרות בשאלות שאמורות להידון בערעור הבחירות, העובדה שהמדינה סבורה שנפלה טעות בחלוקת המושבים במועצה, עשויה להצביע על אפשרות שההרכב הנוכחי של המועצה אינו משקף את רצון הבוחרים, ולכן נדרשת התערבות של בית המשפט לאחר הכרעה לגופו של עניין. לסיום אציין את ההתנהלות הדיונית של מופת. האחריות להשמטת משיבים מכתב הערעור – כולה של שסג. אולם ההתנהלות של מופת מעוררת אי נוחות. כפי ששסג הייתה אמורה לדעת מי המשיבים הדרושים, כך יש לצפות ממופת להיות מודעת לרשימת המשיבים הנדרשת אם היא מתכוונת לטעון בעניין. חלף זאת, מופת פיצלה את טענותיה בין שני הדיונים בערעור. אילו הייתה מעלה את כולן בדיון הראשון, נראה שהיה פשוט יותר לתקן את כתב הערעור ולהמשיך בניהול ההליך. תקנה 449 לתקסד"א באה "למנוע הפתעות ולהטוטים טקטיים המונעים דיון ענייני לגוף המחלוקת" (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 314 (מהדורה שלישית, 2012)). אפשר שדי בכך לקבוע שמופת לא העלתה את טענתה במועד, ולכן הפגם בערעור הבחירות אינו מביא לפסילתו. על כל פנים, איזון בין כל השיקולים מביא לכך שהיה מקום לצרף את הוועדה להליך. בעיקר אציין שהצירוף לא היה צפוי להכביד על ניהול ההליך או לפגוע בזכויות דיוניות של מי מהצדדים, ובירור ההליך לגופו צפוי לתרום להגשמת רצון הבוחרים בדבר הרכב המועצה המקומית, בין ההרכב הנוכחי ובין ההרכב שנטען לו בערעור, ולהתרת ספקות בסוגיה זו. לשם השוואה, צירוף בעלי דין להליך מנהלי דורש אף הוא איזון בין שיקולים, כגון "בין מידת הפגיעה שהעתירה עלולה לגרום למבקש" – ואולי גם לצדדים שלישיים ולציבור – "לבין מידת הסרבול והארכת הדיון שייגרמו כתוצאה מהצירוף" (בר"ם 1469/12 קונסבלר נ' עמותת תושבים למען נווה צדק, פסקה 5 (19.6.2012)). סוף דבר: פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים מבוטל בזה. הוועדה תצורף כמשיבה להליך. הדיון בערעור הבחירות יחזור לבית המשפט לעניינים מנהליים וימשיך להידון מהנקודה שנפסק בה. טענות הצדדים שמורות להם, ובית המשפט יכריע בהן כחוכמתו. בשל המחדל של שסג ברשימת המשיבים לערעור הבחירות אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' באדר א התשע"ט (‏7.2.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18092520_M04.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1