אחמד חאמד נ. פרקליט המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 9247/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9247/09 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: אחמד חאמד נ ג ד המשיבים: 1. פרקליט המדינה 2. פרקליטות מחוז המרכז 3. ועדת השחרורים בבית סוהר איילון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד יאיר רגב; עו"ד זינאתי נביל בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בגדר עתירה זו מבקש העותר צו על-תנאי שיורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל בקשה לביטול שחרורו על-תנאי של העותר מכוח סעיף 20(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק), שהגישה המשיבה 2 (להלן: פרקליטות מחוז מרכז) למשיבה 3 (להלן: ועדת השחרורים). כן מבקש העותר כי ינתן צו ביניים המורה למשיבה 3 (להלן: ועדת השחרורים) לא לקיים את הדיון בבקשה שהוגשה לה על-ידי פרקליטות מחוז מרכז עד להכרעה בעתירה זו. 1. העותר הינו אסיר שהורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ. 40341/04) בביצוען של עבירות סמים שונות. בגין הרשעתו בעבירות אלה, הטיל בית המשפט המחוזי על העותר עונש של 39 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי. ביום 24.9.2008 החליטה ועדת השחרורים, בהסכמת המדינה, להורות על שחרורו של העותר על-תנאי, לתקופה המתחילה ביום 24.9.2008 ומסתיימת ביום 21.12.2009. ביום 23.4.2009 הורשע העותר על סמך הודאתו, בבית משפט השלום בראשון-לציון (ת.פ. 1064/09; כב' השופט ר' ארניה), בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וסחר בסמים מסוכנים, אשר בוצעו ביום 12.1.2009 – היינו במהלך תקופת שחרורו על-תנאי. הצדדים הציגו לבית המשפט הסדר טיעון בגדרו יודה המשיב בכתב אישום מתוקן, וייגזר עליו עונש של שלושים חודשי מאסר בפועל. בסיכום הטיעון לעונש ציין ב"כ העותר: "הנאשם משוחרר כאסיר ברישיון למשך תקופה עד מלוא תקופת המאסר שהוטלה עליו על ידי בית המשפט המחוזי. אנו מבקשים שאם מדינת ישראל תעתור להפקעת הרישיון ההפקעה תהיה חופפת ולא מצטברת למאסר הנוכחי נשוא ההסדר" (עמ' 15 לפרוטוקול). ב"כ המדינה ציין – בהתייחס לבקשה זו – "אנו חסרי עמדה לעניין הפעלת השליש מאחר ואנו חסרי סמכות לעתור בעניין זה" (עמ' 16 לפרוטוקול). בגזר-דינו, אישר בית משפט השלום את הסדר הטיעון, וכך נקבע: "... במסגרת ההסדר לקחתי בחשבון שנוכח העובדה שהנאשם אסיר ברישיון, הרי יש סיכוי משמעותי שיתרת תקופת המאסר הקודמת שנגזרה עליו, אשר אותה לא ריצה עקב שחרורו, תופקע. לפיכך, במסגרת [אישורי את] ההסדר, לקחתי בחשבון גם עובדה זו, תוך נטילה בחשבון שיתכן שתקופת המאסר הכוללת שנגזרת עליו בהתאם להסדר כוללת בתוכה גם את התקופה שייתכן ותופקע. נוכח כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הטיעון וגוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 1. מאסר לתקופה של 30 חודשים, אשר מניינם יחל מיום מעצרו של הנאשם (12.1.09). 2. מורה על הפעלת המאסר המותנה אשר נגזר על הנאשם בת.פ (מחוזי תל אביב) 40341/04 של 12 חודשים בחופף לתקופת המאסר המפורטת בסעיף 1 לעיל. כך שבסך הכל ירצה הנאשם 30 חודשי מאסר שתחילתם ביום מעצרו..." (ההדגשה במקור). (העותר מציין, בהקשר זה, כי במקור הופיעה בסעיף 2 לעיל המילה "מצטבר", והיא הוחלפה במילה "בחופף"). 2. ביום 9.6.2009 הגישה פרקליטות מחוז דרום לועדת השחרורים בקשה להפקעת הרישיון שניתן לעותר ביום 24.9.2008, ולביטול שחרורו על-תנאי, כך שעל העותר יושת עונש המאסר שלא ריצה עקב שחרורו על-תנאי (יצוין כי משהועבר העותר לבית הסוהר איילון, עבר הטיפול בבקשה לטיפולה של פרקליטות מחוז מרכז). זאת לפי סעיף 20(א) לחוק, שזה לשונו: "20. (א) אסיר ששוחרר על-תנאי ועבר עבירה נוספת בתקופת התנאי, תבטל הועדה את שחרורו ותחייבו לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי". 3. מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה תוקף העותר את החלטת פרקליטות מחוז מרכז להגיש את הבקשה האמורה לועדת השחרורים. העותר טוען כי הובטח לו על ידי בית המשפט, כי רשיונו לא יבוטל וכי לא יידרש לשאת את המאסר נושא הרשיון, והדבר אף מצא ביטוי במסגרת גזר-הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום בראשון-לציון. לשיטתו של העותר, נוכח הבטחה שלטונית זו של בית המשפט, מושתקת פרקליטות מחוז מרכז מלבקש את הפקעת הרישיון. עוד טוען העותר, כי אף אם בית משפט השלום אינו מוסמך ליתן הבטחה שלטונית מן הסוג האמור, הרי שאין בכך כדי לפגוע בטענותיו, וזאת מאחר שהעותר הסתמך בתום-לב ובסבירות על ההבטחה שניתנה לו, ושינה את מצבו לרעה על-סמך הבטחה זו. בהקשר זה, מציין העותר, כי רק משהובהר לו שלא יופקע הרישיון, ושבכל מקרה משך מאסרו לא יעלה על תקופה של 30 חודשים, הסכים לקבל את הסדר הטיעון שהוצע לו על-ידי המדינה. עוד טוען העותר כי משנודע לו על כוונת פרקליטות מחוז מרכז להגיש בקשה להפקעת הרישיון, מייד יצר קשר עם עו"ד י' שמרלינג אשר ייצג את המדינה במסגרת ת.פ. 1064/09, והאחרון הצהיר בפניו בעל-פה כי הוא זוכר את ההבטחה שניתנה לעותר במועד הדיון. אלא, שלטענת העותר, עו"ד שמרלינג שינה את גרסתו מסיבה לא ברורה לאחר שנשאל על פשר האירועים על-ידי עו"ד רחל גולדשמיט, מנהלת מחלקת עתירות אסירים וועדות שחרור בפרקליטות מחוז מרכז, עקב פנית העותר אל האחרונה. 4. המדינה, בתגובתה המקדמית, טוענת כי לעותר היה ידוע, בעת שהושמעו הטיעונים לעונש, כי אפשר ושחרורו על-תנאי יבוטל וכי ייתכן שהוא יאלץ לרצות את שארית העונש שהושת עליו. עוד מציינת המדינה כי לצורך בירור טענותיו של העותר נערכה פניה לעו"ד שמרלינג, אשר ביקש להבהיר כי אין כל בסיס לטענתו של העותר בדבר הבטחה שניתנה לו על-ידי בית משפט השלום בעת גזירת-דינו, וכי הוא עצמו הצהיר לפרוטוקול, בעת השמעת הטיעונים לעונש, כי אין לתביעה כל אמירה או דעה באשר לאפשרות הפקעת הרישיון. המדינה מבקשת להבהיר, בתגובתה, כי אין סמכות לבית משפט השלום או לרשויות התביעה להתערב בשיקול דעתה של ועדת השחרורים בשאלת הפקעת רישיונו של אסיר, ועל-כן נהיר הוא שבית המשפט שגזר את דינו של העותר לא ביקש להביע כל עמדה באשר לאפשרות ביטול שחרור על-תנאי של העותר, וכמוהו גם עו"ד שמרלינג. 5. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים באנו לידי מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת העדר עילה. 6. לפי הוראת סעיף 3 לחוק, רשאית ועדת השחרורים להורות על שחרורו על-תנאי של אסיר, בתנאים המנויים שם. משהחליטה הועדה לקבל את בקשתו של אסיר לשחרור על-תנאי, מקבל האסיר רישיון המפרט את תנאי השחרור (סעיף 14 לחוק). הוראת סעיף 13(א) לחוק מורה אותנו כי תנאי יסודי החל על כל שחרור על-תנאי לפי הוראות החוק, הוא כי האסיר המשוחרר לא יעבור עבירת עוון או פשע נוספת במשך תקופת שחרורו על-תנאי. הוראת סעיף 20(א) קובעת את סמכותה שבחובה של ועדת השחרורים להורות על ביטול שחרורו על-תנאי של אסיר ששוחרר לפי הוראות החוק, מקום בו הורשע האסיר בביצועה של עבירה נוספת כאמור במהלך תקופת השחרור על-תנאי. לועדת השחרורים לא ניתן, כאמור, שיקול דעת בשאלה האם לבטל את שחרורו של אסיר שעבר עבירה נוספת (רע"ב 1559/03 מדינת ישראל נ' סוויסה, פ"ד נח(1) 880, 890-889 (2003)), וזאת למעט במקרה בו לא הוטל על האסיר המשוחרר עונש של מאסר בפועל בגין ביצועה של העבירה הנוספת (סעיף 20(ב) לחוק). יוער כי הועדה רשאית, בנסיבות מיוחדות, להורות כי האסיר ישא מאסר לתקופה קצרה מאורך תקופת התנאי, אולם לא פחות ממחציתה (סעיף 20(ג) לחוק). אסיר שבוטל שחרורו על-תנאי מכוח הוראת סעיף 20(א) לחוק מחויב לשאת במאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי (ראו הסיפא להוראת סעיף 20(א) לחוק), ועונש מאסר זה ירוצה "לפני ובמצטבר לכל מאסר אחר שיוטל עליו" (סעיף 22א לחוק). כפי שראינו, בענייננו טוען העותר, אשר שוחרר על-תנאי מכוח הוראת סעיף 3 לחוק, כי בעת שהרשיעו בית משפט השלום בביצועה של עבירה נוספת, כמשמעות הדיבור בחוק, ניתנה לו הבטחה שלטונית מצד בית המשפט לפיה לא יופקע רישיונו – וזאת על אף מצוותה של הוראת סעיף 20(א) לחוק - או למצער, שאם יופקע הרישיון, תרוצה שארית מאסרו בחופף לעונש שהושת עליו בגין ביצועה של העבירה הנוספת. כך שמשך מאסרו הכולל, לרבות תקופת המאסר בגין הפקעת הרשיון, לא יעלה על תקופה של 30 חודשים. נקדים ונאמר, כי לא מצאנו לנכון, במקרה שלפנינו, להידרש לשאלה האם במקרה כגון זה עשויה לקום תחולה לדוקטרינת ההבטחה המנהלית, וזאת מאחר שאנו סבורים כי עיון בפרוטוקול הדיון ובגזר-דינו של בית משפט השלום, שעל חלקיו הרלבנטיים עמדנו לעיל, לא מגלה תשתית להבטחה כזו, כמובנה בדין. בית המשפט אכן היה מודע לאפשרות הפקעת הרשיון והזכירה מפורשות, אך הוראתו האופרטיבית – ריצוי 30 חדשי מאסר בסך הכל, לאחר שהמאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד – הופעל בחופף, לא יכולה להיות שנויה במחלוקת. הכרעה זו מתייחסת להליך שלפניו, ואינה כוללת הכרעה בשאלת הפקעת הרשיון, שאינה בגדר סמכותו. בית המשפט אומר את דבריו בפסק דינו ולא ניתן לקבל טענות בעלמא מצד העותר בדבר הבהרות בעל פה שלא נרשמו בפרוטוקול; מה גם שטענות אלה אינן עולות בקנה אחד עם הרישום בפרוטוקול ובפסק הדין (ויודגש כי העותר לא הגיש לבית משפט השלום בקשה לתיקון הפרוטוקול). אלה מגלים תמונה ברורה, שעולה בקנה אחד עם הוראות הדין. ב"כ העותר אכן ביקש כי אם תוגש בקשה לביטול הרשיון, יתרת תקופת המאסר שיהיה עליו לשאת בשל ביטול השחרור, תהיה חופפת ולא מצטברת למאסר הנוכחי נושא ההסדר. דא עקא, שב"כ המדינה, הבהיר מפורשות לפרוטוקול כי "אנו חסרי סמכות לעתור בעניין זה". ובדין כך. שכן, כפי שכבר הובהר, הסמכות להחליט בדבר הפקעת הרשיון מוקנית לועדת השחרורים ולה בלבד, ובנסיבות המקרה זוהי סמכות חובה. ממילא, לבקשה הקונקרטית – לריצוי בחופף של יתרת תקופת המאסר שעל האסיר לשאת בגין ביטול הרשיון לעונש המאסר שיוטל בתיק זה – אין סמכות להיעתר נוכח הוראת סעיף 22א לחוק, לפיה האסיר יישא בשתי התקופות במצטבר. לא תשמע מפי העותר הטענה כי הסכים לקבל את הסדר הטיעון בשל סברתו כי יישא בשתי התקופות בחופף. כפי העולה מפרוטוקול הדיון, הסדר הטיעון המתייחס לתקופת המאסר הושג בין הצדדים להליך, בלא שכלל מרכיב זה. ומשהועלתה בקשה בהקשר זה על ידי ב"כ העותר בסיכום הטיעונים לעונש, הובהר מפורשות על ידי המדינה כי היא נעדרת סמכות להעתר לה. נתקשינו אף לקבל את טענתו של העותר שלפיה עו"ד שמרלינג הודה בפניו בעל-פה כי אכן ניתנה לו ההבטחה המדוברת, וזאת על רקע דבריו של עו"ד שמרלינג במהלך הטיעונים לעונש, ונוכח האמור בתשובתו לפנייתה של עו"ד רחל גולדשמיט אליו, בה נאמר: "1. התובע הצהיר לפרוטוקול והדבר היה ברור לכל, שאין לתביעה כל אמירה/דעה לגבי הפעלת השליש. 2. ... 3. ...ב"כ הנ' ביקש שיוצהר ע"י המאשימה וביהמ"ש שהשליש בחופף – והן התובע והן ביהמ"ש הודיעו לו שלא יצהירו כן, מאחר והצהרה זו אינה מעניינם ולא בסמכותם" (ההדגשות במקור – ע"פ). לא מן המותר אף לציין כי גם במענה לפניית המדינה שנערכה אליו לצורך הכנת התגובה לעתירה זו (ואשר צורפה לתגובת המדינה) הכחיש עו"ד שמרלינג מכל וכל את הטענה כי אישר בעל-פה את דבר מתן ההבטחה המדוברת לעותר. 7. הנה כי כן, לא מצאנו אחיזה לטיעונים העובדתיים והמשפטיים שמעלה העותר. העותר הגיע לידי הסדר טיעון עם הפרקליטות המתייחס להליך הפלילי בת.פ. 1064/09. העותר ניסה להרחיב את גדריו של הסדר הטיעון, באופן שיכלול גם נשיאה בחופף של עונש המאסר בתיק זה עם תקופת המאסר שיהיה עליו לשאת אם יוחלט על ביטול שחרורו על תנאי ממאסר קודם. הובהר על ידי המדינה, כי אין היא מוסמכת להגיע להסדר מעין זה. ובדין כך. שכן הוראת סעיף 22א לחוק הקובעת כי על האסיר לשאת שתי תקופות אלה במצטבר. המדינה, בית המשפט ואף ועדת השחרורים אינם מוסמכים לחרוג מהוראה זו. הסדר הטיעון אושר על ידי בית המשפט, אשר לא חרג מגדריו. אף לא מצאנו יסוד לטענה כאילו ניתנה "הבטחה" מצד בית המשפט, שלא מצאה ביטוי בפרוטוקול או בפסק הדין. 8. משלא הצליח העותר להצביע על כל פגם בהליך, אין על פני הדברים עילה למנוע קיומו של דיון בועדת השחרורים בנושא ביטול השחרור על תנאי, בשל כך שנמצא שהאסיר ביצע עבירה נוספת בתקופת התנאי. משכך, דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה – וכך אנו מורים. ניתן היום, י"ג בכסלו התש"ע (30.11.09) ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09092470_M04.doc נב+הג