פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 9240/02
טרם נותח

קאסם רפיק נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב("הפול")

תאריך פרסום 25/10/2004 (לפני 7862 ימים)
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 9240/02 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 9240/02
טרם נותח

קאסם רפיק נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב("הפול")

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"א 9240/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9240/02 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור המערער (המשיב שכנגד): קאסם רפיק נ ג ד המשיבים (המערערים שכנגד): 1. המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") 2. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.9.02 בת.א. 1934/00 שניתן על-ידי כבוד השופט נ' ישעיה תאריך הישיבה: כ"ט בניסן התשס"ד (20.4.04) בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד רונן ברק בשם המשיבים (המערערים שכנגד): עו"ד יעקב רהט פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. המערער, יליד ה-13.10.1968, נפגע ביום 4.5.1995 בתאונת דרכים. כתוצאה מהתאונה נפגע המערער בידו השמאלית ובגבו. במשך חמש השנים שלאחר התאונה בוצעו במערער מספר ניתוחים, בעיקר בידו השמאלית, והוא קיבל טיפולים פיזיותראפיים לשיקום תפקודה. הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה למערער בגין הפגיעות בידו ובגבו, וכן בשל נכות של 10% בתחום הפסיכיאטרי ובשל נכות בגין צלקות, שנותרו בידו כתוצאה מהניתוחים, הועמדה על 52%. בית-משפט קמא קבע כי מקצת מן הנכויות שנקבעו למערער אינן משפיעות ישירות על כושר השתכרותו ואינן מגבילות את יכולתו לעבוד. מנגד, נקבע כי בשל שהמערער נעדר השכלה או מיומנות מקצועית ובשל שעובר לתאונה התפרנס מעבודות פיזיות קשות, עשוי כושרו לעבוד להיפגע באופן ממשי מנכותו הרפואית. בהתחשב בכל אלה, בסיכוייו להשתלב בשוק העבודה ובהתחשב בעובדה שידו השמאלית, שאינה זו הדומיננטית, היא שנפגעה, הוערכה פגיעתו התפקודית של המערער בשיעור של 40%. 2. בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו של המערער בדבר היותו מועסק, עובר לתאונה, במחצבות כפר גלעדי. כן התקבלו טענותיו לגבי עיסוקו בעבודות לא קבועות, כפועל בגן האירועים של קיבוץ הגושרים, כחוטב עצים בקיבוץ מעין ברוך וכעובד באתר הקייאקים של קיבוץ הגושרים. עם זאת, נדחו טענותיו בדבר רמת השתכרותו הכוללת. שכרו הכולל נטו, בכל מקומות העבודה גם יחד, לאחר שערוך ליום מתן פסק הדין, הוערך על-ידי בית המשפט בסכום כולל של 9,000 ש"ח לחודש. בשל אובדן השתכרות בעבר, נפסק למערער פיצוי על בסיס השתכרותו החודשית המלאה, לתקופה שמיום התאונה ועד לסוף שנת 1997, תקופה בה אושפז ועבר ניתוחים רבים. בגין התקופה שמשנת 1998 ועד יום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, נקבע לו פיצוי בשיעור של 40% משכרו החודשי. בית-המשפט מצא כי הניתוחים שעבר המערער בתקופה זו נועדו בעיקר לשיפור תפקוד היד ולא מנעו ממנו מלעבוד. הפסד ההשתכרות לעתיד נקבע, עד לחודש ספטמבר 2012, על-בסיס גריעה של 40% משכר חודשי ממוצע נטו של 7,000 ש"ח, זאת בשל שבאותה תקופה הורע מצב התעסוקה באזור מגוריו של המערער (כפר רג'אר). לגבי יתרת תקופת העבודה, עד הגיע התובע לגיל 65, הוערך הפסד ההשתכרות ב-40% מהשכר החודשי המלא כפי שנקבע למערער בסך 9,000 ש"ח. בגין ראש הנזק של עזרת הזולת, נפסק למערער פיצוי כולל, לעבר ולעתיד גם יחד, בסכום של 50,000 ש"ח. כן, נפסק לו פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד, בגין הוצאות רפואיות, בסך 25,000 ש"ח. בגין ראש הנזק של ניידות, נפסק למערער סכום כולל לעבר ולעתיד של 30,000 ש"ח – כפיצוי עבור הוצאות הנסיעה בעבר – לקבלת טיפולים רפואיים, תוך קביעה כי אין הוא מוגבל ביכולתו לנהוג. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המשיבות (המערערות שכנגד), כי יש לנכות מסכום הפיצוי שישולם למערער, סכומים נוספים שקיבל כפיצויי פיטורין עם פיטוריו מעבודתו במחצבה וכתגמולים שהצטברו לזכותו במבטחים. נקבע כי סכומים אלה נצטברו לזכותו במהלך שנות עבודתו ואין בעובדה כי משך או קיבל אותם עם פיטוריו כדי להצדיק את הניכוי. 3. המערער סבור כי בחישוב שכרו, לא התחשב בית המשפט קמא בהטבות המס המגיעות לו, בהיותו תושב כפר ראג'ר, מכוח תקנות מס הכנסה (הנחות ממס בישובי גבול הצפון) התשמ"ו-1985, שתוקפן מוארך מעת לעת, בחוק ההסדרים במשק. אמנם, כך מסכים המערער, בית המשפט קמא לא נקב בסכום המס אותו הפחית לצורך חישוביו, אך ברור, לטענתו, מהראיות שבאו במשפט, כי סכום זה של 9,000 ש"ח לחודש, משקף אך ורק את שכרו של המערער מעבודתו במחצבות כפר גלעדי ואינו כולל את הכנסותיו ממקומות העבודה הנוספים בהם הכיר בית המשפט. לפיכך, לדעתו, בית-המשפט ניכה בפועל מס-הכנסה בשיעור העולה על 25%. עוד טוען המערער, כי ראוי היה לפסוק לו פיצוי בשל אובדן מלא של כושר ההשתכרות וזאת בגין התקופה שמיום התאונה ועד למועד מתן פסק הדין (קרי, גם בגין התקופה שמשנת 1998 ואילך), זאת מהטעם שהטיפול הרפואי שקיבל נמשך עד לסוף שנת 1999, ומהטעם שמצב התעסוקה באזור מגוריו היה קשה, עד שלא נתאפשר לו, באותה עת, לשוב ולמצוא עבודה. המערער סבור גם, כי שגה בית המשפט קמא בפסקו פיצוי מופחת בגין הפסדי השתכרות לעתיד בתקופת עשר השנים הראשונות שלאחר מתן פסק הדין. לבסוף מלין המערער על הפיצוי הנמוך שנפסק לו בגין ראש הנזק של עזרת הזולת ובגין ראש הנזק של ניידות. 4. המשיבות (המערערות שכנגד), טוענות לעומתו, כי שגה בית המשפט המחוזי בהעמדת שיעור הפגיעה התפקודית של המערער על 40%. עובדה היא, כך הן טוענות, שהמערער עבד בפועל לאחר התאונה, אך נמנע מלהצהיר על עבודותיו על-מנת שלא תישלל ממנו קצבת הבטחת הכנסה. המשיבות מלינות על כך שבחישוב בסיס השכר שקבע בית המשפט למערער, לשם חישוב הפסדי שכרו, הובאו בחשבון עבודותיו בגן האירועים, בחטיבת העצים ובאתר הקייאקים. בקביעתו זו, כך הן טוענות, התעלם בית המשפט מ"הודאת בעל דין" של המערער בבקשתו לתשלום תכוף, בה הציג את תלושי השכר מהמחצבה כהכנסתו היחידה. לטענתן, שעה שלא הוכח על ידי המערער שיעור השתכרותו ממקומות העבודה הנוספים, היה על בית המשפט לבסס את חישובי אובדן השכר, על שכרו של המערער במחצבות כפר גלעדי כפי שהוכח בהצגת תלושי השכר מטעמו, לאמור, שכר בסכום של 4,494 ש"ח נטו. המשיבות מעלות טענות נוספות שעניינן הצורך לנכות מסכום הפיצוי שנפסק למערער, את פיצויי הפיטורין ואת התגמולים מקרן מבטחים שקיבל המערער. לבסוף, הן מבקשות לבחון שמא המדובר בתאונת עבודה, שאז הן זכאיות, לטענתן, לניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי אותם יכול היה לתבוע המערער. 5. לא מצאנו עילה להתערב בגובה הפיצוי שנפסק בבית המשפט המחוזי בגין הפסדי ההשתכרות ובגין ההוצאות האחרות שהוסבו למערער. בית המשפט ערך איזון ראוי של הנתונים השונים שהובאו בפניו, הוא הביא בחשבון החישוב את מגבלותיו של המערער, כפי שהשתנו בתקופות השונות, את הראיות בדבר עיסוקיו השונים, ואת מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על הגריעה התפקודית. יתרה מכך, אף אם המעיט בית-המשפט באומדן הפיצוי בגין מקצת מראשי הנזק, ואפילו לא הביא בחשבון חישוביו את הקלות המס להם זכאי המערער לענין ראש הנזק של הפסד ההשתכרות, הרי שבקביעת בסיס השכר, היטיב עם המערער עד שסכום הפיצויים הכולל שנפסק ראוי הוא בנסיבות המקרה ואין בו כדי להצדיק התערבות לכאן או לכאן. לא מצאנו עילה להתערב גם בקביעות העובדתיות לעניין הסכומים הצריכים בניכוי בנסיבות העניין. התוצאה היא, שדין הערעור ודין הערעור שכנגד להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, י' בחשוון תשס"ה (25.10.04). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02092400_P05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il