אמיר עווד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9232/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9232/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: אמיר עווד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בת"פ 2779-08-11, שניתן ביום 10.12.2012, על ידי כבוד השופט ת' כתילי, סג"נ תאריך הישיבה: כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013) בשם המערער: עו"ד ראפי מסאלחה בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד אבי וסטרמן גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בת"פ 2779-08-12, אשר ניתן ביום 10.12.2012, על-ידי כבוד השופט ת' כתילי, סג"נ. 2. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, כדלקמן: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ותקיפה, לפי סעיף 370 לחוק העונשין. בית משפט קמא גזר על המערער, בעקבות הרשעתו בדין, את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 27.7.2011 ועד ליום 11.9.2011; 18 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא, לבל יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלונן בסכום של 20,000 ₪. המערער משיג על חומרת עונשו. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער 3. בכתב האישום נטען כי ביום 3.7.2011, בשעות הערב, בכפר דבוריה, תקפו המערער ואחיו, אחמד עווד (להלן: אחמד), קטין בשם אדם אלטבל (להלן: הקטין), כאשר המערער הכה את הקטין בעינו השמאלית ואילו אחמד הכה אותו בלחי שמאל. כתוצאה ממעשה התקיפה, פרצה קטטה בין המערער ואחיו לבין הקטין וחברו, קטין נוסף בשם סייף ספדי (להלן: המתלונן), אשר נחלץ לעזרתו של הקטין. עוד נטען בכתב האישום, כי באותו יום בסמוך לשעה 23:00, הגיעו המערער ואחיו לביתו של המתלונן, כאשר המערער "מצויד בסכין מיוחדת בצורת חצי עיגול", אותה הסתיר במכנסיו. כיוון שהמתלונן לא היה בביתו אותה עת, התבקשו בני משפחתו לקרוא לו. המתלונן הגיע לביתו, כשהוא מלווה על-ידי חבר בשם עמראן דיאב (להלן: עמראן), ועם הגיעם לבית, פרצה קטטה בינם לבין המערער ואחמד, אשר היו מתוגברים על-ידי אח נוסף, בשם מוחמד עווד, אחיהם הגדול של השניים, שהיה מצוייד במקל. במהלך הקטטה, כך נטען, שלף המערער את הסכין שהיתה ברשותו ודקר את המתלונן בבטן התחתונה ובצד שמאל של החזה. כתוצאה מדקירות הסכין, נגרם למתלונן פצע באורך 6-5 ס"מ באזור הצלעות התחתונות, ופצע דקירה נוסף בבטן התחתונה. כמו כן, נגרם למתלונן חתך של כס"מ בטחול וחתך נוסף בסרעפת השמאלית. המתלונן הובהל לבית החולים, נזקק לניתוח דחוף ואושפז למשך שמונה ימים. גזר דינו של בית משפט קמא 4. בית משפט קמא קבע בגזר דינו כי המערער ביצע עבירה חמורה ביותר, ומעשיו מבטאים "זלזול בחיי אדם ובשלמות גופו". המערער פעל בקור רוח ולאחר תכנון מוקדם, שעה שהצטייד בסכין והמתין לבואו של המתלונן, תוך ביצוע "מעין מארב מתוכנן". המתלונן נפגע במקומות רגישים בגופו ונגרם לו נזק פיזי ונפשי רב. לצד הקולא, זקף בית משפט קמא לזכותו של המערער את הודאתו באשמה, את גילו הצעיר, את החרטה שהביע, את עברו הנקי, ואת העובדה כי נערכה סולחה בין משפחות המערער והמתלונן. עם זאת, סבר בית משפט קמא כי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, ולהימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל על המערער, הגם שניתן, בנסיבות הענין, להסתפק בעונש מאסר קצר יחסית. לפיכך, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 2 לעיל. תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער 5. לקראת הדיון בערעור, התבקש שירות המבחן להמציא לנו תסקיר מעודכן בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי המערער החל לרצות את עונשו ביום 25.12.2012, כאשר תום ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו, יחול ביום 10.10.2013. המערער מקבל אחריות מלאה על מעשיו ומביע צער וחרטה עליהם. המערער מתפקד באורח חיובי במתקן הכליאה, ומתואר כ"אסיר חרוץ, ממושמע ומסור, יוזם ואמין". המערער השתלב בתהליך טיפולי בתקופת כליאתו, והוא נוטל חלק "במגוון פעילויות וחוגים שונים". כמו כן, מתוכננת עבור המערער תוכנית שיקומית בתום מאסרו, באמצעות הרשות לשיקום האסיר. הערעור על חומרת העונש 6. בערעור שהוגש על-ידי בא כוחו של המערער, עו"ד ראפי מסאלחה, נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבות המקלות בעניינו של המערער. בין היתר, מנה עו"ד מסאלחה את גילו הצעיר של המערער, את הודאתו באשמה, את לקיחת האחריות מצידו, את עברו הנקי, ואת חתימת הסולחה עם משפחתו של המתלונן. עוד נטען, כי תסקירי המבחן העוסקים במערער הינם חיוביים ביותר ומדגישים את האופק השיקומי בעניינו של המערער. לפיכך, התבקשנו לקצר את תקופת מאסרו של המערער. תגובת המשיבה 7. עו"ד אבי וסטרמן, בא כוחה של המשיבה, ביקש לדחות את הערעור, בציינו כי במסגרת הסדר הטיעון סוכם כי המשיבה תטען לעונש של 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר המערער יוכל לטעון לעונש כרצונו. עונשו של המערער מצוי בתוך מתחם הענישה המוסכם, ומטעם זה בלבד יש לדחות את הערעור. לגופו של עניין, נטען על-ידי המשיבה כי מדובר באירוע חמור ביותר כאשר המערער גילה נחישות לפגוע במתלונן, והשימוש בסכין עלול היה לגרום לתוצאות חמורות הרבה יותר. עו"ד וסטרמן הוסיף וטען, כי הסולחה לא עלתה יפה והסכסוך בין שתי המשפחות שב והתעורר מחדש, לאחר שניתן גזר הדין, כאשר גם סכום הפיצוי לא שולם למתלונן. דיון והכרעה 8. בפתח דיוננו, נחזור ונזכיר את ההלכה הידועה, לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהושת על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית מרמת הענישה הראויה, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6025/10 חאג' נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (18.8.2012)). ייאמר כבר עתה, כי לא מצאנו כל ממש בערעור זה, שכן אין בעונש שנגזר על המערער כל חומרה מיוחדת, והוא אף נוטה, לטעמנו, לקולא. להלן נבאר את דברינו. 9. המערער הורשע בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שהעונש הקבוע בצידה הינו 14 שנות מאסר. מהעובדות, שבהן הודה המערער, עולה כי במסגרת סכסוך, שטיבו לא הובהר לנו, הגיע המערער, כשהוא מלווה על-ידי שני אחיו ומצוייד בסכין, לביתו של המתלונן מתוך כוונה ברורה להתעמת עמו. אין חולק, כי המערער דקר את המתלונן באמצעות הסכין באיברים חיוניים בגופו וגרם לו לחבלה חמורה, שהצריכה ניתוח דחוף ואשפוז בבית חולים. בית משפט זה נלאה מלחזור ולהתריע על הסכנה הרבה הטמונה בתופעה של שימוש בסכינים ובכלי משחית אחרים, לשם פתרון סכסוכים ומחלוקות, כאשר לרוב מדובר בעניינים של מה בכך. כפי שנקבע בע"פ 1552/08 פרטוש נ' מדינת ישראל (29.10.2008) "המאבק ב 'תת-תרבות הסכין' רחוק מלהגיע לסופו ומשכך מוטלת עלינו החובה לשרש תופעה נפסדת זו וזאת על ידי החמרה בעונשם של מי שבחרו לפגוע בכבודו של הזולת בסכינים או בכלי משחית אחרים" (ראו גם, ע"פ 6910/09 הדרה נ' מדינת ישראל (9.5.2010); ע"פ 7712/12 פלוני נ' מדינת ישראל (23.5.2013); ע"פ 8113/12 מחלב נ' מדינת ישראל (4.8.2013)). בנסיבות אלה, ברי כי עונש המאסר אשר הושת על המערער, אינו חמור כל עיקר, והוא מאזן כראוי בין כלל השיקולים, לקולא ולחומרה. 10. יתירה מזאת. במסגרת הסדר הטיעון עם המשיבה, הוסכם על הצדדים, כי המשיבה תטען להטלת עונש של עד 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והמערער יוכל לטעון לעניין העונש כרצונו. בית משפט קמא לא חרג ממתחם הענישה המוסכם, וגזר על המערער 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. אין צריך לומר, כי כאשר בהסדרי טווח ענישה עסקינן, תהא נטייתו של בית משפט שלערעור להתערב בעונש, פחותה אף יותר (ראו, לעניין זה, ע"פ 2364/12 קטינה נ' מדינת ישראל (17.5.2012); ע"פ 6449/10 חן נ' מדינת ישראל (29.5.2011); ע"פ 4709/10 פיצחדזה נ' מדינת ישראל (16.5.2011)). 11. סוף דבר, משלא מצאנו כי בית משפט קמא החמיר עם המערער מעבר למידה הראויה, דין הערעור להדחות. ניתן היום, כ"ב באלול התשע"ג (‏28.8.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12092320_I05.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il