אסתר שורץ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"פ 9230/09 בבית המשפט העליון רע"פ 9230/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשת: אסתר שורץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71000/08 מיום 17.5.09, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ז' המר והשופטים ע' פוגלמן ות' שפירא בשם המבקשת: עו"ד יסמין דדוש בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: כנגד המבקשת הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (פ 4857/07), המייחס לה עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 27.8.06 ניגשה המבקשת למתלונן במסדרון בית המשפט לענייני משפחה, כאשר באותה עת שוחח הלה עם אמו, סטרה לו בפניו, דחפה אותו והפילה אותו ארצה וכתוצאה מכך נגרמו לו נפיחות בלחי שמאל ומסביב לעין שמאל. בית-משפט השלום (כב' השופט מ' פלד) הרשיע את המבקשת במיוחס לה, לאחר ששמע את הראיות בתיק. המבקשת כפרה במיוחס לה בכתב האישום וטענה, כי הגיעה לפגוש את נכדה התינוק, שהובא לבית-המשפט עם הוריו, שהם בנה שגיא וכלתה אורלי ובעודה צועדת בפרוזדור בית-המשפט, חלפו על פניה שלושה אנשים ובתוכם המתלונן, שהתברר שהיה נשוי בעבר לכלתה אורלי, שאז פלט לעברה את המילים: "זונה אני אראה לך", בהיותו מול פניה והיא דחפה אותו עם ידה מעליה מאחר ונבהלה מהתנהגותו זו. המתלונן אישר בחקירתו הנגדית, כי נדון לעשרה חודשי מאסר בפועל בגין תקיפת בנה של המבקשת. ביום 12.11.08 גזר בית-משפט השלום על המבקשת 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, קנס בסך 500 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך 2,000 ש"ח. על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורה העלתה טענות מפורטות כנגד הקביעות העובדתיות של הכרעת הדין, כנגד מהימנותו של המתלונן ועוד. לחילופין ביקשה להקל בעונשה ולבטל את הקנס והחיוב בפיצויים שהוטלו עליה במסגרת גזר-הדין. ביום 17.5.09 נשמעו הטיעונים בערעור בפני בית-המשפט המחוזי. מפרוטוקול הדיון עולה, כי לאחר שמיעת טענות הצדדים, הציע בית-המשפט לתביעה להותיר את עובדות ההרשעה על כנן ולשקול קבלת הערעור במובן של ביטול ההרשעה. באת-כוח המשיבה השיבה בשלילה לאפשרות ביטול ההרשעה והמאסר המותנה, אולם הסכימה לביטול הקנס, אך לא את רכיב הפיצוי, שכן המתלונן לא היה צד להליך הערעור. באת-כוח המבקשת דחתה את הצעת בא-כוח המשיבה, אך הסכימה להצעת בית-המשפט להפנות את המבקשת לשירות המבחן לקבלת תסקיר בשאלת ביטול ההרשעה ולפיכך מוכנה הייתה באת-כוח המבקשת לחזור בה מן הערעור כנגד עצם הממצאים העובדתיים בהכרעת הדין. נוכח האמור, החליט בית-המשפט המחוזי כך: "רשמנו לפנינו את הצהרתה של המערערת ובאת כוחה, על כך שהן חוזרות בהן מן הערעור כנגד הקביעות העובדתיות והממצאים בהכרעת הדין. בשלב זה, החלטנו להפנות את המערערת לשירות המבחן לקבלת תסקיר בשאלת ביטול ההרשעה וזאת בהתחשב במיהותה של המערערת, במיהותו של המתלונן, בנסיבות העבירה והרקע שהביא לביצועה". שירות המבחן הכין תסקיר אודות המבקשת, בו צוין, כי המבקשת הינה אישה נורמטיבית כבת 59 ונסיבותיה האישיות קשות. היותה אם שכולה, חולה והמוכרת כנכת עבודה. שירות המבחן ציין עוד, כי המבקשת מתביישת במעשיה ותופסת את הרשעתה כפגיעה קשה בדימויה העצמי. המבקשת דחתה את האפשרות להשתלבות בהליך טיפולי או לביצוע שירות לתועלת הציבור נוכח מצבה. לבסוף, המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתה של המבקשת, להטיל עליה פיצוי למתלונן והתחייבות כספית. דיון המשך בערעור נערך ביום 13.7.09, כאשר כב' הנשיאה ד' ברלינר החליפה את כב' השופט ע' פוגלמן בהרכב. בפתח הפרוטוקול נרשם, כי באי-כוח הצדדים מסכימים לחילופי המותב. בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ד' ברלינר, סגן-הנשיא ז' המר והשופטת ת' שפירא) קבע, ביום 14.7.09, כי לאחר שחזר ושקל את מכלול הנתונים בעניין, הרי שאין מקום לבטל את ההרשעה בגין עבירת אלימות, במיוחד כשזו מתבצעת בין כתלי בית-המשפט. עוד קבע, כי ההרשעה איננה גורמת נזק כלשהו למבקשת והיא מהווה ביטוי ראוי לנורמה הנכונה. בית-המשפט המחוזי קיצר את תקופת התנאי של המאסר המותנה לשנה אחת במקום שנתיים, אך נמנע מלבטל את הפיצוי שהושת על המבקשת, רק היות והמתלונן לא הוזמן לדיון. כמו-כן, ביום 3.9.09 דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לתיקון הפרוטוקול ולהשמיט ממנו את הסכמת הצדדים לשינוי ההרכב. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו, בגדרה שבה המבקשת על טענותיה כפי שהעלתה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענתה, אי ביטול ההרשעה גורם לה נזק נפשי ביחס לדימוי העצמי שלה וכי מכלול נסיבותיה האישיות מצדיקות את ביטול ההרשעה. עיקר טענות המבקשת מכוונות לכך, שהיא חזרה בה מערעורה רק בעקבות ובהסתמך על הצעת בית-המשפט לשלוח אותה לתסקיר על-מנת לבחון את ביטול הרשעתה ולטענתה, כעת, כשהמלצת שירות המבחן הייתה לבטל את ההרשעה, יש לפרוע שטר זה. עוד מוסיפה וטוענת המבקשת גם כנגד דחיית בקשתה לתיקון הפרוטוקול בעניין שינוי ההרכב. המשיבה, מצידה, מסכימה להחזרת התיק לבית-המשפט המחוזי על-מנת שהמבקשת תוכל למצות את זכותה לערעור. לטענת המשיבה, במקרה הנוכחי נראה, כי יש בסיס לטענת המבקשת, לפיה היא הסתמכה על הצעת בית-המשפט ושינתה את מצבה לרעה בכך, שהסכימה לחזרה מהשגותיה לעניין הקביעות העובדתיות של הכרעת הדין. המשיבה סבורה, כי אין לשלול את טענת המבקשת, כי היא הבינה את הצעת בית-המשפט כהצעה מחייבת ובהסתמך על כך חזרה בה מערעורה כנגד הכרעת הדין. לפיכך, סבורה היא, כי יש מקום לאפשר למבקשת לגלגל את הגלגל לאחור ולעמוד על זכותה להכרעה בטיעוניה בערעורה כנגד הכרעת הדין, טענות עליהן ויתרה בעקבות הצעת בית-המשפט. עוד מוסיפה וטוענת המשיבה, כי היא מתנגדת לביטול הרשעת המבקשת והתרת העובדות שנקבעו על כנם. חרף נסיבותיה האישיות של המבקשת והפגיעה בתדמיתה האישית, הרי שלטענת המשיבה, צדקו הערכאות הקודמות בקובען, כי אין מקום לבטל הרשעה של אדם התוקף אחר וגורם לו חבלה של ממש, במיוחד כשזה מתרחש בין כתלי בית-המשפט. החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש על-פי הרשות שניתנה. בהסכמת המשיבה, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומחזירים את הדיון אליו, על-מנת לאפשר למבקשת למצות את זכותה לערעור כנגד הכרעת דינו של בית-משפט השלום. ניתן היום, י"א בשבט התש"ע (26.1.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09092300_H03.doc דפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il