Abbaker Adam Abdelaziz Ishag נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9223/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין העותר: Abbaker Adam Abdelaziz Ishag נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. אשדר חברה לבניה בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד תמיר שטינוביץ פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) ב-בר"ע 32041-12-18 מיום 19.12.2018, ונגד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי) ב-ע"ר 50873-11-18 מיום 10.12.2018; עניינן של פסיקות אלה בחיוב העותר, מבקש מקלט מסודן, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה 2 במקרה שתידחה תביעתו נגדה בבית הדין האזורי. ביום 14.7.2018 הורתה רשמת בית הדין האזורי על חיוב העותר בהפקדת ערובה בסך 2,000 ש"ח כאמור לעיל (להלן: ההחלטה). העותר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, שנדחתה; ולאחר מכן הגיש ערעור על ההחלטה לבית הדין האזורי, שנדחה אף הוא (להלן: הערעור). בפסק הדין בערעור, שניתן ביום 10.12.2018, נקבע כי הערעור הוגש לאחר שחלף זה מכבר המועד להגשתו לפי תקנה 77 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות), ומבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד להגשתו, ודי בכך כדי להביא לדחיית הערעור. מעבר לדרוש, נקבע כי חיוב העותר בערובה עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 116א(ב) לתקנות – שלפיה "היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו." בעניין זה הובהר בפסק הדין כי מהחלטת הרשמת עולה כי היא שקלה את השיקולים הנדרשים בתקנה ונתנה דעתה לנסיבות הרלוונטיות, וכי הערובה שנקבעה על ידה מגלמת איזון ראוי בין סיכויי תביעתו של העותר לבין זכותו לגישה לערכאות. העותר הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, שנדחתה ביום 19.12.2018 מבלי להזדקק לתשובת המשיבה 2 (להלן: הבר"ע). בהחלטה בבר"ע נקבע כי אף אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת בנוגע לחיוב בערובה, פסק דינו של בית הדין האזורי אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ובנסיבות העניין אף ב"גלגול רביעי". בית הדין הבהיר כי לכתחילה לא היה מקום להגיש את הבר"ע, וכי לכאורה ראוי היה לחייב את העותר בהוצאות של ממש – הן בשל עצם הגשת הבקשה, הן לנוכח אורכה המופרז והעובדה כי נכללו בה טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות לראשונה בשלב הערעור – ואולם לפנים משורת הדין הוחלט שלא להשית על העותר הוצאות כאמור. מכאן העתירה שלפנינו. 2. דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה 2 לעתירה. כידוע, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי, שהוא בעל המומחיות בתחום משפט העבודה. התערבות בפסיקותיו תיעשה אך במקרים נדירים ובמשורה, וזאת מקום שיצאה מלפניו טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית וכללית, ובהתקיים נסיבות שבהן שמירת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית של ערכאה זו (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1984); בג"ץ 3332/18 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.12.2018); בג"ץ 5141/18 רוזן נ' בית הדין הארצי לעבודה (2.10.2018)). אמנם העותר מבקש לשוות לטענותיו גוון עקרוני, כאשר לטענתו בנסיבות המקרה נדרש לדון בסוגיות שעניינן פרשנות תקנה 116א(ב) לתקנות; אולם הלכה למעשה טענותיו של העותר הן ערעוריות באופיין, ואין מקום להידרש להן במסגרת עתירה לבג"ץ – לא כל שכן שעשה שמדובר בעניין שבסדרי דין, כדוגמת חיוב בהפקדת ערובה, הנתון ככלל לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. אין בעתירה דבר מלבד חזרה על אותן טענות שנדחו זה מכבר על ידי בית הדין הארצי, ואין כל הצדקה לשוב ולהידרש לטענות אלה ב"גלגול רביעי" (ובנסיבות העניין אף ב"גלגול חמישי"). 3. לנוכח האמור, אנו מורים על דחיית העתירה על הסף. משלא נתבקשה תשובת המשיבה 2 לעתירה, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בטבת התשע"ט (‏1.1.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18092230_G01.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il