פלוני נ. מדינת ישראל

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9219/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 033109-10-15 שניתן ביום 25.11.2018 על ידי כבוד השופט צבי ויצמן תאריך הישיבה: ט' בתמוז התש"ף (01.07.2020) בשם המערער: עו"ד מירון קין בשם המשיבה: עו"ד ענבל איתן ועו"ד לירון ליברמן פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערער נולד ביום 28.2.2008. כעבור 17 שעות, בעודו שוהה במחלקת היילודים, נשמע צפצוף ממכשיר הבייביסנס (מכשיר מוניטור נשימתי המשמש לרוב בשימוש ביתי ומיועד לניטור מצבים של דום נשימה בשינה) ואחות שהייתה בסמוך למיטתו מצאה כי הוא כחול, ללא נשימה ועם טונוס ירוד. המערער, תינוק בן יומו, הובהל ליחידת טיפול נמרץ פגייתי, מרחק מספר מטרים ממיטתו, שם בוצעה החייאה. המערער נותר עם מומים קשים ביותר, אובחן כסובל משיתוק מוחין קוודרופלגי ואיחור התפתחותי, נמצא כיום במעון שיקומי כשהוא מרותק לכסא גלגלים ותוחלת חייו הוערכה בשלושים שנה. 2. בתביעה שהוגשה כנגד בית החולים "פוריה", שם נולד המערער, נטען כי בית החולים התרשל בפיקוח ובמעקב על המערער, שסבל למעשה מ"מוות בעריסה". 3. מהלך הלידה והשעות שלאחר לידתו של המערער עד לאירוע ה"מוות בעריסה" תוארו בפירוט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אמו של המערער הגיעה בשבוע ה-39 לבית החולים בשל ירידת מים, וחוברה למוניטור. לאחר שאובחנו האטות משתנות בניטור העוברי ומים מקוניאלים לא סמיכים, הוכנסה האם לחדר ניתוח לצורך ניתוח קיסרי. המערער חולץ כאשר חבל הטבור כרוך הדוקות על הצוואר והגוף מתוח מאוד, אולם ציוני האפגר שלו היו 8/8 בדקה הראשונה והחמישית. לאחר לידתו נבדק המערער על ידי רופאה שציינה ברשומה הרפואית: "נולד בן בניתוח קיסרי עקב מצוקה עוברית, מי שפיר צבועים קל. נעשה סקשן מהפה ואף, ציון אפגר 8/8. קיבל חמצן סביבתי". הרופאה הורתה לבצע ניטור ומעקב אחר היילוד, וכעבור שעה נבדק המערער פעמיים נוספות על ידי הרופאה ונמצא כי כל הפרמטרים תקינים. משכך, הועבר המערער למיטת תינוק במחלקת יילודים המצוידת במכשיר בייביסנס. למחרת בשעות הבוקר, כ-12 שעות לאחר הלידה, הובא המערער לאמו להנקה, ואין חולק כי היה במצב טוב, כפי שעולה מתצהירה שבו נכתב: "למחרת בבוקר האחיות במחלקה הביאו לי את הילד לצורך הנקתו. הוא נראה לי תינוק בריא, יפה חיוני, ורוד ולא סבל מבעיות כלשהן. לאחר מכן הילד הוחזר למחלקה עם יתר התינוקות". כעבור כחמש שעות נכנס המערער למצב של "מוות בעריסה", כמתואר לעיל. 4. בית משפט קמא דחה את התביעה, לאחר שמצא כי לא היתה כל סיבה להותיר את המערער תחת פיקוח מיוחד. בית משפט קמא ביכר את חוות דעתו של המומחה מטעם בית החולים, ולפיה מים מקוניאליים או ירידות דופק עוברי אינם נחשבים כגורמי סיכון לאירועים בלתי צפויים כאשר התינוק חש בטוב בעת הלידה ומתנהג כרגיל מיד לאחריה. האירוע המצער שעבר התינוק בגיל 17 שעות, היה אפוא פתאומי ובלתי צפוי, מבלי שהיו נורות אזהרה כלשהן אשר היה בהן להתריע מוקדם יותר או למנוע את מה שהתרחש. נקבע כי כל הפרמטרים שנבדקו אצל המערער נמצאו תקינים ככל תינוק בריא, וכי אין כל ראיה לפרקטיקה המורה על ניטור ילודים בריאים אחר לידתם בשל חשש ל"מוות בעריסה". כן נקבע כי חיבור מכשיר הבייביסנס למיטות כל הילודים במחלקה הוא נוהג שאומץ בבית החולים פוריה, מעבר למקובל ולנדרש, וזאת על מנת להקל על צוות האחיות את ההשגחה על הילודים. לכן נדחתה טענת המערער כי בעצם חיבור מכשיר הבייביסנס למיטתו יש כדי ללמד על הצורך בניטור של הילודים ב-24 או 48 השעות הראשונות לאחר הלידה. בית המשפט דחה גם את הטענה לעיכוב בביצוע ההחייאה למערער. נקבע כי ההחייאה בוצעה במהירות כאשר מחלקת הילודים סמוכה לטיפול נמרץ ילדים ומשך ההעברה אינו עולה על כחצי דקה. 5. על פסק הדין נסב הערעור שבפנינו. המערער התמקד בטענה שעצם ההחלטה להמשיך את הניטור באמצעות מכשיר הבייביסנס כמוהו כהודאה שהיה על בית החולים להמשיך לנטר את המערער באמצעים רפואיים מקצועיים, מוכרים ובטוחים ולא בניטור במכשיר ביתי שלמעשה איננו יכול לבצע ניטור של ממש. 6. נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש בטענות המערער, ואנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 7. לצד האמור לעיל, נוסיף ונאמר כי האפגר של המערער בלידתו היה תקין, הוא נבדק על ידי רופאה שהחליטה לשם הזהירות לשים אותו תחת השגחה ומעקב משך כשעה, ולאחר מכן נבדק ונמצא כי כל הפרמטרים תקינים. משכך, ענייננו בתינוק בריא שלמרבה הצער חווה אירוע של "מוות בעריסה". כפי שנטען על ידי בית החולים, העברתו של המערער למיטה שמנוטרת על ידי מכשיר בייביסנס אינה יכולה ללמד על רשלנות מצד בית החולים, שכן בבתי חולים אחרים בארץ המערער היה מועבר למיטה במחלקה ללא מכשיר בייביסנס. במקרה דנן הוכח כי מכשיר הבייביסנס לא נועד להחליף את הניטור הרפואי מקום בו הוא נדרש, ובבית החולים פוריה הוא שימש למעקב אחר ילודים בריאים. בהלכת שטרן (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936 (2002)) נקבע כי שעה שמוסד רפואי אימץ פרקטיקות ונהלים מחמירים יותר מהפרקטיקה הסבירה הנוהגת, יש "להעלות" בהתאם את רף ההתנהגות הסבירה שבו יידרש מוסד זה לעמוד. אילו סטה בית חולים מהפרקטיקה הנוהגת אצלו, של ניטור יילודים בריאים במכשיר בייביסנס, אזי יכול היה המערער לטעון להתרשלות של בית החולים. אלא שבית החולים נהג במערער כמו בכל היילודים האחרים, והשימוש במכשיר הבייביסנס כשלעצמו, לא מעיד על כך שהמערער היה במצב מיוחד לעומת היילודים האחרים, והמערער לא הוכיח חריגה מהפרקטיקה הנהוגה ומנוהל ההשגחה הרגיל והמקובל בבית החולים. 8. סוף דבר, שהערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בתמוז התש"פ (‏2.7.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 18092190_E07.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1