איזוטסט בע"מ נ. ד"ר אורנה דריזין

פסק-דין בתיק ע"א 9211/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9211/09 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל המערערת איזוטסט בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. ד"ר אורנה דריזין 2. הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.9.09 בת"א 13601-11-08 שניתן על ידי כבוד השופט ב' ארנון תאריך הישיבה: כ"ג בתמוז התשע"א (25.7.2011) בשם המערערת: עו"ד אסף שרעף בשם המשיבות: עו"ד אהרון מיכאלי; עו"ד יהודה רוזנטל פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 13601-11-08 מיום 23.9.2009 (כבוד השופט ב' ארנון), שבמסגרתו התקבלה בקשת המשיבות לסלק על הסף תביעה שהגישה נגדם המערערת מחמת קיומו של מעשה בית דין. הרקע – בתמצית 2. תחילתה של הפרשה שלפנינו בהמלצת ועדת ההסמכה הפועלת מטעם המשיבה 2, הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (להלן: הרשות), לשלול את ההסמכה שניתנה למערערת בשנת 1996 לנהל מעבדה לבדיקות איכות בענף הבנייה והסלילה. על המלצה זו הגישה המערערת ערר לוועדת הערר. בחודש מרץ 2006 החליטה ועדת הערר להמליץ על השעיית הסמכת המעבדה של המערערת לתקופה של שישה חודשים, תוך מתן אפשרות לקצר את תקופת ההשעיה אם הליקויים יתוקנו. החלטה זו אומצה על ידי המשיבה 1, שהייתה במועדים הרלוונטיים מנכ"ל הרשות. 3. בעקבות זאת, הגישה המערערת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 2445/06 איזוטסט בע"מ נ' הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (טרם פורסם, 31.5.2009) (להלן: בג"ץ 2445/06)). בעתירתה, ביקשה המערערת שלושה סעדים: ביטול החלטת ועדת ההסמכה להמליץ על שלילת הסמכתה לנהל מעבדה; ביטול החלטת ועדת הערר להמליץ על השעיית הסמכתה לתקופה של שישה חודשים; וביטול החלטת המשיבה 1 להשעות את הסמכתה לשישה חודשים. כפי שנכתב בפסק הדין (בפסקה 35) המערערת העלתה בעתירתה ארבעה טיעונים מרכזיים: ראשית, כי החלטת הרשות אינה מידתית לנוכח הליקויים שהתגלו בקבלתה; שנית, כי קביעת הליקויים במעבדתה על ידי הרשות נעשתה בחריגה מאמת המידה הנדרשת; שלישית, כי נפגעה זכות הטיעון המגיעה לה במסגרת ההליך; ורביעית, כי החלטות הרשות הן תוצאה של שיקולים זרים וניגוד עניינים הקשורים לקנוניה שנרקמה בין הרשות לבין חברה אחרת העוסקת בתחום בשם איזוטופ. במהלך הדיון בעתירה אישרה הרשות את הסמכת שניים מסניפיה של העותרת בארבעה תחומי הסמכה, באופן זמני ותוך קיום פיקוח הדוק על סניפים אלה. בחודש דצמבר 2006 הודיעה הרשות לבית המשפט כי בהתאם לממצאיה, עדיין קיימים ליקויים בפעולותיה של המערערת, אשר דומים לאלה שהתגלו בעבר. לפיכך, הוחלט שלא להרחיב את היקף ההסמכה של מעבדת המערערת לתחומי בדיקה נוספים ולא להסמיך סניפים נוספים. 4. בפסק דין מקיף דחה בית משפט זה את העתירה שהגישה המערערת. נקבע, כי המערערת לא הצביעה על כל פגם בהחלטותיה ובדרך התנהלותה של הרשות וכי "הקו המאפיין את התנהלות הרשות ומוסדותיה בענייננו כאן הוא הקפדה יתירה בבדיקת העובדות הנוגעות לעותרת... בצד זהירות, מתינות ומידתיות בכל הנוגע לאמצעים שנבחרו לטיפול בליקויים שנמצאו, ולצורך בתיקונם" (בפסקה 54). בנוסף, נדחתה טענת המערערת העוסקת ב"קנוניה" הלכאורית ונקבע כי אין בטענה זו כל ממש ומוטב היה לולא נטענה. בפסק הדין נקבע עוד כי יש לדחות את טענת המערערת בנוגע לחוסר מידתיות בהחלטת ההשעיה, זאת, בין היתר, שכן במהלך הדיון החליטה הרשות להחזיר למערערת באופן חלקי את הסמכותיה והמשיכה לבחון את אופן יישום הדרישות והטמעת התיקונים הנדרשים על ידי המערערת. 5. לשם השלמת התמונה, יצוין כי עוד בטרם ניתן פסק הדין בעתירה, הגישה המערערת בקשה למחיקת העתירה. בבקשה זו נטען כי בחודש פברואר 2007 הוחזרה לה הסמכתה המלאה ולפיכך התייתרה העתירה. עוד ציינה המערערת בבקשתה כי בחודש נובמבר 2008, מספר חודשים טרם הגשת הבקשה, היא הגישה תביעה אזרחית נגד המשיבות, היא התביעה נושא ערעור זה. לאחר שהבקשה נשקלה, הוחלט, במסגרת פסק הדין בבג"ץ 2445/06, לדחותה. זאת, שכן הגשת הבקשה למעלה משנתיים לאחר שהעתירה התייתרה לכאורה, וזמן קצר לאחר הגשת התביעה האזרחית, מעלה חשש לחוסר תום לב בהתנהלות המערערת. עוד נקבע, כי בנסיבות המקרה זכאיות המשיבות לכך שהעתירה תוכרע לגופה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. כאמור, המערערת הגישה תביעה נגד המשיבות בבית המשפט המחוזי שבמסגרתה תבעה מהם פיצוי כספי בגין נזקים והפסדים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מהתנהלותן הרשלנית וחסרת תום הלב בכל הקשור לתהליך החזרת ההסמכות למעבדה שברשותה. המשיבות, מנגד, הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. בית המשפט המחוזי, כאמור, קיבל את בקשת המשיבות והורה על דחיית התביעה על הסף. בית המשפט קבע כי לא מתקיים במקרה זה השתק עילה. זאת, שכן המערערת הייתה מחויבת לפצל את תביעתה לשתי ערכאות שונות שכן לא יכלה לתבוע סעד של פיצוי כספי במסגרת העתירה שהגישה לבית משפט זה. יחד עם זאת, הגיע בית המשפט למסקנה כי בנסיבות המקרה ניתן להחיל את הכלל בדבר השתק פלוגתא. בהקשר זה קבע בית המשפט כי מתקיימים כל ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך החלת הכלל בדבר השתק פלוגתא: מדובר באותה סוגיה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; התקיים דיון באותה סוגיה; הדיון הסתיים בהכרעה מפורשת; וההכרעה הייתה חיונית לצורך מתן פסק הדין. כך, קבע בית המשפט כי בבג"ץ 2445/06 נקבעו ממצאים עובדתיים אשר היו חיוניים לצורך קבלת ההכרעה בעתירה. בין היתר, התייחס בית המשפט לקביעה העובדתית לפיה הרשות הקפידה הקפדה יתרה בבדיקת העובדות הנוגעות למערערת והתנהלה בדרך זהירה ומידתית. עוד קבע בית המשפט כי כלל הטענות שהעלתה המערערת בכתב התביעה חוסות תחת הטענות המרכזיות שהועלו, נידונו, והוכרעו, בפסק הדין שניתן בעתירה. לבסוף, קבע בית המשפט כי הקביעות שנקבעו בפסק הדין בבג"ץ 2445/06 הן קביעות שהיו דרושות וחיוניות לצורך מתן פסק הדין. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי המערערת מנועה, מבחינה דיונית, מלטעון כעת כי התנהלותן של המשיבות מטילה עליהן אחריות בגין ביצוע עוולות נזיקיות, ומשכך יש לדחות את התביעה על הסף. טענות הצדדים 7. לטענת המערערת שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי פסק הדין בבג"ץ 2445/06 יוצר השתק פלוגתא בהליך הנוכחי. לטענתה, כיוון שסדרי הדין ודיני הראיות בבג"ץ שונים מאלו הנהוגים בבתי המשפט האזרחיים, לא ניתן לקבוע כי הייתה לה הזדמנות נאותה להביא את ראיותיה ולמצות את טענותיה. לטענתה, במסגרת הליך אזרחי תוכל להוכיח, באמצעות הצגת ראיות, חוות דעת מומחים וחקירת עדים, כי הליך השבת ההסמכה למעבדה שברשותה בוצע באופן לא סביר ולא מידתי. עוד טוענת המערערת בהקשר זה, כי שיקול הדעת שמפעיל בית המשפט בבוחנו את חוקיות ההליך המינהלי אינו זהה לשיקול הדעת המופעל בתביעה אזרחית, הן מבחינת רמת ההוכחה, הן מבחינת השיקולים המנחים. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הממצאים שנקבעו בבג"ץ היו דרושים למתן פסק הדין, וכי ממצאים אלה רלבנטיים לבחינת שאלת האחריות של המשיבות בנזיקין. לטענתה, לא כל הטענות שהועלו על ידה בתביעה האזרחית שהוגשה לבית המשפט המחוזי הוכרעו בפסק הדין בבג"ץ 2445/06. לפיכך, על בית המשפט המחוזי היה להבחין בין הסוגיות ולדון, לגופו של עניין, באותן טענות שלא קיבלו מענה בפסק דינו של בית משפט זה. קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה יש לקבל את טענת המשיבות להשתק פלוגתא במלואה, פוגעת לטענתה בעיקרון ההדדיות. 8. מנגד, סומכות המשיבות את ידיהן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. לטענתן, למערערת ניתנה הזדמנות להשמיע את טענותיה במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט זה, ואף ניתנה לה אפשרות להגיש ראיות התומכות בגרסתה. לפיכך, פסק הדין בבג"ץ 2445/06 ניתן על סמך תשתית ראייתית ועובדתית מלאה וניתן לראות בדחיית טענות המערערת במסגרתו כהשתק פלוגתא. לטענתן, בפסק הדין נידונו ונדחו הטענות העיקריות העומדות ביסוד התביעה וזאת תוך מודעות לכתבי הטענות שהוגשו במסגרת התביעה האזרחית ומתוך כוונה שפסק הדין ישמש כמעשה בית-דין. המשיבות מוסיפות וטוענות כי הטענות שהעלתה המערערת בתביעה האזרחית זהות לטענות שהועלו במסגרת העתירה לבג"ץ. זאת, בין היתר, שכן המערערת הרחיבה את גדרי העתירה במסגרת ההודעות והמסמכים שהגישה בעת ניהול ההליך ובעת הטיעונים בעל פה. כך, למשל, טוענות המשיבות כי טענת המערערת שלפיה הן נהגו שלא כדין בהחזרת ההסמכה למעבדה נידונה לגופה ונדחתה בפסק הדין. בדומה, טוענות המשיבות כי אף הטענה שלפיה הן רקמו קנוניה נגד המערערת נידונה ונדחתה לגופה בפסק הדין. לאור כל זאת, טוענות המשיבות כי הקביעות בפסק הדין מהוות השתק של הפלוגתות העומדות ביסוד תביעתה של המערערת. דיון 9. השאלה המונחת להכרעתנו היא האם קביעותיו של בית משפט זה במסגרת בג"ץ 2445/06 מקימות השתק פלוגתא המונע מהמערערת להעלות את טענותיה במסגרת תביעה אזרחית נגד המשיבות. אומר כבר בפתח הדברים כי לטעמי התשובה לשאלה זו היא בחיוב ולפיכך דין הערעור להידחות. השתק פלוגתא 10. ההלכה קובעת כי נדרשים ארבעה תנאים לצורך הוכחת קיומו של השתק פלוגתא: "זהות הפלוגתא ברכיביה העובדתיים והמשפטיים; קיום התדיינות בפלוגתא בין הצדדים; סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא של חוסר הוכחה; ...ההכרעה בפלוגתא חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מהכרעה שאינה נדרשת לצורך פסק-הדין" (ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 796 (2004); ראו גם: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584 (1968); ע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נז(4) 769, 780 (2003)). עוד יש לציין כי אין מניעה להסיק קיומו של השתק פלוגתא כאשר פסק הדין הראשון ניתן במסגרת עתירה לבית משפט זה ביושבו כבית דין גבוה לצדק, וזאת למרות השוני הקיים בסדרי הדין (ראו למשל ע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' ג'מאל עמיר קאזם חלף סעידי (טרם פורסם, 15.12.2011, בפסקה 19 לפסק דינה של השופטת א' חיות) (להלן: עניין סעידי)). 11. בענייננו, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה כל ארבעת התנאים המנויים לעיל מתקיימים. מעיון בעתירה ובתביעה האזרחית שהגישה המערערת עולה כי הטענות המועלות בשתי התובענות הן זהות בבסיסן, שכן הן מבוססות על טענותיה המרכזיות של המערערת לפיהן המשיבות לא נהגו כדין בהליך השבת ההסמכה למעבדות וכן כי החלטות המשיבות הן תוצאה של שקילת שיקולים זרים וניגוד עניינים. כך, בפתח התביעה האזרחית נכתב כי "עניינה של תביעה זו, ברשות ציבורית שתפקידה להסמיך גופים פרטיים המתחרים זה בזה ולבקר את פעילותם, שניצלה את הסמכויות האדירות שהופקדו בידיה כדי לנהוג בהם איפה ואיפה, להעדיף בצורה ברורה את אחד מהם, בנה יקירה, ולדרוס ולרמוס את זכויותיו הבסיסיות של אחיו הצעיר, הדחוי והלא רצוי, ש"העז" להרים ראשו ולהתחרות בבן טיפוחיה". גם בבקשת העותרת לסעד זמני, שהוגשה במסגרת עתירתה לבג"ץ, הודגש פן זה של "קנוניה" ונכתב כי "התגלה לעותרת כי גורמים אצל המשיבים, לרבות המשיבה מס' 2 עצמה, הינם בעלי אינטרס ברור לגרום לקריסתה של העותרת ולהאדיר את כוחה של החברה המתחרה של העותרת הלוא היא חברת איזוטופ. לעותרת התגלה, כי מאחורי ההחלטות שניתנו בעניינה עומדת, לטענתה, קנוניה רבת היקף, לביצועה חברו גורמים שונים אשר מצירים את צעדיה של העותרת מכל עבר". טענות אלה של המערערת, בדבר הליך השבת ההסמכה ובדבר ה"קנוניה", נדחו על ידי בית משפט זה בבג"ץ 2445/06, בממצאים פוזיטיבים וחד משמעים שהיו חיוניים לצורך מתן פסק הדין, ולאחר שנשמעו טענות הצדדים בנוגע לסוגיות אלה, הן בעתירה ובתגובה לה, הן באמצעות הודעות עדכון משלימות שהגישו לאחר הדיון ובמהלך הליך החזרת ההסמכה למערערת. וכך נכתב לעניין טענת ה"קנוניה" בפסק הדין (בפסקה 53): "אף בטענת ה"קנוניה" שהועלתה על ידי העותרת בשלב מאוחר של ההליך, אין כל ממש, וטוב היה לה שלא תיטען. הרשות הסבירה כי "קרבת הדם" הנטענת לכאורה בין מנכ"לית הרשות לבין הבעלים של חב' איזוטופ, מתחרה של העותרת, אינה אלא קשר משפחתי, רחוק, שאינו קשר דם – מבלי שבין השניים קיים קשר אישי כלשהו. ...תשובות הרשות לטענות הקנוניה מניחות את הדעת, ויוצרת בעקבותיהן תחושה קשה ביחס להתנהלותה של העותרת, אשר מצאה להסתייע בהטחת אשמות-שווא מוסדיות ואישיות כנגד גורם פיקוח ציבורי ואנשים הפועלים בשמו, במקום להתמקד בטענות ענייניות לגופם של דברים". בנוסף, נקבע בפסק הדין, אף זאת כקביעה פוזיטיבית הנחוצה להכרעה בעתירה, כי האמצעים שבהם נקטה הרשות בהליך החזרת ההסמכה למערערת, הם אמצעים מידתיים אשר אין כל עילה להתערב בהם ולא נפל בהם כל פגם. בית המשפט לא הסתפק בקביעה כללית זו והוסיף וקבע כי: "דרך פעולתה של הרשות מצביעה על מודעות מלאה לצורך באיזון בין שיקולים חשובים נוגדים... הרשות פעלה בזהירות וברגישות מירבית בהערכת האינטרסים הנוגדים, ובאמצעים שבחרה ליישב ביניהם... גם במסגרת החלטתה המקורית, חזרה ועקבה מקרוב על אופן תיקון הליקויים, והיתה נכונה להתאים את החלטותיה ואת האמצעים הננקטים להתפתחויות שחלו מעת לעת מבחינת תיקון הליקויים, ושיפור נהלי הפעולה של המעבדה. דרך התנהלותה של הרשות התאפיינה בזהירות רבה ובמידתיות. [...] העתירה לא הצביעה על כל פגם בהחלטותיה ובדרך התנהלותה של הרשות והגופים הפועלים מטעמה בעניינה של העותרת. ההפך מכך הוא הנכון. הקו המאפיין את התנהלות הרשות ומוסדותיה בעניינו כאן הוא הקפדה יתירה בבדיקת העובדות הנוגעות לעותרת, תוך שימת לב לנטל ההוכחה המתחייב לצורך כך, בצד זהירות, מתינות ומידתיות בכל הנוגע לאמצעים שנבחרו לטיפול בליקויים שנמצאו" (שם, בפסקאות 48 ו-54). 12. לנוכח האמור לעיל, והזהות בין הטענות שנידונו והוכרעו, לגופן, בפסיקת בג"ץ, לבין הטענות המופיעות בכתב התביעה האזרחית, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה התביעה האזרחית אינה אלא ניסיון פסול של המערערת לבצע "מקצה שיפורים" בעתירתה. 13. משוכה נוספת ניצבת בפני המשיבות בטרם ניתן יהיה לקבוע כי דין הערעור להידחות. זאת, שכן אין די במקרה זה בקביעה לפיה קביעותיו הפוזיטיביות של בית משפט זה בבג"ץ 2445/06 מהוות השתק פלוגתא במסגרת ההליך האזרחי שהגישה המערערת. יש להמשיך ולבחון מהי המסקנה המשפטית הנגזרת מקביעה זו. בהקשר זה יש לתת את הדעת להלכה לפיה אין זהות מוחלטת בין עילת הסבירות במשפט המינהלי לבין הסבירות הנבחנת במסגרת דיון בעוולת הרשלנות (ראו למשל: עניין סעידי, בפסקה 23; ע"א 1617/04 כים ניר שירותי תעופה בע"מ נ' הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ, פסקה 24 (טרם פורסם, 29.6.2008); ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 42 (לא פורסם, 25.5.2006)). כך, יכול בית משפט זה, במסגרת עתירה לבג"ץ לקבוע כי אינו מתערב בהחלטה של רשות פלונית שכן זו אינה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. יחד עם זאת, אין להקיש מכך כי המסקנה בנוגע להתרשלותה של אותה רשות במסגרת בחינת עוולת הרשלנות תהיה, בהכרח, זהה. זאת, שכן "לעומת אי-סבירות מנהלית הנתפסת בעיקרון כאי-סבירות קיצונית, מהותית, מפליגה, או כזו "היורדת לשורש העניין", אי-הסבירות הנזיקית, כביטויה במרכיב ההתרשלות של עוולת הרשלנות, היא אי-סבירות רגילה ושכיחה" (ישראל גלעד "דיני נזיקין – גבולות האחריות" 1038-1037 (2012); ראו גם: יואב דותן "האחריות הנזיקית של עובד-הציבור המפעיל סמכויות של שיקול-דעת" משפטים טו 245, 281-279 (תשמ"ו)). 14. יחד עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, יש לטעמי לקבוע כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי יש לדחות את תביעתה האזרחית של המערערת על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין. אכן, כאמור, לא בכל מקרה ישנה זהות בין הסבירות המנהלית לבין הקביעה כי הרשות לא התרשלה. אלא, שבמקרה זה, לא הסתפק בית משפט זה בפסק דינו בבג"ץ 2445/06 בקביעה הנגטיבית כי פעולות הרשות לא חורגות באופן קיצוני ממתחם הסבירות ולפיכך אין להתערב בהחלטותיה. בית המשפט קבע קביעות פוזיטיביות, חד משמעיות ונחרצות באשר להתנהלותה של הרשות. קביעות שהיו נחוצות למתן הכרעה בעתירה. כך, נקבע כי המשיבות לא פעלו בניגוד עניינים ומתוך שיקולים זרים, כי לא נפל כל פגם בהחלטותיה של הרשות, וכי הרשות הקפידה בבדיקת העובדות והתנהלה בצורה זהירה ומתונה, תוך מודעות לחופש העיסוק של המערערת ולמעמדה העסקי. על בסיסן של קביעות אלה, וקביעות נוספות שהובאו בהרחבה לעיל, יהיה זה, לטעמי, קשה עד בלתי אפשרי לקבוע במסגרת הליך אזרחי כי הרשות התרשלה בהתנהלותה אל מול המערערת. בנוסף, עיון בתביעה האזרחית שהגישה המערערת מעלה כי עילת הרשלנות אינה תופסת מקום נכבד בטענותיה. כך, בשני העמודים בכתב התביעה המוקדשים לטענות המשפטיות (עמודים 37-36) אין דיון בניתוחה של עוולת הרשלנות על יסודותיה. כל שנכתב לעניין זה הוא כי "התובעת תטען כי מעשיה ומחדליה של הנתבעת 1 עולים כדי עוולות גרם הפרת חוזה ו/או התרשלות מקצועית, באשר היא לא פעלה כמצופה ממנכ"ל רשות ממשלתית סביר ונכון". בטרם התייחסה המערערת לעילה זו היא העלתה טענות משפטיות אחרות, הנוגעות לעיקרון תום הלב, לכך שעל הרשות כגוף ציבורי החובה לנהוג בהגינות, בסבירות, במידתיות, וללא משוא פנים, וכן לכך שהרשות פעלה משיקולים זרים ומאינטרסים פרטיים ונהגה כלפיה ברשעות ובאטימות. הנה כי כן, עיקר טענותיה של המערערת בכתב התביעה נוגעים לעילות משפטיות שאינן יכולות לעמוד לאורן של הקביעות הפוזיטיביות שקבע בית משפט זה בבג"ץ 2445/06, קביעות המשמשות כהשתק פלוגתא ולא ניתן להעלות נגדן טענות נוספות במסגרת הליך משפטי חדש. 15. לפיכך, לו תישמע דעתי, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, ולנוכח הקביעות החד משמעיות שנקבעו בבג"ץ 2445/06 וזהות הטענות בשני הליכים, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה את תביעת המערערת על הסף, ויש לדחות את הערעור. המערערת תישא בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבות בסך של 50,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ד בתמוז התשע"ב (4.7.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09092110_H09.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il