מדינת ישראל נ. תמיר נוג'ידאת

פסק-דין בתיק ע"פ 9211/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9211/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: תמיר נוג'ידאת ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 20.9.07, בת.פ. 1040/06, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א' אמינוף תאריך הישיבה: כ"ב באדר א' התשס"ח (28.02.08) בשם המערערת: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס בשם המשיב: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד רוני נוג'ידאת גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' א' לוי: בשעת לילה של אחד מימיו של חודש דצמבר 2005, נהג המשיב ברכב בטבריה, ועמו שתי נוסעות. הוא נדרש על ידי שוטר לעצור, אולם לא ציית לדרישה והחל נמלט בנסיעה מהירה. בעקבות כך הוזעקו ניידות נוספות שניסו לחסום את דרכו, אולם המשיב עקף את המחסומים תוך כדי נסיעה על מדרכות וסיכון חיי השוטרים ועוברי אורח. לא זו אף זו, המערער חצה צמתים בעת שברמזור המוצב בהן דלק אור אדום, נסע בניגוד לכיוון התנועה, אילץ נהגים שנקלעו לדרכו לסטות הצידה או לבלום כדי למנוע תאונה, וגם כאשר נורו יריות לעבר המכונית בה נהג, הוסיף לשעוט קדימה כדי למנוע את מעצרו. לבסוף, נכנס המשיב לדרך שרות, ועקב נהיגה בקלות ראש וחוסר זהירות, איבד את השליטה על רכבו, עלה על אי-תנועה והתנגש בעץ. כתוצאה מכך נפצעו המשיב ושתי הנוסעות, ולרכב נגרם נזק. המשיב הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית משפט המחוזי בעבירות של הפרעה לשוטר וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיפים 275 ו-332 לחוק העונשין התשל"ז-1977. כמו כן, הורשע המשיב בעבירות על פי פקודת התעבורה ותקנותיה – נהיגה בקלות ראש ובחוסר זהירות שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם; הפרה של הוראות שוטרים בדרך; ונהיגה בניגוד לכיוון התנועה בכביש חד-סטרי. בגין כל אלה נדון המשיב ל-15 חודשי מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 5 שנים, והוא חויב לפצות כל אחת מהנוסעות שנחבלו בסכום של 3000 ש"ח. בערעור שבפנינו משיגה המדינה על קולת העונש, ואני סבור כי הדין עמה. מעיניו של בית המשפט המחוזי לא נעלמה חומרת המעשים עליהם נקרא המשיב לתת את הדין, אדרבא, הוא הגדירם כ"עוד מקרה של נהיגה פרועה ומסוכנת בכבישי הארץ שרק בנס לא הסתיים באסון כבד" (ראו סעיף 8(א) לגזר-הדין). עם זאת, ראה בית המשפט ללכת לקראת המשיב נוכח נסיבותיו האישיות: אדם צעיר, נעדר עבר פלילי, שהודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו והביע חרטה. אכן, לאותם נתונים שמנה בית המשפט המחוזי ראוי גם ראוי לתת משקל בעת גזירת דינו של נאשם, אולם נראה לי כי הערכאה קמא העניקה להם משקל יתר אשר עלול להחטיא את מטרת ההרתעה שבענישה. העבירות בהן חטא המשיב הפכו זה מכבר לנגע. בשנים האחרונות אנו נתקלים, בתכיפות גוברת, בנהגים שאינם מצייתים להוראות שוטרים, ונמלטים תוך נסיעה מהירה והפרתם של כללי התנהגות בסיסיים, שנועדו להבטיח את שלומם של המשתמשים בדרכים. המקרה הנוכחי הוא דוגמה קיצונית לתופעה זו. המשיב גמר אומר להימלט מידי השוטרים שרדפו אחריו, ומכאן ואילך נהג בצורה פרועה בטבורה של עיר, תוך שהוא מסכן לא רק את עצמו ואת הנוסעות שהיו עמו, אלא גם את כל מי שלרוע מזלו נקלע לדרכו. בנסיבות אלו, כאשר תאונות הדרכים הפכו למעשה של יום יום, אין להשלים עם עבריינות מסוג זה, ועל כן פסקנו לא אחת בעבר כי יש להחמיר בעונשיהם של נהגים - עבריינים, ובכך להרים תרומה למלחמה בקטל המשתולל בדרכים. כאמור, דעתי היא כי בית המשפט המחוזי הלך לקראת המערער כברת דרך ארוכה, ארוכה מדי, והוא עשה זאת על חשבון האינטרס הציבורי. אשר על כן, אני מציע לקבל את הערעור, ולהעמיד את תקופת המאסר בה ישא המשיב על 28 חודשים, תוך הדגשה כי אנו מסתפקים בעונש זה רק משום שאין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין עם נאשם, כפי שאפשר שהיתה נוהגת לו ישבה כערכאה ראשונה. יתר חלקי גזר דינו של בית המשפט המחוזי – יעמדו בעינם. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: החלטתי להצטרף לתוצאה שאליה הגיעו חברי בנסיבות הספציפיות, שאילולא הן אולי הייתי נוטה למעט קמעא בתוספת הענישה. אכן, אין צריך להכביר מלים על חומרת התופעה של המרדפים המופקרים והמסוכנים בכבישי הארץ. על כן ראויה היא לענישה מחמירה, למען יראו וייראו. נזדמן לי לאחרונה להידרש לסוגיה זו, בתיק שבו נתקבל ברוב דעות ערעור המדינה והוכפל העונש שהוטל על המשיב (ע"פ 10340/07 מדינת ישראל נ' חובלשוילי (לא פורסם, ניתן ביום 6.2.08); גם נדחתה בקשה לדיון נוסף – דנ"פ 1202/08 חובלשוילי נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 7.2.08). באותו תיק נדון המשיב, שהיה כבן 18 ומספר חודשים בעת ביצוע העבירה, בגדרי הערעור לשנת מאסר תחת 6 חודשים שהוטלו בערכאה הדיונית. נסקרה שם הפסיקה בתחום זה, שרובה מחמירה בהרבה מאותה תוצאה וכן מן התוצאה בתיק נשוא ענייננו (שפסיקת בית המשפט המחוזי בו נזכרת שם). עם זאת נשקלו השיקולים האינדיבידואליים דשם, ואי מיצוי הדין על-ידי ערכאת ערעור. והנה בית המשפט המחוזי בענייננו נתן דעתו למכלול השיקולים, הן אלה הנוגעים לחומרת העבירות והן השיקולים האינדיבידואליים, אך סברנו כולנו כי המטוטלת נעה ביתר לכיוון קולה, ויש להחמיר. הטעם להחמרה, אם גם לא למיצוי, נעוץ בכך שהמשיב כאן – בחומרת יתר מן התיק שנזכר מעלה - הורשע בעבירות אחדות, מלבד סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כפי שמנה חברי, ובתוכן נהיגה בקלות ראש ובחוסר זהירות שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם וניזוק רכוש (לרבות פציעת המשיב ושתי הנוסעות). חמורה במיוחד, בעיני, היתה העובדה שבנסיבות נאלצה המשטרה לירות בשעה שהתקרב המשיב במהירות רבה לניידת, דבר שעלול היה להסתיים בתוצאות קשות מנשוא. המשיב היה בן 23 בעת ביצוע העבירה, ומאז קיבל רישיון נהיגה הספיק תוך זמן קצר לעבור עבירות תעבורה אחדות ובתוכן נהיגה בלא זהירות ובמהירות בלתי סבירה. כלל הנסיבות מצדיק איפוא החמרה, ועל כן מצטרף אני כאמור להכרעת חברי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ"ח באדר א' התשס"ח (05.03.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07092110_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il