פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9210/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9210/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 21.9.08, בתיק פ.ח. 1125/07, שניתן על ידי כבוד השופטים: ש' דותן' ד' גנות, ש' שוחט תאריך הישיבה: ד' בסיון התשס"ט (27.05.09) בשם המערער: עו"ד ינקו שרון בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלדפיש פסק-דין השופט א' א' לוי: המערער הוא סבו של קטין, יליד חודש ינואר 1996 (להלן: הקטין). בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי המערער נהג לצפות בקטעי פורנוגרפיה באינטרנט ולהציגם בפני הקטין כאשר התארח בביתו. בארבע הזדמנויות בשנת 2007 שכב המערער לצד הקטין, ולאחר שהפשיטו ממכנסיו ותחתוניו, והתחכך עם איבר מינו בישבנו עד שהגיע לפורקן. המערער הודה בכל אלה בפתח משפטו, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה בנסיבות אינוס, לפי סעיף 351(ג)(2) בשילוב עם סעיף 348(ב) לחוק העונשין. על כך נדון המערער לארבע וחצי שנות מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטין בסכום של 35,000 ש"ח. המערער משיג בפנינו כנגד העונש שהושת עליו, אותו הוא מגדיר כ"מפליג בחומרתו". נטען, כי בגזר הדין סטה בית המשפט המחוזי מרמת הענישה הנוהגת; לא קוים הכלל בדבר אחידות בענישה; לא ניתן משקל הולם לעובדה כי מדובר במי שהנו נעדר עבר פלילי, לנסיבותיו האישיות – אדם בן 71, סבא לנכדים, חולה, ולעדותם של בני המשפחה האחרים, ובכללם אמו של הקטין והקטין עצמו, שביקשו שלא להחמיר בעונשו. עוד הופנינו לתסקירו של שרות המבחן, תסקיר הקורבן והערכת המסוכנות לרצידיביזם מיני שהוגדרה כבינונית. כמו כן, משיג המערער כנגד הפיצוי בו חויב, בין היתר, משום שלא הוכח כי לקטין נגרם נזק. לא מצאנו בכל אלה עילה להתערבותנו. העונש שהושת על המערער אינו חריג בהשוואה לרמת הענישה הנוהגת. אדרבא, אמרנו וחזרנו ואמרנו כי יש להחמיר בעונשם של אלה המבצעים עבירות מין בגופם של קטינים וחסרי ישע, במיוחד כאשר העבירות מבוצעות בתוך המשפחה. אכן, המערער אינו אדם צעיר, ומותר להניח כי שהייתו מאחורי סורג ובריח במשך מספר שנים, לא תיטיב עמו. ברם, לא רק עניינו ניצב בפנינו, אלא גם ובעיקר עניינו של קטין תמים ששם את מבטחו בסבו, מתוך הנחה כי לא זו בלבד שלא יפגע בו, אלא אף יחרף את נפשו כדי לגונן עליו מפני זרים. לא כך נהג המערער, שפעם אחר פעם פרק את יצרו בגופו של הקטין, אף שהיה חייב לדעת כי מעשים מסוג זה עלולים לתת את אותותיהם בקורבן, ולהשפיע על התנהגותו גם כאשר הוא עצמו ייהפך לבוגר. נוכח האמור, נועדה הענישה במקרים מסוג זה להרתיע את הרבים, ועל אף נסיבותיו הלא-פשוטות של המערער, איננו סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו במידה המצריכה את התערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, ד' בסיון התשס"ט (27.05.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08092100_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il