נילי וינברג נ. רשות המיסים בישראל-משרד האוצר ,מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 9208/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9208/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. נילי וינברג 2. גבריאל מרדכי ליונל 3. ליטוין עליזה גבריאלי 4. מיכאל ליכטנשטיין 5. אלינור גבריאל 6. ג'סיקה לוריא 7. ג'ייר קסלר 8. פול אדם דה סול נ ג ד המשיבה: רשות המיסים בישראל - משרד האוצר, מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד חוסין איוב בשם המשיבה: עו"ד אביטל סומפולינסקי פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים כי יבוטלו הליכי גבייה בהם נקטה המשיבה כנגדם, ולחילופין כי יוקפאו עד למתן החלטה בהשגה שהגישו. 1. ביום 31.12.2003 רכשה העותרת 1 מן העותרים 5,3,2 ו-6 את זכויותיהם במקרקעין המצויים בשכונת אבו-טור בירושלים (גוש 30020 חלקות 123, 173, 172 ו-179), וביום 7.3.2004 רכשה מן העותרים 7,4 ו-8 זכויות נוספות באותם מקרקעין (להלן: עסקאות המכר). במסגרת עסקאות המכר רכשה העותרת הן את הקרקע והן זכויות בדירה שעתידה היתה להיבנות עליה בהתאם לעסקת קומבינציה משנת 1996 (להלן: המבנה). בחודש יוני 2004 הוציאה המשיבה שומות מס שבח, מס מכירה ומס רכישה בגין עסקאות המכר, והעותרים מצידם הגישו עליהן השגה. נוכח הנתונים והמסמכים שהומצאו לה במסגרת השגה זו פעלה המשיבה לתיקון השומות. בשלב הראשון תיקנה המשיבה את השומה ביחס למכירת המבנה בלבד ובין העותרים לממונה בלשכת מיסוי המקרקעין הוסכם כי הם יהיו רשאים להשיג על שומה מתוקנת זו לאחר שתתוקן גם השומה ביחס למכירת הקרקע. עוד הוסכם כי עד לאותו מועד לא יינקטו נגדם הליכי גבייה. על אף האמור, מחמת טעות משרדית נקטה המשיבה בהליכי גבייה נגד העותרת 1 עקב אי תשלום המס בגין רכישת המבנה. הליכים אלה בוטלו בעקבות עתירה שהגישה העותרת 1 לבית משפט זה (בג"ץ 3771/05), והעתירה נמחקה תוך חיוב המשיבה בהוצאות. ביום 17.2.2005 הוציאה המשיבה שומות מתוקנות ביחס לקרקע וביחס למבנה, ואף עליהן הגישו העותרים השגה מטעמם. המשיבה, אשר סברה כי בהשגה מטעם העותרים נפלו ליקויים שונים וכן כי העותרים לא שילמו את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת בגין מרבית השומות, פתחה בהליכי גבייה כנגד העותרים אשר כללו הטלת עיקולים על נכסיהם. התכתבויות ומגעים שהתקיימו בין הצדדים לא נשאו פרי ועל כן הגישו העותרים את העתירה שבכאן, במסגרתה נתבקש צו ביניים אשר יורה על הפסקת הליכי העיקול כנגדם עד להכרעה בעתירה. 2. העותרים טענו כי הגישו השגה על השומות שהוציאה להם המשיבה לפי סעיף 87(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין או החוק) במסגרת סד הזמנים שסוכם ביניהם, וכי טרם ניתנה החלטת המשיבה ביחס להשגה זו. כל עוד הליך ההשגה תלוי ועומד, כך נטען, המשיבה אינה רשאית לחייבם לשלם את חוב המס או לפתוח בהליכי גבייה נגדם. עוד טענו העותרים, כי פתיחת הליכי הגבייה נגדם לא נבעה מחמת טעות של המשיבה כי אם מתוך הפעלה שרירותית, בלתי סבירה ובלתי הוגנת של סמכותה. הטעם לכך, לטענת העותרים, הוא שהמשיבה שמה לה למטרה לגבות חובות מס שטרם שולמו מבלי לבחון את עובדותיו של כל מקרה לגופו. עוד טענו העותרים, כי המשיבה לא נתנה כלל את דעתה לנימוקים שבבסיס ההשגה במקרה דנן, וכי עוד טרם שניתנה בה החלטה פתחה בהליכי גבייה קיצוניים נגדם. העותרים הוסיפו וציינו כי אין זו הפעם הראשונה בה פתחה המשיבה בהליכי גבייה שלא כדין כלפיהם, וכי בפעם הקודמת נאלצו להגיש עתירה שהובילה לביטול הליכים אלה ולחיוב המשיבה בהוצאות. 3. המשיבה מצידה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף משום שלעותרים עומד סעד חלופי, נוכח הוראת סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין המעניקה זכות ערר על כל החלטה של המנהל, כהגדרתו בחוק. מכוח הוראה זו, כך סבורה המשיבה, יש בידי העותרים להגיש ערר על ההחלטה לפתוח בהליכי גבייה נגדם. לכך הוסיפה המשיבה, כי העתירה התייתרה היות ועם הגשתה הוקפאו כל הליכי הגבייה נגד העותרים, הושגה עימם הסכמה ביום 10.11.2005 לפיה תוגש בתוך 60 ימים השגה מתוקנת בה יפורטו הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, וכי הליכי הגביה יתחדשו, במידת הצורך, רק כלפי סכומים אלו. עוד טענה המשיבה כי גם לגוף העניין דין העתירה להידחות. ראשית נטען כי השגת העותרים לוקה בפגמים מהותיים וכי היא הוגשה שלא בהתאם להוראות הדין. בעניין זה טענה המשיבה, כי בניגוד להוראת סעיף 112 לחוק מיסוי מקרקעין ההשגה לא נערכה על גבי "טפסי ההשגה" שנקבעו על ידי המנהל. עוד נטען, כי ההשגה נעדרת פרטים מהותיים וביחס לחלק מן השומות אף נעדרת הנמקה. משכך אין ההשגה עומדת בדרישות הוראת סעיף 87(א) לחוק. דרישת הפירוט הקבועה בחוק, כך מציינת המשיבה, נועדה למנוע מנישומים להגיש השגות סתמיות מתוך מטרה לדחות את מועד תשלום המס וכן לאפשר למשיבה לנהל את הליך ההשגה ביעילות. דברים אלו נכונים ביתר-שאת מקום בו מדובר בעסקאות מורכבות כעסקאות המכר דנן. שנית, לטענת המשיבה, לפי סעיף 91(א) לחוק מיסוי מקרקעין המשיג על שומה מחוייב בתשלום המס שאינו שנוי במחלוקת, ואילו העותרים, בניגוד לנטען על ידם, שילמו את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת לגבי ארבע שומות בלבד, מתוך 24 שומות נשוא ההשגה. המשיבה הוסיפה וטענה כי ליקויים אלו הודעו לעותרים, וכי משלא תוקנו על ידם נפתחו הליכי גבייה כדין. לבסוף טענה המשיבה, כי יש לדחות את נסיונם של העותרים לקשור בין עתירה זו לעתירה שהגישו בבג"ץ 3771/05 שכן באותה פרשה נפתחו הליכי הגבייה מחמת טעות, ואילו בענייננו מדובר בהליכי גבייה שננקטו כדין. 4. העותרים, שהתבקשו להגיב על טענות המשיבה, טענו כי אין מקום לסלק את העתירה על הסף שכן סילוק על הסף מהווה סעד קיצוני אשר יש לנהוג בו זהירות יתרה. כן טענו העותרים כי הסמכות לדון בעניינם נתונה לבית משפט זה ולא לועדת הערר משום שלא התקבלה כל "החלטה של המנהל בהשתמשו בשיקול הדעת הניתן לו בחוק", ועל כן לא מתקיימים בענייננו תנאי סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין. לחלופין נטען, כי אף אם קיים בענייננו סעד חלופי, אין הוא מאיין את סמכותו של בית משפט זה נוכח עילות התקיפה ונוכח העובדה שהעתירה מופנית כלפי דרך פעולתה המנהלית של המשיבה ומדיניותה הכללית הבלתי סבירה. עוד טענו העותרים, כי העובדה שהליכי הגבייה הוקפאו לאחר הגשת העתירה מהווה ראיה לצורך בהגשתה מלכתחילה, והם הוסיפו וטענו כי בקשת המשיבה למתן פירוט נוסף להשגה נעדרה כל בסיס חוקי, והם נעתרו לבקשה זו רק כאות לרצון טוב. עוד נטען כי טענות המשיבה בדבר אי עמידת ההשגה בהוראות החוק נטענו לראשונה במסגרת התגובה לעתירה וכי יש לדחותן לגופן. לבסוף טענו העותרים, כי כל הסכומים שאינם שנויים במחלוקת שולמו על ידם, וכי נכון הוא כי לגבי חלק מן השומות לא שולם דבר אך הטעם לכך הוא ששומות אלה שנויות במחלוקת במלואן. 5. בהודעה משלימה מטעמה הודיעה המשיבה כי ביום 9.1.2006 הגישו העותרים השגה מתוקנת, וזו נדחתה בהחלטת המנהל מיום 7.3.2006. המשיבה טענה, כי מהחלטת המנהל עולה שהשגת העותרים הוגשה שלא כדין, כי חסרו בה פרטים מהותיים וכי לגבי חלק מן השומות היתה היא סתמית. נוכח מתן ההחלטה בהשגה, כך המשיבה, הסעד שהתבקש על ידי העותרים בעתירה אינו רלבנטי עוד. המשיבה הדגישה, כי לדידה הקפאת הליכי הגבייה ומתן ארכה נוספת לעותרים להגשת השגה מתוקנת נעשו לפנים משורת הדין, ולפיכך אין ללמוד מהן על נחיצותה של העתירה. נוכח התפתחות זו ביקשנו לקבל את עמדת העותרים לעניין המשך הדיון בעתירה. בהודעתם מיום 20.4.2006 הודיעו העותרים כי הם מסכימים למחיקת העתירה אך עתרו לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. העותרים ציינו, כי טענות המשיבה בדבר הפגמים שנפלו בהשגה מטעמם נטענו בעלמא ואינן מבוססות, וכי לא הוגשה על ידם השגה "מתוקנת". כל שהגישו היה פירוט להשגה המקורית. כן שבו העותרים וטענו, כי אלמלא היו מגישים את העתירה דנן הליכי הגבייה נגדם לא היו מוקפאים. 6. משהוקפאו הליכי הגבייה בהם נקטה המשיבה כנגד העותרים ומשניתנה החלטה בהשגה שהוגשה על ידם, מוצתה העתירה ודינה להימחק. בנסיבות העניין, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות. אשר על כן, העתירה נמחקת בלא צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' אייר, תשס"ו (30.04.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05092080_V08.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il