ישראל חופשית ואח' נ. שר הביטחון

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9205/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר העותרים: ישראל חופשית ואח' נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. שר האוצר והשר במשרד הביטחון 3. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים 4. צבא הגנה לישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד שינוולד בשם המשיבים: עו"ד נטע אורן; עו"ד מוריה פרימן פסק-דין השופט י' עמית: בעתירה שלפנינו התבקשנו לקבוע שעל המשיבים חלה חובה לספק מערך היסעים לצרכי תחבורה חיוניים של משרתי כוחות הביטחון, הסדירים והמילואים, במהלך סופי השבוע, נוכח המצב הביטחוני בארץ. רקע וטענות הצדדים 1. מזה כארבעה חודשים, מאז מתקפת הטרור הרצחנית שאירעה ביום 7.10.2023, ישראל נתונה במצב חירום לאומי ומנהלת מלחמה קשה בדרום ומערכה מורכבת בצפון. בתקופה זו גויסו כ-350 אלף חיילות וחיילים לשירות מילואים. החל מיום שבעה באוקטובר משרד התחבורה הפעיל מערכי היסעים ותחבורה ציבורית במהלך סופי השבוע, בין היתר לטובת שימושם של משרתי שירות הביטחון. מערך ההיסעים פעל במשך ארבעה שבועות אך לקראת סוף השבוע שחל בימים 11-10.11.2023 הוחלט על הפסקת הפעלתו בשל השימוש המועט בתחבורה הציבורית בסופי השבוע שקדמו לכך. 2. ביום 13.11.2023 פנתה העותרת 1 (להלן: העותרת) למשיבים באשר להחלטת משרד התחבורה שלא להמשיך את הפעלת התחבורה הציבורית (להלן: ההחלטה). ביני לביני, כנגד ההחלטה הוגשה עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 8223/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שרת התחבורה והבטיחות בדרכים (27.11.2023) (להלן: העתירה הראשונה)). ביום 27.11.2023 ניתן פסק דין הדוחה את העתירה, ונקבע כך: "[...] ההחלטה שלא להמשיך בהפעלת התחבורה הציבורית במתכונת חירום בשבת החל מסוף השבוע של 10-11.11 הייתה נטועה היטב בנתונים הרלוונטיים לעניין, ובכלל זה בהיעדר ביקוש מצד מערכת הביטחון והציבור מחד גיסא, ועלויות התפעול הכרוכות בהפעלת מערך זה מאידך גיסא. [...] במצב דברים זה, פשיטא כי קיומה של המלחמה, כשלעצמה, אינה גוזרת בהכרח את המסקנה כי קיים צורך ביטחוני או אזרחי המחייב את הפעלת התחבורה הציבורית במתכונת חירום בסופי שבוע, בוודאי כאשר הדבר אינו תואם את נתוני הביקוש בשטח. לפיכך, ובהינתן שיקול הדעת הרחב המסור למשרד התחבורה בהפעלת סמכויותיו (בג"ץ 4769/95 מנחם ואח' נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 269-268 (2002); בג"ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 19 (26.8.2019); בג"ץ 2053/21 מקורות חברת המים בע"מ נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה 30 (26.1.2022)), לא מצאנו כי העתירה שלפנינו מגלה טעם מבורר המצדיק את התערבותנו" (שם, פסקה 6). יצוין כי לבית משפט זה הוגשה עתירה נוספת בעניין הפעלת רכבת ישראל בכל ימות השבוע, לרבות במהלך סוף השבוע ובמועדים (בג"ץ 8373/23 המרכז הרפורמי לדת ומדינה התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' שרת התחבורה והבטיחות בדרכים (3.12.2023) (להלן: העתירה השנייה)). בעתירה נטען כי הצורך הקיים גם בשגרה, הועצם נוכח מצב החירום – משרתי הצבא נדרשים להתנייד בתחבורה ציבורית, וכך גם ציבור רחב של אזרחים אשר נדרשו להתפנות מבתיהם. ביום 3.12.2023 העתירה נדחתה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. 3. ביום 13.12.2023 פנתה העותרת בשנית למשיבים, לאחר שלטענתה התקבלו אצלה פניות רבות מטעם משרתי כוחות הביטחון ובני משפחותיהם המלמדות על הצורך הממשי והדחוף בהפעלת מערך תחבורה במהלך סופי השבוע. ביום 20.12.2023 השיב משרד התחבורה לפנייה, והבהיר כי הוא אינו אמון על צרכי ההיסעים של כוחות הביטחון, וכי צה"ל הוא זה שמפעיל את מערך ההיסעים באמצעות חטיבת התובלה של משרד הביטחון. עוד צוין כי ראש הרשות הארצית לתחבורה ציבורית פנה אל ראש מערך ההיסעים במשרד הביטחון בבקשה לבחון האם חל שינוי נסיבות המצדיק לחזור להפעיל שירותי תחבורה ציבורית בסופי השבוע. תשובת משרד התחבורה נשלחה לגורמים במשרד הביטחון אך העותרת לא קיבלה מהם מענה. על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו. 4. בעתירה נטען, בעיקרם של דברים, כי קיים צורך ממשי ודחוף בהפעלת מערך היסעים למשרתי כוחות הביטחון במהלך סופי השבוע, וכי לא נערך הליך מנהלי סדור על מנת לבחון מענים אפשריים לצורך. בין היתר, נטען כי המשיבים לא פעלו לשם מיפוי צרכי התחבורה של משרתי הביטחון ולא ביססו תשתית עובדתית סדורה לקבלת ההחלטה; כי בידי העותרת מאות פניות המלמדות שאין מענה מספק למשרתי הביטחון, מה שמחייב אותם לקצר חופשות או לשכור רכב פרטי על כל העלויות הכספיות הכרוכות בכך; כי למרות שמדובר בסוגיה בעלת חשיבות רוחבית, לא התקבלה החלטה בכתב באשר להפסקת מערך ההיסעים; כי המשיבים כלל לא בחנו פתרונות חלופיים לבעיית ההתניידות של משרתי הביטחון; כי ביטול התחבורה הציבורית במהלך סופי השבוע מהווה פגיעה חמורה בזכויות משרתי הביטחון – חירות, חופש התנועה, חופש מדת ופגיעה באוטונומיה; וכי ההחלטה התקבלה מבלי שנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים. 5. מנגד, המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות בית משפט זה. בין היתר, נטען כי הסוגיה של הפעלת תחבורה ציבורית בסוף השבוע נידונה זה מכבר ונדחתה על ידי בית משפט זה; כי מאז דחיית העתירה הראשונה לא חלו שינויים בתמונה העובדתית המצדיקים את שינוי ההחלטה; כי בהתאם להוראת הפיקוד העליון 7.0101 "שבתות ומועדי ישראל בצה"ל", המפקדים נדרשים לתכנן מראש את שחרור החיילים בתאריכים שאינם נופלים בשבת או בחג, בכפוף לצרכים המבצעיים; וכי הגם שקיימים מקרים פרטניים שבהם המענה המערכתי לא מספק, לא נפל פגם בהחלטת המשיבים בכללותה. עוד צוין כי צה"ל העמיד מוקד לטיפול בנושאי לוגיסטיקה, ובהם גם הסעות; וכי במקרים הפרטניים שבהם חייל נתקל בבעיה בנושא היסעים, באפשרותו לפנות למפקדיו למציאת פתרון. וביתר פירוט: (-) אשר למסגרות הלוחמות, צוין כי יציאתן לחופשה מתבצעת באישור חטיבת המבצעים באגף המבצעים של צה"ל, וכי אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, באמצעות חטיבת התובלה במשרד הביטחון, מקצה אמצעים להסעת חיילים לחופשה. עוד צוין כי תוגברו כמות הרכבים השכורים ביחידות כמענה משלים למערך ההיסעים. (-) אשר למפקדות, נטען כי ביחידות צה"ל הפועלות במשמרות, שבהן אין תשתית מספקת ללינת חיילים, תתאפשר למשרת שאין באפשרותו להגיע הביתה באמצעות תחבורה ציבורית לינה באכסניות סמוכות ליחידה, הממומנות על ידי צה"ל, אשר ההגעה אליהן נעשית באמצעות מערך היסעים של הצבא. דיון והכרעה 6. העתירה שלפנינו מעלה סוגיה ציבורית חשובה. בכל עת, ובתקופה האחרונה ביתר שאת, משרתי כוחות הביטחון, וביניהם חיילי המילואים, עושים לילות כימים כדי להגן על ביטחון מדינת ישראל ותושביה, לעיתים קרובות על חשבון משפחה, עבודה, לימודים ועוד. דומה כי אין חולק כי יש לספק למשרתי המילואים את המעטפת הנדרשת הטובה ביותר לביצוע תפקידם, ובין היתר, את האפשרות להתנייד מהבית לבסיס ובחזרה אם בתום המשמרת ואם לשם 'אפטר' קצר. יחד עם זאת, לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי בעת הזו העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית ועל כן, דינה להידחות. 7. נזכיר תחילה מושכלות יסוד. ההחלטה אם להפעיל מערך היסעים לטובת משרתי הביטחון, בין אם בהסתמך על תחבורה ציבורית המופעלת על ידי משרד התחבורה, ובין אם בהסתמך על מערך היסעים של הצבא או משרד הביטחון, נטועה בשיקול דעתן המקצועי של הרשויות הנוגעות בדבר, ומשכך, היקף התערבותנו יהא מצומצם (בג"ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 19 והאסמכתאות שם (26.8.2019)). כך נקבע ביחס לשיקול דעתו המקצועי של משרד התחבורה (ראו, למשל: בג"ץ 7318/22 אשכול רשויות יהודה ושומרון נ' שרת התחבורה, פסקה 11 (3.11.2022)), וכך גם נקבע ביחס לשיקול דעתו המקצועי של הצבא (ראו, למשל: בג"ץ 9628/03 צרפתי נ' ראש אכ"א, פסקה 14 (7.3.2006)). 8. בגדרי היקף ההתערבות המצומצם בענייננו, לא מצאתי ממש בטענה כי המשיבים לא ביססו תשתית עובדתית מספקת לשם בחינת צרכי התחבורה של משרתי כוחות הביטחון. כידוע, החובה לבסס תשתית עובדתית קובעת כי "הרשות המינהלית צריכה לאסוף את הנתונים הנדרשים לקבלת ההחלטה. לצורך זה עליה לפעול באופן סביר, לפי מהות הסמכות, מיהות הרשות ונסיבות המקרה" (הדגשה הוספה – י"ע; בג"ץ (ירושלים) 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 423 (1994)). בנסיבות העניין, מצאתי כי המשיבים עמדו בחובה המוטלת עליהם. ראשית, כפי שנקבע בבג"ץ 8223/23, "ההחלטה שלא להמשיך בהפעלת התחבורה הציבורית במתכונת חירום בשבת החל מסוף השבוע של 10-11.11 הייתה נטועה היטב בנתונים הרלוונטיים לעניין, ובכלל זה בהיעדר ביקוש מצד מערכת הביטחון והציבור מחד גיסא, ועלויות התפעול הכרוכות בהפעלת מערך זה מאידך גיסא" (שם, פסקה 6; הדגשה הוספה – י"ע). עוד צוין בתגובת המשיבים, כי צה"ל העמיד מוקד אליו ניתן לפנות בנושאי לוגיסטיקה, ציוד, מזון, ובכלל זאת, גם בענייני הסעות חיילים, ודומה כי מדובר באמצעי יעיל לתיקוף עיתי של התשתית העובדתית על בסיסה נבחן הצורך במערכי תחבורה נוספים. כמו כן, באפשרות משרתי כוחות הביטחון להציף צורך תחבורתי כזה או אחר באמצעות מפקדיהם, ודרך זו היא הדרך המקובלת והעדיפה להצפת צרכים כגון דא. נראה כי המשיבים בחנו, וממשיכים לבחון, את הצרכים התחבורתיים המשתנים של משרתי המילואים, באופן שמבסס תשתית עובדתית מספקת לקבלת החלטה מנהלית. 9. אשר לטענה כי לא התקבלה החלטה בכתב בנוגע להפסקת התחבורה הציבורית החל מסוף השבוע של ה-11-10.11, הרי שהדברים נבחנו זה מכבר בעתירה הראשונה (בג"ץ 8223/23) שם נסקרה ההתכתבות בין שלושת הגורמים הרלוונטיים – משרד האוצר, משרד התחבורה ומשרד הביטחון: "בתוך כך, מהתכתבות בין משרד התחבורה למשרד הביטחון עלה כי אין דרישה מצד האחרון להפעלת תחבורה ציבורית בשבת (ועמדה דומה הועלתה גם בהתכתבות בין אגף התקציבים במשרד האוצר לאגף התקציבים במשרד הביטחון)" (שם, פסקה 6). משכך, לא מצאתי כי יש טעם להידרש לטענה זו בשנית. 10. לגופם של דברים, מתגובת המשיבים נמצאנו למדים כי נעשה מאמץ "לתפור" מענה תחבורתי בהתאם לצרכים המשתנים ביחידות צה"ל השונות, וקשה לטעון כי לא נבחנו אלטרנטיבות או שלא מופעלים פתרונות אחרים חלף הפעלת תחבורה ציבורית במהלך סוף השבוע. כך, בין היתר, נמסר כי חטיבת התובלה במשרד הביטחון מקצה אמצעים להסעת חיילים לחופשה; תוגברו כמויות הרכבים ביחידות השונות; ובמקרים שבהם לא ניתן מענה תחבורתי, למשרתים ניתנת האפשרות להישאר ללון בבסיס או באכסניה באזור מטעם הצבא. אכן, אין לכחד כי הפתרון המוצע אינו המענה המיטבי, באשר מי שסיים את משמרתו במהלך השבת או קיבל חופשה קצרה של מספר שעות, מעדיף מן הסתם להעביר את הלילה בביתו חלף לינה בבסיס או באכסניה באזור. עם זאת, יש לזכור כי צה"ל מפעיל כיום מערך של מאות אלפי חיילות וחיילים, הפועלים בבסיסים רבים הפרושים לאורכה ולרוחבה של המדינה. כאמור בתגובת המשיבים, פתרונות רוחביים לצרכי הנסיעה המשתנים של משרתי הביטחון אינם נותנים בהכרח פתרון לכלל מקרי הקצה האפשריים, וניתן להניח כי המענה הכללי שניתן על ידי צה"ל איננו ממצה. ועדיין, אין לומר כי המצב הנוכחי אינו סביר באופן קיצוני המצדיק את התערבותנו. חזקה על המשיבים כי שקללו את השיקולים השונים הצריכים לעניין, לרבות העלויות הכרוכות בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת אל מול הביקוש, ולסופו של יום בחרו להפעיל מערכי היסעים מטעם הצבא וליתן פתרונות נקודתיים היכן שמתעורר הצורך בכך. הגם שניתן היה לחשוב על פתרונות אחרים, אין דרכו של בית המשפט להיכנס בנעלי הרשות, ואין הוא מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו. 11. סיכומו של דבר – על אף שהמענה שניתן כיום למשרתי הביטחון מעורר קשיים מסוימים, ובמקרים פרטניים איננו הפתרון המיטבי – לא מצאנו כי נפל פגם חמור בהתנהלות המשיבים המקים עילה להתערבותנו. כאמור, בית משפט זה כבר נדרש לשתי עתירות נוספות הנוגעות למצב עובדתי כמעט זהה ולטענות משפטיות דומות, ושתיהן נדחו. מכל מקום, רשמנו לפנינו את תגובת המשיבים כי תהא נכונות מטעם משרד התחבורה להפעיל מערכי תחבורה נוספים בשבת ובחול ככל שיהא צורך בכך בהתאם למכלול הנסיבות ולצרכי הביטחון, וכי הגורמים הרלוונטיים ימשיכו ויבחנו את הצורך בהפעלת פתרונות נקודתיים נוספים ככל שהדבר יידרש, והדבר יוצף במעלה שדרת הפיקוד, כמקובל. יש לקוות כי כך אכן יעשה. 12. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ונוכח הסוגיה הציבורית החשובה, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' באדר א התשפ"ד (‏11.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23092050_E05.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1