ע.ר.צים שיווק ישיר בע"מ נ. אורן אביטל

החלטה בתיק רע"א 9200/12 בבית המשפט העליון רע"א 9200/12 רע"א 296/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המבקשת ברע"א 9200/12: המבקשת ברע"א 296/13: ע.ר.צים שיווק ישיר בע"מ אלון החזקות בריבוע הכחול בע"מ נ ג ד המשיב ברע"א 9200/12: המשיב ברע"א 296/13: אורן אביטל אורן טל רע"א 9200/12: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.10.2012 בתיק ת"צ 46675-10-11 שניתנה על ידי כבוד השופט א' קיסרי רע"א 296/13: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.12.2012 בתיק ת"צ 31833-10-11 שניתנה על ידי כבוד השופט א' קיסרי בשם המבקשת ברע"א 9200/12: עו"ד ד"ר שחר ולר; עו"ד תומר בר-נתן בשם המבקשת ברע"א 296/13: עו"ד רפאל ליבא; עו"ד אברהם מורל; עו"ד שירה אוחיון בשם המשיב ברע"א 9200/12: עו"ד דוד מזרחי בשם המשיב ברע"א 296/13: עו"ד אורלי בן עמי פסק-דין 1. בקשות רשות הערעור שלפניי מופנות נגד שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי). ההחלטות ניתנו בהליכים של בקשות לאישור תובענה ייצוגית שהוגשו נגד משיבות שונות (הן המבקשות בהליך דנא), על ידי מבקשים שונים (המשיבים בהליכים דנא). הטענות המועלות בבקשות האישור הן דומות מאוד. הן נוגעות לאופן בו מחייבות המבקשות, שהן רשתות שיווק, בתשלום עבור מוצרים שונים הנמכרים בתפזורת. לפי הטענה, החיוב הוא בגין משקל הגבוה מן המשקל נטו של המוצר. בשתי ההחלטות נשוא בקשות רשות הערעור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשות למחיקת תשובת המשיבים לתשובת המבקשות לבקשות האישור. כל אחת מן המבקשות חויבה בתשלום שכר טרחה (זו ברע"א 9200/12 בסכום של 5,000 ש"ח וזו ברע"א 296/13 בסכום של 7,500 ש"ח). נוכח הדמיון הרב בין בקשות המחיקה, ובהתחשב בכך שנימוקי בית המשפט המחוזי בשתי ההחלטות הם דומים מאוד, החלטתי ליתן פסק דין אחד המתייחס לשתי בקשות רשות הערעור. 2. יוער, בשולי הדברים, כי ביום 29.10.2012 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאחד את הדיון בשתי בקשות האישור הנזכרות ובשתי בקשות אישור נוספות. שתי בקשות האישור הנוספות מעלות אף הן טענות דומות, אך נגד רשתות שיווק אחרות. יצוין, כי בדיקה במערכת "נט המשפט" העלתה, כי ביום 5.2.2013 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, בה נקבע כי יש לעכב את הדיון בשלוש מבקשות האישור, עד להכרעה בבקשת האישור הראשונה בזמן מבחינת מועד הגשתה. יודגש, כי שתי בקשות האישור שבהן ניתנו ההחלטות נשוא בקשות רשות הערעור, נמנות עם הבקשות שהדיון בהן עוכב. חרף זאת, לא ראיתי מקום, בנסיבות העניין, להשהות את הטיפול בבקשות רשות הערעור. אבהיר, כי אין לראות בדבריי משום התייחסות כלשהי לגוף החלטותיו הנזכרות של בית המשפט המחוזי מן הימים 29.10.2012 ו-5.2.2013. 3. כאמור, בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי) דחה את בקשת המבקשות למחיקת תשובות המשיבים לתשובות לבקשת האישור (להלן – התשובות לתשובות). טענה חלופית של המבקשות הייתה, כי יש למחוק סעיפים שונים מהתשובות לתשובות וכן ראיות חדשות שצורפו אליהן. עיינתי בכתבי הטענות שהוגשו לערכאה הדיונית. דומה, שיש בסיס לטענות המבקשות כי המשיבים יכולים היו לצרף, בשקידה ראויה, את הראיות שצורפו לתשובות לתשובות, כבר במועד הגשת בקשת האישור. כך, בבקשות האישור נטען, כי מבקשי האישור הבחינו שלעיתים שוקלות המבקשות מוצר מסוים "עם אריזתו מבלי שיופחת משקלה..." (סעיף 17 לבקשת האישור מטעם המשיב ברע"א 296/13, סעיף 16 לבקשת האישור מטעם המשיב ברע"א 9200/12). הראיות שצורפו לתשובות לתשובות באו לתמוך בעיקרן בטענה זו. בנסיבות אלה נראה, על פני הדברים, כי על המשיבים היה להגיש בקשה לערכאה הדיונית לצירוף החומר החדש לתשובות לתשובות (ראו, רע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' נאור (19.7.2012)). אוסיף, כי ייתכן שאילו דנתי בעניין בערכאה הדיונית הייתי מגיע לתוצאה שונה מזו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, בסופו של דבר לא מצאתי כי המקרה דנא נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למחיקת ראיות וכתבי טענות בהליך של תובענה ייצוגית (ראו, רע"א 8151/01 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' רייס (5.2.2002)). לצד הדברים האמורים, איני סבור כי היה מקום לחייב את המבקשות בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבים. בנסיבות המתוארות מוצדק היה לחייב דווקא את המשיבים בהוצאות. בנסיבות העניין, הימנעות מהתערבות בשיקול דעתו הדיוני הרחב של בית המשפט המחוזי, לצד ביטול החיוב בשכר טרחה שהושת על המבקשות, וחיובם של המשיבים בהוצאות, יוליכו לאיזון ראוי, בעיני, בכל הנוגע לזכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין. אבהיר, לסיום, כי איני מביע עמדה לגבי האפשרות שהמבקשות יבקשו להגיב לתשובות לתשובות, ככל שיימשך הדיון בבקשות האישור (כאמור, הדיון בהן מעוכב בשלב זה). ברור עוד, שאין לראות בדבריי משום רמיזה כלשהי לגבי סיכוייה של בקשה כאמור, היה ותוגש. 4. החלטתי, אם כן, לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגשו ערעורים לפי הרשות שניתנה. דין הערעורים להתקבל, במובן זה שהחיוב בשכר טרחה שהושת על המבקשות בהחלטות בית המשפט המחוזי יבוטל. עם זאת, המשיב ברע"א 9200/12 יישא בשכר טרחה בסך 10,000 ש"ח לטובת המבקשת ברע"א 9200/12 וסכום זהה ישולם על ידי המשיב ברע"א 296/13 לטובת המבקשת דשם. ניתן היום, ו' בניסן התשע"ג (17.3.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12092000_S03.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il