ספאלדין אל סייד נ. הנסון ישראל בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 920/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 920/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין המערער: ספאלדין אל סייד נ ג ד המשיבה: הנסון ישראל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בתיק א 003927-11-17 שניתן ביום 31.12.2017 על ידי כבוד השופטת י' בלכר בשם המערער: עו"ד יעקב גנים בשם המשיבה: עו"ד אלון יפת פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' בלכר), בו נמחקה על הסף תביעת המערער למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות שני פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון (על אף הכותרת "החלטה", מדובר למעשה בפסק דין ומכאן הערעור – י"ע). 1. זו הפעם השלישית שהסכסוך בין הצדדים מגיע לפתחו של בית משפט זה. הורתו של הסכסוך בבטון שרכש המערער מהמשיבה ואשר שימש ליציקת תקרת בית פרטי שבבעלותו. המערער טען כי הבטון לא עמד בדרישות התקן ועקב כך נאלץ להרוס את התקרה ולבנותה מחדש. המערער הגיש כנגד המשיבה תביעה כספית ובית משפט השלום קיבל את התביעה ופסק לזכותו סכום של כ-250,000 ₪. ערעור המשיבה לבית המשפט המחוזי נתקבל במובן זה שבית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת לבחון את נושא הנזק. ביני לביני התנהלו הליכי ביניים, ובקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטה של בית משפט השלום, מצאה לבסוף דרכה לבית משפט זה ונתקבלה, וניתן פסק דין המחייב את המערער ליתן תצהיר גילוי מסמכים (רע"א 5853/14 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין (20.10.2014)). בית משפט השלום דחה את תביעתו של המערער, לאחר שמצא כי המערער לא הוכיח את נזקו. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וזה קיבל את הערעור ופסק לזכותו סכום של 180,000 ₪. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, וזו נדונה כבערעור ונתקבלה בהרכב שלושה מהטעמים שפורטו בפסק הדין (רע"א 3608/17‏ הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין (10.9.2017)). 2. אם סבור הקורא כי בכך נסתיימה פרשת הבטון והתקרה, טעות בידו. המערער הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרתה טען כי שני פסקי הדין של בית המשפט העליון ניתנו בחוסר סמכות ודינם להתבטל. בית המשפט המחוזי דחה על הסף את תביעתו של המערער. נקבע כי מתן סעד הצהרתי על בטלות פסקי דין של בית המשפט העליון אינו בסמכותו העניינית, ואינו מעוגן בדין, באשר ערכאת המחוזי אינה יושבת כערכאת ערעור על פסקי דין של בית המשפט העליון. עוד נקבע, כי אין מקום להעביר את התובענה לבית המשפט העליון, שאינו דן בתובענות מהסוג הזה כערכאה ראשונה. 3. על פסק דין זה נסב הערעור שלפנינו. המערער טען כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שידון בתביעתו, ולחלופין, להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולדון בתובענה לגופה על פי "סמכות ביהמ"ש לערעורים לעשות כן". המערער טען, בין היתר, כי תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי אבסורדית, ולפיה פסקי דין הניתנים בחוסר סמכות בבית המשפט העליון, אינם ניתנים לביטול בשל היעדר סמכות לדון בסוגיה. עוד נטען כי היה על בית משפט קמא לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) ולהעביר את התובענה לבית המשפט בעל הסמכות. לשיטת המערער, "זה אבסורד מוחלט שאותה מערכת משפטית יכולה ביד אחת להכריע בסכסוך בחוסר סמכות עניינית ומנגד ביד השניה מונעת מהמערער שניזוק את הזכות לטעון לביטול אותן (כך במקור – י"ע) פסקי דין שניתנו בחוסר סמכות עניינית – ועוד אבסורד כאשר בית משפט קמא קבע כי מנגד כן הייתה לו סמכות לדון בכך בתקיפה עקיפה אך לא ישירה, מדוע"? המשיבה תמכה בפסק דינו של בית משפט קמא. 4. דין הערעור להידחות. התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נוגדת מושכלות יסוד במשפט, חסרת תוחלת, אינה מגלה עילה על פניה, ומוטב אילו לא היתה מוגשת מלכתחילה, על אחת כמה וכמה ערעור סרק זה. לא בכדי המלצתי בחום למערער, במסגרת קדם ערעור שנערך בפני, לחזור בו מהערעור, ויש להצר על כך שלא שעה להמלצה זו. 5. מאחר שהמערער טען לאבסורד, אצביע על האבסורד בתביעתו. מן המפורסמות הוא שבית המשפט העליון אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו בהתייחס לפסקי דינו כבית משפט לערעורים, ואף לא כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות, כל עוד הדבר לא נעשה במסגרת הליכי הערעור עצמם (לדוגמה אחת מני רבות, ראו בג"ץ 3424/18 טסלר נ' היועץ המשפטי לממשלה פסקה 8 (7.8.2018) והאסמכתאות שם). קל וחומר שערכאות המחוזי והשלום אינן יושבות כערכאות ערעור על בית המשפט העליון, שאם לא כן, פגעת במבנה ההיררכי של מערכת השיפוט ופגעת בעקרון סופיות הדיון – שני עקרונות המהווים את היכין והבועז של מערכת השיפוט והשפיטה. צא ולמד כי לשיטתו של המערער, רשאי בית משפט השלום (גם בשבתו כבית המשפט לתביעות קטנות) או בית המשפט המחוזי, להכריז על בטלות פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון. בדרך זו, גם ניתן "לפתוח" פסק דין חלוט פעם אחר פעם, בטענה כי בית המשפט שנתן את פסק הדין – ואין נפקה מינה אם מדובר בפסק דין של בית משפט השלום או המחוזי או העליון – שגה וחרג מסמכותו. הדברים פשוטים וברורים, וגם אם סבור המערער, משום מה, כי נפלה שגגה בשני פסקי הדין של בית המשפט העליון שניתנו בעניינו, הרי שמדובר בפסקי דין חלוטים, שהדרך היחידה לתקוף אותם היא בהליך של משפט חוזר אזרחי, שהוא הליך חריג ונדיר ביותר, שאין לו רלוונטיות במקרה דנן. 6. ואם לא די בכך, הרי שהפסיקה "רואה בהעלאת טענה לחוסר סמכות עניינית בשלב מאוחר של ההליך המשפטי ובשלב הערעור בפרט כהתנהגות חסרת תום לב, העלולה לחסום את דרכו של הטוען אותה על דרך של מניעות" (רע"א 7424/15 חליליה נ' מוחמד (יורשי המנוח מוחמד וחיד), בפסקה 14 (11.9.2017) והאסמכתאות שם). קל וחומר במקרה דנן, שהמערער מעלה לראשונה, בהליך נפרד וכנגד פסק דין חלוט, טענה של חוסר סמכות עניינית שלא הועלתה כלל על ידו במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית המשפט העליון. 7. הוא אשר אמרנו – האבסורד מונח לחלוטין לפתחו של המערער, ובדין נדחתה תביעתו על הסף ובנקודה זו יכולים היינו לסיים את דיוננו. 8. אך על מנת לספק סקרנותו של הקורא, אשר מן הסתם תמה על מה ולמה טען המערער כי שני פסקי הדין של בית המשפט העליון ניתנו בחוסר סמכות, אציג להלן את טיעונו. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט קובע כלהלן: "החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בענין אזרחי, ופסק דין של בית משפט מחוזי בערעור, ניתנים לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך מאת נשיא בית המשפט העליון או מאת שופט אחר של בית המשפט העליון שנשיאו קבע לכך, או מאת בית המשפט העליון, ובפסק דין - גם אם ניתנה רשות לכך בגוף פסק הדין. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. לשיטת המערער, פסק הדין ברע"א 5853/14 ניתן בחוסר סמכות, מאחר שאין לבית המשפט העליון סמכות עניינית לדון בבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטות של בית המשפט המחוזי שדחו בקשות רשות ערעור, אלא רק על החלטה שניתנת במסגרת הדיון בערעור עצמו בבית המשפט המחוזי. ככל שעלה בידי לרדת לסוף דעתו של המערער, הרי שלשיטתו בית המשפט העליון אינו יכול לדון בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי כנגד החלטה של בית משפט מחוזי על החלטת ביניים של בית משפט השלום. טענה זו אינה מתיישבת עם לשון הסעיף ועם פרקטיקה של עשרות שנות שיפוט. החלטה של בית משפט מחוזי הדוחה בקשת רשות ערעור מהווה החלטה אחרת שניתן להגיש עליה ערעור ברשות לבית המשפט העליון. בניגוד לפרשנותו התמוהה של המערער, הסעיף אך מנחה את בית המשפט מתי ליתן רשות ערעור מבלי להמתין להכרעה הסופית של פסק הדין. 9. כנגד פסק הדין ברע"א 3608/17 הפנה המערער להחלטתו של השופט פוגלמן מיום 24.7.2017 הקובעת כלהלן: "בקשת הרשות לערער מצריכה תשובה. התשובה לבקשה תוגש עד יום 20.8.2017. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. בתשובה, תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יפעל על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות וכן לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בתשובה סיכום טענות בכתב כאמור בתקנה 448 לתקנות. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. לשיטת המערער הוא השיב לבר"ע והודיע כי הוא עומד על קיומו של הליך ערעור, והופתע לגלות כי ניתן פסק דין כנגדו בהרכב שלושה, מבלי שנודע לו קודם לכן מי הם שלושת השופטים. התשובה לגוף התמיהה היא בתקנה 410, הנזכרת בהחלטה לעיל וקובעת כלהלן: "הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט שלערעור, רשאי בית המשפט לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, אם הסכימו לכך בעלי הדין לערעור, ואף ללא הסכמת בעל דין לאחר שניתנה לו ההזדמנות להביע התנגדותו ונראה לבית המשפט שלא תיפגע זכותו כבעל דין; החליט בית המשפט כאמור, תחול תקנה 407(ג) ולא יחולו תקנות 412, 419 עד 421 ו-427 עד 433. 10. סוף דבר – דין הערעור להידחות, על כל רכיביו. המערער יישא בהוצאות הצד שכנגד בסך של 30,000 ₪. ניתן היום, ‏י"ב באלול התשע"ח (‏23.8.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18009200_E04.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il