מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 9192/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9192/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 28.9.06 בתיק פ' 209/05 שניתן על ידי כבוד השופט ב' ארבל תאריך הישיבה: ד' באדר התשס"ז (22/2/07) בשם המערערת: עו"ד אוהד גורדון בשם המשיב: עו"ד אגברייה בדר אלדין בשם שרות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופטת ד' ברלינר: בתאריך 26.7.05 חזרו המשיב והמתלונן ממקום עבודתם המשותף ונסעו יחדיו ברכב. בשל סיבה שטיבה לא הובהר השמיע המשיב מילות איום לעבר המתלונן. בהמשך, כאשר נעצר הרכב בסמוך לביתו של המשיב הכה המשיב את המתלונן באגרופו, לאחר מכן יצא מהרכב פתח את הדלת שבסמוך אליה ישב המתלונן ודקר אותו במכשיר חד. גם בכך לא הסתיים האירוע. המשיב תפס את המתלונן בבגדו הוציא אותו מהרכב והלם בו באגרופיו. המתלונן החל לברוח בריצה והמשיב רדף אחריו והמשיך להכותו כאשר זה האחרון מנסה להתגונן מפניו. בהמשך הצטרפו אל המשיב שניים נוספים שתקפו גם הם את המתלונן האחד באמצעות מוט עץ והשני במשיכה בשערות ראשו. המשיב ניצל מצב זה כדי לדקור את המתלונן פעם נוספת בחזהו ובכתפו מספר פעמים. רק התערבותם של עוברי אורח חילצה את המתלונן מידיו של המשיב ושותפיו לחלק השני של התקיפה. המתלונן פונה לבית חולים נגרמה לו חבלה בראשו, פצעי דקירה רבים והחמור מכל: חור בריאתו השמאלית אשר הצריך התערבות כירורגית מידית לצורך ייצוב מצבו. המתלונן אושפז לתקופה ארוכה. בבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון חלקי שמכוחו תוקן כתב האישום כאשר העובדות המתוארות לעיל משקפות את כתב האישום המתוקן. בעובדות אלה – הודה המשיב. כיוון שהיה כבן 17 בעת ביצוע העבירה, הופנה המשיב לקבלת תסקיר של שירות המבחן לנוער. בדיעבד, ביום מתן פסק הדין היו בפני בית המשפט מספר תסקירים של שירות המבחן שניתנו לאורך תקופת זמן של מספר חודשים. המשיב שהה בחלק מהתקופה בהוסטל ממנו יצא ללימודיו. תסקירי שירות המבחן העידו על כך כי המשיב תיפקד כהלכה לאורך התקופה הנ"ל. על סמך האמור בתסקירים קבע בית משפט קמא כי המשיב סיגל לעצמו דרכים חילופיות לצורך פריקת כעסים, דרכי התמודדות ושליטה עצמית בעת כעס ומצוקה כאשר מיומנות זו נרכשה במהלך תקופת שהייתו בהוסטל. בסופו של יום המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את המשיב ולאפשר לו להמשיך בתוכנית הטיפולית שנבנתה עבורו. בית משפט קמא לא קיבל את ההמלצה במלואה והרשיע את המשיב. יחד עם זאת, קיבל את המלצת שירות המבחן לעניין העונש האופרטיבי שיוטל על המשיב. תוך שהוא מתייחס לפסיקה הרלוונטית ולצורך להרתיע מפני שימוש באלימות סבר בית משפט קמא כי ניתן לנקוט כלפי המשיב ב"גישה מרוככת מכפי הגישה המקובלת גבי עברייני סכין". המשיב הועמד תחת פיקוח קצין מבחן למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין כאשר במהלך תקופת המבחן ימשיך להתגורר בהוסטל שם תיושם התוכנית הטיפולית שנקבעה עבורו. בנוסף הוטל על המשיב מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודש. על הענישה - מערערת המדינה בפנינו. לטענת המדינה העונש שהוטל על המשיב אינו תואם את חומרת העבירה ואין בו כדי להרתיע. בית משפט קמא קבע את הקביעות הערכיות הנכונות, אולם לא הסיק את המסקנה העונשית המתחייבת. המשיב הוא אכן קטין אלא שעבירות אלימות מסוג האירוע הנוכחי מתבצעות פעמים רבות ע"י קטינים ויש צורך מיוחד בהרתעה דווקא כלפי צעירים בגילו של המשיב. המדינה מפנה לנסיבות הספציפיות במיוחד לכך שהמשיב המשיך במעשי התקיפה החמורים גם לאחר שהמתלונן ברח ממנו כשהחלק השני של התקיפה בוצע בחבורה. המשיב אומנם עבר תהליך של שיקום אולם חומרת המעשים ואינטרס הציבור דורש מענה הולם לאלימות הקשה שהפכה חלק מנורמת ההתנהגות של צעירים. הסנגור מפנה לכל האמור בתסקירים, לתהליך המשמעותי שעבר המשיב, לעובדה שמדובר בקטין שלגביו השיקול השיקומי הוא השיקול המרכזי, ולכך שהמשיב נמצא עדיין בעיצומו של תהליך השיקום. הפסקת התהליך אינה רצויה גם לחברה. שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא כי ערעור זה בדין יסודו. בשל סיבה שטיבה לא הובהר, מצא עצמו המתלונן בבי"ח עם נקב בריאתו שהצריך אשפוז ממושך וזאת לצד החבלות האחרות. מלכתחילה לא הייתה כל סיבה לכך שנער בגילו של המשיב יצא לדרכו כאשר באמתחתו מכשיר חד שעשוי לשמש, ובפועל שימש ככלי נשק בעל פוטנציאל פגיעה ממשי. חומרה מיוחדת יש בהסלמה שהייתה באירוע. מתקיפה מילולית שהתבטאה באיום, עבר המשיב לתקיפה באמצעות אגרופים וממנה לשליפת המכשיר החד ועשית שימוש בו. המשיב הפגין נחישות רבה, לרוע המזל נחישות שלילית, "במסע" התקיפה כלפי המתלונן. כפי שצוין לעיל המתלונן נמשך מן הרכב החוצה והותקף פעם נוספת. גם בריחתו לא הביאה לכך שהמשיב יחדל ממעשיו האלימים. לא נתקררה עליו דעתו של המשיב גם כאשר המתלונן הותקף על ידי שני שותפיו בחלקו השני של האירוע ואת העובדה שהמתלונן נמשך בשערותיו-ניצל כדי להמשיך ולדקור בגופו שיחק לו מזלו של המתלונן בכך שעוברי אורח חילצו אותו מידיו של המשיב, שאחרת, קשה לדעת עד היכן היו הדברים מגיעים. באשר לתהליך השיקומי שעבר ועובר המשיב; אנו רחוקים מלהקל ראש בנושא זה. שיקום, הוא לעולם אחד מהשיקולים לעניין גזירת העונש על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטין. מן התסקירים שהיו לפני שירות המבחן עולה כי המשיב אכן עבר תהליך של ממש באשר להפנמת משמעות העבירות שביצע והדרך לפתור בעיות ללא שימוש באלימות. יחד עם זאת אנו רואים להעיר כי דווקא מהתסקיר האחרון העדכני שהוצע לעיוננו - עולה כי חל כרסום מסוים בתהליך זה. המשיב היה שותף לאירוע אלים במהלך שהייתו בהוסטל. על כך הוגשה תלונה למשטרה והתיק נמצא בשלבי חקירה. מכל מקום, גם תוך יציאה מנקודת הנחה כי אכן מדובר במאמץ של ממש מצד המשיב לסגל לעצמו דרכי התנהגות אחרים, דהיינו כי תהליך השיקום שעבר נשא פירות - אין בכך כדי לאיין את הצורך בקביעת נורמת ענישה מחמירה על עבירות אלימות בכלל, וסכינאות בפרט, שתבהיר לכולי עלמא, ובמיוחד לצעירים בני גילו של המשיב, כי ההליכה בתלם זה תגרור תגובה עונשית משמעותית וכואבת, לרבות תקופת מאסר שתרוצה מאחורי סורג ובריח. חשיפתו של המשיב להשפעה שלילית במהלך המאסר יש בה אומנם סיכון מסוים – אלא שבאיזון בין הצורך בהתמודדות עם האלימות הגוברת ובין האינטרס הפרטי של המשיב בשיקום - אין מנוס מלקיחת סיכון זה. לפיכך, אנו מקבלים את ערעור המדינה ומטילים על המשיב מאסר בפועל של שנה אחת, המאסר על תנאי יישאר בעינו. המשיב יתחיל בריצוי עונשו בתאריך 11.3.07, בתאריך זה עליו להתייצב עד השעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בנצרת. עד לתאריך זה, יישאר המשיב בהוסטל. ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב. ניתן היום, ד' באדר התשס"ז (22.2.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06091920_Z01.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il