תומר אפריאט נ. זרעים גדרה בע"מ

56 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 919/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן המערער: תומר אפריאט נ ג ד המשיבים: 1. זרעים גדרה בע"מ 2. משרד החקלאות ופיתוח הכפר – שירותי הגנת הצומח ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 2.1.2021 בת"א 50822-11-15 שניתן על ידי כב' השופט י' פרסקי תאריך הישיבה: י"ט בכסלו התשפ"ג (13.12.2022) בשם המערער: עו"ד אלישע כהן; עו"ד יוסי תורג'מן בשם המשיבה 1: עו"ד עודד שטייף; עו"ד דוד שלג בשם המשיב 2: עו"ד אילנה שילה פסק-דין השופטת ר' רונן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) בת"א 50822-11-15 מיום 2.1.2021, אשר דחה את תביעת המערער לקבלת פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתפרצותו של וירוס חדש בגידולי העגבניות שלו ומהצו שהוצא בעקבות זאת להשמדת הגידולים. רקע עובדתי המערער, מר תומר אפריאט, הוא חקלאי ותיק המתמחה בגידול עגבניות במשקו במושב אוהד שבחבל אשכול. בתקופה הרלוונטית לענייננו גידל המערער עגבניות על שטח של כמאה דונם. בחודש מאי 2014 שתל המערער 20 דונם של עגבניות מזן "מוזה". זרעי העגבניות שווקו על ידי המשיבה 1 – חברת זרעים גדרה בע"מ (להלן: זרעים גדרה), שהיא חברת בת של קבוצת סינג'נטה העולמית, המתמחה בטיפוח, ייצור ושיווק של זני מכלוא של ירקות (להלן: החברה האם). בחודש יוני 2014 אובחנו בגידולי העגבניות סימני פיגור ותסמינים נוספים כמו שינוי צבע העלים, היחלשות השתיל, וכן סימני דלדול בחלק העליון של השתיל. המערער פנה לנציג זרעים גדרה, מר אוריאל סויסה (להלן: אוריאל), אשר ביקר במשקו ומסר לו שהגידולים סובלים ממחסור בהזנה ובמיקרו אלמנטים, והמליץ על תגבור הדישון ועל דישון בריסוס. נציג נוסף של זרעים גדרה מסר המלצה דומה. בהמשך, בחודש אוגוסט 2014, שתל המערער 28 דונם נוספים של עגבניות מסוג "איקרם". גם במקרה הזה שווקו הזרעים על ידי זרעים גדרה. לאחר כ-30 יום הופיעו סימני פיגור בגידולים, בדומה לתסמינים שנצפו בגידולים מסוג "מוזה". אלא שבמקרה זה התפשטות התופעה בשטח הייתה מהירה יותר. באותה תקופה שתל המערער 66 דונם נוספים של עגבניות מסוגים שונים. בחודש ספטמבר 2014 הגיע לידי החוקר ד"ר אביב דומרובסקי (להלן: ד"ר דומרובסקי), ממינהל המחקר החקלאי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ("מכון וולקני"), מידע על אודות תופעה שנצפתה בגידולי העגבניות של המערער. לאחר שערך בדיקות בדוגמאות צמחים שהגיעו אליו ממשקו של המערער, הוא הגיע למסקנה ראשונית כי ככל הנראה מדובר בווירוס. על כן, ביום 7.10.2014 ביקר ד"ר דומרובסקי בעצמו במשקו של המערער ואסף דגימות. לאחר שערך בדיקות בדגימות אלה, אושש החשש להימצאותו של וירוס ממשפחת ה-"Tobamovirus". זאת, על אף שמזה עשרות שנים החקלאים המגדלים משתמשים בזרעים של חברות שונות שעמידים לווירוסים ממשפחה זו (ובעיקר לוירוסים מסוג TMV ו-ToMV). בהמשך, התקיימה ביום 4.11.2014 ישיבה בשירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות ופיתוח הכפר (המשיב 2; להלן: השירותים להגנת הצומח או משרד החקלאות), בה השתתפו בין היתר ד"ר דומרובסקי, מנהל השירותים להגנת הצומח – מר משה וייס (להלן: וייס), ומנהלת תחום הירקות בבתי צמחיה במשרד החקלאות – גב' שלי גנץ (להלן: גנץ). בסיכום הישיבה צוין כי לפני כחודש וחצי התגלה נגע בחלקה של שתילי עגבנייה צעירים על אף שמדובר בשתילים מזן עמיד; וכי במשקים אחרים המגדלים אותו הזן מאותו המקור לא נראו סימפטומים עד כה, כך שהיקף ההפצה עדיין לא ברור וקיים חשש שהמשק הנגוע יהווה מקור מדבק. עוד צוין כי ד"ר דומרובסקי עורך בדיקות נוספות כדי להבין מהו אותו וירוס שנמצא; וכי נלקחו דוגמאות קרקע ממספר משקים שלגביהן טרם התקבלו תוצאות. על רקע זה, צוין כי ד"ר דומרובסקי וגנץ המליצו לבודד את המשק הנגוע, להשמיד את השטח ולא לשתול צמחים ממשפחת הסולניים בעונה הקרובה. ההמלצה התקבלה על דעת כל הנוכחים. לצד זאת, ציין וייס כי לא בטוח שיהיה אישור לפיצוי המערער במקרה שיוצא נגדו צו השמדה. בכל מקרה, צוין כי לפני הוצאת צו ההשמדה יש לקבל מכתב הסבר מד"ר דומרובסקי המבהיר את נחיצות ההשמדה, ומסמך מגנץ המפרט את אופן ביצוע הסקר שנערך באותם ימים והיקפו. ביום 11.11.2014 שלחה גנץ מכתב לוייס בו פורטו תוצאות סקר מקומי שנערך בשבועיים שקדמו לכך ב-20 משקים בחבל הבשור בהיקף של כ-500 דונם. במכתב צוין כי לא נראו צמחים החשודים כנגועים בווירוס מסוג TMV או ToMV. עם זאת, צוין כי במשק אחד בזיקים קיים חשד להופעת הווירוס; וכי נלקחה דוגמה נוספת ממשק זה לבדיקה וכעת ממתינים לתוצאות. עוד צוין כי התקבלו דיווחים על שבע חלקות חשודות, חלקן משתילות מוקדמות שנעקרו, אשר אינן נגועות בהכרח באותו וירוס. על כן, ציינה גנץ כי נכון לעכשיו, למיטב ידיעתה אין התפרצות של הווירוס במשקים באזור הבשור; וכי משקו של המערער, וייתכן כי גם המשק בזיקים, הם המוקדים המוכרים. בהתאם, הומלץ להשמיד חלקות אלה כדי להגדיל את הסיכוי לעצירת התפשטות הווירוס. ביום 12.11.2014 שלח ד"ר דומרובסקי מכתב לוייס בו חזר על המלצתו להשמיד את כל החלקות הנגועות (להלן: המכתב מיום 12.11.2014). במכתב פורטו ממצאי הבדיקות שנערכו בדגימות שנלקחו מחלקות המערער, וצוינו שתי השערות אפשריות: הראשונה – שאחד משני הווירוסים (TMV, ToMV) או שניהם עברו מוטציה שאיפשרה את שבירת העמידות המסחרית של זני העגבניות; והשנייה – ששילוב של שני הווירוסים יחד בצמח בודד, במקביל לתנאי סביבה קיצוניים, איפשרו את שבירת העמידות בגידולים הנגועים. יצוין כבר עתה כי בדיעבד התברר שאף אחת משתי ההשערות הללו לא שיקפה את המציאות. למעשה מדובר היה בווירוס חדש ממשפחת ה-"Tobamovirus" שלא היה מוכר עד אותה עת, ואשר גידולי העגבניות של המערער היו, על פי הנטען, המקרה הראשון בעולם בו הוא זוהה (TBRFV; להלן: הווירוס החדש או הווירוס). כן יצוין כי אין חולק שהווירוס החדש אינו מסוכן לבריאות האדם ואינו פוגם בתוצר המשווק לאחר שיצא מהמשק. עוד נאמר במכתב מיום 12.11.2014 כי לאחר ביקור נוסף בחלקות של המערער ביום 29.10.2014, התרשם ד"ר דומרובסקי כי היקף ההפצה של הווירוס נרחב ביותר, וכי כל מבני הגידול הראו תסמינים התואמים את הווירוס. מעבר לכך, צוין כי במסגרת הסקר שנערך בשבועיים האחרונים התקבלו דוגמאות צמחים וקרקע ממבנים של מגדלים נוספים במושב אוהד, כאשר חלק מהמגדלים עקרו את הגידולים ולכן נאספו דוגמאות קרקע. מתוצאות הבדיקות שנערכו בדוגמאות זוהתה נוכחות של וירוס מסוג "Tobamovirus" אצל שני מגדלים נוספים אשר כבר עקרו את הגידול. כמו כן, צוין כי זוהו צמחים בודדים נגועים בווירוס מסוג TMV בחממות בקיבוץ זיקים; ואולם מבירור היקף הנגיעות שם נראה כי המחלה עדיין לא מבוססת. לכן ההערכה היא שמדובר בהדבקה מאוחרת, למשל על ידי ביקורים של אנשי מקצוע, ולא בהדבקה שמקורה בזרעים או בשתילים נגועים. לנוכח האמור, ציין ד"ר דומרובסקי כי כדי למזער את התפשטות הווירוס למבנים של מגדלים נוספים באזור, יש לפעול באופן מיידי במספר מישורים: ברמת המגדלים – הומלץ על הפסקת השיווק של התוצרת מחלקות נגועות; השמדת כל הצמחים במבני הגידול שנמצאו נגועים; חיטוי כל המבנים, בתי האריזה ומגורי העובדים; ואיסור על גידול צמחים ממשפחת הסולניים בשנה הקרובה לפחות. מעבר לכך, המליץ ד"ר דומרובסקי על המשך ביצוע "סקר ארצי לאיתור חלקות עגבניה נגועות נוספות, בדגש על הזנים איקרם ומוזה"; ועל "אכיפה של בדיקות מעבדה למכסות זרעי עגבניה בהתאם לנהלי העבודה המקובלים (ISTA)". ביום 16.11.2014 שלח ד"ר דומרובסקי הודעת דוא"ל לוייס ולנמענים נוספים, בה ציין כי מתוצאות הבדיקות שנערכו עולה כי רק אצל המערער ההדבקה היא שילוב של שני הווירוסים TMV ו-ToMV. כן צוין כי אצל שני מגדלים נוספים ממושב אוהד (רוני כהן ומוטי סויסה (להלן: כהן ו-סויסה, בהתאמה)), אשר כבר עקרו את הגידולים, נמצא רק ווירוס אחד מסוג ToMV. ד"ר דומרובסקי הוסיף כי גם באזורים נוספים (ישע, מבטחים וזיקים) נראה שההדבקה נגרמה מווירוס אחד בלבד מסוג ToMV; אך ציין כי ברגע שנשברת העמידות, הצמחים חשופים להדבקה בווירוסים נוספים מסוג "Tobamovirus". לבסוף, צוין כי מביקור בחלקה בזיקים, נראה כי ההדבקה בווירוס היא מאוחרת ובהיקף נמוך יחסית לעומת המצב בחלקותיו של המערער. משכך, ציין ד"ר דומרובסקי כי לדעתו יש לעקור את הגידול אצל המערער בעדיפות ראשונה, מאחר שהוא משמש מקור מדבק משמעותי למגדלי עגבניות באזור, וזאת בשל אנשי מקצוע רבים הפוקדים אותו לאחרונה וממשיכים לחממות של מגדלים אחרים. על רקע האמור, הוציאו השירותים להגנת הצומח ביום 23.11.2014 צו אישי כלפי המערער לביעור נגעים מכוח סעיף 3(א) לחוק הגנת הצומח, התשט"ז-1956 (להלן: הצו או צו ההשמדה). בצו נקבע כי עד ליום 30.11.2014 החממות בהן היו גידולי עגבניות צריכות להיות בהסגר; וכי יש להזרים בחממות אלה חומר חיטוי, לעקור את הגידולים ולשרוף אותם. לאחר מכן יש צורך בחיטוי הקרקע והמבנים, ואסורה השתילה למשך 6 חודשים. בעקבות דין ודברים שהתנהל בין המערער לבין גורמי השירותים להגנת הצומח, הוצא ביום 14.12.2014 צו מתוקן הדוחה את מועד ביצוע ההשמדה ליום 14.1.2015, תוך עמידה על התנאי לפיו מתחמי גידול העגבניות ייוותרו בהסגר עד לביצוע העקירה. בהמשך, התקיימה ביום 12.1.2015 ישיבה נוספת בשירותים להגנת הצומח (בה לא השתתף ד"ר דומרובסקי). בסיכום הישיבה נכתב כי בתחילת ינואר נדגמה בשל חשד חלקת עגבניות השייכת לסויסה ממושב אוהד, וכי בעקבות זאת הוחלט לחזור ולדגום חקלאים אחרים. כן צוין כי במסגרת הדיגום שנערך, התגלו בחלקה אחת במושב יתד ובחלקה נוספת במושב בית עזרא תסמינים דומים לאלה שנמצאו אצל המערער; וכי נלקחו דגימות לאימות החשד. בהתחשב בממצאים אלה – מהם עלה כי הווירוס כבר התפשט למשקים באזורים נוספים בארץ המרוחקים ממשקו של המערער – המליצו כל הנוכחים על הפסקת העקירה במשקו של המערער, שכן ממילא עקירת הגידולים של המערער כבר לא תוכל למנוע את התפשטותו של הווירוס. על כן, בתום הישיבה הוחלט להודיע למערער על עצירת העקירה; לבצע סקר של תפוצת הווירוס; להוציא הנחיות למגדלי עגבניות שגידלו עגבניות מזן "מוזה" או שהתגלתה אצלם נגיעות; לבצע דיגום על פי הסטנדרט המקובל בחו"ל (דגימת 3,000 זרעים); ועוד. בעקבות זאת, נשלחה למערער ביום 14.1.2015 הודעה על ביטול הצו. ביני לביני, הוקמה ביום 9.12.2014 וועדה מייעצת שתפקידה לגבש המלצות בדבר הפעלת סמכות שר החקלאות ופיתוח הכפר (להלן: שר החקלאות) למתן פיצויים לחקלאים לפי סעיף 15 לחוק הגנת הצומח (להלן: הוועדה המייעצת). ביום 24.12.2014 התכנסה הוועדה המייעצת לדון בעניינו של המערער ובאפשרות להמליץ על פיצויו בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות הוצאת צו ההשמדה. ביום 27.4.2015, לאחר ביטול צו ההשמדה, התקיימה ישיבה נוספת של הוועדה המייעצת. בסיכום הישיבה נקבע כי לאחר איסוף נתונים וביצוע אומדן סופי, תוציא הוועדה המייעצת דו"ח סיכום למנכ"ל משרד החקלאות הכולל המלצה לתשלום פיצוי. ביום 21.10.2015 התכנסה הוועדה המייעצת פעם נוספת. מדו"ח הסיכום עולה כי באותה ישיבה הוצגו נתונים לפיהם המערער קיבל מהקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ (להלן: הקנ"ט) פיצוי בסך של 273,420 ש"ח. כן עולה מדו"ח הסיכום כי בהתאם לעקרונות הפיצוי שנקבעו הוערך סכום הנזק הכולל בסך של 980,527 ש"ח – אשר ממנו יש לקזז את סכום הפיצוי שהתקבל מהקנ"ט. על כן, המליצה הוועדה המייעצת על מתן פיצוי למערער בסך של כ-707,000 ש"ח. עוד נקבע באותה ישיבה כי על השירותים להגנת הצומח להעביר לוועדה המייעצת נתונים וחוות דעת נוספים לצורך השלמת דו"ח ההמלצה הסופי. לאחר שהתקבלו נתונים אלה, החלה הוועדה המייעצת לסכם את ממצאיה. עם זאת, לנוכח פניותיהם של חקלאים נוספים לקבלת פיצויים בגין הוצאת צווי השמדה, הוחלט כי יש לקבוע אמות מידה כלליות ואחידות בנושא פיצויים למקרי השמדה, ולכן בשלב זה אין מקום לקדם המלצה בעניינו של המערער. על רקע המאורעות המתוארים, הגיש המערער ביום 6.12.2015 תביעה לבית המשפט המחוזי נגד זרעים גדרה, משרד החקלאות ונתבעת נוספת (אשר התביעה נגדה נדחתה בהסכמה ביום 13.1.2020). בתביעתו העלה המערער הן טענות הנוגעות לזרעי העגבניות ששווקו לו על ידי זרעים גדרה ושגרמו לטענתו להדבקת גידוליו בווירוס החדש; והן טענות ביחס להתנהלות משרד החקלאות לאחר גילוי הווירוס החדש בחלקותיו. באשר לזרעים, נטען כי זרעים גדרה סיפקה לו זרעים נגועים בווירוס בניגוד להתחייבותה; כי היא לא ביצעה את הבדיקות הנדרשות בטרם שווקו הזרעים על ידיה; וכי אף אם ביצעה בדיקות – הן לא עמדו בתקן האירופי לבחינת נגיעות זרעים (שנקבע על ידי ארגון ISTA (International Seed Testing Association)). ביחס למשרד החקלאות, נטען כי הוא התרשל בפיקוח על ייבוא הזרעים בכך שאיפשר לזרעים גדרה לייבאם ולשווקם מבלי שבוצעו בהם בדיקות מעבדה כנדרש. בכל הנוגע להתנהלות משרד החקלאות לאחר גילוי הווירוס החדש, נטען כי מרגע גילוי הווירוס ועד להוצאת צו ההשמדה, התמהמה משרד החקלאות למשך תקופה בלתי סבירה, כאשר בתקופה זו לא ניתנו הנחיות כלשהן כדי למנוע את התפשטותו. כתוצאה מכך, בעת הוצאת צו ההשמדה כבר התפשט הווירוס, כך שלא הייתה בו כל תועלת. כן נטען כי משרד החקלאות התעכב בביצוע בדיקות סקר ארצי לבחינת התפשטות הווירוס, ואלמלא עיכוב זה יתכן שכלל לא היה יוצא צו השמדה או למצער הוא היה מבוטל בשלב מוקדם יותר. כן נטען כי משרד החקלאות כשל בכך שהוציא צו השמדה רק לגבי המשק של המערער ולא לגבי משקים אחרים שנמצא כי הם נגועים בווירוס; וכי משלא ננקטו פעולות לגבי משקים אלה, לא הייתה כל תועלת בהוצאת הצו למערער בלבד. באשר לנזק, טען המערער כי בשל התפשטות הווירוס בחלקתו פחת יבול העגבניות בשיעור של כ-25%. בנוסף, נטען כי כתוצאה מהוצאת צו ההשמדה – השמיד המערער 70% מהגידולים בחלקותיו; וב-30% הנותרים לא היה באפשרותו לטפל עד לביטול הצו, מה שגרם להם נזק בלתי הפיך. בנוסף, נטען כי כתוצאה מהתפשטות הווירוס, נאלץ המערער שלא לגדל בחלקות עגבניות לתקופה של 12 חודשים. את מכלול נזקים אלה העריך המערער בסך של כ-4.8 מיליון ש"ח. יצוין כי עם הגשת התביעה, הקפיאה הוועדה המייעצת את הטיפול בעניינו של המערער בטרם גובשה המלצתה הסופית. זאת כדי למנוע מצב של כפל פיצוי ככל שתתקבל התביעה. במהלך בירור התביעה, הגיעו הצדדים להסכמה כי ימונה שמאי מוסכם לצורך בחינת שיעור הנזק, תוך שהובהר כי חוות דעת השמאי נועדה אך כדי לגדר את גבולות הנזק למערער ואין בה כדי ללמד על אחריות או חבות כלשהן של מי מהצדדים. בהתאם להסכמות אלה, הגישו הצדדים ראיות רק ביחס לסוגיית החבות והאחריות, והכרעת בית משפט קמא התמקדה בסוגיה זו. חוות הדעת השמאית שהוגשה ביום 18.4.2019 (להלן: חווה"ד השמאית) העריכה את נזקיו של המערער בסך כולל של 1,753,818 מיליון ש"ח (לאחר הפחתת התגמולים שהתקבלו מהקנ"ט). מתוך סכום זה, הוערך הנזק החלקי שנגרם בשל עצם הנגיעות בווירוס, שגרמה לירידה ביבול, בשיעור של 25%. חוות דעת המומחים ועדות ד"ר דומרובסקי לצורך בירור שאלת אחריותם של זרעים גדרה ושל משרד החקלאות לנזק שנגרם למערער, הגישו המערער וזרעים גדרה חוות דעת מומחים (להלן: המומחה מטעם המערער ו-המומחה מטעם זרעים גדרה, בהתאמה). משרד החקלאות לא הגיש חוות דעת מומחה אך זימן כעד מטעמו את ד"ר דומרובסקי. בחוות דעת המומחה מטעם המערער צוין כי בהתנהלות זרעים גדרה ומשרד החקלאות נפלה סדרה של כשלים שהביאו לאובדן היבול בשטחי הגידול של המערער. כך, צוין כי שכיחות ההופעה של גזעי וירוס חדשים או וירוסים חדשים מחייבת את יצרני הזרעים, כמו גם את הרגולטור, לנקוט בצעדים שימנעו חדירת פתוגנים ויראליים אל שטחי הגידול של צרכני הזרעים. באשר למקרה דנן, צוין כי הופעת הווירוס החדש ושבירת העמידות בעגבניות מזן "מוזה" נמצאו לראשונה בשטחי הגידול של המערער, אך במקביל דווחו גם בשטחי גידול נוספים המרוחקים גיאוגרפית. כך, מתוך פרסומים מאוחרים התברר כי נגיעות בווירוס החדש זוהתה באותה תקופה גם בירדן. על רקע זה, ובהסתמך על הבנת האפידמיולוגיה של וירוסים מסוג זה, סבר המומחה מטעם המערער כי ברור שההדבקה הראשונית של העגבניות בחלקות המערער אינה תוצאה של אירוע שהתרחש באופן ספונטני ומוגבל בחלקות שלו, אלא של התפשטות וירוס באמצעות זרעים מאולחים בווירוס שמהם הוכנו השתילים. עוד הוא ציין כי אילוח הזרעים בווירוס יכול היה להתרחש רק בשטחי הגידול של יצרן הזרעים, אשר לא הצליח לזהותו ולא מנע את שיווקם של הזרעים המאולחים. לעניין זה, הודגש כי יצרן הזרעים ורשויות האכיפה מחויבים בבדיקת הזרעים המופנים לשיווק, כאשר פרוצדורות הבדיקה המומלצות – ככל שהן מתבצעות על פי הכללים – אמורות לזהות אצוות זרעים נגועות. עוד צוין בחוות הדעת כי בשלבים הראשונים של בירור האירוע פנה המערער לזרעים גדרה בבקשה לספק לו תעודות בריאות לאצוות הזרעים הרלוונטיות; ואולם החומרים שנשלחו לו במענה לפנייתו נעדרו התייחסות לניקיון הזרעים מווירוסים מסוג "Tobamovirus" – מה שעשוי להעיד כי הבדיקות הנדרשות לא התבצעו בזמן אמת. כמו כן, ציין המומחה מטעם המערער כי מהמסמכים שנמסרו על ידי זרעים גדרה ומשרד החקלאות עולה כי הזרעים ששימשו להכנת השתילים בחלקות המערער יובאו לישראל מהולנד, קניה ופרו; ואולם אף אחד מהמסמכים אינו מעיד על בדיקת אצוות זרעים אלה בהתאם לכללי התקן הבינלאומי או בכלל. באשר להתנהלות משרד החקלאות לאחר גילוי הווירוס החדש, ציין המומחה מטעם המערער כי הוצאת צו ההשמדה על ידי משרד החקלאות נעשתה תוך התעלמות מהעובדות בשטח. לעניין זה, הודגש כי הוצאת צו השמדה לחלקות נגועות מכוונת לעצירת הווירוס לפני שהספיק לפלוש מנקודת החדירה לשטחים נוספים. אלא שבענייננו הוצא צו ההשמדה בשעה שיוזמיו כבר ידעו כי הווירוס נמצא בחלקות נוספות באתרים המרוחקים מחלקות המערער, ואשר נגדן לא ננקטה שום פעולת השמדה. ואכן בסופו של דבר בוטל צו ההשמדה, אך זאת לאחר פרק זמן ארוך מידי, מה שגרם לאובדנו המוחלט של היבול. המומחה מטעם זרעים גדרה ציין בחוות דעתו כי בשנת 2015 פרסמו חוקרים את הופעתו של וירוס חדש בירדן בחודש אפריל של אותה שנה; וכי ניתוחי המעבדה מראים בבירור כי הווירוס שנמצא בחלקות של המערער זהה לזה שנמצא בירדן. לעניין זה, צוין כי הווירוס החדש שובר את העמידות שהייתה לזני עגבניות שונים – ובהם זני "מוזה" ו"איקרם" – נגד וירוסים אחרים מאותה משפחה. המומחה מטעם זרעים גדרה הבהיר כי על אף שבדיקות מעבדה הוכיחו כי זנים אלה אכן נושאים את גן העמידות כלפי הווירוסים הקיימים, הם עדיין חשופים לווירוס החדש. באשר למקור הזיהום הראשוני, צוין כי ישנן דרכים רבות בהן עלולים גידולי עגבניות להידבק בווירוס, שאחת מהן היא הדבקת זרעים. עם זאת, קיימות דרכים אחרות כמו שתילה בקרקע מזוהמת, השקיה במים מזוהמים, ביצוע פעולות אגרוטכניות באמצעות כלים מזוהמים, מגע ידיים או בגדים מזוהמים, שימוש בציוד מזוהם או דבורים מאביקות. המומחה מטעם זרעים גדרה ציין כי כאשר בוצעו ניתוחים מעבדתיים בספטמבר 2014, הנגיף כבר התפשט במושב אוהד במספר חממות שגידלו זני עגבניות מסוג "מוזה" ו"איקרם". לשיטתו, העובדה ששני זנים שונים היו נגועים מרמז באופן חזק מאוד כי מדובר על זיהום ממקור משני, וכי סביר להניח כי זן אחד הדביק את השני. עם זאת, לא ניתן לקבוע איזה מהזנים נדבק ראשון. בהקשר זה, צוין כי החריגות המוקדמות עליהן דיווח המערער בגידולים מזן "מוזה" בחודש יולי 2014 אינן אופייניות לזיהום בווירוס, והן עשויות להיות תוצאה של הפרעת תזונה כפי שנקבע על ידי נציגי זרעים גדרה. זאת ועוד, צוין בחוות הדעת כי סדרה של נתונים שונים מצביעה על כך שכל אצוות הזרעים ששימשו במקרה הנוכחי היו ללא וירוס. כך, 250 זרעים של כל זני העגבניות המעורבים נבדקו עם כניסתם לישראל על ידי השירותים להגנת הצומח, כפי שהיה מקובל באותה עת, ונמצאו נקיים מהווירוס. בנוסף, בעקבות הופעת הווירוס שלחה החברה האם 3,000 זרעים של כל האצוות הרלוונטיות לבדיקות מעבדה בהולנד. גם בזרעים אלה לא הוכח קיומו של הווירוס החדש. אם בכך לא די, נטען כי צמחים מאותם זרעים נשתלו על ידי מגדלים אחרים בארץ ובעולם, ולא דווח על הופעתו של הווירוס החדש. לבסוף, צוין כי לא הייתה הופעה של תסמיני הווירוס באתר הזרעים של החברה האם. לנוכח האמור, הסיק המומחה מטעם זרעים גדרה כי אין ראיות לכך שהמערער קיבל צמחים נגועים מזרעים נגועים. הוא ציין כי הצמחים יכלו להידבק בווירוס החדש מהעשבים המקיפים את החלקות של המערער, מגינה "בלתי מבוקרת", או מהעברת הווירוס על ידי עובדים, בעלי חיים וכד'. משכך, הרי שזרעים גדרה לא נהגה ברשלנות בייבוא הזרעים. ד"ר דומרובסקי ציין בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו כי לאחר שערך בדיקה בדוגמאות שלקח מהחלקות של המערער, התקיימה ביום 4.11.2014 ישיבה בנוכחותו בה הומלץ על השמדת הגידולים בחלקות, בשל החשש שמשקו של המערער עלול להוות מקור מדבק לנגיעות בווירוס. בנוסף, צוין כי לאחר קיום הישיבה, הוא השלים מספר בדיקות נוספות, אשר תוצאותיהן הראו כי קיים נגע משמעותי בחלקות של המערער; ובעקבות כך במכתב מיום 12.11.2014 הוא חזר על המלצתו להשמיד את כל החלקות הנגועות. כן צוין בתצהיר כי בחלקות אחרות במושב אוהד מהן נאספו דוגמאות קרקע, זוהתה מורפולוגיה של "Tobamovirus" אך לא בהכרח מהמין החדש שהתגלה אצל המערער. בנוסף, צוין כי התקבלו דוגמאות של צמחים בודדים מחממות בקיבוץ זיקים שהראו תגובה סרולוגית עם נוגדנים של TMV ו-ToMV; ואולם בדוגמאות של צמחים מאותה חלקה שנאספו ע"י ד"ר דומרובסקי לאחר מכן לא התקבל זיהוי של הווירוס החדש. זאת ועוד, ד"ר דומרובסקי הדגיש בתצהיר העדות הראשית כי חלקת המערער היא המקור הראשון בעולם להופעת הווירוס החדש ("Patient Zero"), ולכן היה מקום לפעול בכל האמצעים הנדרשים כדי לעצור את התפשטותו. עוד צוין בתצהיר כי מקור הנגע שנמצא בחלקות המערער יכול להיות בזרעים, וזאת בעיקר כאשר הווירוס מתפשט ליבשות, למדינות או לאזורי גידול חדשים בהם הוא לא זוהה בעבר. עם זאת, ייתכן גם שמקור הווירוס הוא בזרעים אותם קיבלו העובדים התאילנדים של המערער בדואר, אותם הם גידלו בסמוך לגידולים החקלאיים; או שמקורו בניסויים של מבחני זנים של חברות אחרות, אשר ידוע כי המערער ביצע בחלקות שלו בזמנים הרלוונטיים. כן צוין כי הווירוס מופץ גם באמצעות חרקים מאביקים, ואולם עיקר ההפצה נעשית באמצעות פעולות אגרוטכניות (עיבוד, זריעה, זיבול וכד') של העובדים בחממות. מחקירתו הנגדית של ד"ר דומרובסקי עלה, בין היתר, כי בסוף חודש ספטמבר 2014 לערך הוא קיבל דוגמאות לבדיקה מחלקתו של המערער. משנמצאה בהן נוכחות של וירוס, הוא יצא ביום 7.10.2014 לסיור בשטח ואסף בעצמו דגימות מהחלקות של המערער לשם בדיקתן. באותה הזדמנות הוא אסף דגימות גם ממשקים של מגדלים נוספים במושב אוהד, וביניהם כהן וסויסה. ד"ר דומרובסקי העיד כי לאחר מספר ימים התברר לו כי קיים וירוס בדוגמאות הצמחים שאסף ממשקו של המערער, והוא עדכן את הגורמים הרלוונטיים. עם זאת, הוא ציין כי לאחר מכן ביצע בדיקות נוספות שארכו כשבועיים-שלושה. בהמשך, העיד ד"ר דומרובסקי כי במשקו של המערער נצפה מופע מיוחד של הווירוס במספר רב של צמחים ובו נראתה תגובת ההגנה של הצמח נגד הווירוס – "הקרב של מערכת ההגנה של הצמח כנגד הווירוס" (פרוטוקול הדיון מיום 3.3.2020, עמוד 448 שורה 3). הוא ציין כי מופע זה מלמד כי הווירוס היה מצוי בשלבים הראשונים של ההדבקה; וכי הוא לא ראה מופע התחלה מעין זה במשקים אחרים. כן התייחס ד"ר דומרובסקי בעדותו לשאלה האם הזרעים ששווקו על ידי זרעים גדרה הם המקור לווירוס. הוא ציין כי הזרעים הם המקור המדבק הריאלי ביותר – שאלמלא כן קשה להסביר כיצד הווירוס חצה יבשות והגיע למדינות אחרות. לצד זאת, הוא ציין כי ייתכן שההדבקה נגרמה מזרעים שגידלו העובדים התאילנדים במשקו של המערער, ליד גידולי העגבניות. בנוסף, העיד ד"ר דומרובסקי כי חרף ניסיונותיו, הוא לא הצליח לאתר זרעים מאצוות הזרעים המקורית ולבדוק אותם במעבדה. לכן, אין לו הוכחה כי הזרעים ששיווקה זרעים גדרה היו המקור לווירוס. כן ציין ד"ר דומרובסקי לעניין זה כי בשנים שחלפו הוא ניסה לבצע במעבדה הדבקה של צמחים מזרעים נגועים ולא הצליח. פסק דינו של בית משפט קמא בפסק דינו מיום 2.1.2021 דחה בית משפט קמא את תביעת המערער. בפתח פסק הדין פירט בית המשפט את הרקע העובדתי ואת טענות הצדדים. משם, עבר בית המשפט לדון בטענות המערער, תוך חלוקה לשני חלקים: בחלק הראשון דן בית המשפט בטענות המערער לפיהן מקורו של הווירוס החדש היה בזרעים ששווקו על ידי זרעים גדרה. תחילה, בחן בית המשפט מתי הייתה הפעם הראשונה בה הווירוס נמצא בבתי הגידול של המערער. הוא ציין כי על פי עדותו של ד"ר דומרובסקי, התמונות שהוא צילם בזמן אמת ביום 7.10.2014 מלמדות כי מדובר בשלב ראשוני של הופעת הווירוס החדש, והדבר מתיישב עם טענת זרעים גדרה כי הווירוס לא הופיע בחודש יוני 2014. עוד צוין כי בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם המערער, הוא נשאל כיצד סברתו מתיישבת עם הספרות המקצועית שאינה יכולה לאשר את קיומו של הווירוס החדש לפני ספטמבר 2014. בתשובה הוא אישר כי קיים קושי בעמדתו וכי הוא לא "סגור" על זה. עוד ציין בית המשפט כי לדבריו של המומחה מטעם המערער, הוא ביקר בשטח במועד כלשהו בין סוף חודש אוקטובר 2014 לתחילת נובמבר 2014 לערך, כך שמבחינה מדעית אין כל הוכחה לכך שהווירוס החדש הופיע לפני סוף ספטמבר 2014. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי בחודש יוני 2014 ביקר בחלקות העגבניות של המערער נציג של זרעים גדרה – אוריאל, אשר סבר בזמן אמת כי מדובר בבעיות הזנה. כך גם סברו בזמן אמת גורמים נוספים, ובהם מדריכים חקלאיים. לעניין זה, ציין בית המשפט כי בעדותו של אוריאל, שהובאה מטעם המערער, הוא הצהיר כי בדיעבד הוא טעה כאשר סבר שמדובר בבעיות הזנה ולא בווירוס. עם זאת, נקבע כי אין בעדותו של אוריאל כדי להטות את הכף נגד יתר הראיות, ובפרט הראיות המדעיות, המלמדות כי הווירוס התגלה לראשונה בשלהי חודש ספטמבר 2014. בהמשך, בחן בית משפט קמא את טענות המערער ביחס לבדיקות שנערכו לאצוות הזרעים מזן "מוזה" אשר ממנה סופקו הזרעים למערער בחודש מאי 2014. הוא ציין כי אצוות הזרעים הרלוונטית היא אצווה שמספרה 10640602 (להלן: אצווה 602 או האצווה); וכי היא הגיעה לישראל ביום 18.1.2013. הוא הוסיף כי מתעודת הבריאות שהוגשה במהלך עדותו של וייס – אותה הוא מצא כקבילה – עולה כי בוצעו באצווה 602 הבדיקות הנדרשות בידי הרשויות בהולנד (משם היא יובאה). עוד צוין כי האצווה נבדקה פעם נוספת גם בכניסה לישראל ונמצאה נקייה מווירוס. בהקשר זה, התייחס בית המשפט לטענת המערער כי הבדיקה שבוצעה באצווה בכניסה לישראל לא עמדה בתקן האירופי המחמיר (שנקבע על ידי ISTA), ולכן אינה מהווה הוכחה להעדר נגיעות של האצווה בווירוס. לפי תקן זה, כמות המינימום לבדיקת ניקיון זרעים היא 3,000 זרעים, בעוד שהתקן הישראלי עמד באותה עת על 250 זרעים בלבד (רק בשנת 2015 הוחמר התקן הישראלי והושווה לתקן האירופי). ביחס לטענה זו, ציין בית המשפט כי המערער לא הביא ראיות משכנעות לכך שבדיקה של 250 זרעים איננה אפקטיבית. הוא הוסיף כי אצווה 602 הגיעה לארץ בתחילת 2013, זמן קצר לאחר שהוחמר התקן האירופי; וכי גם אם תקן מחמיר מתקבל בעולם, אין הוא מחייב באופן אוטומטי ומידי את ישראל. כך גם אין כל קביעה לפיה ברגע שתקן מחמיר יותר מתקבל, הבדיקות שבוצעו לפי תקן קודם ופחות מחמיר אינן בעלות חשיבות. על כן, נקבע כי העובדה שהבדיקה לא בוצעה לפי התקן המחמיר אינה מסייעת למערער, וזאת בפרט משלא הוכח כי בפועל הזרעים היו נגועים בווירוס. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי לאחר הגשת התביעה בוצעה בדיקה שלישית באצווה, כפי שהעיד מי שהיה מנהל האיכות של זרעים גדרה בין אוגוסט 2014 ועד אפריל 2017, מר עופר הוכברג (להלן: הוכברג). הוכברג פירט בתצהירו כי בהתאם לנוהל הרגיל לגבי מקרה של תלונה, הוא עדכן את החברה האם וזו העבירה לבדיקה זרעים שנשמרו אצלה לביקורת מתוך האצווה. הזרעים נבדקו במעבדה מוכרת בהולנד ונמצאו נקיים לווירוסים מסוג "Tobamovirus". בית המשפט ציין כי מדובר בבדיקה שנעשית במהלך הדברים הרגיל ויש לסמוך עליה; וכי יש ממש בטענת זרעים גדרה כי אין סיבה שהחברה האם, שהיא תאגיד בעל היקף פעילות עולמי של עשרות מיליארדי דולרים בשנה, תערוך פעולות ל"פיברוק ראיות" כדי לחמוק מתביעה בהיקף זניח. לגישתו, בכך יש כדי להקים "חזקה נסיבתית" התומכת בעמדתה של זרעים גדרה. לצד זאת הבהיר בית המשפט כי אין מדובר בחזקה חלוטה; כי עדותו של הוכברג איננה עדות ישירה אלא תיאור הדברים שראה במערכת או שהיו בידיעתו; וכי קיימים קשיים בשרשרת הבדיקה. בהתחשב במכלול האמור, קבע בית המשפט כי הבדיקה השלישית שנעשתה בהולנד היא בגדר נדבך ראייתי מוגבל, אך אין לשלול את הבאתה בחשבון. מעבר לאמור, העלה בית המשפט קשיים נוספים בגרסתו של המערער. בין היתר, הוא ציין כי אם אכן היה מדובר בזרעים נגועים בווירוס, שמקורם באצווה של מיליוני זרעים שסופקה לחמש מדינות שונות, מצופה היה שבאותה תקופה הווירוס יתגלה באזורים נוספים בארץ ובעולם – מה שלא אירע. כך, הווירוס התגלה במקומות נוספים בעולם חודשים ארוכים לאחר גילויו בחלקות המערער. עוד צוין כי על אף שזרעים גדרה הסכימה להעביר למערער זרעים לבדיקה מתוך אצוות אחרות, הוא לא הסכים להצעה בנימוק של היעדר אמון – באופן הפועל לחובתו. לצד זאת, ציין בית המשפט כי זרעים גדרה אספה את הזרעים שנותרו במשתלות מהאצווה הרלוונטית, מבלי שהוצג לכך נימוק ברור; וכי הוא לא השתכנע שלא ניתן היה לספק זרעים לבדיקה מתוך הסחורה שנאספה מהמשתלות. בהקשר זה, הזכיר בית המשפט כי גם ד"ר דומרובסקי ניסה בזמן אמת לקבל דוגמאות מהזרעים מהאצווה הרלוונטית והדבר לא עלה בידו. בית המשפט סבר כי עניין זה אומנם פועל לחובת זרעים גדרה, אך עדיין אינו מטה את הכף לטובת המערער. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענת המערער לפיה בשנת 2015 החתימה זרעים גדרה את החקלאים שרכשו זרעי עגבניות מזן "מוזה" על כתב ויתור על תביעות ופטור מאחריות – אשר לשיטתו מהווה הודאת בעל דין; ולטענה לפיה באותה שנה זרעים גדרה הציעה הנחה של 25% למי שירכוש זרעים אלה. באשר לטענה הראשונה, ציין בית המשפט כי עיון במסמך מעלה כי זרעים גדרה הצהירה בו שכל הזרעים מזן "מוזה" נבדקו ונמצאו נקיים מווירוס, כך שממילא אין בו כדי לפטור אותה מאחריות אם יתברר שהצהרה זו אינה נכונה. גם באשר לטענה השנייה, נקבע כי אין בה כדי לסייע למערער. זאת שכן בעת שהוצעה ההנחה הייתה אי-וודאות לגבי זן "המוזה" בשל הקשיים שהיו בגידולו בשנה שחלפה. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי המערער לא עמד בנטל לשכנע כי הזרעים מזן "מוזה" ששווקו על ידי זרעים גדרה ונשתלו בחלקותיו בחודש מאי 2014 היו המקור לווירוס החדש. בהמשך לאמור, דן בית משפט קמא בשאלה מהו מקור הווירוס החדש. בפתח הדברים, קבע בית המשפט כי אין מקום ליתן משקל לדברים שנכתבו בכתבה שפורסמה באתר "וואלה" אליה התראיין ד"ר דומרובסקי, ואשר מהם עולה לכאורה שלפי דעתו מקור הווירוס הוא בזרעים. זאת, שכן ד"ר דומרובסקי טען בעדותו כי דבריו סולפו בכתבה. כך גם, נקבע כי אין להתייחס לתמליל הקלטה של שיחה שהתקיימה בין המערער לבין גנץ – שם אמרה גנץ כי ככל הנראה ד"ר דומרובסקי לא יעיד על סברתו לפיה מקור הווירוס הוא בזרעים. זאת שכן גנץ לא נחקרה. בהמשך קבע בית המשפט כי יש לתת משקל מהותי לעדותו של ד"ר דומרובסקי – שהיה החוקר הראשון שהגיע לחלקות המערער, ושאף העיד בהגינות כי לפי עמדתו המקצועית היה מקום לביצוע מהלכים דרסטיים שלא ננקטו על ידי השירותים להגנת הצומח. כן ציין בית המשפט כי עדותו של ד"ר דומרובסקי הייתה מקצועית, קוהרנטית ולא מגמתית, וכי הוא שוכנע ברצונו לסייע לחקר האמת ולתאר את מה שאירע לפי מיטב הבנתו וסברתו. על כן, סבר בית המשפט כי אם ד"ר דומרובסקי, אשר חקר את אירוע הווירוס החדש מתחילתו, העיד כי עד היום הוא אינו יודע מה מקור ההדבקה בווירוס, וכי אף בתנאי מעבדה הוא לא הצליח להדביק גידולים מזרעים נגועים – הרי שלא ניתן לקבוע שמקור הווירוס הוא בזרעים. משכך, נקבע כי המערער לא עמד בנטל לשכנע כי מקור הווירוס החדש הוא בזרעים ששיווקה זרעים גדרה, ועל כן התביעה נגדה נדחית. כן קבע בית המשפט כי גם התביעה נגד משרד החקלאות בשל היעדר פיקוח על ייבוא הזרעים נדחית. בחלק השני של פסק הדין דן בית משפט קמא בטענות המערער לרשלנות בהתנהלות משרד החקלאות מרגע גילוי הווירוס החדש ועד להוצאת צו ההשמדה. ראשית, קבע בית המשפט כי יש ממש בטענת משרד החקלאות לפיה היה על המערער לתקוף בזמן אמת את צו ההשמדה בתקיפה ישירה, וכך יכול היה להקטין את נזקיו או אף למנעם. לגישתו, די בכך כדי להביא לדחיית התביעה. חרף מסקנה זו, בחן בית המשפט את טענות המערער גם לגופן. תחילה הוא ציין כי טענות המערער מופנות נגד החלטה של רשות מנהלית, שניתנה לאחר התייעצות עם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. במקרים מעין אלה, הנטייה היא שלא להתערב בשיקול דעתה של הרשות. כן צוין כי מדובר בשאלה של הקצאת משאבים – אשר גם בה נוטים בתי המשפט שלא להתערב. מנקודת מוצא זו בחן בית המשפט את התנהלות השירותים להגנת הצומח. הוא ציין כי ביום 7.10.2014 התברר לד"ר דומרובסקי כי וירוס מסוג TMV או ToMV פרץ את עמידות הצמחים, והוא ערך באופן מיידי עדכונים מתאימים. בדיעבד התברר כי מדובר בווירוס חדש ומדבק מאוד אשר מועבר בקלות, כך שלמעשה לא הייתה כל תועלת בצו ההשמדה שהוצא ביום 23.11.2014. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי יש לבחון את הפעולות שבוצעו בזמן אמת. בהמשך, ציין בית המשפט כי ד"ר דומרובסקי הציג בזמן אמת עמדה "ניצית" לפיה ברגע שהתעורר החשד להימצאות הווירוס היה מקום לפעול באופן מיידי כדי לבודד את המשק הנגוע של המערער; אך לא רק אותו – אלא את כל המשקים באותו חבל ארץ שיש חשד שהווירוס הגיע אליהם. בית המשפט סבר כי מדובר בעמדה שקשה לקבל, שכן הפרקטיקה היא שיש תהליכים שצריכים לקרות עד להמלצה על השמדה והוצאת צו השמדה, ולא ניתן ברגע שיש חשד למחלה חקלאית – להורות מיד על סגירת משקים ללא הנמקה וללא ביקורת. עוד הוא הוסיף כי ההחלטה על הוצאת צו ההשמדה ניתנה על בסיס עובדות מוצדקות, מתוך זהירות רבה ומידתיות, תוך הבנת ההשלכה שצפויה להיות לצו כזה על המשק החקלאי ועל בעליו. בהתאם, צו ההשמדה יצא רק לאחר שבוצעו מספר בדיקות, ולא היה די בבדיקה חיובית אחת להימצאות הווירוס. כך, כפי שהעיד ד"ר דומרובסקי, הוא המשיך לבצע בדיקות במעבדתו במהלך כשבועיים-שלושה לאחר ה-7.10.2014. תוצאות הבדיקות הגיעו לידי המשתתפים בישיבה שהתקיימה ב-4.11.2014, שבה הוסכם על כולם שיש להוציא צו השמדה. עם זאת, גם באותו מועד היה צורך בהשלמות נוספות אשר רק לאחריהן הוצא צו ההשמדה. עוד ציין בית המשפט כי בעת קבלת ההחלטה על צו ההשמדה, הנתונים הברורים שעמדו בפני הגורמים המחליטים היו שהמשק של המערער הוא המקור לווירוס, ומצב הסימפטומים במשקו היה הקשה ביותר לעומת מקומות אחרים. כך, חרף אי-הוודאות ביחס להיקף ההפצה, ברור היה שמשקו של המערער הוא מוקד מהותי להפצת הווירוס. על רקע מכלול האמור, לא מצא בית המשפט כי ההחלטה העקרונית על הוצאת צו ההשמדה – שהתקבלה לאחר התייעצויות ובירורים עם כל הגורמים הרלוונטיים – היא החלטה בלתי סבירה או רשלנית, או שהיא התקבלה תוך הפליית המערער אל מול חקלאים אחרים. מעבר לכך, נקבע כי גם לו היה הצו מוצא במועד מוקדם יותר, ואף בהנחה שהיה מוצא כבר ביום 7.10.2014 עם הגילוי הראשוני של הימצאות הווירוס, לא היה בכך כדי להפחית את נזקו של המערער. זאת שכן לא הוכח כי עד למועד מתן הצו היה המערער מנוע מלהמשיך לשווק את התוצרת החקלאית שלו. למעשה, ייתכן כי הוצאת הצו במועד מאוחר יותר אף הקטינה את נזקו של המערער. באשר לטענה כי במועד שהוצא הצו כבר היה ברור שאין בו כל טעם – ציין בית המשפט כי בשים לב לנתונים שעמדו באותו זמן בפני מקבלי ההחלטות ולעמדותיהם המקצועיות של הנוגעים בדבר, באותה עת עדיין היה סיכוי להצלחת הפעולות שננקטו למניעת הפצת הווירוס. השירותים להגנת הצומח אף המשיכו ובחנו את העניין בתקופה שלאחר מכן, ורק בשלב מאוחר יותר הגיעו למסקנה כי כבר אין טעם בצו ההשמדה. אשר על כן, קבע בית המשפט כי על אף שניתן היה לפעול מהר יותר להוצאת הצו, הרי שעדיין במועד בו הוא הוצא – היה בו טעם. בהמשך, בחן בית המשפט את טענות המערער ביחס לפעולות שננקטו לאחר הוצאת צו ההשמדה. בית המשפט סבר כי ייתכן שניתן היה לקצר במעט את התקופה עד לביטול צו ההשמדה. חרף זאת, נקבע כי התנהלות השירותים להגנת הצומח לא הייתה בלתי סבירה או רשלנית, אלא כי הדברים בוצעו בצורה זהירה, לאחר התייעצות עם גורמי המקצוע ולאחר שקילת הדברים. מכל מקום, בית המשפט סבר כי הנזק, ככל שנגרם, נגרם כבר בעצם הוצאת צו ההשמדה ביום 23.11.2014, שכן החל מאותו מועד נמנע מהמערער לטפל בחלקותיו. לפיכך, נקבע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח את טענותיו. לבסוף, דן בית המשפט בטענת המערער כי אנשי משרד החקלאות הודו שיש לפצות אותו על נזקו, וכי יש בכך משום הודאת בעל דין להתרשלותם. לעניין זה, ציין בית המשפט כי הדברים שציינו וייס וד"ר דומרובסקי בכל הנוגע לצורך לפצות את המערער אינם בגדר הודאת בעל דין, אלא המלצה חמה על החזרת המערער למסלול הפיצוי לפי חוק הגנת הצומח. לנוכח כל האמור, דחה בית המשפט גם את טענות המערער להתנהלות בלתי סבירה או רשלנית של משרד החקלאות בכל הקשור לצו ההשמדה. בשלהי פסק דינו, ציין בית המשפט כי הוועדה המייעצת, שקיימה כבר 3 ישיבות, עמדה להמליץ על פיצוי המערער בהיקף של 707,000 ש"ח. הטיפול בפיצוי זה הוקפא עד לסיום בירור התביעה שהגיש המערער. בית המשפט הבהיר כי כעת, משנדחתה התביעה, יש מקום לפעול לכינוס הוועדה המייעצת מחדש. עוד הוא הדגיש כי אין מדובר בפיצוי שהוא בגדר "טובה", אלא הוא יהווה מסר נכון לחקלאים ביחס לשיתוף הפעולה הנדרש מול משרד החקלאות. בכל הנוגע לשיעור הנזק, צוין כי בהתאם לחווה"ד השמאית שנערכה בהסכמת הצדדים, עומד הנזק על סך של 1,313,363 ש"ח (לאחר הפחתת 25% שנגרמו בשל התהוות הווירוס). לצד זאת, לא ראה בית המשפט לקבוע מסמרות בשאלה האם הוועדה המייעצת מחויבת להמליץ על פיצוי בשיעור זה. אשר על כן, דחה בית משפט קמא את תביעתו של המערער וחייב אותו בתשלום הוצאות זרעים גדרה בסך של 60,000 ש"ח, והוצאות משרד החקלאות בסך של 20,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו. טענות המערער במסגרת ערעורו העלה המערער מספר טענות עיקריות. בכל הנוגע לחלק הראשון של פסק הדין – שכזכור עסק בשאלה האם הזרעים ששיווקה זרעים גדרה היו המקור להופעת הווירוס החדש – טען המערער ראשית כי בית המשפט התעלם מנטלי ההוכחה והשכנוע החלים על הצדדים. כך, נטען כי בית המשפט נמנע מלדון במשמעות טענת המערער לפיה זרעים גדרה אספה והשמידה מאות אלפי זרעים לאחר גילוי הווירוס; וסירבה למסור את הזרעים מהאצוות הרלוונטיות לבדיקה. בהתנהלותה זו, טען המערער, גרמה לו זרעים גדרה נזק ראייתי כבד, המצדיק את העברת הנטל להוכיח את ניקיון הזרעים ששיווקה לכתפיה. המערער הוסיף וטען כי בית המשפט שגה בכך שזקף לחובתו את העובדה שלא הסכים להצעת זרעים גדרה לבצע בדיקה לזרעים אחרים שלא היו מהאצווה הרלוונטית. עוד נטען כי בית המשפט קבע באופן תמוה שזרעים גדרה נהנית מחזקת תקינות לגבי פעולותיה בנוגע לבדיקת הזרעים בהולנד, רק מאחר שהחברה האם היא תאגיד עשיר. זאת, כאשר מכלול התנהלותה של זרעים גדרה ביחס לאיסוף הזרעים מלמד כי מדובר בהתנהלות מכוונת שנועדה למנוע הוכחה כי מקור הווירוס הוא בזרעים. על כן, טען המערער כי השמדת הזרעים ואי-הבאתם כראיה היו צריכות להיזקף לחובת זרעים גזרה. כמו כן, לטענת המערער בית המשפט התעלם מכך שמרבית המידע הרלוונטי ביחס לזרעים מצוי ברשותה של זרעים גדרה, ובכלל זאת הליך גידולם של הזרעים; הבדיקות שנעשו להם עם ייבואם ארצה ובדיעבד; זהות מגדלים נוספים שרכשו את הזרעים והיקף הופעת הווירוס אצלם; זהות בעלי המשתלות ששיווקו את הזרעים; וכיו"ב. לשיטת המערער, זרעים גדרה נמנעה מלחשוף מידע זה במסגרת ההליך בטענה לסוד מסחרי ולפגיעה בפרטיות, וזאת על אף שניתן היה לנקוט בפעולות לשמירת הסודות המסחריים ולהגנה על הפרטיות. על כן, נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא זקף גם את אי-הבאת ראיות אלה – שהיה בהן כדי להוכיח כי מקור הווירוס לא היה בזרעים – לחובת זרעים גדרה. מעבר לכך, טען המערער כי בית המשפט לא העניק משקל ראוי למכלול הראיות שהוצגו בפניו, וכן הסיק מסקנות שגויות מחומר הראיות. בין היתר, נטען כי בית המשפט התעלם מהראיות שהצביעו על כך שהווירוס פרץ לראשונה בחודשים יוני-יולי 2014 ואובחן בטעות על ידי זרעים גדרה כ"בעיית הזנה". לעניין זה, צוין כי בית המשפט לא זקף לחובת זרעים גדרה את העובדה שנמנעה מלהביא לעדות ולו אחד מהאגרונומים מטעמה שבדקו את השתילים בזמן אמת כדי לבסס את טענתה כי אכן היה מדובר בבעיית הזנה; ומצד שני לא ייחס משקל לעדותו של אוריאל, התומכת בגרסתו של המערער. עוד הוסיף המערער כי בית המשפט התעלם גם מדו"ח הביקור של פרופ' בני רקח מיום 15.12.2014 – מומחה שנשלח מטעם זרעים גדרה לבקר בחלקותיו של המערער לאחר גילוי הווירוס החדש (להלן: דו"ח הביקור מיום 15.12.2014 ו-פרופ' רקח, בהתאמה). לטענתו, באותו מסמך נקבע חד-משמעית כי המופעים שנצפו בגידולים בחודשים יוני-יולי 2014 ויוחסו לבעיות הזנה מתאימים בסימפטומים לאלה של הווירוס; וכי הווירוס לא אובחן עקב חוסר ידע מספיק מצד עובדיה של זרעים גדרה. המערער הוסיף בהקשר זה כי זרעים גדרה נמנעה מלהביא את פרופ' רקח לעדות. כן טען המערער כי בית המשפט שגה בכך שדחה את טענותיו ביחס לכשלים שנפלו בבדיקות שבוצעו לזרעים. כך, נטען כי בית המשפט התעלם מחובתה של זרעים גדרה לספק למערער זרעים נקיים מווירוס, כאשר בהתאם לפרסומיה היא פועלת לפי סטנדרטים בינלאומיים ולכן הייתה חייבת לבצע את בדיקת הזרעים המיטבית האפשרית – קרי את הבדיקה לפי התקן האירופי. לעניין זה, נטען כי זרעים גדרה כלל לא ביצעה בעצמה בדיקות לוודא את ניקיון הזרעים מווירוסים בטרם יובאו ארצה, והסתמכה רק על בדיקות משרד החקלאות – אף שאלה לא עמדו בתקן האירופי. בכל הנוגע לתעודת הבריאות שהוגשה במהלך עדותו של וייס, עליה הסתמך בית המשפט – נטען כי כלל לא ניתן לייחס אותה לאצווה הרלוונטית, וכי היא הונפקה ללא בדיקת מעבדה. בכל הנוגע לבדיקה שביצע משרד החקלאות, טען המערער כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי מדובר בבדיקה תקינה. בהקשר זה, נטען תחילה כי בית המשפט התעלם מטבלה שפרסם משרד החקלאות ב-1.2.2011, שכותרתה "טבלת כמויות זרעים לאבחון פתוגנים חשובים/נפוצים בזרעים של גידולים שונים (רשימה חלקית של גידולים ופתוגנים)", לפיה מספר הזרעים שיש לבדוק עמד על 750 זרעים (להלן: טבלת כמויות הזרעים מיום 1.2.2011). על כן, משלא פעל משרד החקלאות לפי טבלת הכמויות שהייתה נהוגה אצלו, היה עליו להוכיח כי הבדיקה שביצע היא רגישה די הצורך. כן נטען כי בניגוד לקביעת בית המשפט, המערער הוכיח כי בדיקה של 250 זרעים איננה אפקטיבית דיה, כפי שעלה הן מעדויות המומחים מטעם הצדדים והן מראיות נוספות שהוגשו. באשר לבדיקה שבוצעה על ידי החברה האם בדיעבד, נטען כי לא היה מקום לקבוע חזקת תקינות לגביה. כן נטען כי זרעים גדרה כלל לא הוכיחה שהבדיקה נעשתה לזרעים מהאצווה הרלוונטית, ונמנעה מלהביא לעדות עדים הרלוונטיים לביצוע הבדיקה ולמספרי האצוות. לנוכח מכלול האמור, נטען כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי הוכח שהאצווה שממנה שווקו הזרעים למערער נבדקה ונמצאה נקיה מווירוסים. לבסוף, טען המערער כי מכלול הראיות שהוצגו מצביע ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי כי מקור הווירוס הוא בזרעים. לעניין זה, נטען כי בית המשפט התעלם מקביעות המומחים השונים, למעט המומחה מטעם זרעים גדרה, לפיהן בשל צורת התפשטות הווירוס במדינות העולם קיימת סבירות גבוהה לפיה מקורו הוא בזרעים. מנגד, יתר האפשרויות שהועלו בדבר מקור הווירוס הן בגדר השערות בעלמא שלא הונח כל בסיס להיתכנותן. לגישת המערער, די בקביעות אלה כדי לעמוד בנטל הנדרש ממנו. בכל הנוגע לחלק השני של פסק הדין – בו נדונה התנהלותו של משרד החקלאות מרגע גילוי הווירוס – טען המערער כי בית משפט קמא התעלם מעדויות עדי משרד החקלאות שמתחו ביקורת על התנהלות המשרד, ובכלל זה על העברת המידע על גילוי הווירוס בין המחלקות; על השיהוי שנפל בכינוס אנשי המקצוע כדי לדון בהוצאת צו השמדה; על אי-ביצוע סקר בזמן אמת לאיתור היקף התפשטות הווירוס; ועל אי-מתן הנחיות מגבילות למערער ולמגדלים אחרים בזמן שחלף ממועד גילוי הווירוס. בנוסף, נטען כי בית משפט קמא שגה בקביעתו לפיה היעדר תקיפה ישירה של צו ההשמדה על ידי המערער מעורר קושי. לעניין זה, טען המערער כי אין פסיקה ברורה בסוגיה; כי בזמן אמת נאמר לו על ידי גורמים במשרד החקלאות כי הוא יפוצה על הנזקים שייגרמו לו, כך שהוא לא חשב שיש צורך בהגשת עתירה; כי בהתחשב במידע המועט שהיה בידיו באותו זמן ובלוח הזמנים להגשת עתירה מינהלית, לא הייתה כל תועלת בהגשת עתירה; וכי מכל מקום הוא לא סבר שעליו לצאת למאבק משפטי במשרד החקלאות, אלא הוא קיים בתום לב את חובותיו והאמין שהפיצוי יגיע בהמשך. עוד טען המערער כי בית המשפט שגה בכך שהכריע בטענותיו נגד משרד החקלאות בהתבסס על אמת המידה הלקוחה מהמשפט המינהלי, לפיה בית המשפט לא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו. זאת, שכן המבחנים להטלת אחריות בתביעה נזיקית הם שונים ומקלים יותר מהמבחנים להתערבות בשיקול דעת הרשות בהליך מינהלי. לגופו של עניין, טען המערער כי בית המשפט שגה בקביעתו שמשרד החקלאות לא נהג ברשלנות. בין היתר, נטען כי שגה בית המשפט במסקנתו כי לא היה מקום לחייב את משרד החקלאות בקיום סקר ארצי בטרם הוצאת צו ההשמדה או בסמוך לאחר שהוצא, כפי שהמליץ ד"ר דומרובסקי. לטענת המערער, בית המשפט קיבל בהקשר זה את הטיעון הסתמי של משרד החקלאות להעדר משאבים, על אף שלא ניתן כל הסבר כיצד בסוף ינואר 2015 נמצאו המשאבים לביצוע אותו סקר. עוד טען המערער כי בית המשפט שגה בכך שחרף קביעתו כי ניתן היה לקצר את התקופה שחלפה עד לביטול צו ההשמדה, הוא הגיע למסקנה כי מדובר ב"חכמה שבדיעבד". לגישתו, מסקנה זו שגויה מיסודה שכן כבר בתחילת חודש נובמבר 2014 היה בידי משרד החקלאות מידע שהווירוס התפשט לחלקות נוספות, והדרג המקצועי המליץ לבצע סקר ארצי. מעבר לכך, הצביע המערער על אינדיקציות שונות בהתנהלות משרד החקלאות המובילות למסקנה כי הוא פעל ברשלנות. בין היתר, צוין כי משרד החקלאות השתהה במשך 46 יום בהוצאת צו ההשמדה, על אף שהיה בידיו מידע שבתקופה זו ממשיך המערער לשווק את תוצרתו ושיש סבירות גדולה שהדבר יביא להתפשטות הווירוס. כן ציין המערער כי בעת הוצאת צו ההשמדה היה בידי משרד החקלאות מידע ממספר מקורות לפיו הווירוס קיים בחלקות נוספות במושב אוהד, כמו גם ביישובים מרוחקים יותר, אשר לגביהן לא ניתנו כל הוראות מגבילות; וכי בזמן שחלף עד להוצאת הצו ניתן היה לברר אם יש להוציא צווי השמדה נוספים או להימנע מהוצאת צו ביחס למערער בהתחשב בכך שהווירוס כבר התפשט. לבסוף, טען המערער כי בית המשפט התעלם מכך שמשרד החקלאות נמנע מלחשוף את הנתונים של הסקר המצומצם שנערך בינואר 2015, אשר בגינו הוחלט על ביטול צו ההשמדה. לטענת המערער, לא ברור מה היו הממצאים באותו סקר ובמה הם היו שונים מהמידע שהיה בידי משרד החקלאות בעת הוצאת הצו. טענות זרעים גדרה לטענת זרעים גדרה דין הערעור להידחות. בפתח הדברים, טענה זרעים גדרה כי טענות המערער ממוקדות בקביעות ובממצאים עובדתיים של בית משפט קמא, בהן לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב. זאת בפרט בהתחשב בכך שבית משפט קמא פירט את נימוקיו בהרחבה, וקיים דיון מפורט בכל סוגיה עובדתית שעלתה. לגופם של דברים, זרעים גדרה סומכת את ידיה על הקביעות בפסק הדין. בין היתר, נטען כי בצדק קבע בית המשפט כי מועד הופעתו של הווירוס היה בחודש ספטמבר 2014 ולא לפני כן. לעניין זה, צוין כי כל המומחים העידו כי אין כל תיעוד להופעת הווירוס לפני חודש ספטמבר 2014; וכי המערער לא ביסס את טענתו לפיה הווירוס הופיע בחודשים יוני-יולי 2014 על ראיה מדעית כלשהי. זאת ועוד, לטענת זרעים גדרה בחלק ניכר של הערעור מנסה המערער לשכנע כי היה על בית משפט קמא לקבוע, כממצא עובדתי, כי הזרעים שהיא שיווקה לו הם שגרמו להדבקת חלקותיו בווירוס החדש. ואולם, כפי שעולה מפסק הדין, בית משפט קמא בחן היטב את העדויות והראויות שהובאו לפניו והגיע למסקנה כי טענה זו לא הוכחה. לגישת זרעים גדרה, אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא לעניין זה. גם ביחס לטענות המערער בכל הנוגע לבדיקות שנערכו לזרעים, נטען כי מדובר בטענות עובדתיות, וכי בית משפט קמא ביצע עבודה יסודית וביסס את ממצאיו על קביעות עובדתיות איתנות. כך, בכל הנוגע לטענת המערער כי זרעים גדרה לא בדקה את הזרעים טרם הגעתם ארצה – קבע בית משפט קמא כי לפי תעודת הבריאות שהוגשה בעדותו של וייס, אכן נערכו לזרעים בדיקות שכללו אישור על היעדרם של וירוסים. זרעים גדרה הוסיפה כי המערער לא הצביע על מקור חוקי כלשהו שלפיו היה עליה לבצע בדיקות לזרעים שלה בסטנדרט מחמיר מזה שהיה נהוג במדינת ישראל באותה עת. עוד נטען כי חרף טענותיו ביחס לבדיקה שבוצעה ל-250 זרעים, המערער לא הוכיח כי בדיקה זו אינה מוכיחה בסבירות העולה על 50% כי הזרעים היו נקיים מהווירוס. אם בכך לא די, זרעים גדרה טענה כי לאחר שהתקבל הדיווח של המערער על הווירוס, ערכה החברה האם בדיקה בהתאם לתקן המחמיר (קרי של 3,000 זרעים) במעבדה מוכרת בהולנד, ומצאה כי הזרעים באצווה הרלוונטית נקיים מכל ווירוס. לעניין זה, הדגישה זרעים גדרה כי המערער לא הוכיח את טענתו כי בדיקה זו היא בלתי אמינה; כי בצדק קיבל בית משפט קמא את הפרקטיקה של החברה האם ששומרת זרעים מכל אצווה למקרה שיעלו טענות לגבי איכותם; וכי נכונה הנחתו של בית המשפט לפיה החברה האם לא "תפברק" ראיות בניסיון לחמוק מאחריות לתביעה בהיקף כספי זניח. היא הוסיפה כי משלא הובאו ראיות סותרות, מדובר בראיה משכנעת לניקיון הזרעים. לנוכח מכלול האמור, גורסת זרעים גדרה כי יש לדחות את הערעור. טענות משרד החקלאות משרד החקלאות סבור אף הוא כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו. ראשית, נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא הוא מפורט ומנומק, ונסמך על קביעות עובדתיות ברורות שניתנו תוך הערכת הראיות ומהימנותם של העדים. כן נטען כי טענות המערער כולן נדונו בפירוט ובהרחבה בפסק הדין, וזכו למענה הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. על כן, בהתאם להלכה לפיה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשאלות שבעובדה; ובהתחשב בכך שהמערער לא הצביע על כל טעם המצדיק חריגה מכלל זה – אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט קמא. שנית, טען משרד החקלאות כי בצדק קבע בית משפט קמא כי לא הוכח שמקור הווירוס החדש הוא בזרעים ששווקו למערער על ידי זרעים גדרה, וכי משרד החקלאות פעל בהתאם לסטנדרט הזהירות המקובל בפיקוח על ייבוא הזרעים לארץ. לעניין זה ציין משרד החקלאות כי כל המומחים, ובהם גם המומחה מטעם המערער, אישרו בעדויותיהם כי אין כל תיעוד לווירוס החדש לפני חודש ספטמבר 2014; וכי הווירוס מדבק מאוד ויכול לעבור לגידולי העגבניות בדרכים רבות ופשוטות. על כן, לגישת משרד החקלאות עולה מעדויות המומחים תמונה ברורה: כי הווירוס התגלה לראשונה רק בספטמבר 2014 בגידולי העגבניות של המערער; וכי ההדבקה של גידוליו יכלה להיות מגורמים שונים. חיזוק לקביעה זו, כך נטען, אפשר למצוא בעדותו של ד"ר דומרובסקי – שחקר את הווירוס מרגע גילויו. הוא קבע כי גם לאחר מחקר של 6 שנים לא ניתן לקבוע בבירור מה גרם להתפרצותו, וכי האפשרות שהזרעים היו נגועים היא רק אפשרות אחת שלא הוכחה. עוד טען משרד החקלאות כי המערער לא הצליח להוכיח במאזן הסתברויות כי גידולי העגבניות שלו נדבקו בווירוס החדש עובר לחודש ספטמבר 2014. כך, ניסיונו של המערער להיתלות בסימנים שהופיעו על גידוליו בחודש יוני 2014 לא צלח, שכן בזמן אמת אובחנו סימנים אלה כבעיות הזנה, וכלל המומחים הסכימו שכדי לאבחן את הווירוס נדרשת בדיקה מעבדה – שלא בוצעה. בכל הנוגע לעדותו של אוריאל לפיה הוא טעה באבחון הסימנים בזמן אמת – נטען כי בצדק קבע בית משפט קמא כי אין בה כדי להטות את הכף נגד יתר הראיות. זאת, שכן מסקנה זו התגבשה בדיעבד וללא כל ביסוס מדעי. על כן, משלא הוכח כי מקור ההדבקה הוא הזרעים ששיווקה זרעים גדרה, טען משרד החקלאות כי אין כל נפקות לטענות המערער ביחס להיעדר פיקוחו על ייבוא הזרעים. מכל מקום, טען משרד החקלאות כי יש לדחות טענות אלה גם לגופן. זאת שכן כפי שקבע בית משפט קמא, הוא התנהל בהתאם לתקן שחייב אותו באותה עת ופעל בסבירות. בכל הנוגע לטענות המערער לפיהן היה מקום לבצע בדיקה לפי התקן האירופי והמחמיר יותר, נטען כי לנוכח אופיו של הווירוס החדש, אילו הוא היה קיים בזרעים הדבר אמור היה להתגלות גם בבדיקה של 250 זרעים. כן נטען כי במועד בדיקת הזרעים טרם אומץ התקן החדש בארץ, כך שהתקן המחייב היה התקן הקודם שדרש בדיקה של 250 זרעים בלבד; כי מדינת ישראל אינה מחויבת לאמץ כל המלצה של ארגון בינלאומי; וכי במועד הרלוונטי לא הייתה קיימת אינדיקציה כלשהי לצורך בשינוי התקן. שלישית, טען משרד החקלאות כי צדק בית משפט קמא בדחותו את טענות המערער בכל הנוגע להוצאת צו ההשמדה. זאת, בראש ובראשונה בהתחשב בכך שהוצאת צו ההשמדה, כמו גם ביטולו לאחר מכן, בוצעו מכוח הרשאה חוקית (בהתאם לסעיף 3 לחוק הגנת הצומח), ומשכך הם חוסים תחת החסינות הקבועה בסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952. בנוסף, נטען כי תביעת המערער היא ניסיון לתקוף את ההחלטה בדבר הוצאת צו ההשמדה בכסות של "תביעה נזיקית". זאת על אף שבזמן אמת המערער לא תקף את ההחלטה בתקיפה ישירה כנדרש. עוד טען משרד החקלאות כי יש לדחות את טענות המערער ביחס להוצאת צו ההשמדה גם מאחר שמדובר בהחלטה שנסמכה על נתונים והמלצות מומחים – שהיא מסוג ההחלטות בהם לא יטה בית המשפט להתערב. כך, נטען כי ההחלטה התקבלה לאחר שהנגעים נבדקו במעבדה; נערך סקר מקומי; התקבלו המלצות גורמי המקצוע; נערכה ישיבה בהשתתפות כלל הגורמים הרלוונטיים; והתקבל אישור הלשכה המשפטית. מכך עולה כי ההחלטה התקבלה על בסיס מכלול הנתונים המקצועיים הרלוונטיים, בכפוף למשאבים הקיימים ולסד הזמנים. לגופו של עניין, גורס משרד החקלאות כי ההחלטה על הוצאת צו ההשמדה הייתה סבירה, וכי היא אינה מגלה כל רשלנות מצדו. לגישתו, מחומר הראיות שהוצג עולה תמונה ברורה לפיה עובדי משרד החקלאות עשו את המוטל עליהם בצורה הטובה ביותר, תוך שימוש במיטב מנגנוני ההיוועצות והפעלת שיקול דעת סביר וטוב. כל זאת, בהתחשב בסד הזמנים ובמגבלות הידע, הזמן והמשאבים אשר עמדו לרשותם בזמן אמת. בפרט, נטען כי הוכח שהווירוס החדש התגלה בגידולי המערער בכמות משמעותית בשטח של כמאה דונם ואף נצפה בפעולה כשהוא שובר את עמידות הגידולים בזמן אמת. לעומת זאת, בחלקות של חקלאים אחרים, בהן מבקש המערער להיתלות, נמצאו שארים זניחים בלבד של הווירוס שנגרמו מהדבקה משנית. כך או כך, גידולי העגבניות של חקלאים אלה נעקרו בטרם הוצאת הצו כך שלא היה צורך לנקוט מולם באמצעים דומים. על כן, טענת המערער לפיה בחלקות השכנות לשלו ובחלקות מחוץ למושב התפרץ הווירוס אינה מבוססת ולא הוכחה. כן נטען כי אין כל בסיס לטענת השיהוי שמעלה המערער. כך, לאורך כל התקופה הרלוונטית עובדי משרד החקלאות לא שקטו על השמרים והמשיכו באיסוף מידע ודגימות ממקומות אחרים בארץ ובביצוע בדיקות מעבדה – הכול כדי לנסות למגר את התפשטות הווירוס החדש. כפי שעולה מהראיות, כל עובד בתחום תפקידו ביצע את המוטל עליו במסירות גבוהה. יתרה מכך, פעולותיהם של עובדי משרד החקלאות לא כוונו רק כלפי המערער, אלא הוצאו דפי מידע אינטרנטיים, הועברו הנחיות פרטניות לכלל החקלאים, והתקיימה ישיבה בנושא עם המשתלות וחברות הזרעים. מכך עולה כי משרד החקלאות לא הקל ראש בסכנה הטמונה בהתפשטות הווירוס או בנזק שעלול להיגרם למערער, ופעל במהירות האפשרית. עוד טען משרד החקלאות כי מהתנהלותו במועדים הרלוונטיים עולה כי הוא נקט בכל אמצעי הזהירות הסבירים בנסיבות העניין כדי לנסות למנוע את נזקו של המערער או למזערו. כך, הדוגמאות שנאספו מגידולי המערער נבדקו בבדיקות מעבדה באופן מקצועי ויסודי ובמקביל נערכה בדיקת סקר; לאחר מכן התקבלו המלצות הגורמים המומחים והתקיימה ישיבה רבת משתתפים בנושא. משרד החקלאות הבהיר לעניין זה כי חרף המלצתו של ד"ר דומרובסקי, לפיה יש להשמיד מיידית את גידולי המערער, דרג מקבלי ההחלטות ביקש להעמיק את הבדיקות במטרה לבחון האם פעולה שכזו היא הכרחית והאם ניתן למזער את הנזק שייגרם למערער. ממילא, כך נטען, התוצאה שהייתה מתקבלת מהוצאת הצו באופן מיידי זהה לתוצאה שבשלה המערער מבקש לקבל פיצוי. אם בכך לא די, ציין משרד החקלאות כי גם לאחר שהוצא צו ההשמדה התקבלה בקשתו של המערער לדחות את ביצועו במטרה לנסות למזער את נזקו, בכפוף לשמירה על בידוד האזור הנגוע. בנוסף, ניתנו למערער הזדמנויות רבות להביא נתונים ולטעון מדוע יש לבטל את הצו, ואף צוינה בפניו זכותו לפעול בדרך של תקיפה ישירה. כמו כן, מיד כשהוכח במידה מספקת כי אכן הייתה זליגה של הווירוס למקומות נוספים, הודיעו גורמי משרד החקלאות על כך למערער, ונשלחה לו הודעה מפורטת ומנומקת על ביטול הצו. מכל מקום, טענתו של המערער כי ביטול הצו במועד מוקדם יותר היה מקטין את נזקו נטענה בעלמא, שכן המערער לא ידע לציין מהי אותה נקודת אל-חזור מבחינת הנזק החקלאי שנגרם לו. בנסיבות אלה, ומשנשקל הנזק למערער אל מול הנזק הכלכלי שיכול היה להימנע אילו הצליחה פעולת המיגור – צדק בית משפט קמא בקובעו כי המדינה פעלה כפי שהיה על רשות סבירה לפעול בנסיבות אלה. לבסוף, נטען כי אין ממש בגרסת המערער כי משרד החקלאות באמצעות עדיו הודה למעשה שכשל במדיניותו ובניהול האירוע. כפי שהסבירו העדים מטעם משרד החקלאות, קיים קושי של ממש למגר וירוס חדש שמתגלה ובוודאי עוד בטרם אבחנתו. פעמים רבות הטבע עושה את שלו והאנושות לא מצליחה למנוע את התפשטות הווירוס. בכך אין כדי להעיד כהוא זה על טיב פעולות משרד החקלאות. עוד הדגיש משרד החקלאות כי העדים מטעמו אשר הצדיקו מתן פיצוי למערער, עשו כן כדי לקדם ערכים ממלכתיים של שמירה על חוסן החקלאות והחקלאים הישראלים ולעודד שיתוף פעולה של החקלאים עם המדינה, ולא כ"הודאה" כלשהי כי משרד החקלאות לא פעל כשורה. מכל מקום, הובהר כי זוהי דעתם האישית ולא עמדת משרד החקלאות. לנוכח מכלול האמור, סבור משרד החקלאות כי יש לדחות את הערעור. ההליך בערעור דנן ביום 13.12.2022 התקיים לפנינו דיון בערעור, במהלכו חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם. למחרת הדיון ניתנה החלטה בה הוצעה לצדדים הצעה פשרה, במסגרתה ישולם למערער פיצוי כולל בסכום של 1,700,000 ש"ח, כאשר זרעים גדרה תשתתף בסכום של 250,000 ש"ח. ביום 14.2.2023 הודיע המערער כי הוא מסכים להצעת הפשרה. מספר ימים לאחר מכן, הודיע משרד החקלאות כי עניינו של המערער הובא בפני מנכ"ל משרד החקלאות, אשר נתן בשם שר החקלאות אישור עקרוני להפעלת הסמכות למתן פיצויים לפי סעיף 15(א) לחוק הגנת הצומח. זאת בכפוף לאשרור טיוטת נוהל פיצויים הקובע קריטריונים אחידים ושוויוניים שייושמו בעניינו של המערער ובעניינם של חקלאים אחרים בנסיבות דומות (להלן: הנוהל או נוהל הפיצויים). על כן ציין משרד החקלאות כי גורמי המקצוע במשרד עתידים להתכנס לצורך השלמת אשרור הנוהל וגיבוש המלצה בעניינו של המערער בהתאם לקריטריונים האחידים שייקבעו בו. כן הובהר כי בפני המערער תהיה פתוחה הדרך להציג כל מסמך שהוא סבור שיש בו רלוונטיות לצורך גיבוש עמדה בעניינו; וכי עם קבלת ההחלטה תהיה שמורה לו הזכות להשיג עליה. ביום 3.9.2023 עדכן משרד החקלאות כי נוהל הפיצויים פורסם ביום 24.8.2023; וכי עם פרסומו מינה מנכ"ל משרד החקלאות ועדת פיצויים לדון בבקשות ליישומו (להלן: ועדת הפיצויים). בהמשך, הגיש משרד החקלאות ביום 9.11.2023 הודעה מעדכנת לפיה ההליך המינהלי בעניינו של המערער הגיע לסיומו, ונקבע בהחלטת וועדת הפיצויים מיום 26.10.2023 כי הוא זכאי לפיצוי בסך כולל של 758,044 ש"ח. כן הובהר כי באפשרות המערער להשיג על ההחלטה בהליך מינהלי. אשר על כן, טען משרד החקלאות כי יש לדחות את הערעור. בעקבות זאת, הגיש המערער ביום 12.11.2023 בקשה למתן פסק דין בערעור. בבקשה צוין בין היתר כי מטרתו של נוהל הפיצויים, כפי שעולה מהכתוב בו, היא לפצות את כלל החקלאים שהוצא צו השמדה ליבוליהם ללא צורך בהוכחת אשם כלשהו מצד משרד החקלאות בהוצאת הצו או באירועים שקדמו לו, ולכן סכומי הפיצוי שנקבעו בו הם חלקיים בלבד. משכך, טען המערער, אין בהליך המינהלי כדי למנוע ממנו לתבוע את נזקו הממשי. משאלה הם פני הדברים, אין מנוס ממתן פסק דין המכריע במחלוקות שנפלו בין הצדדים. דיון והכרעה בדומה לפסק דינו של בית משפט קמא, הדיון בערעור יתחלק לשניים: בחלק הראשון אבחן האם יש מקום להטיל אחריות על זרעים גדרה ועל משרד החקלאות בגין הנזק שנגרם למערער בשל עצם הנגיעות בווירוס החדש. בחלק השני אבחן האם נפל פגם בהתנהלותו של משרד החקלאות בכל הקשור לצו ההשמדה, אשר מצדיק להטיל עליו אחריות בגין הנזק שנגרם למערער בשל הוצאתו. אקדים אחרית לראשית ואציין כי בכל הנוגע לחלק הראשון – אני סבורה כי יש מקום לקבל את הערעור ולהטיל אחריות על נזקו של המערער הן על זרעים גדרה והן על משרד החקלאות. באשר לחלק השני – אני סבורה כי דין הערעור להידחות. להלן אדון בדברים לפי סדרם. החלק הראשון – האחריות לנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות בווירוס החדש כדי להשיב לשאלה האם יש מקום להטיל אחריות על המשיבים בגין הנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות של גידולי העגבניות שלו בווירוס החדש, יש להידרש תחילה לשאלה מקדימה, והיא – האם הוכח כי הזרעים ששיווקה זרעים גדרה היו המקור להתפרצות הווירוס החדש בחלקותיו של המערער. (1) האם הוכח כי מקור הווירוס החדש היה בזרעים? כזכור, בית משפט קמא השיב על שאלה זו בשלילה, וכפועל יוצא קבע כי אין מקום להטיל את האחריות על הנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות בווירוס על כתפיהם של זרעים גדרה או של משרד החקלאות. לעומתו, אני סבורה כי היה מקום להשיב על שאלה זו בחיוב. אכן, הלכה היא עמנו כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיוניות, וזאת לנוכח יתרונה של הערכאה הדיונית כמי שהתרשמה באופן ישיר מחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו בפניה (ראו, למשל: ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פסקה 26 (9.8.2010); ע"א 3511/13 שורצברגר נ' מרין, פסקה 38 (24.7.2014); ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 475-474 (מהדורה שלישית, 2012)). אך ככל כלל משפטי, גם כלל זה חריגים בצדו, וישנם מקרים בהם יתרונה של הערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור מאבד מעוצמתו ואף נשלל. זהו המצב למשל, במקרים בהם ממצאי הערכאה הדיונית מבוססים על שיקולים שבהגיון או על סבירות העדות; כאשר מדובר במסקנות אותן הסיקה הערכאה הדיונית מן הממצאים העובדתיים שקבעה, להבדיל מעובדות; כאשר הממצאים מבוססים על תמונה ראייתית חלקית או שלא ניתן משקל מספק להיבטים מהותיים בחומר הראיות; כאשר נפלה טעות מהותית או "בולטת לעין" בקביעותיה של הערכאה הדיונית; או כאשר הגרסה העובדתית שהתקבלה אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר (ראו: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' עו"ד גורן, פסקה 17 (12.8.2009); ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (8.9.2011); ע"א 2775/19 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 14 (3.1.2021)). בענייננו, בהתבסס על הממצאים העובדתיים שקבע, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי המערער לא עמד בנטל לשכנע כי מקור הווירוס החדש היה בזרעים. כפי שיבואר להלן, אני סבורה כי בהגיעו למסקנה זו, בית משפט קמא לא העניק משקל מספק להיבטים ולפרטים שונים בחומר הראיות; וכי ניתוח מכלול הראיות והעדויות שהובאו לפניו מוביל דווקא למסקנה ההפוכה – כי הוכח שהאפשרות הסבירה יותר היא שמקור הווירוס הוא בזרעים ששיווקה זרעים גדרה. משכך, אני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם קמה הצדקה להתערבות בקביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית. בטרם אפרט את נימוקיי אציין כי לא ראיתי מקום לשנות מקביעתו של בית משפט קמא לפיה אצוות הזרעים הרלוונטית בה יש להתמקד היא אצווה 602 – אשר בהתאם למסמכים שהוצגו בפני בית משפט קמא היא האצווה שממנה סופקו למערער הזרעים בחודש מאי 2014. דומה כי גם המערער לא חלק על קביעה זו במסגרת הערעור שלפניי. משכך, המשך הדיון יעסוק באצווה זו בלבד. עוד יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים שאחת האפשרויות להידבקות הצמחים בווירוס היא הימצאותו בזרעים; כאשר המחלוקת ממוקדת בשאלת סבירותה של אפשרות זו על פני האפשרויות האחרות. ודוקו – לצורך הוכחת גרסתו של המערער אין הוא צריך להוכיח במידת וודאות של 100% כי הזרעים ששיווקה זרעים גדרה הם שהיוו את המקור לווירוס החדש, אלא עליו להוכיח כי אפשרות זו סבירה יותר מאפשרויות אחרות ברמה של מאזן הסתברויות (51%). כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי נטל זה הורם. מקריאת פסק דינו של בית משפט קמא עולה כי מסקנתו לפיה לא הוכח שמקור הווירוס החדש הוא בזרעים ששיווקה זרעים גדרה נסמכה על שלושה נדבכים עיקריים: המועד בו התגלה הווירוס לראשונה בחלקותיו של המערער; הבדיקות שבוצעו לזרעים מאצווה 602 בשלבים שונים; ועדותו של ד"ר דומרובסקי. באשר לנדבך הראשון, קבע בית משפט קמא כי המערער לא הצליח להוכיח כי התסמינים שהופיעו בגידולי העגבניות מזן מוזה בחודשים יוני-יולי 2014 קשורים להתפרצות הווירוס החדש, וכי מבחינה מדעית אין כל הוכחה לכך שהווירוס החדש הופיע לפני סוף חודש ספטמבר 2014. לכאורה, ממצא זה מתיישב יותר עם גרסת זרעים גדרה, שכן ככל שמקור הווירוס הוא בזרעים, ניתן היה לצפות כי הופעתו תתרחש בשלב מוקדם יותר, סמוך יותר למועד שתילתם בחלקות המערער (אשר היה בסוף חודש מאי 2014). אכן, אין חולק כי הפעם הראשונה בה התגלה הווירוס בבדיקות מעבדה בחלקותיו של המערער הוא בסוף חודש ספטמבר 2014. עם זאת, בכך אין כדי להוביל בהכרח למסקנה כי הווירוס התפרץ לראשונה רק במועד זה, ולא קודם לכן. למעשה, דומה כי אין חולק שמצב הנגיעות בחלקותיו של המערער בעת שהתגלה לראשונה היה בהיקף נרחב ביותר, כך שיש יסוד להניח כי מועד התפרצותו היה מוקדם למועד בו הוא התגלה (ראו בין היתר את המכתב מיום 12.11.2014, שם ציין ד"ר דומרובסקי "היקף ההפצה של המחלה נרחב ביותר ולמעשה כל מבני הגידול של [המערער] הראו את תסמיני המחלה"). כמו כן, יש לציין כי המומחה מטעם זרעים גדרה העיד כי מבלי שבוצעה בדיקת מעבדה, לא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי כי הווירוס לא הופיע לראשונה כבר בחודשים יוני-יולי (עמוד 108 שורות 10-4 לפרוטוקול). עוד הוא ציין בעדותו כי העובדה שהווירוס התגלה בבדיקות מעבדה רק בספטמבר 2014 אינה מעידה בהכרח כי הוא לא התפרץ כבר בחודש יולי, וכי "אי אפשר לדעת מה היה לפני" (עמוד 126 שורות 26-21 לפרוטוקול). בנוסף, הוא העיד כי בספטמבר "רואים תמונה של הדבקה משנית, כי יש הדבקה גם באיקרם וגם במוזה" (עמוד 133 שורות 5-4 לפרוטוקול) – מה שמתיישב יותר עם הטענה שהווירוס היה קיים כבר לפני כן. גם הוכברג שהעיד מטעם זרעים גדרה ציין בעדותו כי הנגיעות בווירוס שנמצאה אצל המערער בחודש ספטמבר הייתה בהיקף נכבד, וכי סביר להניח שהווירוס התפרץ כבר מספר שבועות לפני כן (עמוד 200 שורה 21 – עמוד 201 שורה 19 לפרוטוקול). לא למותר להזכיר גם כי בדו"ח הביקור מיום 15.12.2014 של פרופ' רקח, שצורף כנספח ה' לתצהיר העדות הראשית של הוכברג, נכתב כי "סימנים של פיגור בגידול והצהבה על העלים הופיעו על צמחים בחממה הראשונה. הן המגדל והן המלווה מטעם חברת זרעים גדרה כמו גם מדריכים של משרד החקלאות, לא איבחנו את התופעה כמחלה ויראלית והצמחים לא נשלחו לבדיקה מעבדתית. הסיבה העיקרית לכך הייתה שהזן ידוע כנושא עמידות ל-ToMV ולכן לא היה חשד למחלה זו... רק בחודש ספטמבר, נלקחו דגימות למעבדה ואושר סופית בצמחים נוכחות הווירוס...". מכך עולה כי גם לשיטת פרופ' רקח, שנשלח לביקור בחלקות המערער מטעם זרעים גדרה ואשר דו"ח הביקור שלו צורף כראיה על ידיה, ישנה סבירות גבוהה כי הווירוס התפרץ בחלקות המערער עוד לפני הבדיקה שבוצעה בספטמבר 2014. מסקנה זו מתחזקת כמובן לנוכח העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי כבר בחודש יוני 2014 אובחנו בגידולי העגבניות של המערער בעיות כמו סימני פיגור ותסמינים נוספים של שינוי צבע העלים, היחלשות השתיל וסימני דלדול בחלק העליון שלו. מן האמור עולה לטעמי כי חומר הראיות תומך יותר במסקנה כי התפרצות הווירוס הייתה מוקדמת יותר למועד בו הוא התגלה לראשונה בבדיקת מעבדה, כך שאין במועד גילויו כדי לתמוך בהכרח בגרסת זרעים גדרה. הנדבך השני עליו עמד בית משפט קמא הוא כאמור הבדיקות שבוצעו לזרעים מאצווה 602 בשלבים שונים – עובר לכניסתם לארץ; בעת כניסת לארץ; ולאחר גילוי הווירוס החדש. לגישתו בדיקות אלה מלמדות על ניקיון הזרעים מהווירוס החדש. כפי שיפורט להלן, אין בידי להסכים עם מסקנה זו. (א) הבדיקות שבוצעו בזרעים עובר לכניסתם לארץ – בית משפט קמא למד על ביצוע בדיקות כאמור מתעודת הבריאות שהוגשה במהלך עדותו של וייס, וקבע כי היא "[]מעידה על ביצוע הבדיקות הנדרשות בידי הרשויות בהולנד" (פסקה 33 לפסק הדין). למען הדיוק, יצוין כי למעשה הוגשו במהלך עדותו של וייס שתי תעודות בריאות מהולנד ושתי תעודות בריאות מקניה. באשר לתעודות הבריאות מקניה, אין מחלוקת כי הן אינן מתייחסות לניקיון הזרעים מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus". בכל הנוגע לתעודות הבריאות מהולנד – הן אכן כוללות מידע ביחס לניקיון הזרעים מווירוסים מסוג TMV ו-ToMV. עם זאת, לא הוכח כי תעודות אלה מקושרות בהכרח לזרעים מאצווה 602. על התעודות עצמן לא נכתב כל פרט המאפשר לקשר אותן לאצווה הרלוונטית. כמו כן, עיון במסמך "דוגמא רשמית מס' 2 / 2013 - 40" שכפי הנראה הונפק על ידי הרשויות בישראל כחלק מתהליך קליטת ודגימת הזרעים מאצווה 602, וצורף כראיה על ידי זרעים גדרה (ראו עמוד 43 לתיק המוצגים של זרעים גדרה), מעלה כי מספרה של תעודת הבריאות המקושרת לאצווה זו הוא 12994752; בעוד שמספריהן של תעודות הבריאות מהולנד שהוגשו במסגרת עדותו של וייס הם 13866728 ו-12980868. לעניין זה יצוין כי מבדיקת מסמכי "דוגמא רשמית" אחרים שצורפו למוצגי זרעים גדרה, עולה כי ביחס לאצוות אחרות כן צורפו תעודות בריאות מהולנד שמספריהן זהים למספרים שמופיעים במסמכי "הדוגמא הרשמית" של אותן אצוות (ראו למשל את תעודת הבריאות בעמוד 10 לתיק המוצגים של זרעים גדרה ואת "דוגמא רשמית מס' 2 / 2013 - 21031" בעמוד 33 לתיק המוצגים; את תעודת הבריאות בעמוד 13 לתיק המוצגים של זרעים גדרה ואת "דוגמא רשמית מס' 2 / 2013 - 22510" בעמוד 41 לתיק המוצגים; את תעודת הבריאות בעמוד 17 לתיק המוצגים של זרעים גדרה ואת "דוגמא רשמית מס' 1 / 2013 - 20161" בעמוד 35 לתיק המוצגים). חרף זאת, לא הובהר – לא על ידי זרעים גדרה ולא על ידי משרד החקלאות – כיצד בכל זאת ניתן לקשור בין תעודות הבריאות שהוגשו בעדותו של וייס לבין אצווה 602, ומניין נובע הפער בין מספרי תעודות הבריאות שהוגשו לבין מספר תעודת הבריאות שמופיע במסמך "דוגמא רשמית" של אצווה 602. לא למותר לציין גם כי על אחת מתעודות הבריאות שהוגשו בעדותו של וייס מופיע התאריך 20.2.2013, בעוד שעל פי קביעת בית משפט קמא – אצווה 602 הגיעה לארץ בחודש ינואר 2013, כך שלא ייתכן שתעודה זו צורפה למשלוח האצווה. גם עניין זה לא הוברר על ידי זרעים גדרה או על ידי משרד החקלאות. משכך, אינני סבורה כי ניתן להסיק מתעודות הבריאות שהוגשו בעדותו של וייס כי זרעים מאצווה 602 נבדקו לווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" ונמצאו נקיים עובר להגעתם לישראל. (ב) הבדיקות שבוצעו בזרעים בעת כניסתם לארץ – לעניין זה התבסס בית המשפט על הבדיקה המדגמית שביצעו גורמי משרד החקלאות בזרעים עם כניסתם לישראל. אין חולק כי במסגרת בדיקה זו נלקחה דגימה בכמות של 250 זרעים בלבד. אלא שבהתאם לטבלת כמויות הזרעים מיום 1.2.2011 – שהוכנה על ידי משרד החקלאות – כמות הזרעים אותה יש לבדוק לצורך בדיקת נגיעות בווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" היא 750 זרעים (מוצג י"ד למוצגי הערעור, בעמוד 3). יצוין כי משרד החקלאות לא חלק על תוקפו של מסמך זה, ולא הבהיר מדוע בניגוד לאמור בו – בוצעה הבדיקה ב-250 זרעים בלבד. מר אורי זיו (להלן: זיו) – שכיהן כממלא מקום מנהל תחום יבוא באגף ההסגר של משרד החקלאות החל מיוני 2015, והעיד מטעם משרד החקלאות בכל הנוגע לתהליך הקליטה והשחרור של זרעים המיובאים לישראל – נשאל על טבלה זו בחקירתו הנגדית. הוא השיב כי מדובר ב"מסמך שנמצא בנמל שאומר... כמה זרעים לדגום" מכל אצווה (עמוד 271 שורות 23-20 לפרוטוקול). חרף זאת, הוא לא סיפק כל תשובה שמניחה את הדעת לשאלה מדוע בבדיקה שנערכה לזרעים מאצווה 602 נדגמו 250 זרעים בלבד, בעוד שעל פי הטבלה הנ"ל הקובעת "כמה זרעים לדגום" יש לדגום 750 זרעים (עמוד 271 שורה 24 – עמוד 272 שורה 14 לפרוטוקול). על כן, קיים קושי להתבסס על בדיקה זו כראיה בעלת משקל לכך שלא נמצאה נגיעות בזרעים מאצווה 602. יצוין כי בית משפט קמא התעלם מעניין זה בפסק דינו, והניח כמובן מאליו וחרף האמור בטבלה, כי התקן הקובע בישראל עמד בעת הרלוונטית על 250 זרעים. לא למותר להזכיר בהקשר זה כי המומחה מטעם זרעים גדרה אישר בחקירתו הנגדית כי דגימה של 500 זרעים אינה רגישה די הצורך כדי לגלות באופן אמין נגיעות של אצוות זרעים בווירוס; וכי קל וחומר שדגימה של 250 זרעים איננה רגישה מספיק (עמוד 140 שורה 27 ועמוד 141 שורות 12-1 לפרוטוקול). זאת, בניגוד לקביעת בית משפט קמא לפיה המומחה מטעם זרעים גדרה סבר שגם בדיקה של 250 זרעים הייתה מגלה אם הזרעים היו מאולחים בווירוס (ראו פסקה 35 לפסק הדין). (ג) הבדיקות שבוצעו בזרעים לאחר גילוי הווירוס החדש – כזכור, זרעים גדרה טענה כי לאחר גילוי הווירוס החדש בחלקותיו של המערער היא דיווחה לחברה האם, אשר שלחה זרעים שעל פי הנטען נותרו אצלה לצורכי ביקורת מאצווה 602 לבדיקה במעבדה בהולנד. בבדיקה זו נמצא כי הזרעים נקיים מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus". בית משפט קמא הכיר בבדיקה זו כבעלת ערך ראייתי מוגבל, אשר אין לשלול את הבאתו בחשבון. זאת בין היתר בהתחשב ב"חזקה נסיבתית" לפיה הואיל ומדובר בתאגיד בעל היקף פעילות עולמי של עשרות מיליארדי דולרים בשנה, יש להניח כי הוא לא יפברק ראיות רק כדי לחמוק מתביעה בהיקף זניח (ראו פסקה 37 לפסק הדין). אינני מסכימה עם קביעה זו. לטעמי לא ניתן לייחס לבדיקה שנערכה על ידי החברה האם בדיעבד כל ערך ראייתי. ראשית, מסמך תוצאות הבדיקה צורף כנספח לתצהיר העדות הראשית של הוכברג. אלא שאין חולק כי הוכברג לא היה מעורב בתהליך ביצוע הבדיקה באופן אישי (כפי שציין גם בית משפט קמא בפסקה 37 לפסק דינו). משכך, הרי שמדובר בעדות שמיעה שאיננה קבילה. מעבר לכך, גם בחינת המסמך לגופו מעוררת קשיים. זרעים גדרה טוענת כי מספר האצווה המופיע על גבי מסמך תוצאות הבדיקה אינו תואם לאצווה 602, וזאת מאחר שלאורך שרשרת הטיפול בזרעים משתנים מספרי האצוות. עם זאת, אינני סבורה כי טענה זו הוכחה במידה מספקת. כך, המסמכים שצורפו כדי לתאר לכאורה את גלגול מספרי האצוות אינם ברורים די הצורך – לא ניתן להבין מהם באיזה שלב ובאיזה מועד השתנה המספר, והאם אכן מדובר באותה אצווה. גם "החזקה הנסיבתית" שקבע בית משפט קמא ביחס לתקינות הבדיקה – אין לה על מה שתסמוך. ברי שאין מקום להניח כי חברה בעלת היקף פעילות כספי משמעותי תציג לבית המשפט רק ראיות אמת (כמו גם להיפך – אין מקום להניח כי חברה בעלת היקף פעילות לא משמעותי תציג ראיות שאינן אמת); ויש לבחון ביחס לכל בעל דין כל ראיה שהוגשה על ידיו באופן שוויוני ובהתאם לכללי הראיות הנוהגים. לסיכומו של חלק זה, לא מצאתי כי יש בבדיקות שבוצעו לכאורה בזרעים מאצווה 602 בשלבים השונים כדי ללמד על ניקיונם מהווירוס החדש. כמובן שבכך אין כדי להביא בהכרח למסקנה כי מקור הווירוס החדש היה בזרעים. לשם כך, נעמוד על הנדבך השלישי לו נדרש בית משפט קמא. הנדבך השלישי אותו הביא בית משפט קמא בחשבון הוא עדותו של ד"ר דומרובסקי. בית המשפט מצא את עדותו של ד"ר דומרובסקי מהימנה ביותר, וסבר כי יש להעניק לה משקל מהותי. קביעה זו של בית משפט קמא מקובלת גם עלי ולא ראיתי מקום להתערב בה. אלא שלטעמי עדותו של ד"ר דומרובסקי תומכת דווקא בגרסתו של המערער לפיה מקור הווירוס החדש היה בזרעים ששיווקה זרעים גדרה. כך, בתצהיר העדות הראשית מטעמו ציין ד"ר דומרובסקי כי "מקור הנגע שנמצא בחלקות [המערער] יכול להיות בזרעים בעיקר כאשר העברת המחלה מתפשטת אל יבשות/מדינות/אזורי גידול חדשים בהם לא זוהתה המחלה בעבר" (סעיף 14 לתצהיר העדות הראשית של ד"ר דומרובסקי). בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל ד"ר דומרובסקי האם בזמן אמת הוא סבר שמקור הווירוס החדש הוא בזרעים, הוא ציין כי "אין לי הסבר אחר איך המחלה חוצה יבשות. איך המחלה הגיעה למקסיקו, ואנחנו מנסים להבין איך המחלה הגיעה לארצות הברית...והדבר היחידי שמשותף ומאפשר תנועה זה הזרעים" (עמוד 429 שורות 10-5 לפרוטוקול; ההדגשה הוספה). עוד הוא ציין כי "הזרעים הם מקו[ר] מדבק הכי ריאלי" (עמוד 443 שורה 10 לפרוטוקול; ההדגשה הוספה). בהמשך, הוא הבהיר כי "אני אמרתי שהזרעים הם מקו[ר] מדבק ואמרו לי עד שלא מצאת את הזרע הנגוע של החברה המסוימת אתה לא יכול לטעון את זה" (עמוד 444 שורות 6-4 לפרוטוקול). אלא שבמהלך עדותו הבהיר ד"ר דומרובסקי כי הוא אכן ניסה לקבל מזרעים גדרה ומהמשתלות זרעים לבדיקה מתוך האצווה הרלוונטית כדי לבדוק את השערתו – אך ללא הצלחה (עמוד 436 שורות 25-2 לפרוטוקול). כפי שיפורט גם בהמשך, עובדה זו פועלת לחובתה של זרעים גדרה, ומחזקת את גרסתו של המערער. מעבר לכך, ראיות נוספות שהוגשו בהליך קמא מלמדות כי בזמן אמת סבר ד"ר דומרובסקי (כמו גם גורמים מקצועיים נוספים במשרד החקלאות), כי האפשרות הסבירה ביותר (ולמעשה היחידה שהוצגה) היא שמקור הווירוס הוא בזרעים. כך, במכתב מיום 12.11.2014 המליץ ד"ר דומרובסקי על ביצוע סקר ארצי לאיתור חלקות עגבנייה נגועות נוספות, בדגש על הזנים "איקרם" ו"מוזה", ועל אכיפה של בדיקות מעבדה למכסות זרעי עגבניות בהתאם לתקן שקבע ISTA – מכך עולה כי ד"ר דומרובסקי סבר שמקור הווירוס הוא בזרעים. במסמך שכותרתו "התמודדות עם טובמווירוסים בעגבנייה" שנוסח על ידי גורמים מקצועיים במשרד החקלאות לרבות ד"ר דומרובסקי בנובמבר 2014, צוין כי "ידוע כי נגיפים מסוג טובמווירוסים נישאים ומשתמרים בחומר הריבוי – זרעים ועלולים להיות מוגברים בפעולת ההרכבה... על מנת לבלום את התפשטות המחלה, יש לוודא את ניקיון הזרעים בהם נעשה השימוש. ההמלצה היא כי כל מכסת זרעים, של הכנה ושל הרוכב יבדקו במעבדה מוסמכת לקביעת ניקיון הזרעים מטובמווירוסים" (נספח ח' לתצהיר העדות הראשית של המערער). בהמשך, צוין כי "מוקדי המידבק הראשוניים בחלקה נובעים משני גורמים עיקריים: 1. נוכחות הנגיף על גבי קליפת הזרע וברקמות פנימיות, העשויות לגרום להדבקה של הנבט. לחילופין הנגיף נשטף מקליפת הזרע אל תערובת הקרקע המצויה במגש השתילה...". עוד צוין כי לצורך "מניעת הדבקה ראשונית" יש לבצע בדיקה של הזרעים בהתאם לתקן שנקבע על ידי ISTA, קרי מדגם של 3,000 זרעים, ולא להסתפק באישורי בריאות המוצגים על ידי חברות הזרעים. מכך עולה כי על פי עמדתם של הגורמים המקצועיים במשרד החקלאות, ובהם ד"ר דומרובסקי, הזרעים מהם הוכנו שתילי העגבנייה היו המקור הסביר ביותר (ואף היחיד שצוין באותו שלב) להימצאות הווירוס החדש. במסמך נוסף שכותרתו "התרעה מפני וירוסים TMV ו-ToMV בעגבנייה" שהופץ על ידי משרר החקלאות בינואר 2015, ואשר גם לו היה שותף ד"ר דומרובסקי, נכתב כי "על מנת לבלום את התפשטות המחלה, המלצתנו בשלב זה להימנע מלשתול זני עגבנייה שלא הוכח ניקיונם. ההמלצה היא לדרוש מהמשתלות שכל מכסת זרעים, של הכנה ושל הרוכב ייבדקו במעבדה מוסמכת לקביעת ניקיון הזרעים מטובמו-וירוסים. נכון להיום ההנחיה של ISTA היא כי יש לבצע מדגם של 3,000 זרעים אשר יחולקו ל-12 חזרות של 250 זרעים בכל חזרה. בנוסף על החקלאי לוודא שהזרעים עברו טיפול לניקיון מווירוסים אלה ולא להסתפק בתעודת בריאות כללית הניתנת למשתלות..." (נספח ג' לתצהיר העדות הראשית של המערער; ההדגשה במקור). גם אם ייתכנו הסברים אפשריים אחרים להנחיה זו, היא עולה בקנה אחד עם הסברה לפיה מקור הווירוס החדש הוא בזרעים, ועם המסקנה לפיה סברה זו נותרה בעינה גם בשלב מאוחר יותר. גם בכתבה שהתפרסמה באתר "וואלה" ביום 13.11.2016 בה התראיין ד"ר דומרובסקי, נכתב כי במענה לשאלה האם אותר מקור הווירוס הוא השיב "אנחנו יודעים בדיוק מאיפה הוא בא. הזרעים הנגועים נרכשו בחברת זרעים בינלאומית גדולה ונמכרו למספר מגדלים" (נספח י"ט לתצהיר העדות הראשית של המערער). בית משפט קמא סבר כי אין מקום להסתמך על כתבה זו מאחר שד"ר דומרובסקי טען בעדותו כי היא הייתה מסולפת. אכן, ד"ר דומרובסקי העיד בחקירתו הנגדית כי דבריו סולפו בכתבה ולכן לכתבה עצמה אין משקל ראייתי. יחד עם זאת, ד"ר דומרובסקי לא הסתייג בעדותו מן העמדה שהביע לפיה המקור הריאלי ביותר של הווירוס החדש הוא בזרעים. מדבריו אף עולה כי הוא הביע עמדה דומה גם בהרצאות שקיים, וכתוצאה מכך זרעים גדרה איימו לתבוע אותו על הפצת דיבה (עמוד 434 שורה 15 – עמוד 435 שורה 7 לפרוטוקול). ממכלול האמור עולה כי עמדתו המקצועית של ד"ר דומרובסקי – אשר חקר את הווירוס החדש ממועד גילויו לראשונה ואשר בית משפט קמא ראה בו עד אמין – הייתה הן בזמן אמת והן בדיעבד כי האפשרות הסבירה ביותר היא כי מקור הווירוס הוא בזרעים ששיווקה זרעים גדרה. יש להזכיר כי ד"ר דומרובסקי אומנם ציין בעדותו כי בשנים שחלפו הוא ניסה לבצע הדבקה מזרעים נגועים לגידולים בתנאי מעבדה – ללא הצלחה. בית משפט קמא התייחס לנתון זה כמחזק את המסקנה כי הזרעים ששיווקה זרעים גדרה אינם המקור להתפרצות הווירוס. כשלעצמי, אינני סבורה כי ניתן לייחס לנתון זה משקל משמעותי. ד"ר דומרובסקי הבהיר בעדותו כי עד כה הוא ניסה כ-2,000 זרעים נגועים, וכי ייתכן שכאשר יגיע למספרים גדולים יותר התוצאה תשתנה (עמוד 430 שורות 16-9 לפרוטוקול). עוד הוא ציין כי "ההדבקה מזרע נגוע לנבט נגוע זה אירוע שהוא קשה שכרגע עוד לא למדנו אותו" (עמוד 430 שורות 27-26 לפרוטוקול). כמו כן, ד"ר דומרובסקי ציין בעדותו כי מקור הווירוס עשוי להיות גם בגורמים אחרים, כדוגמת הזרעים שקיבלו העובדים התאילנדים שעבדו אצל המערער בדואר, אותם הם גידלו בסמוך לגידולים החקלאיים; או תוצאת ניסוי של מבחני זנים של חברות אחרות. ואולם, אפשרויות אלה הועלו בעלמא. הן לא התבססו על כל ראיה נוספת ביחס להיתכנותן, והן אף לא נזכרו כלל בזמן אמת. הנה כי כן, דומה כי הנדבכים העיקריים אליהם התייחס בית משפט קמא בפסק דינו תומכים דווקא בגרסת המערער לפיה מקור הווירוס הוא בזרעים. לכך מצטרפים שני גורמים מהותיים נוספים המחזקים אף הם את גרסת המערער לעניין זה. הגורם הראשון הוא העובדה שהווירוס התגלה גם ביבשות שונות ברחבי העולם, כאשר ידוע כי זרעים מהאצווה הרלוונטית הופצו למדינות רבות בעולם. בהתאם לעדותו של ד"ר דומרובסקי, לא ניתן להסביר כיצד הווירוס "חוצה יבשות" אלא אם כן מקורו הוא בזרעים (עמוד 429 שורות 10-1 לפרוטוקול). בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי הדיווחים על גילוי הווירוס החדש במדינות אחרות בעולם היו רק מספר חודשים לאחר גילויו של הווירוס במשקו של המערער, באופן שמקשה על גרסתו של המערער. אינני סבורה כך. ראשית, המועד בו דווח על גילויו של הווירוס במדינות שונות בעולם אינו מעיד בהכרח על מועד התפרצותו של הווירוס במדינות אלה. בנוסף, משלא הובאו נתונים ביחס למועדים בהם שווקו זרעים מהאצווה הרלוונטית במדינות אחרות, קיים קושי לייחס משמעות לפרק הזמן שחלף בין מועד גילוי הווירוס במשקו של המערער לבין המועד בו דווח על הימצאותו במדינות אחרות. גורם נוסף הפועל לחובתה של זרעים גדרה ומחזק את גרסתו של המערער הוא העובדה שזרעים גדרה אספה את כל הזרעים מהאצווה הרלוונטית מהמשתלות, ולא נעתרה לבקשותיו של המערער לקבל אותם לבדיקה. לכך יש להוסיף כי כפי שצוין לעיל, גם ד"ר דומרובסקי העיד כי הוא ניסה לקבל מזרעים גדרה ומהמשתלות זרעים מתוך האצווה הרלוונטית לבדיקה – אך נענה בסירוב. בית משפט קמא קבע בהקשר זה כי העובדה שזרעים גדרה אספה את הזרעים מהמשתלות מחד גיסא וסירבה לספק למערער ולד"ר דומרובסקי זרעים לבדיקה מאידך גיסא – מעוררת קושי שבירורו לא מוצה. עוד הוא ציין כי לא שוכנע "כי לא ניתן היה לספק זרעים מתוך סחורה שהוחזרה ממשתלות שקיבלו זיכוי" וכי "נושא זה עומד לחובת זרעים גדרה" (פסקה 39 לפסק הדין). בעניין זה אני תמימת דעים עם בית משפט קמא. חרף זאת, קבע בית משפט קמא כי אין בכך כדי להטות את הכף לטובת המערער. בהקשר זה הוא ציין כי העובדה שהמערער סירב לקבל את הצעתה של זרעים גדרה לספק לו זרעים מאצווה אחרת לבדיקה עומדת לו לרועץ. דעתי היא שונה. בית משפט קמא קבע בפסק דינו, ובצדק לטעמי, כי האצווה הרלוונטית לבחינת טענותיו של המערער היא אצווה 602. משכך, לטעמי העובדה שהמערער לא היה מעוניין לבצע בדיקות בזרעים מאצוות אחרות – שאינן רלוונטיות אף לגישתו של בית משפט קמא – איננה יכולה לפעול לחובתו. לנוכח מכלול האמור אני סבורה כי התשתית הראייתית שהוצגה מובילה למסקנה כי הוכח במאזן הסתברויות שמקור הווירוס החדש היה בזרעים ששיווקה זרעים גדרה. בהתבסס על קביעה זו, אעבור לבחון האם יש להטיל את האחריות על הנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות בווירוס על זרעים גדרה או על משרד החקלאות. (2) אחריות זרעים גדרה טענתו העיקרית של המערער היא כי זרעים גדרה פעלה ברשלנות בייבוא הזרעים ארצה, באופן שגרם לו נזק. כידוע, לשם הטלת אחריות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות – הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – נדרשת הוכחה של ארבעה יסודות מצטברים: המזיק חב כלפי הניזוק חובת זהירות ביחס לאירוע נושא התביעה; המזיק התרשל והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו; לניזוק נגרם נזק; וקיים קשר סיבתי בין התרשלות המזיק לבין הנזק שנגרם לניזוק (ראו, למשל: ע"א 3521/11 עו"ד וגנר נ' עבדי, פ"ד סז(1) 84, 107-106 (2014) (להלן: עניין וגנר); ע"א 3518/16 פוגל נ' עיריית טבריה, פסקה 20 (25.10.2018) (להלן: עניין פוגל)). חובת זהירות בין המזיק לניזוק פורשה בפסיקה ככוללת בתוכה שני היבטים: חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. בחינתם של היבטים אלה נעשית על פי "מבחן הצפיות". כך, במסגרת חובת הזהירות המושגית נבחנת השאלה האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק, וזאת בהתחשב בסוג המזיק, סוג הניזוק, סוג הפעילות וסוג הנזק. חובת הזהירות הקונקרטית עניינה בשאלה האם בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, המזיק יכול היה לצפות את הנזק שנגרם לניזוק (ראו: ע"א 4486/11 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פ"ד סו(2) 682, 695 (2013) (להלן: עניין פלוני); עניין וגנר, בעמוד 107; ע"א 8146/13 ד"ר ג'ושה נ' בית החולים אלדג'אני (בפירוק), פסקה 15 (21.7.2016); ע"א 3709/22 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 25 (8.6.2023)). לטעמי, יש לקבוע כי הייתה לזרעים גדרה חובת זהירות כלפי המערער. יבואן סביר המייבא זרעי צמחים לישראל ומשווק אותם צריך לצפות כי הזרעים המיובאים עלולים להכיל בתוכם מחלות ונגעים מסוגים שונים, ולגרום נזק לחקלאים שלהם שווקו הזרעים. למעשה, בדיוק מטעם זה נקבעו תקנות הגנת הצומח (יבוא צמחים, מוצרי צמחים, נגעים ואמצעי לוואי), התשס"ט-2009 (להלן: תקנות יבוא צמחים או התקנות) המטילות חובות ומגבלות שונות על יבואני צמחים ומוצרי צמחים, במטרה למנוע את הכנסתם והתפשטותם של נגעים לישראל (וראו לעניין זה: סעיף 2(א)(2) לחוק הגנת הצומח המעגן את סמכותו של שר החקלאות "לאסור, להגביל או להסדיר את ייבואם ואת ייצואם של צמחים, של מוצרי צמחים...", ואת ההוראות השונות בתקנות יבוא צמחים, שהתקין שר החקלאות מכוח סמכות זו). בין היתר, דורשות תקנות יבוא צמחים כי היבואן יציג תעודות בריאות מארץ המוצא ומארץ המקור הכוללות פרטים מלאים ומדויקים ועונות על תנאי התוספת הרביעית (ראו תקנה 5 לתקנות); התוספת הרביעית מציבה דרישות שונות ביחס לסוגים שונים של טובין מיובאים, כאשר בכל הנוגע לזרעים נדרש כי הם יהיו "חופשיים" מנגעים שונים. גם במישור הקונקרטי אני סבורה כי היה על זרעים גדרה לצפות את הנזק שנגרם למערער כתוצאה מנגיעות הזרעים מאצווה 602 בווירוס החדש. זרעים גדרה, המהווה חלק מתאגיד עולמי המתמחה בטיפוח, ייצור ושיווק של זני ירקות, עוסקת כעניין שבשגרה בייבוא ובשיווק של זרעי ירקות, ומטבע הדברים היא בעלת ידע מקצועי ומומחיות בתחום. כמו כן, על פי תקנות ייבוא צמחים, בעת שייבאה את זרעי העגבניות מאצווה 602 לישראל היה על זרעים גדרה לצרף תעודות בריאות המלמדות כי הזרעים עברו את הבדיקות והתהליכים הדרושים כדי לוודא את ניקיונם ממחלות ומנגעים שונים, לרבות ווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" (ראו תקנה 5 לתקנות יבוא צמחים ולהוראות התוספת הרביעית). עוד יש להזכיר כי כל המומחים בהליך קמא הסכימו פה אחד כי אחד מן המקורות האפשריים לווירוס הוא הזרעים – כלומר, העובדה שזרעים עשויים להכיל נגעים שונים, ובהם ווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus", היא בגדר ידע רווח. משכך, הרי שזרעים גדרה יכלה לצפות כי זרעים אשר לא עברו את הבדיקות והתהליכים הדרושים בטרם ייבואם ארצה – עלולים להיות נגועים במחלה כזו או אחרת; וכי בעת שתילתם בקרקע עלול אותו נגע להתפרץ ולהתפשט, ולגרום נזק לחקלאים להם שווקו הזרעים. בהקשר זה אוסיף כי לא מצאתי שמתקיימים שיקולי מדיניות כלשהם המצדיקים להימנע מהטלת חובת זהירות על זרעים גדרה, וממילא לא נטען לקיומם של שיקולים כאלה. משנמצא כי זרעים גדרה חבה כלפי המערער חובת זהירות, יש לבחון האם היא הפרה חובה זו, קרי האם היא התרשלה. במסגרת יסוד ההתרשלות יש לבחון את סבירות התנהגותו של המזיק – קרי האם הוא פעל באופן החורג מסטנדרט הזהירות לפיו אדם סביר במצבו היה נוהג באותן נסיבות (ראו: ע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד סב(1) 803, 841 (2007); ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה, פסקה 42 (4.01.2009); עניין פלוני, בעמוד 696). כפי שהוזכר לעיל, תקנה 5 לתקנות יבוא צמחים דורשת ממי שמייבא משלוח צמחים ומוצרי צמחים לצרף למשלוח תעודת בריאות מקורית של ארץ המקור. בנוסף, ככל שהוא מייבא משלוח מארץ מוצא שאינה ארץ המקור, עליו לצרף למשלוח תעודת בריאות נוספת של ארץ המוצא. עוד מורה תקנה 5 לתקנות כי תעודת הבריאות צריכה לכלול פרטים מלאים ומדויקים בכל הנושאים המפורטים בה ולענות על תנאי הרישיון ועל תנאי התוספת הרביעית. התוספת הרביעית, העוסקת בין היתר בזרעים, מציבה דרישות שונות; כאשר בכל הנוגע לזרעי עגבנייה, נדרש כי הם יהיו "חופשיים" מנגעים שונים, ובכלל זאת מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" (ראו עמודים 777-776 לתוספת הרביעית). מכך אנו למדים כי מצופה מהיבואן הסביר המבקש לייבא זרעי עגבנייה לישראל, לערוך בדיקות שונות בזרעים עובר לייבואם כדי לוודא שהם אכן חופשיים מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus". בענייננו, אין בנמצא כל מסמך המעיד כי זרעים גדרה ערכה בזרעים מאצווה 602 בדיקות לנגיעות בווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" עובר להגעתם ארצה. כפי שהוזכר לעיל, במסגרת עדותו של וייס הוגשו תעודות בריאות מקניה ומהולנד, אשר לטענת משרד החקלאות וזרעים גדרה היו תעודות הבריאות שצורפו למשלוח אצווה 602. ואולם, כפי שצוין בפסקה 38(א) לעיל, מתעודות אלה לא ניתן ללמוד כי בוצעו בזרעים מאצווה 602 בדיקות לווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" וכי הם נמצאו נקיים. כך, ביחס לתעודות הבריאות מקניה – אין חולק כי הן אינן מכילות כל מידע על ניקיון הזרעים מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus". באשר לתעודות הבריאות מהולנד – לא ניתן לקבוע כי הן אכן מקושרות לאצווה 602, ואף יש אינדיקציות המצביעות על כך כי הן אינן מקושרות לאצווה זו. עוד יצוין כי גם המומחה מטעם זרעים גדרה לא טען בחוות דעתו כי בוצעו בזרעים בדיקות כלשהן בטרם הגעתם ארצה, אלא הזכיר רק את הבדיקה שנערכה על ידי גורמי משרד החקלאות בכניסה לישראל ואת הבדיקה שנערכה על ידי החברה האם בדיעבד. גם בחקירתו הנגדית הוא העיד כי לא ראה כל בדיקה שבוצעה בזרעים לפני שהם יובאו ארצה, וכי אין לו כל מידע שבוצעה בדיקה כזו (עמוד 144 שורה 13 – עמוד 145 שורה 19 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ומשלא צורף כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד כי זרעים גדרה ביצעה בדיקות בזרעים מאצווה 602 לווידוא ניקיונם מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" עובר לייבואם ארצה – אני סבורה כי הוכח במידה מספקת כי זרעים לא פעלה בהתאם לסטנדרט הזהירות המצופה מיבואן סביר. בכל הנוגע ליסוד הנזק – הרי שאין מחלוקת בין הצדדים כי נגרם למערער נזק בשל עצם הנגיעות של הגידולים בווירוס. בהתאם לחווה"ד השמאית, שהוגשה בהסכמת הצדדים, נזק זה נובע מירידה ביבול ועומד על 25% מסך הנזק שנקבע (1,753,818 ש"ח) – קרי על סכום של 438,455 ש"ח. משכך, כל שנותר לבחון הוא האם קיים קשר סיבתי בין התרשלותה של זרעים גדרה לבין הנזק. כפי שנקבע בפסיקה, בחינת קיומו של יסוד הקשר הסיבתי נחלקת לשניים: תחילה יש לבחון האם קיים קשר סיבתי עובדתי – קרי האם ההתנהגות הרשלנית מהווה "סיבה בלעדיה אין" לקרות הנזק ("מבחן האלמלא"). ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, יש לבחון את קיומו של קשר סיבתי משפטי. בהקשר זה קבעה הפסיקה מספר מבחנים, כאשר בכל הנוגע לעוולת הרשלנות נהוג להשתמש במבחן הצפיות, הבודק האם המזיק כאדם סביר יכול היה לצפות כי התרשלותו תגרום לנזק. הצפיות רלוונטית הן לגבי הליך הגרימה והן לעניין סוג הנזק והיקפו, ואולם לא נדרשת צפיות מדויקת אלא די בכך שניתן היה לצפות את ההתרחשות בקווים כלליים (ראו, למשל: עניין פלוני, בעמוד 696; עניין פוגל, בפסקה 22; ע"א 6715/20 שטרק נ' סונינו, פסקה 15 (28.11.2022)). באשר לשלב הראשון – אני סבורה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין מחדלה של זרעים גדרה לבצע בזרעים בדיקות לגילוי ווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" עובר להבאתם ארצה לבין הנזק שנגרם בסופו של דבר למערער בשל עצם הנגיעות של גידולי העגבניות שלו בווירוס החדש. כך, בהתאם לעמדות המומחים, הווירוס החדש אמור היה בסבירות גבוהה להתגלות בזרעים ככל שהיו מבוצעות בהן בדיקות כנדרש לגילוי ווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus". זאת על אף שמדובר בווירוס חדש שלא היה מוכר קודם לכן. המומחה מטעם המערער ציין בחוות דעתו כי "הדרך היעילה למנוע התפשטותם של וירוסים אלו מבוססת על מערך בדיקות שמטרתו לאתר אצוות נגועות בוירוס לפני שהן מגיעות לשימוש ע"י החקלאי או המשתלה. מערך זה מבוסס על קיומן של שיטות בדיקה סרולוגיות או מולקולריות אמינות ורגישות שהותאמו לשימוש בקנה מידה רחב. שימוש נכון בפרוצדורות אלו ודיגום נכון של אצוות הזרעים... מאפשרים עצירת חומר זריעה מאולח לפני הגעתו לבית הגידול" (עמוד 2 לחוות דעת המומחה מטעם המערער). המומחה מטעם זרעים גדרה לא סתר קביעה זו. כמו כן, בחקירתו הנגדית הוא ציין כי החברה האם ביצעה בדיעבד בדיקות שנועדו לגלות האם הזרעים שנבדקו נגועים בווירוס החדש. מכאן נובע כי גם לשיטתו, ככל שהיו מבוצעות בזרעים מאצווה 602 בדיקות דומות בטרם ייבואם לישראל, ישנה סבירות גבוהה כי היה מתגלה שהם נגועים בווירוס החדש (עמוד 139 שורות 24-7 לפרוטוקול). גם ד"ר דומרובסקי, כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם ביצוע בדיקות בזרעים לגילויים של ווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" היו מגלות את קיומו של הווירוס החדש, הוא השיב "קרוב לוודאי" (עמוד 458 שורות 15-2 לפרוטוקול). מעבר לכך, גם במסמכים שהופצו על ידי משרד החקלאות לצורך התרעה והתמודדות עם הווירוס החדש (ראו פירוט בפסקה 39 לעיל), נכתב כי כדי לבלום את התפשטותו של הווירוס, ההמלצה היא כי כל אצוות זרעים תעבור בדיקה במעבדה כדי לוודא את ניקיון הזרעים מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus". מכך ניתן ללמוד כי ככל שהיו מבוצעות בזרעים מאצווה 602 בדיקות נאותות לקביעת ניקיונם מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" בטרם כניסתם לישראל, קרוב לוודאי כי היה בכך כדי להביא לגילוי נגיעותם בווירוס החדש ולמנוע את כניסתם לישראל ואת שיווקם לחקלאים. בכך היה נמנע נזקו של המערער. די בכל אלה כדי לקבוע ברמה הנדרשת בהליך אזרחי כי טענת המערער בדבר קיומו של קשר סיבתי עובדתי – הוכחה. בכל הנוגע לקיומו של קשר סיבתי משפטי – הרי שכפי שפורט בפסקה 45 לעיל, בנסיבות העניין זרעים גדרה, כיבואן סביר, יכולה וצריכה הייתה לצפות כי מחדלה לבצע את הבדיקות הנדרשות בזרעים בטרם כניסתם לישראל עלולה להביא להכנסתם של זרעים נגועים בווירוס לישראל, אשר ישווקו לחקלאים, ובסופו של דבר יגרמו נזק לגידוליהם. בסיכומו של דבר – אני סבורה כי זרעים גדרה חבה כלפי המערער חובת זהירות בפועלה כיבואנית ומשווקת זרעים; כי היא הפרה חובת זהירות זו בכך שהתנהלה באופן רשלני בכל הנוגע לבדיקות הזרעים ווידוא ניקיונם מווירוסים עובר לייבואם לישראל; וכי קיים קשר סיבתי בין התנהלותה הרשלנית לבין הנזק שנגרם בסופו של דבר למערער בשל נגיעות גידולי העגבניות שלו בווירוס החדש. משכך, יש לקבוע כי זרעים גדרה נושאת באחריות בגין נזק זה. יוער בשולי הדברים כי המערער לא העלה בכתב התביעה ואף לא במסגרת הערעור טענות כלפי זרעים גדרה במישור דיני החוזים ודיני המכר – והאחריות שיש למוכר מכוח דינים אלה למוצרים שהוא מספק לרוכש. משכך ולאור קביעתי ביחס לאחריות הנזיקית – לא מצאתי לנכון להרחיב את הדיבור בנושאים אלה, שיתכן שגם בהתאם להם הייתה נקבעת אחריות של זרעים גדרה. (3) אחריות משרד החקלאות מושכלות יסוד הן כי גם רשויות המדינה עשויות לחוב בנזיקין ככל שנמצא כי הן נהגו ברשלנות בהפעלת סמכויותיהן השלטוניות (ראו: ע"א 8500/06 חוות צברי אורלי בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (27.8.2012) (להלן: עניין חוות צברי); ע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד סב(1) 803, 841 (2007) (להלן: עניין שתיל)). במסגרת זו, נקבע לא אחת כי כאשר מוקנות לרשות סמכויות פיקוח, הן מקימות לה גם חובת זהירות (ראו: ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 37 (25.5.2006) (להלן: עניין עיריית חיפה); ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מימוני, פסקאות 22-21 (14.12.2006); ע"א 243-83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 134-133 (1985)). עוד נקבע בהקשר זה כי אין בשיקולי מדיניות כלליים, כדוגמת הרתעת יתר או הצפת בתי המשפט בתביעות, כדי להוביל לשלילתה של חובת הזהירות מיניה וביה (ראו: עניין שתיל, בעמוד 864; עניין חוות צברי, בפסקה 59). זאת ועוד, הובהר בפסיקה כי על אף שעשויות להיות נקודות השקה בין אמות המידה הקבועות בדין המינהלי לבחינת סבירות התנהלותה של הרשות לבין סטנדרט ההתנהגות הסביר לפיו נבחנת פעולת הרשות במסגרת עוולת הרשלנות בדיני הנזיקין, לא קיימת חפיפה מלאה השניים. זאת לאור התכליות והרציונלים השונים שביסוד שתי מערכות הדינים (ראו: עניין עיריית חיפה, בפסקה 42; ע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' סעידי, פסקה 23 וההפניות שם (15.12.2011); רע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל, פסקה כח (19.1.2017)). כפי שציין חברי השופט י' עמית ברע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.2017): "רכיב ההתרשלות בעוולת הרשלנות נבחן על פי השאלה אם הנתבע סטה מסטנדרט הזהירות של 'האדם הסביר' או איש המקצוע הסביר (כגון, הרופא הסביר), ובקיצור, אי סבירות רגילה. לא כך במשפט המינהלי, במסגרתו, כאמור, בית המשפט יתערב בפעולת הרשות, רק כאשר אי הסבירות היא 'קיצונית, מהותית, מפליגה, או כזו 'היורדת לשורש העניין'' (גלעד – גבולות האחריות, 1037). מכאן, שסף האחריות המינהלי הוא גבוה יותר..." (שם, בפסקה 31 לחוות דעתו). לצד זאת, נקבע כי לצורך קביעת רמת ההתנהגות המצופה מרשות סבירה במסגרת עוולת הרשלנות, ניתן לעשות שימוש בסטנדרט ההתנהגות שנקבע בהוראת החוק המסמיכה את הרשות לפעול ומסדירה את חובותיה ואת אופן פעולתה (ראו: עניין עיריית חיפה, בפסקה 23; עניין סעידי, בפסקה 24). בענייננו, אני סבורה כי קמה למשרד החקלאות חובת זהירות כלפי המערער. סעיף 10 לחוק הגנת הצומח קובע כי "שר החקלאות ימנה מפקחים לענין חוק זה". תקנה 7(א) לתקנות ייבוא צמחים קובעת כי "לא יתיר מפקח את הכנסתו של משלוח לישראל אלא לאחר שבדק אותו בנמל היבוא ואישר בכתב כי נתמלאו בו הוראות תקנות אלה". תקנה 8(א) לתקנות הנ"ל קובעת כי "מצא מפקח שבמשלוח שבדק לא נתקיימו הוראות תקנות אלה או כי המשלוח אינו חופשי מנגעים, או היה לדעתו חשד סביר כי המשלוח נגוע בנגעים מוסווים, רשאי הוא, להורות ליבואן לעשות במשלוח אחד או יותר מאלה: (1) להשמידו... (2) לחטאו... (3) לבדוק את משלוח במעבדה רשמית...". מהוראות אלה אנו למדים כי משרד החקלאות, באמצעות המפקחים שמינה שר החקלאות, נושא בסמכות ובאחריות לפקח על כל משלוח צמחים ומוצרי צמחים המיובא לישראל, ובכלל זה לוודא כי התקיימו לגביו כל הוראות התקנות ולנקוט בפעולות שונות כדי להבטיח שהוא נקי מנגעים. בפסיקה נקבע כי כאשר מדובר ברשות מנהלית הפועלת מכוח סמכותה הסטטוטורית – חזקה עליה כי היא "צופה ששימוש לקוי בסמכות המוקנית לה על פי דין יגרום לנזק הנגרם מן הסוג הנגרם, בדרך כלל, עקב שימוש לקוי כזה. זאת, אף אם ההסמכה שבחוק אינה נוקבת בפרטי-פרטיה שלה סמכות" (ראו: עניין שתיל, בעמוד 842. כן ראו: עניין עיריית חיפה, בפסקה 27; עניין חוות צברי, בפסקה 41). ובהחלה לענייננו – משרד החקלאות יכול וצריך היה לצפות שהפעלה לקויה של סמכות הפיקוח שלו על ייבוא זרעים עלולה להביא להכנסת זרעים מאולחים בווירוס לישראל ולגרום נזק מן הסוג שנגרם למערער. זאת מאחר שסמכות זו נועדה בדיוק על מנת למנוע את הכנסתם של נגעים לישראל ואת הנזק שכרוך בכך. משכך, אני סבורה כי קמה למשרד החקלאות הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית כלפי המערער בכל הנוגע להפעלת סמכויות הפיקוח שלה על ייבוא צמחים ומוצרי צמחים. כן אני סבורה כי במקרה דנן לא קיימים שיקולי מדיניות קונקרטיים שיש בהם כדי להצדיק את שלילתה של חובת זהירות זו, וממילא לא הועלתה כל טענה כזו על ידי משרד החקלאות. האם משרד החקלאות הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בכל הנוגע לפיקוחו על ייבוא הזרעים מאצווה 602 על ידי זרעים גדרה לישראל? כפי שאפרט להלן, לטעמי יש להשיב על כך בחיוב. אין חולק כי בהגיע משלוח של זרעי עגבנייה ארצה, לפני שמתירים את כניסתו לישראל נוהגים גורמי משרד החקלאות לבצע בדיקה מדגמית של זרעים מכל אצווה במעבדה רשמית. זאת כדי לאמת את ניקיונם מנגעים שונים, ובכלל זאת מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus". על כך ניתן ללמוד מעדותו של זיו, אשר כזכור העיד מטעם משרד החקלאות בכל הנוגע לתהליך קליטת הזרעים בישראל (ראו סעיפים 7-6 לתצהיר העדות הראשית של זיו. כן ראו: עמוד 250 שורות 21-4 לפרוטוקול); ומנוהל "שחרור זרעים מהנמל", שעמודים מתוכו צורפו כנספח 3 לתצהיר העדות הראשית של זיו. גם וייס ציין בתצהיר העדות הראשית שלו בכל הנוגע לתהליך הכנסת הזרעים ארצה, כי "הזרעים ייבדקו לאחר הגעתם לארץ במעבדה רשמית לחופשיות מנגעים" (סעיף 43 לתצהיר העדות הראשית של וייס). מעבר לבדיקה זו, נדרש היבואן להציג בפני המפקח מטעם משרד החקלאות תעודות בריאות המעידות על ניקיון הזרעים מנגעים שונים, ובהם ווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" (ראו סעיף 7 לתצהיר העדות הראשית של זיו וסעיף 43 לתצהיר העדות הראשית של וייס. ראו גם: תקנה 5 לתקנות ייבוא צמחים). אם כן, לצורך שחרור משלוח של זרעי עגבנייה שמגיע ארצה מנמל הייבוא, על גורמי משרד החקלאות לוודא כי נערכה בדיקה מדגמית של זרעים מכל אצוות הזרעים במעבדה רשמית והם נמצאו נקיים; וכי צורפו לכל אצווה תעודות בריאות מתאימות, העונות לדרישות התקנות. אני סבורה כי בשני עניינים אלה לא נהג משרד החקלאות בהתאם לסטנדרט הזהירות המצופה ממנו כרשות סבירה. בכל הנוגע לבדיקת אצווה 602 בכניסתה לישראל – אין מחלוקת כי הבדיקה שבוצעה הייתה ב-250 זרעים בלבד. על כך גם ניתן ללמוד ממסמך תוצאות הבדיקה מיום 21.1.2013 שצורף כנספח 6 לתצהיר העדות הראשית של זיו (להלן: מסמך תוצאות הבדיקה של אצווה 602). אלא שכפי שצוין בפסקה 38(ב) לעיל, בהתאם לטבלת כמויות הזרעים מיום 1.2.2011 שהוגשה כראיה על ידי המערער – ואשר תוכנה לא נסתר – כמות הזרעים הדרושה לבדיקת ווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" היא 750. ודוקו, מעבר לטענות בעלמא לפיהן התקן הנוהג באותה תקופה דרש בדיקה של 250 זרעים בלבד, לא הציג משרד החקלאות כל מסמך שיש בו כדי לגבות טענה זו. יתרה מכך, משרד החקלאות אף לא חלק על תקפותה של טבלת כמויות הזרעים מיום 1.2.2011 – אשר הוא עצמו יצר; כאשר זיו בעדותו אף העיד כי מדובר ב"מסמך שנמצא בנמל שאומר... כמה זרעים לדגום" מכל אצווה (עמוד 271 שורות 23-20 לפרוטוקול). חרף זאת, לא הובהר מה מקור הפער הקיים בין כמות הזרעים עליה מורה טבלה זו לבין כמות הזרעים שנבדקה בפועל. אם בכך לא די, השוואה בין כמויות הזרעים שנדגמו לבדיקת קיומם של נגעים אחרים (כפי שמופיעות במסמך תוצאות הבדיקה של אצווה 602) לבין כמויות הזרעים המצוינות בטבלת כמויות הזרעים מיום 1.2.2011 – מעלה כי ביחס לרובם המוחלט של הנגעים אחרים כן נבדקה כמות זרעים זהה לזו המצוינת בטבלה. בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי מדובר במסמך תקף, אשר ככלל משרד החקלאות נוהג על פיו. אשר על כן, בהיעדר כל אינדיקציה אחרת, אני סבורה כי המערער הוכיח כי סטנדרט הזהירות המינימלי המצופה ממשרד החקלאות כרשות סבירה בא לידי ביטוי בטבלת כמויות הזרעים מיום 1.2.2011. משכך, אין מנוס מלקבוע כי בבדיקת אצווה 602 לנגיעות בווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" לא נהג משרד החקלאות בהתאם לסטנדרט הזהירות המצופה מרשות סבירה, ובכך הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. במאמר מוסגר יצוין כי לשיטת המערער, סטנדרט הזהירות המצופה ממשרד החקלאות בביצוע בדיקות הזרעים הוא אף גבוה יותר, וצריך להשתוות לתקן המחמיר שנקבע בשנת 2013 על ידי ארגון ISTA (הממליץ על דגימת כמות של 3,000 זרעים לגילוי ווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus"). משהגעתי לתוצאה האמורה, לא ראיתי צורך לדון בטענה זו. למעלה מהדרוש אציין כי בעניין זה רואה אני עין בעין עם בית משפט קמא, שקבע כי בנסיבות העניין לא הוכח כי התקן המחמיר שנקבע על ידי ארגון ISTA חייב בעת הרלוונטית את משרד החקלאות בישראל. בכל הנוגע לתעודות הבריאות – כאמור לעיל, על גורמי משרד החקלאות לוודא כי לכל אצוות זרעים המגיעה לישראל מצורפות תעודות בריאות העונות לדרישות תקנות ייבוא צמחים והתוספת הרביעית. כאשר מדובר בזרעי עגבנייה דורשת התוספת הרביעית כי הזרעים יהיו חופשיים מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus", כך שתעודות הבריאות המצורפות צריכות להתייחס לעניין זה. כמו כן, כאשר ארץ המקור של הזרעים איננה ארץ המוצא ממנה הם יובאו (כמו בענייננו), יש לוודא כי קיימות תעודות בריאות הן מארץ המקור והן מארץ המוצא (ראו תקנה 5(ג) לתקנות ייבוא צמחים). חרף זאת, לתצהיר העדות הראשית של זיו צורפו רק תעודות בריאות מקניה, כאשר על פי הצהרתו הן תעודות הבריאות של האצוות הרלוונטיות. תעודות בריאות אלה לא התייחסו לניקיון הזרעים מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus", כך שהן אינן עומדות בדרישות התקנות והתוספת הרביעית. יצוין בהקשר זה כי זיו הודה בחקירתו הנגדית כי בתעודות הבריאות שצורפו לא מופיעה התייחסות כאמור (עמוד 260 שורה 21 – עמוד 262 שורה 7 לפרוטוקול); וציין כי ייתכן שישנה תעודה נוספת שלא צורפה (עמוד 263 שורות 25-20 לפרוטוקול). במסגרת חקירתו הנגדית של וייס אומנם הוגשו תעודות בריאות מהולנד, המתייחסות לניקיון הזרעים מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus". ואולם, מעבר לכך שלא הובהר מנין הגיעו תעודות בריאות אלה לידיו של וייס ומדוע הן לא הוגשו ביחד עם יתר הראיות של משרד החקלאות, לא הובהר כי תעודות בריאות אלה אכן מתייחסות לאצווה 602. כפי שפורט בפסקה 38(א) לעיל, על תעודות הבריאות עצמן לא מופיע כל פרט שמאפשר לקשר אותן לאצווה 602, וישנן אינדיקציות שמצביעות דווקא על כך שהן אינן מקושרות לאצווה זו. משאלה הם פני הדברים, אני סבורה כי גם ביחס לחובתו לוודא כי צורפו למשלוח אצווה 602 תעודות בריאות כנדרש, לא עמד משרד החקלאות בסטנדרט הזהירות המצופה ממנו כרשות סבירה. לבסוף, יש לבחון האם קיים קשר סיבתי בין התרשלותו של משרד החקלאות לבין הנזק שנגרם למערער. בכל הנוגע לבדיקות שנערכו בזרעים בכניסתם לישראל, אני סבורה כי מאחר שהסטנדרט שקבע משרד החקלאות בעצמו לגילוי ווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" הוא דגימה של 750 זרעים (בהתאם לטבלת הזרעים מיום 1.2.2013) – די בכך כדי להרים את הנטל המוטל על המערער לשכנע כי אילו הבדיקה הייתה נערכת בהתאם לסטנדרט זה, הווירוס היה מתגלה והזרעים לא היו משווקים בישראל. משכך, הנטל לשכנע כי די בבדיקה של 250 זרעים כדי לגלות את הווירוס – מועבר לכתפיו של משרד החקלאות. משרד החקלאות לא הרים נטל זה, ולכן יש לקבוע כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין התרשלותו לבין הנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות בווירוס. בכל הנוגע לאי-צירופן של תעודות בריאות כנדרש – ככל שהמפקח מטעם משרד החקלאות היה מבצע את חובתו כנדרש ומוודא כי צורפו למשלוח הזרעים מאצווה 602 תעודות בריאות העומדות בהוראות התקנות, הוא היה מגלה כי למשלוח לא צורפו תעודות בריאות כנדרש. עובדה זו הייתה מונעת את כניסת הזרעים הנגועים ארצה ואת שיווקם לחקלאים, וכפועל יוצא היה נמנע הנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות בווירוס. משכך, הרי שגם בעניין זה קיים קשר סיבתי עובדתי בין התרשלותו של משרד החקלאות בפיקוח על ייבוא הזרעים לבין נזקו של המערער. באשר ליסוד הקשר הסיבתי המשפטי, אשר כזכור נבחן בהתאם ל"מבחן הצפיות" – אני סבורה כי אף הוא מתקיים בענייננו. ביחס לבדיקות – משקבע משרד החקלאות כי הסטנדרט על פיו יש לנהוג בבדיקת ניקיונם של זרעי עגבנייה מווירוסים ממשפחת ה-"Tobamovirus" הוא בדיקה של 750 זרעים, חזקה כי היה עליו לצפות כי ככל שהוא לא ינהג בהתאם לסטנדרט זה, עלולים להיות מקרים בהם קיומם של ווירוסים כאמור לא יתגלה, יוכנסו זרעים נגועים לישראל, ויגרמו נזק לחקלאים שיגדלו אותם (והשוו לעניין זה להפניות שהובאו בפסקה 51 לעיל). חזקה זו לא נסתרה. הגיון דומה ניתן להחיל גם לעניין אי-צירופן של תעודות הבריאות – משנקבע בתקנות ייבוא צמחים כי על המפקח מטעם משרד החקלאות לוודא את עמידת המשלוח בהוראות התקנות, ובכלל זאת בהוראת תקנה 5 לתקנות המורה על צירופן של תעודות בריאות כנדרש – חזקה על משרד החקלאות כי היה עליו לצפות כי ככל שלא יעמוד בחובתו, עלולים להיכנס לישראל זרעים נגועים ולגרום נזק לחקלאים. גם חזקה זו לא נסתרה. לנוכח האמור, אני סבורה כי יש להטיל אחריות גם על משרד החקלאות בגין הנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות של גידולי העגבניות שלו בווירוס החדש, וזאת משנהג ברשלנות בכל הנוגע לפיקוח על ייבוא הזרעים מאצווה 602 לישראל. (4) חלוקת האחריות לנזקו של המערער משהגעתי למסקנה כי הן זרעים גדרה והן משרד החקלאות נושאים באחריות לנזק שנגרם למערער כתוצאה מעצם הנגיעות של גידוליו בווירוס החדש (אשר בהתאם לחווה"ד השמאית עומד כזכור על סכום של 438,455 ש"ח), הכלל הוא כי הם חבים כלפיו בגין נזק זה ביחד ולחוד (ראו סעיף 11 לפקודת הנזיקין. ראו גם: ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ, פסקאות 33-31 (6.7.2017) (להלן: עניין כלל)). עם זאת, עדיין יש להכריע בחלוקה הפנימית בינם לבין עצמם. חלוקה זו נקבעת על פי מבחן האשמה המוסרית – קרי לפי מידת האשם המוסרי שיש לייחס לכל אחד מהמעוולים (ראו סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין. כן ראו: ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר, פסקה 40 (7.9.2010); ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ, פסקה 25 (29.6.2014); עניין כלל, בפסקה 36). במקרה דנן, אני סבורה כי מידת האשם המוסרי הרובצת על כתפיה של זרעים גדרה גבוהה במקצת מזו שיש לייחס למשרד החקלאות. הטעם לכך הוא שזרעים גדרה היא זו שייבאה את הזרעים ארצה – הזרעים היו תחת אחריותה, והיא שנשאה בנטל הראשוני לוודא את ניקיונם מנגעים ומווירוסים שונים בטרם הגעתם לישראל. חלקו של משרד החקלאות הוא משני, והוא בא לידי ביטוי רק בשלב השני – כאשר הוא נדרש לפקח כי זרעים גדרה אכן עמדה בחובתה, וכי הזרעים המיובאים אכן חופשיים מנגעים. יחד עם זאת, יש להטיל אחריות גם על משרד החקלאות, אשר היווה חוליה בלתי נפרדת בשרשרת הסיבתית שהובילה בסופו של דבר לנזקו של המערער. משכך, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לנזקו של המערער כך שזרעים גדרה תישא ב-70% מהנזק (306,919 ש"ח) ומשרד החקלאות – ב-30% (131,536 ש"ח). החלק השני – האחריות לנזק שנגרם למערער בשל הוצאת צו ההשמדה בכל הנוגע לטענות המערער ביחס לאחריות משרד החקלאות לנזק שנגרם לו בשל התנהלות שירותי הגנת הצומח בכל הקשור לצו ההשמדה, אני סבורה – כמו בית משפט קמא – כי יש לדחותן. שני טעמים עיקריים הובילו אותי למסקנה זו: האחד הוא כי בהתחשב במידע שהיה קיים באותה עת, לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות שירותי הגנת הצומח בכל הנוגע להוצאת צו ההשמדה ולביטולו העולה כדי התרשלות; והשני הוא כי אף אם הייתה התרשלות כאמור, לא קיים קשר סיבתי בינה לבין הנזק שנגרם למערער. אבהיר את הדברים ביתר פירוט. דומה כי ניתן לחלק את טענותיו של המערער בכל הנוגע להתנהלות משרד החקלאות ביחס לצו ההשמדה לשלוש טענות עיקריות: הראשונה – כי משרד החקלאות התמהמה זמן רב עד להוצאת צו ההשמדה, כאשר המידע על גילויו של הווירוס היה בידיו כבר בתחילת אוקטובר 2014; השנייה – כי בעת שהוצא צו ההשמדה היה בידי משרד החקלאות מידע המלמד כי הווירוס קיים בחלקות נוספות אשר לגביהן לא ניתנו כל הוראות מגבילות, כך שלא היה כל טעם בהוצאתו; והשלישית – כי ביטול צו ההשמדה נעשה לאחר פרק זמן ארוך מהסביר. בכל הנוגע לטענה הראשונה – אינני סבורה כי משרד החקלאות התמהמה יתר על המידה מרגע גילוי הווירוס החדש ועד להוצאת צו ההשמדה, באופן החורג מסטנדרט הזהירות הסביר. כפי שתואר בפירוט לעיל, הווירוס התגלה לראשונה על ידי ד"ר דומרובסקי בסוף חודש ספטמבר 2014, בדגימות שהובאו למעבדתו מחלקותיו של המערער. ביום 7.10.2014 ביקר ד"ר דומרובסקי בעצמו במשקו של המערער כדי לוודא את הממצאים, כאשר על פי עדותו בחלוף מספר ימים נוספים התברר לו כי אכן מדובר בווירוס ממשפחת ה-"Tobamovirus". לאחר מכן, ערך ד"ר דומרובסקי בדיקות נוספות אשר ארכו על פי עדותו כשבועיים-שלושה נוספים. במהלך פרק זמן זה, עדכן ד"ר דומרובסקי את הגורמים הרלוונטיים בשירותי הגנת הצומח, ובהם את וייס – אשר כינס ביום 4.11.2014 ישיבה רבת משתתפים כדי לדון במידע שהתגלה ובצעדים שיש לנקוט כדי למנוע את התפשטות הווירוס. באותה ישיבה התקבלה המלצה להשמיד את החלקות הנגועות. יחד עם זאת, משהובהר כי המערער לא יוכל בהכרח לקבל פיצוי על הנזקים שייגרמו לו בשל צו ההשמדה, וכדי לוודא ככל הניתן את נחיצות צו ההשמדה בטרם הוצאתו – הוחלט כי קודם להוצאת הצו יש לקבל מכתב מד"ר דומרובסקי המסביר באופן כולל את נחיצות צו ההשמדה; ומסמך מגנץ המפרט את אופן ביצוע הסקר המקומי שנערך במקביל ואת תוצאותיו. מסמכים אלה התקבלו עד ליום 12.11.2014. לאחר קבלת מסמכים אלה, העיד וייס כי הנושא עבר לבחינת הלשכה המשפטית לצורך אישור סופי של הוצאת הצו (עמוד 333 שורות 23-21 לפרוטוקול). בסופו של דבר ביום 23.11.2014, בחלוף כשבועיים, הוצא צו ההשמדה. מתיאור השתלשלות העניינים דלעיל עולה כי גורמי משרד החקלאות לא התמהמהו מעבר לזמן הסביר בשום שלב, אלא להיפך. הן הגורמים המקצועיים והן הגורמים הניהוליים פעלו במרץ, בפרקי זמן קצרים באופן יחסי, כדי להשלים את מכלול הפעולות והפרוצדורות אותן נדרש היה לבצע עובר להוצאת צו ההשמדה. אכן, הן וייס והן ד"ר דומרובסקי הודו ביושר בעדויותיהם כי ישנה חשיבות קריטית לזמן שחולף בין התפרצות הווירוס וגילויו ועד לבידוד החלקות הנגועות והשמדתן, וכי יש לפעול מהר ככל הניתן. ד"ר דומרובסקי אף סבר כי היה מקום לפעול מהר יותר ממה שהתרחש בפועל. יחד עם זאת, מצופה מרשות סבירה כי בטרם קבלת החלטה סופית על הוצאת צו השמדה – הכרוך מטבע הדברים בהשלכות משמעותיות ביותר עבור החקלאי כלפיו מופנה הצו – היא תשלים את כל הבדיקות והפעולות הדרושות כדי לוודא את נחיצותו והכרחיותו של הצו. למעשה, דווקא הוצאת הצו בחופזה, מבלי שבוצעו קודם לכן כלל הפעולות והבדיקות הדרושות כדי לוודא את נחיצותו, עלולה הייתה להוביל למסקנה כי משרד החקלאות פעל בהתרשלות. אף המערער בעצמו מעלה טענות לפיהן היה על משרד החקלאות לערוך פעולות נוספות (ובפרט סקר ארצי) ולגבש מידע נוסף לגבי התפשטות הווירוס, בטרם הורה על הוצאת צו ההשמדה. המסקנה מכלל האמור לעיל היא כי היה על משרד החקלאות לאזן בין הצורך המיידי בעצירת התפשטותו של הווירוס מחד גיסא; לבין הנזק שעלול להיגרם למערער כתוצאה מהוצאת צו ההשמדה מאידך גיסא. לטעמי, בהתחשב במכלול הבדיקות והפעולות אותן ביצע משרד החקלאות בטרם הוצאת צו ההשמדה, ובשים לב לסד הזמנים בו בוצעו בדיקות ופעולות אלה – משרד החקלאות איזן בין שיקולים אלה באופן סביר ולא חרג מגדר זמן הפעולה המצופה ממנו כרשות סבירה, באופן שעולה כדי התרשלות. מכל מקום, אף לו הייתי מגיעה למסקנה כי משרד החקלאות התמהמה באופן רשלני בהוצאת צו ההשמדה – הרי שכפי קבע בית משפט קמא, ממילא לא הוכח כי הוצאתו במועד מוקדם יותר הייתה מונעת, או אף מצמצמת, את הנזק שנגרם למערער. קרי, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי. למעשה, על פי טענות המערער עצמו, בפרק הזמן שחלף מגילוי הווירוס ועד להוצאת צו ההשמדה הוא המשיך לשווק את תוצרתו, כך שעל פני הדברים הוצאת הצו במועד מוקדם יותר הייתה דווקא מגדילה את נזקו. גם בטענה השנייה לא מצאתי ממש. אכן, דומה כי אין חולק שבעת הוצאת צו ההשמדה היה בידי משרד החקלאות מידע לפיו קיים חשד להופעת הווירוס בחלקות נוספות, כאשר בפרט דובר על משק אחד בזיקים ועל חלקות של שני מגדלים נוספים במושב אוהד (כהן וסויסה). חרף זאת, כפי שעולה מן הפירוט שהובא בפסקאות 6-4 לעיל, בזמן אמת הגורמים המקצועיים במשרד החקלאות סברו פה אחד כי רמת הנגיעות במשקו של המערער היא הגבוהה ביותר וכי הוא מהווה מקור הדבקה משמעותי, ועל כן יש להשמיד את גידוליו הנגועים בעדיפות ראשונה. לעומת זאת, בכל הנוגע למשק בזיקים סברו גורמי המקצוע כי מדובר בנגיעות בהיקף נמוך וכי המחלה עדיין לא מבוססת. כך, ציין וייס בעדותו בהתייחס למשק בזיקים כי "מעבר לזה שהתופעה נראתה אחרת... שזה היה סוף הגידול... בבדיקות שערכנו, נמצאה נגיעות ב-TMV ב-PCR, לא נמצאה ב-PCR נגיעות ב-ToMV, ולא נמצאה נגיעות באלייזר. כשאנחנו לא מקבלים שתי תוצאות הדירות, אנחנו לא מתייחסים לזה כנגוע" (עמוד 337 שורות 23-17 לפרוטוקול). ד"ר דומרובסקי ציין בעדותו כי על אף שנמצאה נגיעות בדגימה אחת שהובאה למעבדתו מהמשק בזיקים, בביקור שהוא ערך שם לאחר מכן הוא כלל לא הצליח למצוא צמחים נגועים (ראו עמוד 404 שורות 25-17 ועמוד 407 שורות 16-7 לפרוטוקול). באשר לשני המגדלים הנוספים במושב אוהד, צוין כי הם עקרו את הגידולים שלהם, כך שלא נמצאו אצלם צמחים הנגועים בווירוס, אלא זוהתה נוכחות של וירוס ממשפחת ה-"Tobamovirus" בדגימת קרקע שנלקחה. כך למשל, ד"ר דומרובסקי ציין בעדותו ביחס לחלקה של סויסה כי "אני לא ראיתי את הצמחים שהיו אצל סוויסה... אני ראיתי באותו רגע שאריות של צמחים בקרקע... אז אני לא יודע שנשברה העמידות, לא ראיתי סימני מחלה. ראיתי נוכחות של וירוס בבדיקות" (עמוד 403 שורות 23-12 לפרוטוקול). כן הוא ציין ביחס לממצאים שהתקבלו בחלקות של כהן וסויסה כי "זה לא אמיתי. אז מצאתי שרידים של צמח עגבנייה שיש לו חלקיק שנמצא כמו טומבו והוא הגיב עם נוגדן של TMV. זה לא אמיתי. אמיתי זה רצף של גנום של וירוס", כפי שנמצא אצל המערער (עמוד 424 שורות 13-9 לפרוטוקול). בנוסף, ד"ר דומרובסקי ציין בעדותו כי בעוד שאצל המערער נמצאה נוכחות של שני וירוסים (TMV ו-ToMV), אצל המגדלים האחרים נמצא רק וירוס אחד (ToMV). הוא אומנם הודה כי בדיעבד הוא יודע כי לא הייתה לכך משמעות, אך ציין שזו הייתה "טעות של רוח התקופה" (עמוד 422 שורה 19 לפרוטוקול). עוד הוא ציין לעניין זה כי "באותה נקודת זמן חשבנו ש-2 וירוסים יצרו כאן פרינט של השבירה", וכי זה היה הבסיס להוצאת צו ההשמדה (עמוד 447 שורות 14-6 לפרוטוקול). בהקשר זה יש להזכיר כי יש לבחון את פעולותיהם של נציגי משרד החקלאות בהתאם לידע שהיה קיים בזמן אמת. באותה עת לא ידעו גורמי המקצוע כי מדובר בווירוס חדש, אלא סברו כי מדובר במוטציה או בשילוב של שני הווירוסים הקיימים (TMV ו-ToMV), ולכן הם ייחסו חשיבות לכך שאצל המערער נמצאה נוכחות של שני הווירוסים הללו. זאת ועוד, ד"ר דומרובסקי העיד כי אצל המערער נצפה מופע ייחודי של הווירוס, המצביע על כך שהוא היה המקרה הראשון, וכי מופע זה לא נצפה באף מקום אחר (עמוד 447 שורה 22 – עמוד 449 שורה 18 לפרוטוקול). עוד הוא העיד כי הייתה חשיבות מיוחדת בהשמדת חלקותיו של המערער גם מאחר שהן היוו מוקד עניין ומשכו אליהן מבקרים רבים (שהתעניינו בהופעת הווירוס), כך שהחשש להפצת הווירוס מחלקות המערער גבר אף יותר (עמוד 419 שורה 20 – עמוד 420 שורה 3 לפרוטוקול). מנתונים אלה עולה כי על אף שהיו חשדות כי קיימת נגיעות בווירוס בחלקות נוספות, בזמן אמת לא היו עוררין אצל כלל גורמי המקצוע על כך שהמצב בחלקותיו של המערער ייחודי ושונה בתכלית מהמצב ביתר החלקות החשודות, ועל כך שכדי לעצור את ההתפשטות יש חשיבות עליונה לנקוט פעולות בראש ובראשונה ביחס לחלקות של המערער. אומנם, בדיעבד הסתבר כי מדובר בווירוס חדש, וכי חלק מהסברות עליהן התבססו גורמי המקצוע היו שגויות. כן הסתבר כי הווירוס כבר התפשט למקומות נוספים בארץ. ואולם – וכפי שהובהר לעיל – יש לבחון את קבלת ההחלטות של משרד החקלאות בהתאם למידע שהיה בידיו בזמן אמת. באותה עת מחד גיסא שרר חוסר וודאות ביחס לטיבו של הווירוס שנמצא בחלקותיו של המערער ולאופן התפשטותו; ומאידך גיסא היה ברור כי מצב הנגיעות בחלקותיו של המערער היה ייחודי וחמור מאוד, וכי החשש להדבקה מחלקותיו היה הגבוה ביותר. על רקע זה, ועל הרקע הנזק שהיה נגרם לבעלי החלקות האחרים לו היה מוצא צו השמדה גם לגביהם והזהירות המתחייבת בשל כך, אינני סבורה כי הוצאת צו ההשמדה לחלקותיו של המערער ורק להן יכולה להיחשב כצעד רשלני. מכל מקום, אף לו הייתי סבורה כי משרד החקלאות התרשל בהוצאת צו ההשמדה למערער בשל המידע שהיה קיים בידיו ביחס להימצאות הווירוס בחלקות נוספות, הרי שעדיין לא היה די בכך כדי להטיל עליו את האחריות לנזק שנגרם המערער. זאת, מאחר שאינני סבורה כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. ודוקו – טענתו העיקרית של המערער היא כי בעת שהוצא צו ההשמדה היה למשרד החקלאות מידע על אודות נגיעות בווירוס במקומות נוספים בארץ, כך שלא ניתן היה לעצור את התפשטותו על ידי הוצאת צו השמדה לחלקות המערער בלבד. המסקנה המתבקשת מכך היא שהתנהלות סבירה מצד משרד החקלאות (לו מלוא המידע הרלוונטי היה בידיו) לא הייתה מובילה לכך שלא היה ניתן צו השמדה ביחס לחלקות המערער, אלא לכל היותר לכך שהיו ננקטות פעולות גם כלפי משקים נוספים בהם נמצאה הנגיעות בווירוס. מסקנה זו נתמכת גם בעדותו של ד"ר דומרובסקי, אשר העיד כי לגישתו היה מקום לנקוט בפעולות גם כלפי המשקים הנוספים שבהם היה חשד לנגיעות בווירוס; וכי אף בעת שבוטל צו ההשמדה הוא סבר שאין מקום לבטלו אלא לנקוט בפעולות נגד המשקים הנוספים שהתגלו כנגועים (ראו עמוד 397 שורה 8 – עמוד 398 שורה 13, עמוד 422 שורות 5-4 לפרוטוקול). משכך, אף לו ניתן היה למצוא התרשלות בהתנהלות משרד החקלאות, הרי שהתרשלות זו באה לידי ביטוי בכך שלא ננקטו פעולות נגד משקים נוספים, ולא בעצם הוצאת צו ההשמדה למערער. משאלה הם פני הדברים, הרי שגם אלמלא ההתרשלות הנטענת לא היה נמנע נזקו של המערער. לבסוף, גם בטענה השלישית – לפיה ביטול צו ההשמדה נעשה לאחר פרק זמן ארוך מהסביר – לא מצאתי בסיס מספק להטלת אחריות על משרד החקלאות בגין רשלנות. כפי שעולה מסיכום הישיבה שהתקיימה ביום 12.1.2015 ומהמכתב שנשלח למערער ביום 14.1.2015 (שצורפו כנספחים 8-7 לתצהיר העדות הראשית של וייס), הצו בוטל לאחר שהצטברו אצל גורמי המקצוע במשרד החקלאות ממצאים חדשים המצביעים על כך שהווירוס קיים במקומות רבים נוספים בארץ, המרוחקים ממשקו של המערער, וכי רמת הנגיעות דומה לזו שהייתה אצל המערער. כלומר, בשונה מהמידע שהיה קיים בעת הוצאת הצו – לפיו לא נמצאה באף מקום נגיעות בהיקף דומה לזה שנמצא אצל המערער, אלא לכל היותר נמצאו צמחים בודדים או שיירי צמחים נגועים; כאשר הוחלט על ביטול הצו כבר היה מידע ברור על אודות הימצאות הווירוס בהיקף משמעותי בחלקות נוספות בארץ. מידע זה הוביל את גורמי משרד החקלאות להחליט על ביטולו של צו ההשמדה, משנמצא כי כבר לא יהיה בכוחו כדי לעצור את התפשטות הווירוס. לטעמי, המערער לא הוכיח כי מידע דומה היה מצוי בידי גורמי משרד החקלאות, או כי ניתן היה להשיגו, בשלב מוקדם יותר. בהקשר זה יצוין כי המערער אומנם העלה טענה לפיה היה מקום לבצע את הסקר הארצי שבוצע בינואר 2015 בשלב מוקדם יותר, באופן שעשוי היה להוביל לביטולו של הצו (או אף למנוע את הוצאתו מלכתחילה). לא ראיתי מקום לקבל טענה זו. כפי שעולה מהחומרים שהוצגו, לאורך התקופה שבין הוצאת צו ההשמדה לבין ביטולו משרד החקלאות לא שקט על שמריו וביצע פעולות שונות כדי לברר את היקף הנגיעות בווירוס. כמו כן, כפי שהעידו וייס וד"ר דומרובסקי, עריכת הסקר הארצי הייתה כרוכה בביצוע פעולות הכנה שונות אשר ארכו זמן. כך, העיד וייס בחקירתו הנגדית כי "להכין סקר זה אומר, מעבדות... וחומרים שיהיו לבדיקות מעבדה... כוח אדם לקבל... להתחיל לקבל חלקות, איפה יש חלקות, כי אנחנו לא יודעים איפה יש עגבניות, איזה מקומות. לקבל את כל החומר, זה לוקח זמן" (עמוד 332 שורות 18-13 לפרוטוקול). ד"ר דומרובסקי העיד כי "זה היה סקר מורכב, זה היה ארוך" (עמוד 414 שורה 6 לפרוטוקול). במענה לשאלה מדוע הוא לא נעשה קודם, הוא השיב "כי בשביל שיהיה סדר. אתה צריך רכבים, אתה צריך אנשים עם המיגון המתאים שיכנסו לכל אחד מהמגדלים. כי היה חשש שכל מגדל שיכנסו אליו בסקר, עוד יאשים שהדביקו לו... אז זה משאבים. זה גם את המיגון המתאים, גם את האנשים שמומחים בסקרים. זה מקצוע בפני עצמו להיות, לנהל סקר" (עמוד 414 שורות 21-13 לפרוטוקול). בין כך ובין כך, אף אם אניח כי ניתן היה לקצר את פרק הזמן שחלף עד לביטולו של צו ההשמדה, הרי שהמערער לא הוכיח כי ביטול צו ההשמדה במועד מוקדם יותר היה מביא למניעה או לצמצום של נזקו, ובאיזה היקף. כאשר נשאל על עניין זה בחקירתו הנגדית, לא ידע המערער להציג נתונים ברורים בדבר הנזק שנגרם לו כתלות בזמן שחלף עד לביטולו של צו ההשמדה (ראו עמוד 94 שורה 14 – עמוד 96 שורה 3 לפרוטוקול). במצב דברים זה, לא הונח בסיס מספק להוכחת טענתו של המערער כי ביטול הצו במועד מוקדם יותר היה מביא למניעה או להפחתה של נזקו. לנוכח מכלול האמור, הגעתי למסקנה כי אין מקום להטיל אחריות על משרד החקלאות בגין הנזק שנגרם למערער בשל הוצאת צו ההשמדה, וזאת משלא הוכח כי משרד החקלאות התרשל בהתנהלותו וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק. משהגעתי לתוצאה זו, מתייתר הצורך לדון בטענות המערער בכל הנוגע לקביעת בית משפט קמא ביחס להיעדר תקיפה ישירה, ולאמת המידה על פיה בחן בית משפט קמא את טענותיו בכל הנוגע להתנהלות משרד החקלאות. כך גם, מתייתר הצורך לדון בטענת משרד החקלאות בכל הנוגע לקיומה של חסינות מכוח סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים. בהקשר זה, אציין רק כי ממילא אין בסעיף זה כדי להקנות חסינות למדינה מקום בו היא נהגה ברשלנות (ראו: עניין שתיל, בפסקה 19; עניין חוות צברי, בפסקה 39). האם יש לבצע קיזוז? סוגיה אחרונה בה יש להכריע היא האם יש לקזז את הפיצוי בגין הנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות בווירוס מהפיצוי שנקבע בהחלטת וועדת הפיצויים מיום 26.10.2023. לטעמי יש להשיב על כך בשלילה. בהתאם לחווה"ד השמאית, שהוגשה כזכור בהסכמת הצדדים, הנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות בווירוס מקורו בירידה ביבול העגבניות, והוא הוערך בשיעור של 25% מסך הנזק. לעומת זאת, הפיצוי אותו קבעה וועדת הפיצויים נועד לפצות את המערער בגין הנזק שנגרם לו בשל הוצאת צו ההשמדה – קרי בשל השמדתו של היבול הקיים. על כך ניתן ללמוד, בין היתר, מהעובדה שלפי הוראת סעיף 15(א) לחוק הגנת הצומח, שמכוחו מונתה וועדת הפיצויים, "שר החקלאות רשאי להעניק פיצויים בעד צמחים, מוצרי צמחים או אמצעי ליווי שהושמדו כדין לפי חוק זה" (ההדגשה הוספה). כמו כן, בנוהל הפיצויים על פיו קבעה ועדת הפיצויים את שיעור הפיצוי למערער, נכתב כי תכליתו היא "לתמרץ את המגדלים לסייע למדינה באיתור נגעים בצמחים, ולספק להם וודאות מסוימת לקבלת פיצויים עקב פעולות של השמדת צמחים שיכול שיינקטו בעקבות איתור נגעים והוצאת צו ביעור..." (סעיף 1(ג) לנוהל הפיצויים. ההדגשה הוספה). הווה אומר, הפיצוי שקבעה וועדת הפיצויים נועד לפצות את החקלאי בשל הנזק שנגרם לו כתוצאה מצו ההשמדה, ולא על הירידה ביבול שנגרמה לו כתוצאה מהנגיעות בווירוס. לא למותר לציין גם כי בהתאם לנוהל הפיצויים, הפיצוי שנקבע על ידי ועדת הפיצויים איננו "[]פיצוי נזיקי מלא שנועד להחזיר את מצב המגדל לקדמותו", אלא הוא "משקף את הוצאות הייצור ולא את הרווחים שהיו צפויים מהגידול או נזקים עקיפים שנגרמו מההשמדה או בגין נזקים הנובעים מהפסד הכנסה נוכחי או עתידי..." (סעיף 4 לנוהל הפיצויים). מטעמים אלה, הגעתי למסקנה כי אין מקום לקזז את הפיצוי המגיע למערער בגין הנזק שנגרם לו בשל הנגיעות של גידולי העגבניות שלו בווירוס החדש מן הפיצוי שנקבע על ידי ועדת הפיצויים. סוף דבר אם תישמע דעתי נקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שנטיל על זרעים גדרה ועל משרד החקלאות אחריות מכוח עוולת הרשלנות בגין הנזק שנגרם למערער בשל הנגיעות של חלקותיו בווירוס החדש. בהתאם, זרעים גדרה ומשרד החקלאות יחויבו, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי למערער בסך של 438,455 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין. כמו כן, אציע לחבריי כי חלוקת האחריות הפנימית בין זרעים גדרה לבין משרד החקלאות תהיה 70%-30%, בהתאמה. יתר טענות המערער יידחו. בהתחשב בתוצאה זו, אציע כי זרעים גדרה תישא בהוצאות המערער בהליך זה בסך של 60,000 ש"ח; וכי ביחס למשרד החקלאות (שחלק מהערעור נגדו נדחה וחלק אחר התקבל) – לא ייעשה צו להוצאות. ההוצאות שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי – יבוטלו. ש ו פ ט ת השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: 1. חברתי, השופטת ר' רונן, צללה לעובדות ולראיות שהובאו על ידי הצדדים והגיעה למסקנה שונה מזו אליה הגיע בית משפט קמא. חברתי נתנה משקל לכך שהבדיקה שבוצעה על ידי משרד החקלאות הייתה בדגימה של 250 זרעים, בעוד שהייתה צריכה להיות של 750 זרעים (סעיף 38(ב) לפסק דינה). מוצג י"ד לנספחי הערעור, עליו הסתמכה חברתי, נושא את הכותרת "מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר – מינהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני – המכון למדעי הצמח – המעבדה הרשמית לבדיקת זרעים" אך לא ברור אם מדובר בתקן רשמי. עם זאת, וכפי שציינה חברתי, מחקירתו של מר אורי זיו עולה כי משרד החקלאות ראה במסמך הנחייה מחייבת ומשכך, יש לזקוף לחובת משרד החקלאות את הכשל בבדיקה. 2. כשלעצמי, הוטרדתי מהעובדה שלא עלה בידי ד"ר דומרובסקי לבצע הדבקה מזרעים נגועים בתנאי מעבדה, אך בשורה התחתונה, איני סבור כי די בעובדה זו כדי להטות את הכף למסקנה שונה מזו שאליה הגיעה חברתי. 3. סוף דבר, שאני מצטרף למסקנתה של חברתי. עם זאת, בהינתן מסקנה זו, אני סבור כי יש מקום לפצות את המערער על מלוא הנזק שנגרם לו על פי הערכת השמאי. לנוכח המסקנה כי מקור הנזק הוא בזרעים, הרי שהיה על זרעים גדרה ועל המדינה לצפות כי עקב כך יידרש המערער להשמיד את היבול, על כל הנזקים הכרוכים בכך, ולא רק בגין הנזק שנגרם ל-25% מהיבול כתוצאה ישירה מהווירוס. לכן, לו דעתי תישמע, יש לפצות את המערער על מלוא הנזק שנגרם לו על פי הערכת השמאי, בניכוי הסכומים שקיבל מכוח החלטת ועדת הפיצויים מיום 26.10.2023. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ר' רונן. ניתן היום, ‏ו' בניסן התשפ"ד (‏14.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21009190_P16.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1