פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

החלטה בתיק בג"ץ 9189/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9189/06 - א' בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין האזורי בבאר שבע 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד אליעזר גריסרו בשם המשיבה 3: עו"ד יניב למבז פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: העותר בעתירה שבפנינו מבקש כי נורה לבית-הדין הרבני הגדול בירושלים (הוא המשיב 1) לנמק מדוע לא תוענק לו האפשרות הדיונית להשמיע את ערעורו על פסק הדין של המשיב 2, בית-הדין האזורי בבאר-שבע (להלן: בית-הדין האזורי) מיום 7.11.05 בתיק מספר 24554818-21-1. כמו כן מבקש העותר מבית משפט זה לדון לגופו של עניין בערעור על פסק הדין. לבסוף מבקש העותר צו ביניים לעיכוב ההליכים כנגדו במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-34606-4. העותר היה נשוי למשיבה 3 במשך כשנתיים ולזוג אף נולדה תינוקת. עקב מחלוקת בין בני הזוג פנו השניים למשיב 2, וביום 10.5.04 התקבל פסק-דין אשר נתן תוקף להסכם הגירושין ביניהם. ביום 7.11.05 ניתן פסק דין של בית-הדין האזורי אשר קבע שעל העותר לשלם לאשתו לשעבר סך של 50,000 ₪ ב-50 תשלומים שווים, כפיצוי כתובה. כחצי שנה לאחר מכן, הגיש העותר ערעור על פסק דין זה למשיב 1, וכעבור כשבוע ועל-פי החלטתו, הגיש העותר בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. ביום 25.6.06 הוחלט לדחות את הבקשה להארכת מועד. העותר הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה, וביום 23.7.06 נדחתה אף היא. העותר שב והגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, וביום 23.10.06 הוחלט לסגור את התיק כאשר ההחלטה עומדת בעינה. לטענת העותר, עסקינן כאן באחד מהמקרים הקיצוניים אשר מצדיקים את התערבות בית-המשפט הגבוה לצדק בהחלטות בתי הדין הדתיים. זאת, היות ולטענתו נפגעה הזכות לערעור שהיא זכות יסוד בעלת מעמד נורמטיבי עליון. לדבריו, קיומו של פסק הדין של בית-הדין האזורי, הובא לידיעתו רק בחופשת הפסח, כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין. עקב כך, לא יכול היה להגיש את הערעור כמחויב על פי החוק, עד שלושים יום ממתן פסק הדין. עוד טוען העותר שהיות ולא היה מיוצג בהליך שבערכאה הראשונה, הרי שישנו חשש ממשי לעיוות דין בפסק הדין. בהמשך טוען העותר טענות רבות לגופו של עניין בדבר תביעת הכתובה אשר נידונה בפני המשיב 2. בין היתר שב ומצייר העותר תמונה בה אשתו לשעבר היא המורדת ואילו הוא החפץ בשלום בית. מנגד, טוענת המשיבה 3, היא גרושתו, כי פסק הדין מיום 7.11.05 הומצא לידיה כבר במהלך ינואר 2006, ומשכך תמוהה טענתו כי פסק הדין הגיע לידיו רק במהלך חודש אפריל. כמו כן סומכת המשיבה 3 את ידיה על הנמקותיו של המשיב 1, ומבקשת לדחות את העתירה. לאחר שעיינתי בטענות העותר, ובתגובת המשיבה 3 לעתירה, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות על הסף. כלל ידוע הוא שאין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים. התערבותו מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות צדק טבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית-הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראה: בג"ץ 2593/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי פתח-תקוה (טרם פורסם); בג"ץ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מו(3) 423). מנימוקי העותר, לא השתכנעתי כי מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית-משפט זה שכן המשיב 1 פסק לפי סמכותו הקבועה בחוק. על אחת כמה וכמה עומד כאן עקרון אי-ההתערבות בהחלטות בתי הדין הדתיים, כאשר מדובר בשאלות פרוצדורליות של מועדי הגשת כתבי בי-דין. כמו כן, איני סבור כי פסיקתו של המשיב 1 מהווה חריגה כה קיצונית מכללי הצדק הטבעי אשר מצדיקה את התערבותנו. העותר בערעורו ובבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, לא הציג ולו ראיה אחת שתעגן את טענתו, היסודית לצורך קבלת הערעור, כי פסק-הדין הומצא לידיו באיחור של חמישה חדשים. אמנם הזכות לערעור היא זכות יסוד אולם כדרכן של זכויות, אין היא אבסולוטית, והיא מתאזנת עם שיקולים של יעילות ושל סופיות הדיון. לשם כך קבע החוק ותקנות בתי-הדין הרבניים מגבלות גם לזכות זו. החלטותיו של המשיב 1 בענייננו, נסמכות על מגבלות אלו. אשר-על-כן, דין העתירה להדחות על הסף. ניתן היום, כ"ד באדר התשס"ז (14.3.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06091890_H03.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il