איתי יהודה נ. מדינת ישראל

1 6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9187/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: איתי יהודה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד זהבה קרן; עו"ד ניר זנו בשם המשיבה: עו"ד סיון דגן פסק-דין השופט י' אלרון: עניינה של העתירה הוא בהחלטת הוועדה הצבאית לעיון בעונש (להלן: הוועדה) הפועלת מכוח סעיף 509 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי) מיום 16.11.23, אשר דחתה את בקשת העותר לקיצור עונשו. העותר מרצה עונש של 14.5 שנות מאסר בגין הרשעתו ב-20 פרטי אישום עבירות, בין היתר, של הוצאת אמצעי לחימה שונים מרשות הצבא ועבירות בנשק. העותר טוען בתמצית כי "שגתה הוועדה כאשר נתנה בהחלטתה משקל בכורה לשיקולים הצבאיים, "תוך דחיקה של ממש לפינה של כלל השיקולים האזרחיים", כלשונו, וכי מכלול הנתונים לרבות הליך שיקום שעבר ותפקודו בבית הסוהר מצביעים בבירור על כך שהוא זכאי לקיצור עונשו. רקע עובדתי בתמצית העותר (יליד 1982) חייל לשעבר בצבא ההגנה לישראל, היה מעורב בשש פרשות שונות בין השנים 2014-2012 בעת ששירת בצה"ל בשירות קבע כנַגַָּד תחמושת בגדוד הסיור של חטיבת גבעתי. כתב האישום מיום 28.4.2014 כלל 23 אישומים שונים במסגרתו יוחסו לעותר, עבירות של הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 ועבירות בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בחלקן בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין. עוד יוחסו לעותר עבירות של התפרצות לבניין או מבניין שאינו מקום מגורים או תפילה, לפי סעיף 405, 407(א) לחוק העונשין וסעיף 29(ב) לחוק העונשין, שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, והתנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי. בית הדין הצבאי המחוזי (דרום), לאחר שמיעת ראיות, הרשיע את העותר ב-20 פרטי אישום, וזיכה אותו מחמת הספק משלושה פרטי אישום (מס' 1, 11 ו-18, הוצאת רכוש לפי סעיף 77(א)(1) לחוק השיפוט הצבאי) (תיק דרום (מחוזי) 131/14) ביום 28.10.15. הרשעתו של העותר עוסקת במספר פרשות מרכזיות: מכירת תשעה רימוני רסס במהלך חודש נובמבר 2012 לאזרח ליאור כץ אשר שירת בעבר כחייל בתחום הלוגיסטיקה ביחידתו. מדובר ברימונים שנותרו כעודפים בבונקר עליו היה העותר אחראי לאחר מבצע "עמוד ענן" ושהועברו על ידי כץ לאביו, האזרח בוריס כץ. התפרצות לבונקר של יחידת "רימון" ביחד עם נגד נוסף ביחידה, רס"ל מאיר חבר, בנובמבר 2013, גניבת 34 רימוני רסס ומכירתם לאזרח מאור מלכה. מכירת 79 לבנות חבלה לאזרח מאור מלכה במועדים שונים בשנת 2013 ו- 2014, שנחשבו לפסולת מאחר שנותרו כעודפים מאימונים ונמסרו לעותר על ידי נגד תחמושת, לאחר שהעותר מסר לו כי הן מיועדות לאימוני יחידתו. מכירת כ- 3,600 כדורי אקדח 9 מ"מ לאזרח ליאור כץ, בצוותא עם רס"ל מאיר חבר, בשלהי מרץ 2014. הכדורים סופקו לעותר ללא רישום על ידי חברו, נגד מיחידת לוט"ר אילת, רס"ל שמעון מרון, שלא ידע למה ייועדו. התפרצות ביחד עם רס"ל מאיר חבר לבונקר של גדוד שקד שבשדה תימן. השניים גנבו עשרה טילי לאו שאוחסנו לאחר מכן במחסן ביתו של העותר בדימונה. העותר נעצר ביום 5.4.14 בדימונה כשהיה בדרכו למכירת הטילים לאזרח מאור מלכה. ניסיון לשכנע את רס"ל מאיר חבר, במהלך מפגש עמו ביום 9.4.14, כי יכחיש את כל הידוע לו על מנת להטיל את האשמה על האזרח מאור מלכה. זאת על ידי כך שיספר כי מלכה סחט אותו ואיים עליו. ביום 28.1.16 גזר בית הדין הצבאי המחוזי על העותר עונש של 15 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו; קנס כספי בסך 4,000 ש"ח; הורדה לדרגת טוראי ועונשי מאסר על תנאי: 5 שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירות בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין; שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור כל עבירה שעניינה שליחת יד ברכוש הזולת ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירות לפי פרק ט' סימן א' לחוק העונשין. בית הדין ציין את חומרת נסיבות ביצוע העבירות על ידי העותר ואת מידת המעילה באמון שגלומה במעשיו, כמי שהיה מופקד על שמירת התחמושת ואבטחתה במסגרת תפקידו כנַגַָּד תחמושת; את השלכותיהן החריגות של מעשיו ופגיעתן בשלום הציבור; בין היתר, ציין כי התנהלותו של העותר בשנה שחלפה למעצרו מלמדת כי הפך את הפעילות העבריינית ל"לחם חוקו, והתמיד בה על למעצרו ממש, תוך הסלמה מתמשכת [...]" (פסקה 29). ביום 8.3.17 דחה בית הדין הצבאי לערעורים את ערעור העותר על הכרעת הדין, אולם ערעורו על חומרת העונש התקבל באופן חלקי. עונש המאסר בפועל בגין העבירה של שיבוש מהלכי משפט – הופחת לשישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בחופף לעונש המאסר בפועל בן ה-14 שנים וחצי שהושת עליו בגין עבירות הוצאת נשק. יתר רכיבי הענישה נותרו על כנם. יוער כי העותר סיים לרצות שני שלישים מתקופת מאסרו ביום 4.12.23 ומועד תום ריצוי עונש המאסר בפועל במלואו יחול ביום 4.10.28. הדיונים בפני הוועדה לעיון בעונש 9. עניינו של העותר הובא בפני הוועדה לעיון בעונש פעמיים. בישיבת הוועדה הראשונה מיום 20.7.21 חברי הוועדה היו תמימי דעים כי "טרם בשלה העת להורות על קיצור עונשו" של העותר. על פי ההחלטה, התרשמות זו נסמכה הן על השיקולים הצבאיים והמנחים את הוועדה והן על שיקולים הנוגעים למישור האישי. חברי הוועדה היו ערים לכברת הדרך השיקומית שעשה העותר, ובהסכמת הצדדים הוחלט כי עניינו יובא לדיון בפני הוועדה שעתידה להתכנס בחודש פברואר 2023. 10. ביום 13.11.23 דנה הוועדה פעם נוספת בעניינו של העותר, כשלושה שבועות עובר מועד סיום שני שלישים מתקופת מאסרו. הוועדה החליטה ביום 16.11.23 על דחיית בקשתו לקיצור העונש וקבעה, כי מבלי להקל ראש בהתנהגותו הטובה ובהתקדמות השיקומית שעשה בשנה האחרונה, טרם בשלה העת להורות על קיצור עונשו. עוד הוחלט כי עניינו של העותר יובא בפני ועדה נוספת (שלישית), בהתאם לחוק חצי שנה לאחר מכן, כלומר בחודש מאי 2024. עיקרי העתירה ותגובת המשיבה 11. נטען בעתירה, כי החלטת הוועדה מיום 16.11.23 שגויה שכן ניתן משקל בכורה לשיקולים הצבאיים, תוך דחיקת השיקולים האזרחיים, וכי מכלול הנתונים בעניינו מצביעים באופן חד משמעי כי הוא זכאי לקיצור עונשו; כי שקילת חומרת העבירות, היקפן ותוצאותיהן מקומן בבחינת גזר הדין ולא בבחינת קיצור העונש; מלכתחילה נגזר על העותר עונש חמור ביותר אשר נתן ביטוי לחומרת העבירות כך שהוא שילם את חובו לחברה; כי עבר ועודנו עובר הליך שיקום יוצא דופן וכי התנהגותו ותפקודו בכלא הם ללא רבב ומגובים בהמלצות חיוביות של כלל גורמי הטיפול. 12. בנוסף, לטענת העותר, בקשתו, במהלך הדיון בוועדה שהתכנסה לראשונה, לדחות את הדיון בעניינו, וזאת בהתאם להמלצת הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א), מלמדת על נחישותו, רצינותו ומחויבותו להמשך הטיפול והשיקום גם מחוץ לכותלי הכלא; הוועדה שגתה בהחלטה לאמץ את טיעוני המדינה ולדחות את עניינו במספר חודשים, ללא כל סיבה מלבד ענישה נוספת, שכן אין כל נפקות לדחייה בת מספר חודשים בשעה שעבר כל טיפול אפשרי. כמו כן, טוען העותר, כי המשך שיקומו ראוי שייעשה במסגרת רש"א בהוסטל בו הוא אמור להשתלב לפי תכנית שהותאמה במיוחד עבורו. 13. לטענת המשיבה דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הוועדה לעיון בעונש; הוועדה שקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים לעניינו של העותר, לרבות השיקולים האזרחיים. לטענתה, העותר לא הצביע על פגם כלשהו שנפל בהחלטה וממילא דיון נוסף בעניינו צפוי להתקיים בחודש מאי הקרוב. עוד טענה המשיבה כי אמנם הוועדה התרשמה ממאמצי העותר להשתקם בבית הסוהר, אולם יחד עם זאת קבעה במפורש כי חומרת העבירות שבהן הורשע, הסיכון הנשקף לציבור ממעשיו וכן השיקולים הצבאיים והייחודיים הם כבדי משקל, וטרם הבשילה העת להורות על קיצור עונשו. עוד טוענת המשיבה כי הטענה בעניין שקילת חומרת העבירות בקיצור לעונש דינה להידחות שכן נקודת המוצא היא שעל אסיר לרצות את מלוא תקופת המאסר שנגזר עליו ואין בידיו זכות מוקנית לקיצור עונשו. דיון והכרעה 14. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערב בהחלטת הוועדה הצבאית. הוועדה הצבאית לעיון בעונש (להלן הוועדה) פועלת מכוח סעיף 509 לחוק השיפוט הצבאי. במסגרת החלטותיה מוסמכת הוועדה לשקול שיקולים "אזרחיים" בדומה לוועדת השחרורים הפועלת מכוח חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (ראו מיני רבים: בג"ץ 6067/11 הפרקליט הצבאי הראשי נ' הוועדה לעיון בעונש, 2.2.2012; בג"ץ 3927/12 סניר זפרני נ' הוועדה לעיון בעונש, 1.8.2012 (להלן: עניין זפרני); בג"ץ 4175/17 הוועדה לעיון בעונש נ' פלוני (12.11.2017) בג"ץ 1177-22 הוועדה הצבאית לעיון בעונש נ' רב"ט סעיד זידאן (27.4.2022), בג"ץ 9283-17 הוועדה הצבאית לעיון בעונש נ' סה קמל פביו (19.12.2017)), ובהם אינטרס השיקום של האסיר וסיכויי ההצלחה של ההליך השיקומי, שלום הציבור והאמון במערכת המשפט; זאת לצד שיקולים ייחודיים שהתוותה הפסיקה לוועדה, היינו שיקולים "צבאיים" כגון לכידות חברתית, מורל החיילים, אמון הצבא בחייל, אמון החיילים בינם לבין עצמם וחוסנו של הצבא במובן הרחב (ראו בג"ץ 3959/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הוועדה לעיון בעונש, פ"ד נג(3) 721 (1999)). 15. נקודת המוצא היא, כי על אסיר לרצות את מלוא תקופת המאסר שנגזרה עליו וכאמור, קיצור תקופת העונש אינה זכות קנויה. לוועדה הסמכות המקצועית ושיקול הדעת לאזן בין השיקולים השונים, ואין בית משפט זה שם עצמו בנעליה אלא במקרים חריגים (ראו בג"ץ 2472/10 נוג'ידאת נ' הוועדה לעיון בעונש לפי סעיף 509 לחוק השיפוט הצבאי, פסקה 5 (14.6.2010); עניין זפרני, פסקה ח'). מקרה זה אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים של חוסר סבירות והיעדר תשתית ראייתית ואין הוא מגלם חוסר סבירות המצדיק את התערבותנו. 16. מבלי להתעלם מהדרך השיקומית שעבר העותר במסגרות השונות, כעולה מהאסמכתאות שהובאו בפנינו, לא ניתן להתכחש כי העבירות שביצע העותר, הן עבירות שמעמידות בסכנה את הסדר הצבאי ואת ביטחון הציבור. מדובר בעבירות חמורות, שיש בהן כדי להשפיע באופן ממשי גם על החברה האזרחית, כאשר אותם כלי נשק קטלניים והתחמושת הרבה שנגנבו, שאמורים לשמש כאמצעי ההגנה על אזרחי מדינת ישראל, עלולים להגיע לגורמים עוינים ובסופו של דבר לסכן את החברה בכללותה. לא בכדי צוינו בגזר דינו של בית הדין הצבאי הדברים הבאים: "בעניינו של הנאשם יש חשיבות בלתי מבוטלת גם לשיקולי הרתעת הרבים (ר' סעיף 40ז' לחוק העונשין). אמנם אין בשיקולים אלה כדי להביא להחמרה מעבר למתחם העונש ההולם, אולם לא ניתן להתעלם מהצורך בשליחת מסר עונשי מרתיע, בשים לב לטיב העבירות בהן מדובר. למרבה הצער, פרטי התחמושת והאמל"ח המצויים בידי צה"ל מהווים יעד מועדף לארגוני פשע וגורמים פליליים (ר' ת/63). הפיתוי הקיים בידי כל חייל לנצל את הזמינות לנשק ולאמל"ח, לצורך בצע כסף, הוא משמעותי – ודאי כאשר מדובר במי שממלא תפקיד כגון זה שהופקד בידי הנאשם; וראוי כי בתי הדין הצבאיים יתנו ידם למלחמה היומיומית בעבירות אלה, תוך שיובהר לכל מי שיהין לשלוח ידו בפרטי אמל"ח צבאיים כי הענישה תהא כואבת ומרתיעה, וכי הפשע אינו משתלם". 17. אשר לטענות העותר לפיהן הוועדה נתנה "משקל בכורה" לשיקולים הצבאיים, עיון בהחלטת הוועדה מיום 16.11.23 מלמד כי זו מצאה לנכון לתת משקל "להיקף העבירה החריג, חומרתה, תוצאותיה וכן לסיכון הנשקף לשלום הציבור ממי שהיה מעורב, באחת מפרשיות גניבת האמל"ח החמורות שידעה המסגרת הצבאית, ומכר אמל"ח מסוגים שונים, באופן חוזר ונשנה", כלשונה. הוועדה דחתה את בקשת העותר לקיצור עונשו תוך שציינה את הדברים הבאים (ההדגשות במקור, י'א'): "מעשי עבירה אלה שחומרתם מובהקת ומובנית, מחייבים לקשור גם שיקולים צבאיים ייחודיים... המדובר בשומר הסף שמעל בתפקידו, באמון שניתן בו ובערכי היסוד של צה"ל...משנה חומרה ניבטת מהמעשים כאשר מדובר במפקדים המנצלים את התפקיד, הנגישות והאמון שניתן בהם לשם מימוש מזימתם להוציא נשק ולמכור אותו לגורמים אזרחיים...מדובר במעילה חריפה באמון, אשר יש בה גם פגיעה ממשית בביטחון המדינה ויושביה...המעשים פוגעים בכשירות צה"ל ובמוכנותו המבצעית, במשמעת ובסדר הצבאי, באמון שניתן בצה"ל ובמפקדיו, בחוסנו של הצבא בהיבט המעשי והערכי ובהלות הרוחות...נזכיר, כי גם במישור האזרחי, סעיף 10(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, נועד 'ליתן בידי ועדת השחרורים סמכות להימנע משחרור אסיר שמבחינת התנהגותו האישית נמצא מתאים לשחרור מוקדם, אך משיקולים של האינטרס הציבורי ראוי להימנע מכך'...התוצאה היא, אפוא, כי מבלי להקל ראש בהתנהגותו הטובה של האסיר ובהתקדמות השיקומית שעשה בשנה האחרונה, סברנו כי טרם בשלה העת להורות על קיצור עונשו". 18. בנוסף, לא ניתן לקבל את הטענה כי הוועדה התעלמה מדרכו השיקומית החשובה והחיובית של העותר ומכברת הדרך שעבר מבחינה זו. עיון בהחלטה מלמד כי הוועדה ציינה כי "מבלי להקל ראש בהתנהגותו הטובה של העותר ובהתקדמות השיקומית שעשה בשנה האחרונה, טרם בשלה העת להורות על קיצור עונשו". 19. משאלו פני הדברים, ניכר, כי לא רק שיקולים צבאיים, כטענת העותר, עמדו בבסיס החלטת הוועדה. מכל מקום, אין מדובר כאן בנקודת איזון שונה או ייחודית שאינה סבירה, אלא בהפעלת שיקול דעת במסגרת סמכותה של הוועדה שאינם מצדיקים את התערבותנו. 20. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. במכלול הדברים, החלטת הוועדה שלא לקצר את עונשו של העותר אינה חורגת ממתחם הסבירות ואינה מקימה עילה להתערבותנו. נציין, כפי שהטעימה המשיבה, כי צוהר ההזדמנות של העותר לקיצור עונשו לא ננעל, ועניינו יובא פעם נוספת בפני הוועדה בחודש מאי הקרוב, וזאת מבלי שנביע את עמדתנו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בשבט התשפ"ד (‏7.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23091870_J04.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1