נילסון פינטו דאוליברה נ. משרד הפנים

החלטה בתיק בר"ם 9186/10 בבית המשפט העליון בר"ם 9186/10 - ג' בפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשים: 1. נילסון פינטו דאוליברה 2. יאן בראון נ ג ד המשיב: משרד הפנים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 1.12.2010 ב-עת"מ 56382-11-10 שניתנה על ידי כב' השופט א' יעקב בשם המבקשים: עו"ד ידין עילם בשם המשיב: אין התייצבות פסק דין 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' יעקב), בגדרה נדחתה בקשת המבקש 1 (להלן: המבקש) לצו ביניים שיורה על שחרורו ממשמורת. להלן נפרט את הנתונים העובדתיים הרלבנטיים להכרעה. 2. המבקש, נתין ברזיל, הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המינהלי הנכבד ובה עתר לבטל את צו ההרחקה שהוצא כנגדו וכן את החלטת בית הדין למשמורת שוהים בלתי שלא כדין. הוא אף ביקש לשחררו ממשמורת ולהורות למשיב להמשיך בהליכים להסדרת מעמדו של המבקש בישראל. בעתירתו טען המבקש כי הוא אזרח ברזילאי המתגורר בישראל בארבע השנים האחרונות ומנהל קשר זוגי עם המבקשת 2 (להלן: המבקשת), שהיא אזרחית ישראל. בעתירה נטען כי המבקשים פנו בחודש ינואר 2009 למשיב במטרה להסדיר את מעמדו של המבקש בישראל ואולם לא המציאו מסמך אחד שהתבקשו להמציא: תעודת לידה של בתו של המבקש המתגוררת עם אמה בברזיל. בתאריך 23.11.2010 נעצר המבקש בתל אביב, בגין שהייה בלתי חוקית במדינה והוצא נגדו צו הרחקה וצו משמורת. בתאריך 24.11.2010 הובא המבקש בפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא שכדין שאישר את צו ההרחקה ואת צו המשמורת. בא-כוח המבקש פנה בשמו לבית הדין בבקשה לשחררו ממשמורת והדיון נקבע לתאריך 1.12.2010, בנוכחות המבקש. בינתיים, נודע לבא-כוחו של המבקש כי הרחקתו צפויה להתבצע בתאריך 30.11.2010, ובקשתו לדחות את ההרחקה עד להחלטה בבקשת השחרור – נדחתה, ולכן עתר לבית המשפט המינהלי. עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים שימנע את הרחקתו של המבקש מן הארץ ובקשה לשחרורו ממשמורת. 3. בית המשפט המינהלי הנכבד הוציא צו ארעי המונע את הרחקתו של המבקש מן הארץ עד להחלטה אחרת וקבע דיון בעתירה לתאריך 4.1.2011. המבקשים עדכנו כי בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין החליט לאשר שוב את צו המשמורת, ללא שינויים ובהתאם ביקשו לתקן את עתירתם כך שתתייחס גם להחלטה העדכנית של בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין וכן ביקשו להקדים את מועד הדיון, או לחילופין לשחרר את המבקש ממשמורת, נוכח היותו אדם שומר חוק ממדינה ידידותית, המנהל קשר זוגי עם אזרחית ישראלית ובשים לב לזמן הרב שיחלוף עד למועד הדיון מעת מעצרו (יותר מחודש ימים שבהם ישהה במשמורת). 4. בית המשפט המינהלי הנכבד נעתר לבקשה לתיקון כתב העתירה, אך דחה את הבקשה להקדים את מועד הדיון, נוכח יומנו העמוס וכן ציין כי: "רוב העותרים בסוג זה של עתירות מצויים במשמורת. לכן אין להדיף [כך במקור, צ"ל: להעדיף – ח"מ] עותר אחד על משנהו" (החלטה מתאריך 1.12.2010). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. 5. בבקשה חוזרים המבקשים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט הנכבד קמא ומציינים כי לאחר החלטת בית המשפט המינהלי הם עוד הגישו בקשה נוספת לבית הדין לביקורת משמורת במטרה לשחרר את המבקש ואולם בקשתם נדחתה, ללא נימוק. בבקשה נטען כי אילו היה המבקש נעצר בחשד לפלילים, לא ניתן היה להחזיקו תקופה כה ממושכת עד לביקורת השיפוטית על החלטת המעצר ואם כך הדבר לגבי מי שקיימת לגביו חזקת מסוכנות, הרי שלגביו, בשים לב לנסיבות חייו ולנסיבות תפיסתו וכן בהתחשב בתכליות המעצר של שוהים שלא כדין – אין כל הצדקה להחזיקו במשמורת זמן כה ממושך. המשיבה התבקשה להגיב לבקשה ואולם לא הוגשה כל תגובה מטעמה עד למועד זה. בנסיבות אלה, ובשים לב לדחיפות שבעניין, לא ניתן להמתין עוד לתגובה. 6. בהיעדר התנגדות של המשיב, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. המקרה שלפנינו יוצא דופן בנסיבותיו ממקרים אחרים שבהם נעצרים שוהים שלא כדין והם מנהלים הליכים כנגד צו ההרחקה והמשמורת שהוצא להם. כאן עניין לנו באדם שניסה להסדיר את מעמדו בישראל עובר למעצרו: הוא מצוי בקשר עם אזרחית ישראל מזה מספר שנים והשניים ביקשו לקיים במשרד הפנים "הליך מדורג" לשם הסדרת מעמדו. רק בשל אי הגשת מסמך מסוים מטעם המבקשים הטיפול בבקשה הופסק. המבקשים מעוניינים עתה לחדש את הטיפול בבקשתם ואף אם התנהלותם היתה לא תקינה, הרי שהדבר נבע, לטענתם, מטעות בתום לב ומאי הבנתם את הדרישות של המשיב ואת ההשלכות של אי הגשת המסמך האמור. יש לציין כי מלבד המסמך החסר – תעודת הלידה של בתו של המבקש – הגישו המבקשים את כל המסמכים הנדרשים ושיתפו פעולה עם המשיב. 7. נוכח כל האמור לעיל, לגישתי מתקיים במבקש התנאי הקבוע בסעיף 13ו(2) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: החוק), שכן בנסיבות העניין שוכנעתי כי לא צפוי קושי ממשי לאתר את המבקש היה ולא ייצא מן הארץ בתום ההליכים המשפטיים שהוא מנהל. זאת, משום שהמבקש מתגורר עם המבקשת, אזרחית ישראל, בדירה אחת ונוכח בקשתו למעמד בישראל – אין להניח כי יימלט מן השלטונות ומכאן שניתן לשחררו. כדי למזער עוד יותר את החשש האמור הנני מורה, בהתאם לסעיף 13ו(ג) לחוק, כי המבקש ישוחרר רק לאחר שתופקד ערבות צד ג' בסך 5,000 ש"ח במזכירות בית המשפט לעניינים מינהליים מחוז מרכז. לאחר שחרורו יתגורר המבקש בדירת בני הזוג (שאת פרטיה ימסור המבקש גם כן למזכירות בית המשפט וליחידת עוז) וכן יתייצב מדי שבוע במשרדי יחידת עוז. 8. היה ותופקד הערבות ויימסרו הפרטים הרלבנטיים כאמור בסעיף 7 שלעיל – ישוחרר המבקש מיד ויתייצב לדיון שנקבע לתאריך 4.1.2011 בבית המשפט המינהלי הנכבד. 9. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ד טבת תשע"א (‏21.12.2010). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10091860_K04.doc דנ מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il